הבית // בית פרטי, כמאתיים מ"ר, בנחלה במושב, צמוד לבית המקורי של הנחלה, שבו גר עכשיו נבו. בשטח החקלאי, חבר מגדל מזון לסוסים. "קנינו את הנחלה כשהיינו עם ילד אחד. התלבטנו בין דירה ברמת־גן לבית פרטי במושב, וזו הייתה אחת ההחלטות הנכונות ביותר שעשינו. בזמנו היה כאן רק בית הסוכנות הישן, 70 מ"ר, ושם התגוררנו במשך שנים, גם כשהמשפחה התרחבה ונולדו לנו ארבעת ילדינו. היינו ישנים בחדר אחד על מזרנים, אנחנו והילדים. לא ידענו על 'עיקרון הרצף' או 'הורות מקרבת', זה פשוט נראה לנו נכון. כשרצינו זמן לעצמנו בתור זוג, ידענו למצוא אותו. כשהילדים בגרו הם עברו לישון בסלון. לפני כעשור החלטנו לבנות את הבית הנוכחי". מאחורי הבית יש חורשה של עצי נוי ומעט עצי פרי. עמיר: "אני אוהב עצים, אז שתלנו לא מעט מהם".
הבוקר // "הבנים עזבו את הקן, ומאז זה רק אני ועמיר. אנחנו קמים בבוקר, טובלים בבריכת המים הטבעית שבנינו בחצר, שממש משתלבת עם הטבע ועם הסביבה, ואנחנו מתייחסים אליה כמו מעיין בטבע". הם לא אוכלים ארוחת בוקר ביחד – עמיר דוגל בשיטת 8־16, שבה לא אוכלים במשך 16 שעות רצופות בכל יום, אז הוא לא אוכל עד 12 בצהריים. ג'ינה מקפידה לאכול ארוחת בוקר שמבוססת על חלבונים. עמיר נוסע בבוקר לתל־אביב או לבית החולים הדסה. "שנים היינו עומדים בפקקים נוראים, אבל תודות לראש המועצה ולכביש שש יש קו אוטובוס חדש וישיר מהבית לפתח המרפאה ברמת־אביב".
שיניים // עמיר מומחה בטיפולי שורש, ויש לו קליניקה פרטית בתל־אביב. הוא עוסק במיקרו־כירורגיה אנדודונטית, ניתוחים זעירים בשורש השן. "עבדתי במשך שנים כרופא שיניים כללי והתקשיתי לקבל את העובדה שאני נאלץ לשתף פעולה עם מעבדות שיניים ושאני תלוי בגורמים חיצוניים. העדפתי להתחיל תהליך וגם לסיים אותו, ולכן בחרתי להתמחות בטיפולי שורש".
פחד // "יש לא מעט ילדים שמפחדים מרופאי שיניים כי ההורים שלהם מפחדים. הפחד עובר מדור לדור גם בתת־מודע. הילדים קולטים את התחושות שלנו, אי אפשר לזייף את זה. עדיף שהורה שמפחד מרופא שיניים לא יתלווה לילד".
הנקה // ג'ינה מנהלת את מרפאת ההנקה "מועדון הנקה חלב אם" בעמק חפר, ועובדת כיועצת הנקה במחלקת יולדות בבית חולים לניאדו בנתניה. היא גם מנהלת עסק בינלאומי להכשרת מדריכות הנקה ומעבירה את הקורס הוותיק ביותר בארץ בתחום. "אני נוסעת עם הצוות שלי בכל העולם להדרכות, ויש לזה המון ביקוש. עבדתי שנים כרופאת שיניים ונהניתי מהעבודה, אבל כשהילדים נולדו הייתי איתם בבית, לא רציתי לשלוח אותם למוסדות חינוך והתמסרתי לגידולם. נתתי מענה להרבה נשים בנושא ההנקה, והבנתי שזה נותן לי סיפוק, אז פניתי ללמוד את זה בצורה מקצועית ופתחתי עסק.
"בשיטה שלי, 'הנקה בידיים שלך', פיצחתי את הדרך הפשוטה להצלחה בהנקה. הנקה היא טבעית ואמורה להיות קלה, ובכל זאת הרבה נשים מתקשות להניק. 90 אחוז מהנשים רוצות להניק, אבל שבועיים אחרי הלידה הרבה מהן כבר לא מניקות. רציתי להיות שם בשבילן. אבל אני גם יכולה לזהות אצל אישה לפי שפת הגוף שלה אם ההנקה אולי לא מתאימה לה, ואז אעזור לה בשמחה לייבש את החלב, אם זה מה שהיא רוצה. במשמרות שאני עושה בבית חולים אני יושבת עם מטופלות וחשוב לי שהן יקבלו עזרה בכל מה שקשור להנקה".
