שתי נשים הופיעו בבית הדין השרעי בירושלים, ב־3 ביוני 1882. רחל בת ר' צדוק בן מיכאל לוי, ולאה בת משה בן עקיבא האשכנזי. הן ביקשו להקדיש את רכושן, בניין ברובע הארמני בעיר העתיקה, לטובת עניי העדה האשכנזית בירושלים. "שתי המקדישות התנו בהקדש זה שלהן כי יעשו מהבניין הנזכר בית חולים לעדה הנזכרת", נכתב במסמך העתיק של בית הדין, שפעל כסמכות המשפטית באזור מטעם השלטון העות'מאני.הנכסים השונים שנרכשו ונבנו במהלך השנים על ידי ההקדש הזה, עומדים כבר כמעט 20 שנה בלב עימות משפטי מורכב, באחד האזורים הנדל"ניים היקרים בישראל – מרכז העיר ירושלים. אחד מהם עומד בצומת הרחובות שטראוס והנביאים, לצד הכביש הצר והעמוס תדיר המוביל מהאזורים החרדיים של ירושלים לרחוב המלך ג'ורג', מונומנט שנבנה בתחילת המאה הקודמת: זהו אחד מבנייני בית החולים "ביקור חולים", על שם אווה ואלכסנדר היידן, שהרבו לתרום למוסד הרפואי. שווי הבניין נע כיום בין 40 מיליון ל־60 מיליון שקלים, אך כעת המבנה שבחדריו העניקו מזור לחולים עומד שומם ללא שימוש, "פיל לבן" בטבורה של עיר.בית החולים הוותיק צבר עם השנים חובות עתק שהגיעו למאות מיליוני שקלים, למדינה ולעובדיו לשעבר, וכונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) מינה את עו"ד יעקב שפיגלמן לכונס נכסים של המוסד ולמפרק העמותה של ביקור חולים. שפיגלמן מבקש למלא את הקופה הריקה של עמותת בית החולים באמצעות מכירת נכסיו. כיום, בעקבות הסדר מיוחד, מתקיימים העובדים מקצבת פנסיה דלה של מאות עד אלפי שקלים בודדים. בהסכמת המדינה, חוב זה – העומד על כ־250 מיליון שקלים – הוא הראשון שיש לטפל בו.
הבקשה לביטול ההקדשות של ביקור חולים הוגשה בשנת 2007, פסק הדין ניתן רק 15 שנה מאוחר יותר. הנאמנים שנשאלו על נכסי ההקדש וניהולם הודו שאין להם מושג מי מנהל אותם
מול כונס הנכסים שפיגלמן ניצב המנהל המיוחד שמונה מטעם בית הדין הרבני לנהל את נכסי ההקדש של ביקור חולים. מנהל ההקדש, עו"ד רם ז'אן, מתנגד למכירה בשם הצורך לשמור על ייעודו המקורי של הבית שהוכר כהקדש כפי שביקשו תורמיו – לעמוד לרשות הציבור ולסייע לחולי ירושלים.
בתווך עומדת חברת טעמן נדל"ן, בבעלותו של שלום חיים, שבתחילת 2015 רכשה תמורת 100 מיליון שקלים שלושה מבנים של בית החולים מאיש העסקים ארקדי גאידמק ונכנסה לנעליו; גאידמק עצמו רכש אותם מהכנ"ר בשנת 2007 תמורת כ־140 מיליון שקלים, במה שנחשב לאחת מעסקאות הנדל"ן הגדולות בירושלים. מלבד בית היידן נרכשו אז גם בניין זיו, מהעבר השני של רחוב שטראוס, שבו פועלת כיום שלוחה של בית החולים שערי צדק ובה מחלקת יולדות, ובניין בית הספר לאחיות, הצמוד לבית היידן. בניין בית הספר לאחיות ניצב אף הוא על מגרש המשתייך לנכסי ההקדש של ביקור חולים, אך בשלב מסוים אושר בבית המשפט רישומו על שם הרוכשות. בית זיו רשום בטאבו על שם טעמן נדל"ן (במקרה של בניין זיו יש שותפה נוספת – חברת שיכון ובינוי), ועל פי התוכנית המקום עתיד להיות מוסב בחלקו לבניית 212 דירות, וכן אושרו לבנייה במתחם שטחי מסחר ומרפאות.
