בבוקר יום רביעי בשבוע שעבר הניח ח"כ יצחק פינדרוס, מהעתודה המנהיגותית של דגל התורה – הסיעה הליטאית ביהדות התורה – הצעה על שולחן הכנסת: להקים ועדה שתחקור את התנהלות המשטרה מול האזרחים סביב אכיפת חוקי הקורונה. היוזמה נולדה בעקבות פרסומים חוזרים ונשנים על אלימות משטרתית שלוחת רסן נגד חרדים – בהפגנות, ברחובה של עיר, במחסומים ובאירועים. השטח החרדי זעם, ותהה היכן נציגיו בבית המחוקקים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: בין קודש לחולי: החרדים ואנחנו – מה עושים עכשיו?
– מלחמה ושלום: מדינות המפרץ מול שלוחותיה של איראן
– לא מה שחשבתם: הפייקים הכי נפוצים בעולם ההשקעות
להבדיל מהצעות אופוזיציוניות להקמת ועדות שונות, שעולות בעיקר כדי להביך את הממשלה, פינדרוס התכוון ברצינות. בעיניו, ועדה כזו הייתה מאלצת את בכירי המשטרה להתייצב ולתת תשובות, ואולי אף הייתה מביאה לשינוי מדיניות בנושא הכאוב וחוצה המגזרים.
כדי לוודא שההצעה תעבור גיבש פינדרוס תמיכה גם מקרב האופוזיציה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' למשל גיבה את ההצעה והבטיח את תמיכתו, וכך גם חברי כנסת נוספים. באופן טבעי, חשבו ביהדות התורה, תתמוך בהצעה גם ש"ס – המפלגה האחות שראשיה מן הסתם הזדעזעו אף הם לראות את האלימות כלפי ילדים חרדים. בנאום מרתק שנשא במליאה הציג פינדרוס את כשלי המשטרה בסוגיית הנשק במגזר הערבי, ברחוב החרדי ובהפגנות הימין. מסקנתו, המפתיעה בימים אלו, הייתה שהשוטרים בשטח ניצבים בפני מציאות בלתי אפשרית. "אינני יודע אם הייתי נוהג אחרת", הודה בכנות. הבעיה, הטעים פינדרוס, היא במדיניות הדרג הפיקודי.
אך בש"ס לא התרשמו מהנאום, וגם לא מנאומו של ח"כ ישראל אייכלר, שהציג במליאה תמונות של ילדים מדממים, נשים מוטלות על הארץ ופרשים דוהרים לתוך המון סוער. לאחר שבמשך כמה ימים סירבו להבהיר מהי עמדתם, בחרו בסופו של דבר להימנע ולא לתמוך בהצעה. ההיסוס של ש"ס השפיע על הליכוד וחבריו נעדרו אף הם, וכך נפלה ההצעה והוועדה לא הוקמה.
כבר באותו ערב נהפכה ההחלטה הזו, שנראתה אולי שולית ולא חשובה, לכאב ראש אדיר עבור יו"ר התנועה אריה דרעי. בשעה עשר בלילה החלו לזרום תיעודים ראשונים מהחתונה החרדית בגבעת־זאב. עד עתה ניטש הוויכוח על מידת החרדיות של המשפחה החוגגת, אך כלי התקשורת החרדים, גם הרשמיים ביותר, לא המתינו לבירור הסוגיה הזו. נחזור על פרטי ההתרחשות שסוקרה בהרחבה: החתונה שהתקיימה בבית הורי הכלה חצתה את מספר המוזמנים המותר. השוטרת הגיעה למקום וניסתה לתעד את הכלה וחברותיה, אך אם הכלה ניסתה למנוע זאת ממנה. השוטרת ניסתה לעצור את האם ומכאן – כפי שתיאר התקליטן, שלא הפסיק לנגן מוזיקה קצבית לאורך כל התקרית – העסק רק "הלך והידרדר". כמה מבני המשפחה החלו לזרוק חפצים על השוטרים, ולמקום הגיעו עשרות שוטרי יס"מ. בתוך דקות הפכה זירת החתונה לאירוע מדמם, שבמהלכו כמה מהאורחים נעצרו ואחרים אושפזו.
הסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות העלו את הזעם החרדי על המשטרה לשחקים. קבוצות הווטסאפ המגזריות רתחו על האלימות המשטרתית, ודרעי – שרק בבוקר אותו יום סירב לבקר את התנהלות המשטרה – מצא עצמו במשבר. לא פחות משש הודעות, כל אחת חריפה מרעותה, שיגרו דובריו לתקשורת במחאה על התנהלות המשטרה. אך הנזק כבר נעשה. דרעי, ולא בפעם הראשונה במשבר הקורונה המתמשך הזה, החמיץ את השטח החרדי, שנחשב מאז ומעולם למקור כוחו.
דווקא דרעי עשה הכול כדי שלא להגיע למצב הזה. מתחילת הגל הראשון הוא "נתפס לקורונה", כפי שאומרים ברחוב החרדי – שם קוד לחרדים שחרדים מפני הנגיף ומחמירים בהוראות הבריאות. מי שמדברים עם דרעי על הנושא עדים למבול כועס של טענות ומענות על הציבור שלא נזהר, ועל הסכנה האמיתית המרחפת מעל כולם. אך הציבור, כולל בוחריו, פחות מתרשם. הספרדים החרדים, אף שבאופן מובהק אינם דומים בעניין הזה לקהילות החסידיות או לאנשי הפלג הירושלמי, קובעים גם הם דין לעצמם בענייני הקורונה. ודרעי מודע לכך היטב. יו"ר ש"ס, שהצליח לשכנע כמעט את כל הרבנים הספרדים להחריף את הוראותיהם, נכשל מול הציבור – ולפיכך נאלץ לפעול מול הממשלה כדי למצוא הסדר ראוי.
בין בעלז לגור
בצד הקיצוני שכנגד נמצאים חברי הכנסת של אגודת ישראל. בעיקר שניים – ישראל אייכלר ויעקב טסלר, נציגי חצרות בעלז וּויז'ניץ, בהתאמה. שתי החצרות הללו, כמו רוב הקהילות החסידיות, הפכו את המרד בתקנות הקורונה למדיניות רשמית, והנציגים בכנסת מוכרחים לשמש דובריו של המרד. מתוקף מעמדם, אייכלר וטסלר נוטלים חלק בעצמם באירועים הרשמיים וההמוניים של חצרותיהם, בתפילות ובחתונות. בין השניים שוררת אמנם יריבות מרה מאז שטסלר נטל את תפקידו המסורתי של אייכלר – יו"ר הוועדה הפרלמנטרית לפניות הציבור – אך ההתמודדות מול הקורונה מצאה את האויבים משכבר כתף אל כתף.
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי הקרוב במוסף יומן של מקור ראשון