לשון // היא עדיין עובדת ברפואה, בתור מומחית להתרת לשון. "יש המון תינוקות שנולדים עם לשון קשורה, והרקע של רפואת שיניים נותן לי יתרון מובהק בטיפול בהם, עם ידע נרחב כאחות מוסמכת ונקודת מבט ייחודית שגם קשורה להנקה".
אמריקנית // ג'ינה נולדה בקליפורניה במשפחה של ארבעה ילדים. כשהייתה בת שמונה עלתה המשפחה לארץ ועברה לאולפן בשכונת דורה בנתניה. "שכונה קשוחה ממש, לי ולאחיי יש לא מעט טראומות משם. הגעתי לשם ילדה טובה סן־פרנסיסקו עם צמות, והילדים מסביבי היו מאתגרים, בלשון המעטה. ההורים שלי עלו ממניעים ציוניים, אבל לי היו לא מעט תקופות שרציתי לחזור לארצות הברית. אבא שלי היה יהלומן ושילם מחיר כלכלי כבד בעלייה לארץ. הוא המשיך לעבוד פה, אך בסופו של דבר העסק נסגר".
ישראלית // אחרי האולפן בנתניה הם עברו לגור ברמת־השרון. הוריה התגרשו כשהייתה בת 18, וג'ינה סיימה את הלימודים בתיכון רוטנברג ונסעה לחצי שנה לארצות הברית. "גרתי אצל חברת ילדות, וראיתי לראשונה את הצד הפחות יפה של אמריקה. אז הבנתי לראשונה כמה אני ישראלית. התגעגעתי לאינטימיות שיש בין אנשים בשיחות פה, לבגרות, לחום". כשחזרה לארץ התגייסה לצבא ושירתה כטכנאית אלקטרוניקה. "הרגשתי חלק ממשהו גדול, וזה העצים אותי ולימד אותי שאני יכולה ללמוד משהו שאני לא מכירה. נרשמתי ללימודי רפואת שיניים בהדסה".
הסבה // "הקושי הגדול שהיה לי ברפואת שיניים היה שכל מטופל שנכנס לקליניקה שונא אותך… לכן פניתי ללימודי תואר בינלאומי בייעוץ והנקה, ואני מוסמכת בתחום מאז 1999. התחלתי ללמד אחיות בשיבא ובמקביל בחנתי אותן במבחן הממשלתי של האחיות. ב־2014 סיימתי בעצמי תואר בסיעוד, ובגלל הגיל הבוגר הלימודים דיברו אליי יותר מאשר בזמן שביליתי בפקולטה לרפואה".
דור שני // עמיר גדל ברמת־גן, ויש לו אח אחד, גדול ממנו ב־15 שנה (וגם הוא רופא). שניהם בנים להורים שורדי שואה: "השואה הייתה נוכחת בביתנו בכל מיני וריאציות". הוא שירת ביחידה מובחרת, וכשהשתחרר פנה ללימודי רפואת שיניים. "אמא שלי למדה רפואה לפני המלחמה, אך לא סיימה. אני ואח שלי ושלושה מילדיו סיימנו לימודי רפואה, במעין סגירת מעגל".
ההיכרות // שניהם היו נשואים בנישואים ראשונים קצרים, ואחרי הגירושין הכירו זה את זה בפקולטה לרפואה. ג'ינה: "אנחנו עובדים כל הזמן על הזוגיות שלנו. אני תמיד אומרת לאנשים שמתייעצים איתי: לזוגיות צריך לפנות זמן בכל יום. זה לא משהו שאפשר לטפח בנסיעה זוגית פעם בשנה או חצי שנה. לפעמים בשגרה זה נשחק, ואז כבר אין דרך חזרה. אני החלטתי שגירושי ההורים שלי היו טעות, ואני לא מוכנה לחזור על הטעות הזו".
הילוך // עמיר: "הספקתי לעבור כמה משברים בחיי, ולמדתי שאני צריך להוריד הילוך ולמצוא פנאי לעצמי". לפני שש שנים חלה בדלקת פרקים שגרונית שנראתה בזמנו די קשה. "התחלתי ללכת לטיפול אצל 'מכשפה', שעזרה לי להבין שהכול נפשי ושאני זימנתי לעצמי את המחלה. סחבתי על עצמי דברים מהבית – השואה של הוריי, מלחמת יום כיפור שאחי נפצע בה ועוד. ברגע שטיפלתי בנפש גם המחלה עברה, והצלחתי להשתחרר לחלוטין מהכאבים בלי לקחת כדור אחד.
"לפני שנתיים חוויתי משבר אישי ומקצועי, וגיליתי שאני עושה מה שאני חייב לעשות, בלי לעצור לרגע ולחשוב איפה אני נמצא בכל התהליך. לקחתי זמן לעצמי, הורדתי הילוך בעבודה ונרגעתי. היום אני מתאמן הרבה בקרטה ובטאי צ'י, שומר על תזונה מאוזנת, ואנחנו יוצאים להרבה הליכות במושב ולטיולים בחו"ל".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