ברכישת בית היידן מגאידמק ירשה חברת טעמן נדל"ן עסקה מותנית: בהסכם שעליו חתם נקבע כי השלמת רכישת הבניין תיעשה לאחר שההקדש על הבניין יבוטל, ובתוספת של שלושה מיליון דולר מצד הרוכש. אם ההקדשות לא יבוטלו כבקשת הכנ"ר, חברת הנדל"ן לא תוכל להשלים את הרכישה, המיליונים שהשקיעה ירדו לטמיון, והכונס לא יוכל למלא את קופת העמותה ולהשיב כספים לגמלאים. ההקדש, לעומת זאת, ימשיך להחזיק בנכס המיועד לטובת הציבור. אך האם הוא יעמיד את הבניין לשימוש ראוי?
לאחר מחלוקת רבת שנים הכריע בחודש פברואר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אלכסנדר רון, כי בקשת הכנ"ר לביטול ההקדשות נדחית וכי ההקדשות ייוותרו על כנם. הכנ"ר ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, ובדיון שנערך בחודש שעבר בפני השופט עופר גרוסקופף, הציע השופט לצדדים לפתור את הסכסוך בהליך גישור. הליך זה החל לפני כחודש בפני שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר.
האם בסיום ההליך יהיה אפשר להשיב את כספי הפנסיה לגמלאי ביקור חולים? האם חברת הנדל"ן שהשקיעה במיזם מאות מיליונים תצא מהסיפור ברווח או בהפסד? האם ההקדש יוכל להמשיך ולמלא את מטרתו ולשמור על מעמדו, או שבכלל מדובר בפנינת נדל"ן שהכול נותנים בה את עיניהם ותו לא?
חסינות מסוכנת
נחזור לתחילת המאה הקודמת. בשנת 1907 נרשם הקדשן של רחל ולאה כהקדש בית החולים ביקור חולים. לאחר היציאה מהחומות, בשנת 1908 רכש יואל משה סלומון את שטח המגרש המדובר ברחוב שטראוס פינת הנביאים. מגרש זה הוקדש, וב־1923 השלימו מנהלי ההקדש את בנייתו של הבניין המרכזי של בית החולים – בית היידן. הוא נבנה מכספי ההקדש ומתרומות להקדש. על פי מסמך שטר ההקדש, שנערך בפני הרבנות הראשית לישראל, הבניין "לא יימכר ולא יתמשכן ולא ייגאל לעולם ותמיד יהיה… מוקדש לבית החולים ביקור חולים". זה היה מצבו של הבניין כשלושים שנה, ובשנת 1957 נרשם בית היידן לזכות "העדה האשכנזית בירושלים למטרת בית החולים".
העמותה שניהלה במשך עשרות שנים את בית החולים הירושלמי המיתולוגי, קרסה בשנת 2003 בעקבות ניהול כושל. היא העניקה לעובדיה פנסיות תקציביות נדיבות, נקלעה לחובות כבדים, ואלה גררו הליך פירוק של העמותה שנמשך 18 שנים. במסגרת הליכי הפירוק הגיע הכנ"ר לארבעים נכסי הקדשות – חלקם יועדו מלכתחילה להפעלת בית החולים עצמו, ואחרים היו אמורים להניב תשואה למוסדות נוספים של היישוב הישן. הכנ"ר קיבל חוות דעת מהיועץ המשפטי לממשלה שמאפשרת לו להשתמש בנכסי ההקדשות של ביקור חולים כדי להשיב את החובות. עם זאת, חוות דעת זו לא ביקשה את דעת בית הדין הרבני ולא כללה חוות דעת פנימית של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, שקבעה שמכירת נכסי הקדש לפירעון חובות העמותה – אסורה על פי הדין העברי.
הבקשה לביטול ההקדשות של ביקור חולים הוגשה לראשונה בשנת 2007, ונוהלה בבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן רק 15 שנה מאוחר יותר, אחרי שהתיק עובר משופט לשופט, עד להכרעתו של השופט רון. עד שנת 2019, נאמני ההקדש לא התנגדו לעסקה ולא להליך בבית המשפט; הנאמנים שנשאלו על נכסי ההקדש וניהולם, הודו שאין להם מושג מי מנהל בפועל את נכסי ביקור חולים שהושכרו ואף נמכרו עם השנים. בית הדין הבין שבהיעדר פיקוח על השימוש בנכסים, הכסף ימשיך להיעלם והנכסים ימשיכו להיות מנוצלים לטובת מאכערים ועסקנים.
