ההתמודדות עם משבר הקורונה הציפה את תלות-הגומלין בין מערכות, מגזרים ובעלי תפקידים שונים, אשר נדרשים לעבוד יחד לצורך התמודדות מיטבית עם המצב המשברי. בראייה קדימה, מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים כלכליים וחברתיים מורכבים, המצריכים יכולות שיתוף פעולה ולכידות שהאקלים החברתי העכשווי מאתגר את היתכנותם, ובמקביל המצב המשברי פותח פתח לחיזוקם. בכל הקשור לתפיסת אזרחים את חוסנם בתקופת "הגל הראשון" של מגפת הקורונה והסגר שהתקיים במסגרתו, ממצאי מחקר שערכנו במהלך תקופת הסגר ושהצגנו בפני ועדת הקורונה בכנסת, מראים כי היעדר שיתופי פעולה ברמות השונות פגע בתחושת החוסן: מרבית המשיבים רואים חשיבות בשיתוף פעולה בין קבוצות וקהילות לחיזוק החברה ולצד זאת מרבית המשיבים סבורים כי היחסים החברתיים בין הקבוצות השונות, הפערים ביניהן ורמת הסולידריות הנמוכה בשגרה אינם מאפשרים שיתוף פעולה לטובת ניהול טוב של המשבר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך יתמודדו המבוגרים עם אתגרי המאה ה-21
– רוצים לזכות באוסקר? רק אם תיכנעו לתקינות הפוליטית
– החוקר שהביא להרשעת זדורוב: סימן הנעל בזירה – תעלומה
בכך מציף משבר הקורונה את הצורך ואת ההזדמנות להגברת הלכידות החברתית בישראל, לטובת חיזוק חוסנה. המשבר מהווה הזדמנות לבחינה מחודשת של סדרי עדיפויות ומערכות יחסים, ולמינוף התמודדות משותפת מול "אויב משותף" לטיפוח החוסן החברתי, על ידי חיזוק תחושת הסולידריות והשייכות של כל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית. כמו כן, בעולם המורכב בו אנו חיים בלתי אפשרי להתמודד עם בעיות מורכבות – המתאפיינות בריבוי בעלי עניין, בקושי בהגדרת בעיות, בריבוי נושאים, בהיעדר פתרונות ברורים ומוסכמים, ובאי הימצאותו של שחקן אשר מסוגל ליישם את הפתרונות לבדו – שלא בעזרת תהליכי שיח ושיתוף מורכבים המכנסים את בעלי העניין השונים, במה שפופולרי לכנות בימים אלה פעולת "תכלול".
תוכנית הרמזור מציעה התמודדות מורכבת, דיפרנציאלית, עם בעיית ההדבקה ועם הניסיון לבלום אותה. לתוכנית יתרונות רבים ועם זאת אנו מבקשים להעיר את תשומת הלב לשני היבטים: (1) התוכנית מנכיחה את הגבול המוניציפאלי המפריד בין שטחי השיפוט של רשויות מקומיות, ויש לקחת בחשבון את מגבלות גבולות אלה: עד כמה באמת ניתן להעמיד חייץ בין רשויות, באופן מאפשר טיפול נקודתי ללא התמודדות מרחבית, חוצת-גבולות, הלוקחת בחשבון מעבר של הקורונה מרשות אחת לזו הסמוכה לה? (2) התוכנית מפקידה בידי רשויות מקומיות את הסמכות והאחריות לטיפול בהורדת מקדם ההדבקה בתחומן; באיזו מידה מקבלות הרשויות סיוע לניהול הליך שיח ושיתוף מורכב המחבר את כלל התושבים ומאפשר להם להיות שותפים לתהליך ההתמודדות עם הבעיה המורכבת איתה מתמודדים?
תוכנית הרמזור מאפשרת להבחין בין מצבים שונים בהן מצויות רשויות שונות ביחס למדדי התחלואה העיקריים, ומתוכם ייגזר סט של היתרים ותמריצים לצד הגבלות שיוכלו לסייע לרשויות להתמודד טוב יותר עם היבטי המשבר. לצורך הצלחת התוכנית יש לתת את הכלים לכך ברמה הפנים-רשותית ויש להביא בחשבון שהאפשרות שרשויות אדומות ישפיעו על רשויות סמוכות שאינן אדומות היא משמעותית.
