הבית // דירת ארבעה חדרים, 70 מ"ר, בקומה השלישית של בניין בן ארבע קומות בשכונת נווה פרדסים. המטבח והסלון לא ממש גדולים, ומעבר להם שלושה חדרי שינה. הבניין בן 25 שנה, אבל לפני שלוש שנים שיפצו את הדירה – הניחו פרקט והחליפו שירותים, מקלחת ודלתות – והיא מרגישה כמו חדשה. "אלה הבניינים הכי ותיקים בשכונה, הראשונים שנבנו. אין מרפסת, אבל מהחלון בסלון אפשר לראות חורשה קטנה ויש בריזה טובה".
בוקר // בדרך כלל רעות קמה ראשונה, סביב שש, ומתחילה לארגן את הילדים לגן. הם אוכלים בכל בוקר משהו אחר: לפעמים "עוגת בוקר" לפי מתכון של אפרת ליכטנשטט, לפעמים דייסה. ג'רמי מצטרף להכנות סביב שש וחצי וכולם מחוץ לבית בשבע ועשרה, כי רעות מתחילה לעבוד בגן ב־7:25 (למעט יום חופשי אחד, שבו הם עושים הכול חצי שעה מאוחר יותר). ג'רמי מביא את כולם לגנים, קודם את רעות ואז את הילדים, וחוזר הביתה לעבוד מהבית.
מהבית // ג'רמי מתכנת. הוא עבד עד לאחרונה ב"ביזבאז", סטארטאפ סינגפורי, ועכשיו מחפש את המשרה הבאה שלו בתחום. הוא גם מלמד תכנות במכללת ג'ון ברייס בתל־אביב. "אני מחפש עבודה מרחוק, מקום עם גמישות".
מהגן // רעות מטפלת באמנות וגננת בגן בשיטת מונטסורי. בערב היא מעבירה הרצאות ומלווה משפחות בהטמעת שיטת מונטסורי בבית.
מונטסורי // "כשהיינו סטודנטים טסנו לטיול של חמישה שבועות בטאיוואן, במעין חילופי סטודנטים. קיבלנו מלגה שמימנה את השהות שם ובנינו את התוכנית שלנו בעצמנו. ג'רמי למד קורס בתכנות ואני נפגשתי עם מטפלים באמנות וצפיתי בפסיכולוגית באמנות בעלת שם בינלאומי. איתן היה אז בן שנתיים, ושנינו עשינו משמרות: בכל פעם מישהו אחר נשאר איתו. באחד הימים לקחנו אותו למרכז ציבורי מקומי להורה וילד, ובאחד החדרים הייתה כיתת מונטסורי.
"בהתחלה לא לחלוטין הבנו את הקונספט. הכול היה מעץ ומונגש לילדים, שונה מהגנים בארץ ומכל מה שהכרתי. התחושה הייתה טבעית ומסודרת. כשחזרנו לארץ לא מצאתי הרבה מידע על זה, והתחלתי לחקור את השיטה. זה פשוט נראה מרתק בעיניי. במהלך הקורונה גיליתי שבית הספר הבינלאומי שמלמד את השיטה פתח לראשונה את האפשרות ללמוד את הקורסים ברשת. סיימתי את הלימודים בתחום, וכשעברנו לפרדס־חנה מצאתי מקום לעשות בו סטאז' והתחלתי לעבוד כגננת".
לטורונטו // רעות גדלה בבני ברק, והיא הבת הצעירה משבעה ילדים. כשהייתה בת עשר וחצי אמה נפטרה. אביה התחתן והתגרש ואז התחתן שוב, ובמהלך כל זה המשפחה עברה מבני־ברק לרמת־גן, ואז לבארות־יצחק ולבסוף לקדומים. היא למדה באולפנת כפר־פינס, שירתה בגרעין בנות שירות בדימונה ובבית הספר נתיבות התורה בטורונטו שבקנדה. אחרי מבחן פסיכומטרי למדה תואר ראשון באריאל במדעי ההתנהגות ובהמשך תואר שני בתרפיה באמנות באוניברסיטת חיפה.
אמא // "אני ואמא שלי היינו ממש קרובות. חודש אחרי שהתגלתה אצלה המחלה היא נפטרה, ומרגע הגילוי לא היה סיכוי להציל אותה. רוב האחים שלי כבר היו מחוץ לבית, ונשארתי עם אחות אחת שפרסה עליי חסות ותפקדה כאמא, והאחים הגדולים היו מגיעים בסופ"ש".
מטורונטו // ג'רמי גדל בטורונטו, ולמד בבית הספר היסודי נתיבות התורה ובתיכון צ'אט. אחרי שנת ישיבה בישיבת אור שמח בירושלים הוא עלה ארצה לבדו והתגייס. בתור חייל בודד הוא שירת בהנדסה קרבית. אחרי הצבא למד הנדסת מחשבים ותוכנה בטכניון, אבל פרש לקראת סוף הלימודים והתחיל לעבוד בתחום.
