התקשורת סערה בעקבות החשיפה של עמית סגל, שלפיה שי ניצן ומומי למברגר טרפדו חקירה נגד רפ"ק אבי רוטנברג, שהמליץ לפתוח חקירה נגד שרה נתניהו בתיקי המעונות, ובמקביל ניהל רומן עם ג'ודי שלום־ניר־מוזס, הנמסיס של נתניהו. במקביל נטען שאותו חוקר נחשף לחומרי חקירה בתיק 2000 שעסקו בנתניהו ובנוני מוזס, אחיה של ג'ודי. בפרקליטות כמובן הכחישו את הדברים וטענו שלרוטנברג לא הייתה מעורבות בתיק 2000 ושההחלטות בעניינו התקבלו באופן מקצועי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סגן השר ביטון התחייב: פיילוט חיבור לחשמל לשלושה מאחזים
– הדרך לטיפול בטרור ביהודה ושומרון עוברת בעזה
– תוכנית הרמזור כהזדמנות לבניית לכידות פנים- ובין-רשותית
אלא שזו לא הפעם הראשונה שבה מערכת היחסים הבעייתית במשולש שבין הפרקליטות, המשטרה ומח"ש – הולידה שערורייה. כבר לפני שנתיים פרסמנו בעמודים אלה את עדותם של בכירים במערכת המשפט, ולפיהן המפכ"ל דאז רוני אלשיך הפעיל לחץ על פרקליט המדינה דאז שי ניצן כדי שיתערב במינוי ראש מח"ש.
תמצית הפרשה: לפני כארבע שנים חלה ראש מח"ש אורי כרמל, וסגנו משה סעדה נאלץ להחליף אותו ולמלא במשך שנה שלמה את תפקיד הסגן וגם את תפקיד הראש. הדו"חות והסטטיסטיקות שפרסם משרד המשפטים בתקופת כהונתו של סעדה, לימדו על שיפורים בכל המדדים.
כרמל חזר לתפקידו אולם ההתמודדות הממושכת עם המחלה נתנה את אותותיה, והוא החליט לפרוש בטרם תום תקופת הכהונה המלאה שלו. לעשרות הפרקליטים המשרתים במח"ש היה ברור שסעדה אמור להתמנות תחתיו, והם שלחו מכתב המלצה חד־משמעי בנושא. זוהי גם המסורת בארגון, שסגני ראש המחלקה מחליפים את הראש לאחר שנים של עבודה משותפת ולמידה של התפקיד.
ואולם, מולם התייצב איש אחד שלא היה מוכן בשום פנים ואופן שסעדה ימונה לתפקיד, והוא מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. מדוע אלשיך לא רצה את סעדה? בעיקר בגלל שתי התנגשויות חזיתיות של מח"ש עם המפכ"ל. ההתנגשות המפורסמת ביותר התרחשה על רקע פרשת אום אל־חיראן. כזכור, שעות אחדות לאחר מותם של השוטר ארז שאול לוי והאזרח הבדואי יעקוב מוסא אבו אל־קיעאן בינואר 2017, קבע אלשיך באוזני עיתונאים כי מדובר בפיגוע על רקע חבלני. שירות הביטחון הכללי מסר לאלשיך עוד באותה יממה חוות דעת שלפיה לא מדובר באירוע חבלני, ולמרות זאת החליט המפכ"ל לדבוק בהשערתו שמדובר בפיגוע. מאוחר יותר נכנסו חוקרי מח"ש לתמונה. הממצאים שהגיעו לידיהם הראו בצורה ברורה כי לא מדובר בפיגוע אלא בתאונה, אך המפכ"ל דרש בתוקף שלא יפרסמו את מסקנותיהם ושיתמכו בעמדתו.