ברמה הבין-רשותית, לצד הגבולות המוניציפאליים שמנכיחה תוכנית הרמזור, יש לנצל את המשבר ואת הסולידריות שהתעוררה עמו על מנת לחזק מגמות של טשטוש הגבולות היכן שהדבר יסייע להגברת חוסנם של הרשויות ושל האזור כולו. יש לקדם שיתופי פעולה אזוריים, שיתופי פעולה בין-רשותיים ובין קהילות יהודיות וערביות שכנות או בין חרדיות ושאינן חרדיות, היכן שניתן. יש לאחד כוחות על מנת לממש אפשרויות שונות שטמונות בשיתופי פעולה במרחב הציבורי, לקידום רווחת התושבים בטווח הקצר (התמודדות עם הנגיף) ובטווח הארוך (בניית לכידות וחוסן חברתי ע"י שיתופי פעולה בוני תשתיות בתחום הכלכלה, התחבורה, הסביבה, היערכות משותפת למצבי קיצון כמו משבר הקורונה, ועוד). לפיכך, במקביל להעמדת הגבולות המוניציפאליים שמייצרת תוכנית הרמזור בין רשויות, יש לחשוב על קידום שיתופי פעולה ושותפויות אזוריים.
ברמה הפנים-רשותית והקהילתית, יש לסייע להנהגה ברשויות ליישם מתודות של שיתופי-פעולה בין גורמים שונים ברשות ולשיתוף ציבור. הציבור איבד אמון ואינו קשוב עוד להנחיות המונחתות מלמעלה, מתוך תחושה של ניכור וחוסר מעורבות גוברת; זה הזמן לחבר את התושבים, להגביר את תחושת האחריותיות והבעלות, לסייע להם להיות פרואקטיביים במקום ריאקטיביים ולהתגייס להתמודדות משותפת, מורכבת, עם בעיה שאין לה תשובות פשוטות. תוכנית הרמזור מבטאת את ההבנה שיחסי האמון בין הרשות לתושביה והיכולת להמשיך ולתחזק יחסי אמון אלה לצד מוטת השליטה הקצרה של הרשויות מייצרים יכולת אופרטיבית משמעותית לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה ובהגברת ההיענות הציבורית להנחיות. אנו מוסיפים וטוענים שההכרה ההולכת וגוברת בעולם בצורך להטמיע תפיסות של משילות משתפת ומנהיגות המערבת בעלי עניין מכל המגזרים בתהליכי קבלת ההחלטות, מהווה פתח לבניית אמון בין מוסדות המדינה לבין האזרחים. יש לחזק את הרשויות ואת העוסקים במלאכה בשטח ולתת את התמיכה המקצועית הנדרשת להטמעת תפיסה הכוללת דפוסי פעולה של התדיינות, תכלול, כינוס והיוועצות בכלל בעלי העניין ובציבור, גם אם למנהיגות במוסדות אלה אין את כל התשובות במצבים מורכבים, כפי שקורה בפועל בניסוי-וטעייה המתבקשים בתקופת משבר הקורונה. גישה זו תוכל לקדם בניית שותפות גם בין מוסדות המדינה והציבור.
כמו שבאיחוד האירופי המשבר הגלובלי הביא לסולידריות בינלאומית ולשיתוף פעולה מדעי, רפואי והומניטרי, מתוך הבנה שרק יחד כאיחוד יוכלו לנצח את המגיפה, כך גם בקרבנו יש צורך באיגום משאבים ושינוי דיסקט במסגרתו מתגברים על מאוויי האגו ופועלים בשיתוף פעולה. מגפת הקורונה היא קריאת השכמה; היא מציגה לנו את התלות ההדדית, אם בין רשויות ואם בין גורמים שונים בתוך רשות. המשבר אותו הביאה מגפת הקורונה הוא גם הזדמנות לשנות דפוסים ודרכי חשיבה המגבירים את הקיטוב ולהחליפם בשיתופי פעולה ושותפויות. הדבר לצערנו לא מקבל ביטוי ברמה הלאומית, בפוליטיקה הארצית; אנחנו חושבים שתוכנית הרמזור מאפשרת לפחות הזדמנות ליישום הדברים ברמה האזורית והמקומית.
אודות הכותבים: ד"ר ענת אברהמי-מרום, מרצה במרכז האקדמי רופין, בעלת ניסיון מחקרי עשיר בבחינת מודלים יישומיים של חברה משותפת. ד"ר רן קוטנר, מרצה בכיר בתוכנית ללימודי שלום וניהול סכסוכים, אוניברסיטת חיפה. מומחה בתהליכי בניית הסכמות במצבי קונפליקט ובניית חברה משותפת.