ישראלי // ג'רמי: "אני לא קנדי טיפוסי. בחרתי לעזוב את כל מה שהיה שם, כי זה לא ממש התאים לי. הרגשתי שהכול שטחי. אנשים עסוקים בהצגות, אין אותנטיות. אהבתי את הישראליות ואת היהדות בארץ, והיה לי חשוב להתחבר לשורשים ולמקום שהכול התחיל ממנו. רציתי להרגיש שאני במקום שלי, שאני שייך לו. אני גם מאוד ציוני, ורציתי להגן על העם שלי ועל המדינה שלי. אני מתגעגע להורים שלי, אבל לא לטורונטו".
ההיכרות // רעות: "כשהגעתי לטורונטו ציוותו לכל בת שירות משפחה מאמצת. אני קיבלתי את המשפחה של ג'רמי, אבל באותו שבוע ממש ג'רמי טס לישראל – ובעצם התחלפנו. רק חצי שנה אחר כך, כשג'רמי התקשר למשפחה בסעודת פורים, דיברנו לראשונה. ג'רמי חיפש תוכנית לעולים חדשים חיילים, ועזרתי לו ליצור קשר עם גרעין צבר בבארות־יצחק. מאז שמרנו על קשר כמעט יומיומי בסקייפ. בקיץ, כשג'רמי חזר לטורונטו, התחלנו לצאת באופן רשמי. חזרתי לארץ אחרי חודשיים, ואחרי שלושה חודשים ג'רמי עשה עלייה רשמית, למד באולפן ואז התגייס. אחרי שנתיים התארסנו והתחתנו". ג'רמי: "זה מאוד לא רגיל שיש שידוכים בין בנות שירות לחבר'ה שגרים שם. אלה אנשים בסגנון אחר, וזה לא קשור בשום דרך. הקשר בינינו יוצא דופן וחריג ומפתיע לשנינו ולכולם".
יחד // אחרי החתונה הם התגוררו בקדומים, ואז גרו במשך כמה שנים במעונות הסטודנטים בטכניון, בקהילה קטנה ומגובשת. משם עברו לפרדס־חנה.
פרדס־חנה // אחרי שש שנים בטכניון היה להם חשוב למצוא מקום שרעות תוכל לעבוד בו ולהתמקצע בשיטת מונטסורי אחרי שלמדה את התיאוריה. "מצאנו את כל זה וגם קהילה מתוקה, מגוונת מאוד, במושבה שהיא בין עיר לכפר. לאחרונה עוברים לפה המון אנשים מהמרכז, וגם כאלו שמגיעים מהצפון ומנסים להתקרב למרכז אבל לא מדי. מגיעים גם מירושלים. פרדס־חנה הפכה למקום מבוקש ואנחנו אוהבים לגור בה".
פנמה // בקרוב הם יצאו לתקופה בפנמה, בעיירה שיש בה הרבה ישראלים. ג'רמי יעבוד מרחוק, ורעות תעבוד אם הילדים ישתלבו במוסדות חינוך מקומיים. רעות: "זה חלום שהגיע הזמן להגשים. אנחנו עובדים קשה מדי כאן, ולא נהנים מהחיים, לא עוצרים לרגע את המרוץ. החינוך פה יקר והמחיה בכלל רחוקה מלהיות זולה. כשנסענו להתמחות הקיץ בטאיוואן היה לנו ברור שנעשה את זה שוב בהמשך החיים, הרגשנו שהשנה הבאה היא הזמן המושלם לכל המשפחה לצאת להרפתקה הזו, אז בחרנו יעד שיהיה מקובל על כולנו.
"ג'רמי רצה שפה חדשה, אז מדינות דוברות אנגלית ירדו מהפרק, ופנמה נראתה לנו מקום שקט ורגוע שיכול לענות על הצרכים שלנו. המטרה העיקרית היא לעשות הפסקה, ולהכיר תרבות וארץ חדשה. לג'רמי יש יצר הרפתקני, ומכיוון ששנינו סיימנו את הלימודים סוף־סוף והילדים יחסית צעירים ואפשר לעבוד מהבית, זה רק דרבן אותנו לעשות את הצעד שחלמנו עליו".
ג'רמי: "זה קצת הטיול של אחרי הצבא שלא היה לי. רציתי לטייל ולחקור את העולם ואת עצמי, לחוות תרבויות חדשות ולראות את עצמי במקומות חדשים.המטרה היא לעבור לשם לתקופה, להרגיש את התרבות והאווירה. אנחנו זורמים, לא מחליטים מראש לכמה זמן אנחנו נוסעים".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