ההתנגשות השנייה בין השוטר מספר אחת למח"ש הייתה סביב פרשת מפקד להב 433 רוני ריטמן, שנחשד בהטרדות מיניות והודיע על פרישתו מהמשטרה. מח"ש חקרה את המתלוננת והגיעה למסקנה כי יש להעמידו לדין. ניצן לא קיבל את ההמלצה, והיועמ"ש דאז יהודה וינשטיין החליט לסגור את התיק. הפרשה התגלגלה לבג"ץ באמצעות עתירה של המתלוננת. שופטי בג"ץ פוגלמן, עמית וקרא התלבטו אך הכריעו שלא לפטר את ריטמן.
פרשת ריטמן הטילה את אלשיך אל כף הקלע בין רצונו להגן על קציניו הבכירים, ובין המלצות מח"ש וקביעת בג"ץ שהצביעו על ליקויים בהפעלת שיקול דעתו
עם זאת קבעו השופטים כי נפלו פגמים מהותיים בטיפול של אלשיך בפרשה, שכן מחומר הראיות שנאסף במח"ש יש תימוכין לטענות המתלוננת. "החלטת המפכ"ל, במתכונתה הנוכחית, אינה יכולה לעמוד", קבעו השופטים.
פרשת ריטמן הכניסה את אלשיך לסחרחרת. הוא היה נתון בכף הקלע בין רצונו להפגין מנהיגות ושליטה, להגן על קציניו הבכירים ולהשאיר את ריטמן במשטרה, ובין המלצות מח"ש וקביעת בג"ץ שהצביעו על ליקויים בהפעלת שיקול דעתו. פעם אחר פעם הצליחה מח"ש לכרסם בדימוי יושרתו, ודרך אגב גם להחליש את אמינותו בכל הנוגע לסוגיה החדשותית הראשית זה שנים: חקירות נתניהו.
לדברי גורמים בכירים במערכת אלשיך התאמץ למנוע את מינויו של סעדה לתפקיד כדי להעביר מסר מרתיע למח"ש, אף שלכאורה המינוי הזה אינו טעון אישור שלו.
פרקליט המדינה שי ניצן, המנצח הראשי על ועדת המכרזים של תפקידים מהסוג הזה, הוא האיש שהיה אמור להכריע מי יהיה ראש מח"ש הבא. באופן מפתיע הוא לא דחף למינוי סעדה, אלא פעל לבחירת מועמדת בלתי צפויה בעליל, קרן בר־מנחם־קרניאל, שמידת התאמתה לתפקיד הייתה מראש מפוקפקת או לפחות לוטה בערפל – וזאת בניגוד לעמדתם הראשונית שלשאר חברי ועדת המכרזים שנטו להעדיף את סעדה.
לטענת תומכי נתניהו, ניצן, שנחשב לאיש אסכולת בית שמאי בתיקי ראש הממשלה, העדיף לזרום עם המפכ"ל שהוביל את החקירות. לפיכך הוא נמנע מלמנות לראש מח"ש אדם שמגלם את המשך הקו המסורתי במחלקה של התייצבות ללא מורא מול המפכ"ל, כאשר נדרשת התייצבות כזאת. בפרקליטות הכחישו את הדברים בתוקף וטענו שכל ההחלטות התקבלו באופן ענייני.
המאבק בין היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה הפך מזמן לאישי, ועכשיו הוא גם מסכן את מערכות השלטון בישראל. לא רק נתניהו מסיר את הכפפות בהשתלחויותיו בגורמי האכיפה, גם מנדלבליט החל לנקוט צעדים מרחיקי לכת שנמנע מהם עד כה. תומכי נתניהו מנהלים חקירות אישיות מקיפות על כל מי שקשור במישרין או בעקיפין לחקירת תיקי ראש הממשלה, לעיתים בצדק ולעיתים שלא בצדק. בתגובה היועמ"ש שוקל לפנות לבית המשפט כדי שיכריז על נבצרות מהותית של ראש הממשלה. הדרך למלחמת הכול בכול קצרה מאי פעם.
