חוקרי המאה ה־19, שבחסדי השלטונות העות'מאניים עוד סובבו בהר הבית בחופשיות יחסית בהשוואה למקביליהם בני המאה ה־21, סיפרו על סדרה ארוכה של מחילות מסתוריות המובילות מאי שם לאי שם מתחת לדרום הר הבית. כיום מוכרות לפחות ארבע מנהרות החודרות מתחת לכותל הדרומי אל תוך שטח ההר. כולן אטומות כבר עשורים ארוכים בידי רשויות ישראל ומצוידות בחיישנים למקרה שיזדמנו למקום יהודים להוטים מדי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ארה"ב ממשיכה לפעול נגד תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי
– דו"ח הפנטגון: סין במרוץ חימוש ונערכת להכפיל את כוחה הגרעיני
– ברשויות האדומות מאיימים לא לשתף פעולה עם הסגר
מוכרות יותר ונגישות יותר, כלומר נגישות למי שמחזיק בדת האסלאם, הן מנהרות השער הכפול והשער המשולש שנמתחות מעל למחילות המדוברות. אלה נבנו במקורן בימי הבית השני ולפחות חלק מהחוקרים סבורים שמדובר בשערי חולדה שעל פי המשנה שכנו בדרום ההר, כינוי ההולם מרחבים תת קרקעיים.
המחילות האלו שימשו ככל הנראה מנהרות מפלט ומסתור לעת צורך בימי הבית. להערכת הארכיאולוג צחי דבירה, הן נחצבו במהלך המרד הגדול, מרד החורבן ושימשו למילוט. ממעט החפירות והמחקר שנערכו בהר לאורך השנים מתברר שארבע אלו הן רק חלק קטן מרשת ענפה של בורות וחללים תת־קרקעיים שנכרו מתחת לפני ההר בתקופות השונות. מערכת מסועפת של מעברים תת־קרקעיים נועדה לקשר בין חלקי ההר השונים מתחת לפני האדמה ולאפשר גם יציאה מהמתחם.
צ'רלס וורן וצ'רלס וילסון הבריטים כמו גם קונרד שיק הגרמני, הם שמספרו ותיעדו את בורות ההר. הם גם מהבודדים שנכנסו אליהם ומיפו אותם. במאה ה־19 זה עוד היה אפשרי. בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת שב ונפתח חלון הזדמנויות קטן שאפשר לזמן קצר הצצה לחלק מסוים, לא גדול, מהחללים האלו. אחרי שנים ספורות החלון הזה שב וננעל. מאז הפך ההר למבצר אסלאמי בלתי חדיר בגיבויה הנוקשה של משטרת ישראל.
השבוע הוכח שוב עד כמה הדוקה ובלתי סדיקה היא הבלעדיות האסלאמית בהר, הנאכפת שם ביד ברזל בידי המשטרה של מדינת היהודים. בור שנפער, ייתכן שכתוצאה ממנוף שהכביד על רצפת דרום ההר, חשף לפתע בור עמוק שאיים להסגיר את עברו היהודי של ההר. במקום הזה היסטוריה יהודית וממצאים עתיקים בכלל הם בגדר מטרד וסכנה לשלום הציבור, וממילא נגזר גורלו של הבור להיאטם במהירות. בתוך יומיים נאטם הבור כלא היה, בעזרת לא מעט בטון שנשפך פנימה ומי יודע איזה נזק חולל לעתיקות.
על פי חוק העתיקות פעולות בינוי ושיפוץ בהר הבית ובכלל ב"אתרי עתיקות המשמשים לצורך דתי", וזה כולל גם את המקרה המסוים והלא שגרתי הזה, מחייבות אישור ועדת שרים בראשות שר התרבות ובהשתתפות השר לשירותי דת ושר המשפטים. כפי שאפשר לראות בהמשך, המשטרה סירבה להשיב אם ועדת השרים הזאת אישרה את פעולות ה"שיפוץ" ומשכך מותר לשער שזו כלל לא התכנסה, אפילו לא למראית עין וכדי לשמש כחותמת גומי.
צחי דבירה מצטט חוקרים נוספים שהעידו על מנהרות נסתרות בדרום ההר, סמוך לכותל הדרומי. הוא מזכיר למשל את טענותיו של ארמטה פיירוטי, מהנדס העיר ירושלים באמצע המאה ה־19, בדבר קיומה של מנהרה שנמשכה משער ברקלי שבכותל המערבי ועד לשער הכפול ואשר נחצבה הרחק מתחת לפני השטח.
גם וורן ניסה לחדור לפתח המנהרה הזאת שבמתחם השער הכפול אשר הזכיר פיירוטי ולחקור אותה כראוי, אולם התייאש בשל שפכי העפר שחסמו אותה. ואם עד כה נטו לזלזל בתיאוריו של פיירוטי ולהטיל ספק במהימנותו, הבור שנחשף בחטף השבוע ממערב למסגד אל אקצה בדיוק מעל נתיבה המתואר של מנהרת המילוט הזאת, רומז שייתכן שהוא דיבר אמת לאמיתה. הווקף, אגב, מיהר לטעון שהבור המדובר הוא חלק מ"יסודותיו הקדומים של המסגד". בהודעה שפרסם הווקף הוא טען שעומק הבור כשבעים סנטימטרים בלבד, אולם כל מי שהציץ בתמונות ובסרטונים שפורסמו ביד רחבה באתרים האסלאמיים, מבין מיד שמדובר בבור עמוק בהרבה.
בשאלות ששיגר מקור ראשון למשטרת ישראל תהינו אם עבודות האיטום של הבור שנפער בהר הבית השבוע אושרו בידי ועדת השרים המוסמכת לכך. "אם לא", הוספנו, "מדוע אפשרתם זאת?". המשטרה סירבה להגיב וכתבה ש"לקבלת מענה לפנייתך יש לפנות לרשות העתיקות".
פנינו אם כן לרשות העתיקות ושאלנו כך: האם עסקתם במחקר הבור שנחשף ומה הוא מכיל? ב. מדוע בעצם אפשרתם לווקף לאטום אותו? מדוע לא לחקור את הממצא כראוי? ג. במהלך האיטום נשפכה פנימה כמות גדולה של בטון. האם אין כאן פגיעה אנושה לדורות בעתיקות המקום ובאפשרות לחקור את המחילה שנחשפה בעתיד או כבר כעת, באופן מעמיק? האם לשם השוואה היו מאושרות פעולות דומות בכותל המערבי או בכל אתר עתיקות אחר?".
התשובה, גם במקרה של רשות העתיקות, הייתה קצרה בהרבה מהשאלות שלנו ובנוסף לא ממש השיבה להן: "רשות העתיקות פעלה עם משטרת ישראל להסרת המפגע הבטיחותי בהקפדה על שמירת העתיקות"