בשנת 2019, לבקשת הממונה על ההקדשות עו"ד רחל שקרג'י, מינה בית הדין הרבני מנהל מיוחד להקדשות של ביקור חולים – עו"ד רם ז'אן. במהלך המשפט טען הכנ"ר כי יש לבטל את מעמדם של הנכסים כנכסי הקדש ולראות בהם נכסים של עמותת ביקור חולים שניתן להיפרע מהם לטובת הנושים. בעמדה זו צידד גם היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט שנדרש לסוגיה. לעומתם, עו"ד ז'אן כפר בטענה. הוא ביקש לקיים את ההפרדה ששררה עד כה בין העמותה לבין הקדש, ולהשאיר בידי ההקדשות את מלוא מעמדם וזכויותיהם.
"אין ספק בליבי שהמצב שנוצר נוגד חזיתית את רצון המקדישים", הסכים השופט רון בנימוקיו לדחיית בקשת הכנ"ר. "לבטח הבינו הם שכדי להיטיב באמצעות בית חולים נדרשים עובדים מסורים, ואתקשה להאמין שהעלו הם בדעתם שאלה שלימים יפעילו את בית החולים יושלכו לגורלם. ועם כל זאת, לא בהליך דנן תימצא תרופתם של עובדים אלה". עוד הוסיף השופט רון כי "אין משמעות הדברים שכלו מבחינתם כל הקיצין", והוא מטיל לפתחם של הכנ"ר או היועמ"ש את משימת איתורם של הליכים אחרים שיעניקו מזור לנושי בית החולים. "שאלה נוספת היא אם לא יהא נכון שבית הדין הרבני המופקד על הקדשות אלה ייתן את דעתו לגורלם של עובדים אלה, ויבחן גם הוא אם שלם הוא עם המצב שנוצר", חתם השופט.
הטענה העיקרית של כונס נכסי בית החולים, עו"ד שפיגלמן, הייתה שלא ייתכן מצב שבו גוף שמנהל פעילות מסוימת יחזיק במקביל הקדש שנכסיו יהיו חסינים מפני מכירה, גם כאשר המוסד שרוי במשבר עמוק. דרך זו עשויה להביא למיטוט של כל דיני חדלות פירעון בישראל.
לדברי עו"ד ז'אן, מנגד, הטענה כי ניתן להיפרע מנכסי ההקדש של בית החולים מכיוון שהעמותה צברה חובות – מרחיקת לכת. בבית המשפט העליון המחיש זאת עו"ד ז'אן באמצעות השוואה למקרה שבו אדם מחליט להעמיד את דירתו לטובת תנועת הצופים, למשל. האם במקרה שהתנועה תיקלע לקשיים, התנועה תיקח את הבית ותמכור אותו? באותה מידה, נכסי הקדש אמורים לשמש למטרה שהוגדרה על ידי המקדישים.
איפה הכסף?
מעמדם של ההקדשות מוכר בחוק ומוגן על ידי בית המשפט. חשיבות השמירה על נכסי הקדש זהה לחשיבות השמירה על כך שביתו של אדם פרטי יישאר בבעלותו. הממונה על ההקדשות מקיים את רצונם של אנשים שתרמו את רכושם למטרות ציבוריות. כשמדובר בהקדש ותיק הדבר חמור יותר, מכיוון שמדובר באנשים שהלכו לעולמם.
מטעם הממונה על ההקדשות אמרו לנו שבמסגרת פשרה שהוצגה בעבר בין הצדדים, בית הדין הרבני נתן החלטה שמכירה במצבם של העובדים שאיבדו את הפנסיה שלהם ומביעה מחויבות לסייע להם לפנים משורת הדין. גם אם ההקדש יבוטל, הסכום שיקבל הכנ"ר מהשלמת הרכישה לא יספיק לתשלום החוב לגימלאים. לא מיותר לציין שהליכי הערעור שמנהל הכנ"ר, ינגסו חלק לא קטן משלושה מיליון הדולר שהיו מושקעים בהליך משפטי רב־שנים, לולא התקבלה הצעתו של העליון לפנות להליך גישור.
ביחידת הממונה על ההקדשות מציעים להמשיך את פעילות הקדש ביקור חולים בבית היידן. הדבר יכול להתרחש באמצעות העברת פעילות בית החולים שערי צדק ממתחם זיו לבית היידן. כך יוכלו הרוכשות – טעמן נדל"ן ושיכון ובינוי – להשלים את תוכניתן להקמת דירות במתחם זיו, וההקדש ימשיך להחזיק בבית היידן לטובת הציבור. עניין שכר הדירה על השימוש במבנה יעמוד בהמשך לבירור בהליך הגישור.
