ביום רביעי, ט"ו באב, נצמדה המשטרה בנוקשות לנהלי הקורונה וסירבה לאפשר לכלה יהודייה לעלות להר הבית. זאת מכיוון שהקבוצה היהודית שעמדה להיכנס בשער מנתה כבר עשרים איש – מספר מרבי ליהודים בהר בימים אלו. רק ויתור של אחת העולות על מקומה בקבוצה הביא לכך שהכלה לא נאלצה להתייבש בכניסה להר זמן ממושך ביום חתונתה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "סיפוח לא יהיה תקדים": יועצו לשעבר של טראמפ מדבר
– רוח גבית: כך הפכה התקשורת לצד פעיל במחאת בלפור
– עבור היהודים הפרוגרסיבים בארה"ב, מדינת ישראל הפכה לעול
ובעוד במסוף הכניסה היחיד המיועד ליהודים בהר מתמקחים על כרטיס כניסה בודד, נוהרים למתחם המקודש בלי הגבלה ולא פעם גם בלי מסכות עשרות אלפי מוסלמים. זה קורה מדי יום שישי מאז פתיחת ההר מחדש, ונכון במיוחד ליום שישי שעבר, חג הקורבן. על פי הערכת מנהל מסגד אל־אקצה, שייח' עומר אל־כיסוואני, 27,000 איש התאספו שם לרגל פתיחת המועד האסלאמי.
בכעבה שבערב הסעודית חגגו את חג הקורבן, שם הורשו מעטים בלבד להיכנס למתחם. ובה בשעה, את הר הבית בירושלים מציפים המונים כאילו אין קורונה בעולם ואין שלטון בישראל
לא נדון כאן בשלט העצום שהציב חמאס ברחבת כיפת הסלע בהזדמנות ההיא ובו בירך את המחבלים הכלואים בישראל לרגל החג, וגם קרא להמשך העימות עם ישראל במתחם שער הרחמים. רק נתהה מדוע בעוד בתי הכנסת בישראל מוסיפים להיות נתונים להגבלות קשות ששרירות וקיימות גם ברחבת הכותל הסמוכה, ואלה מוחלות כאמור אף על העולים היהודים להר – המוסלמים במקום מקבלים פטור גורף מציות להנחיות רשויות הבריאות.
מתברר שזו שאלה קשה מאוד. רק כך אפשר להסביר מדוע שאילתות בעניין שהוגשו כבר ביום שני לדוברות משטרת ישראל, לדובר המשרד לביטחון הפנים, לדוברו האישי של השר אמיר אוחנה ולדוברות לשכת ראש הממשלה – לא זכו לכל מענה רשמי. כמה מהדוברים ניסו לשכנע אותי שהאחריות איננה לפתחם, וזו הושלכה יותר מפעם אחת מדובר אחד למשנהו.
בהיעדר תגובה נראה שהתשובה ברורה מאליה – אין בכוונת ממשלת נתניהו לאכוף את תקנות הקורונה בהר הבית, וזאת בדיוק כפי שהיא נמנעת מלאכוף שם חוקים רבים אחרים. מי שלא העמיד לדין איש מאנשי הווקף אחרי הוצאת 400 משאיות עפר מעתיקות ההר בסתיו 99' – אבל לעומת זאת מיצה את הדין עם חתן יהודי שנטל משם מעט עפר כדי להניח על ראשו ביום חתונתו כנהוג, ממשיך את מדיניות האכיפה הבררנית במקום הקדוש בעולם גם בעניינים אחרים.
בהפקרות השוררת באתר הזה שבלב בירת ישראל אפשר להיווכח היטב כשרואים כיצד חגגו את חג הקורבן בכעבה שבמכה, שם הורשו מעטים בלבד להיכנס למתחם. ובה בשעה, את הר הבית בירושלים מציפים המונים כאילו אין קורונה בעולם ואין שלטון בישראל. הדקדוק כחוט השערה נשמר להתקהלויות זעירות של יהודים שומרי מצוות שם, כי אין פשוט מלאכוף את החוק על מי שמציית לו גם כך. כי המאבק הלאומי למניעת התפשטות המגפה הוא משימה עליונה, אבל שמירת השליטה הערבית הבלעדית במקום הקדוש בעולם חשובה יותר.
