ביום ראשון, בשעה עשר בלילה, שיגר יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני איום כלפי ראש הממשלה נתניהו. אם יסגרו את הישיבות, הצהיר הח"כ החרדי הבכיר ביותר, אמליץ לפני הרבנים לצאת מהממשלה. עמיתיו של גפני לא התנערו מהאיום החריף; דרעי וליצמן, שככלל אינם מרבים להתבטא בימים אלה, לא פצו פה בנושא. חבר הכנסת החדש יצחק פינדרוס, מהעתודה המנהיגותית של דגל התורה, הסביר לי למחרת כי לא מדובר בהצהרת סרק: מעולם לא פרשנו מממשלות נתניהו, אמר, אבל אם תסגרו לנו את הישיבות, נפיל את הממשלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הטיפול במגפה איבד כיוון": פרופ' סדצ'קי מתפטרת
– הקורונה פתחה בפנינו אפשרות להיות מגן ליהודי העולם
– לראשונה: מפקד אוגדת איו"ש יהיה בן ההתיישבות
אלא שבניגוד לרטוריקה החרדית, איש בצמרת השלטון או במשרד הבריאות איננו מבקש "לסגור את הישיבות" או "לפגוע בעולם התורה". האוניברסיטאות, נזכיר, סגורות אף הן. כאשר הישיבות נסגרו לראשונה, במהלך הגל הראשון, אף פוליטיקאי חרדי לא העלה בדעתו לשגר איום כזה ולהתבטא כאילו מישהו במשרד ראש הממשלה שואף לפגוע דווקא בלומדי התורה. אז מה קרה עכשיו?
ההתבטאות הזועמת של גפני היא חלק משורת אמירות של ח"כים חרדים, בעיקר הצעירים שבהם, המרבים לטעון בימים האחרונים לקיומה של אכיפת יתר ואלימות משטרתית כלפי החרדים, ולקבול על הסגרים המוטלים על ריכוזים חרדיים, אף שלדבריהם "אזורים אדומים" אחרים בשיעור תחלואה דומה נותרו פתוחים. התנהלותם הלעומתית של חברי הכנסת החרדים, למרות שותפותם לקואליציית נתניהו, באה בעקבות תחושות קיפוח חריפות בקרב ציבור בוחריהם בכל הקשור לטיפול בקורונה במגזר.
הרחוב החרדי וכלי התקשורת שלו רוחשים זעם ועלבון בעקבות מה שחווים שם כתיוג החרדים כ"מפיצי מחלות", ופרץ העוינות המתעצם כלפיהם מצד ישראלים אחרים. סקר אינטרנטי שנערך בשבוע שעבר על ידי "הקונגרס הישראלי" של אוניברסיטת בר־אילן ומיזם "פלוגתא", מצא כי מחצית מהישראלים שינו לרעה את יחסם לחרדים בעקבות הקורונה. בקרב החרדים שהשיבו לסקר, 78 אחוזים דיווחו על עלייה בגילויי השנאה כלפיהם. לא נעים. הדיווחים על רבנים שמורים להפר את הנחיות משרד הבריאות, בוודאי לא תרמו לכך.
התחושות הקשות הללו מתורגמות גם לכעס כלפי הח"כים החרדים, שמתוארים כמי שהתמכרו למנעמי השלטון ואינם עושים די להקל על מצוקת בוחריהם. טור שפרסם העורך הראשי של אתר "בחדרי חרדים" משה ויסברג, בו תהה להיכן נעלמו חברי הכנסת החרדים, ביטא את תחושותיהם של רבים וזכה לשיתופים רבים. "לעמוד לנאום במליאה זה מאוד יפה. להוציא הודעת דוברות זה גם משהו. אבל רבותיי, הציבור שלכם זועק לעזרה, משווע. צאו מהמזגן, צאו מהלשכות, בואו תראו בסבלותינו. זו העבודה שלכם, לכך נבחרתם… בתוך עמי אנוכי יושב. הציבור כואב וזועם כמו שלא זעם מעולם", כתב ויסברג. כמה מהח"כים החרדים, שמילותיו כוונו אליהם, אף התייחסו לדברים מעל דוכן המליאה והפנו את האש למשרד הבריאות ולממשלה.
התחושות הקשות בקרב ציבור בוחריהם מאלצות את הח"כים החרדים להתבטא בחריפות רבה כלפי ההתנהלות השלטונית, ואף לאיים בפרישה מהקואליציה. עם זאת, הם אינם ששים לקבל לידיהם את תפוח האדמה הלוהט ולטפל בו בעצמם. בגל הראשון כיהן כזכור יעקב ליצמן כשר הבריאות, ואריה דרעי מונה לאחראי קורונה במגזר החרדי. השניים עזבו את התפקידים הללו, ומאז לא נמצא נציג חרדי אחר שייאות ליטול על עצמו את ניהול המשבר במגזר.