השאלה שעולה היא מניין לממונה על ההקדשות מטעם בית הדין הרבני – ערכאה שיפוטית – הכסף הדרוש לשיפוץ המקום והעמדתו לשימוש ראוי וגם לדאוג לעובדי ביקור חולים? לדברי העוסקים במלאכה, לא הממונה על ההקדשות צריכה לשפץ; ראשית, תקציב לשיפוץ יכול להיות מגולם בשווי הנכסים של ההקדש, העומדים על יותר מ־40 מיליון שקלים ושמהם אפשר עוד להפיק כספים. בנכס נוסף של ההקדש, למשל ברחוב תל־חי, יש עוד 500 מטרים של זכויות בנייה ששוויים לא פחות מ־50 אלף שקלים למטר רבוע. הפתרון המסתמן הוא שהשיפוץ ייעשה על ידי שערי צדק, שמפעילה את בית החולים, דבר שעל פי העוסקים במלאכה אושר על ידי הוועד המנהל של בית החולים.
בתווך, כאמור, מצויה חברת נדל"ן שהשקיעה סכום גדול בנכסים שרכשה, לדבריה בתום לב וכדין. מבחינתה, הליך הגישור שאליו הצטרפה כעת הוא הנכון ביותר – הן למילוי קופת הפנסיה, הן לתפעול הפיל הלבן שעומד ריק בלב ירושלים, והן להוצאת החברה מהתסבוכת המשפטית בלי נזק. החברה נקשרה בעבר בהסכם של גאידמק עם הכנ"ר, מתוך תחושה שהדברים יהיו פשוטים ויתנהלו בקלות יחסית.
בטעמן נדל"ן, טוענים כי החברה השקיעה 15 מיליון שקלים בחיזוק הבניין, שנבנה לפני כמאה שנים, ובמניעת קריסתו. בכל מקרה, מדגישים בחברה, דרוש עוד כסף רב להשמיש את הבניין ולהתאימו מחדש להפעלת בית חולים בין כתליו. טעמן נדל"ן מצדדת בדעה כי היא היחידה שיש ברשותה האמצעים הכספיים לכך.
במקרה שתבוטל העסקה המותנית יצטרך הכנ"ר להשיב כארבעה מיליון דולר לרוכשות הנכסים. ספק גדול אם יהיה לו מניין להשיב סכום זה, כשהוא עדיין מנסה למלא את קופת הפנסיה.
הפתרון האידיאלי מבחינת טעמן נדל"ן, חברה ירושלמית שורשית, הוא לפני הכול הגעה להסכמות. "החברה איננה מעוניינת לקרוא תיגר על אף גורם או אדם, ודאי שלא בעניין כה רגיש בירושלים", אומרת היועצת המשפטית של החברה, עו"ד מורן הדס עמר־מילר. "כזכור, חברת טעמן התקשרה בחוזה מכר בתום לב וכדין עם הכנ"ר, כל רוכש סביר לא היה מטיל ספק בתוקפו של הסכם שנערך עם המדינה ואושר בבית המשפט. טעמן הסכימה בנקל לפנות להליך גישור בתקווה שיימצא פתרון מסחרי ראוי לסטטוס הדומם והמבוזבז של בית היידן, ומתחייבת לעשות כל שביכולתה כדי להגיע להסכמות יעילות ולסייע בעשיית הצדק. בית היידן הוא בניין אסטרטגי חשוב בעברה של ירושלים ובפיתוחה. קיום ההסכם עם טעמן מהווה פתרון ראוי וצודק לנפגעי עמותת ביקור חולים שנשלחו לביתם לאחר שנים של עבודה בלי פנסיה וזכויות סוציאליות. לצערנו, חלקם כבר סיימו את חייהם, והזמן הנגרר ממשיך לעמוד לרעתו של מי שעודנו בחיים".
קולות רבים נשמעים ומקבלים הד בסכסוך הנדל"ני סביב בית היידן. קול אחד שאינו מיוצג הוא של עובדי בית החולים ביקור חולים, שתשלום הפנסיות שלהם הוא העילה למכירת הנכסים. על גבם עומדים במחלוקת מאות מיליוני שקלים, ובכל יום שבו התהליך אינו מסתיים קטן סיכוים של העובדים ליהנות מתוצאותיו ולחיות בכבוד כגמלאים.