חוף סורוצקין
במרכז התרחשות הקורונה במגזר החרדי עומדות, כתמיד, הישיבות. אם במגזר הכללי הדיון נסוב על המוסדות לגיל הרך, שהשארתם פתוחים מאפשרת להורים לצאת לעבוד, הרי שאצל החרדים עיקר הדאגה נתונה לישיבות שאת ספסליהן חובשים צעירים בעשור השני בואכה השלישי לחייהם. הישיבות הן שמעסיקות את הרבנים והעסקנים, והדיון סביבן הוא הרגיש ביותר. אך מעשה שטן, דווקא בישיבות התחוללו בשבועות האחרונים מקרי התפרצות והדבקה שאיימו על הריכוזים החרדיים כולם.
המקרה המתוקשר ביותר התרחש בישיבת "בית מתתיהו" בבני־ברק, ישיבה גדולה ואליטיסטית המונה כ־700 בחורים. מייסדה והעומד בראשה הוא הרב ברוך ויסבקר, חניך ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה שנשלח על ידי ראשהּ הרב משה צבי נריה לישיבת פוניבז', ונעשה לאחד הרבנים החרדים הבכירים ביותר. את המתרחש ב"בית מתתיהו" חשפתי ב"כאן 11" לפני כשבועיים, לאחר שתלמידים בישיבה פנו אליי וסיפרו כי אף שכמה וכמה בחורים פיתחו תסמיני קורונה, הנהלת הישיבה אוסרת עליהם להיבדק. ממשרד הבריאות שוחחו עם ויסבקר, אך הוא הכחיש ושם בחרו שלא לבדוק את התלונות.
התוצאה הקשה הגיעה לאחר שבוע: 220 תלמידים בישיבה נדבקו בקורונה, כתוצאה מהשהייה המשותפת עם חולים ונשאים שלא הופרדו. המשטרה פשטה על המבנה, הטילה סגר על רחוב סלנט בבני־ברק שבו שוכנת הישיבה, והמקום הפך למלונית קורונה זמנית עבור חלק מהתלמידים החולים. אם לא די בכך, ויסבקר עצמו נדבק בנגיף, ככל הנראה על ידי בן משפחה. הוא בן 79 וסובל ממחלת הסרטן, והנגיף עלול לסכן את חייו. בישיבת בית־מתתיהו מכחישים את הטענות כי איימו על תלמידים שאם ילכו להיבדק יסולקו מהמוסד.
"בית מתתיהו" – או "בֵּיס מַתֶּ'ס" בהגייה החרדית – הייתה המקרה הראשון שהתפרסם, אך לא היחיד. בהמשך הצטרפו דיווחים נוספים על ישיבות וכוללים שיושביהם הונחו שלא להיבדק כדי שלא לגרום לביטול תורה. אך יש גם מוסדות שפעלו אחרת. הרב צבי דרבקין, ראש ישיבת "ישמח משה – גרודנה" בבאר־יעקב וגיסו של ויסבקר, בחר לסגור את ישיבתו ולפזר את תלמידיה מיד עם גילוי החולים הראשונים. הוא שיגר לתלמידיו מכתב כאוב, אבל בזכות הצעד הזה הוא היה יכול לפתוח השבוע את הישיבה מחדש, במתכונת מחולקת ועל פי הוראות מחמירות. לעומת זאת, הישיבות שניסו להתחכם עם ההוראות, משלמות בזו אחר זו מחיר כבד.
השאיפה להחזיר את הישיבות לפעילות מלאה הונחה על שולחן הרבנים והעסקנים מיד לאחר פסח, כאשר קברניטי החינוך החרדי החלו להבין את המשמעות של עשרות אלפי נערים ללא מסגרת, המשוטטים חסרי מעש. כמה מראשי הישיבות גיבשו יחד עם משרד הבריאות את "מתווה הקפסולות", שנועד לאפשר את חזרת תלמידיהם לספסל הלימודים. בישיבות שיישמו אותו, התלמידים חזרו לתוך קבוצות מבודדות זו מזו של עשרים בחורים בכל אחת. כל קבוצה התנהלה בנפרד – בלימוד, בארוחות ובלינה. אתגר מורכב לכל הדעות. לאחר שבועיים שבהם לא אותרו מקרי קורונה בישיבה, נפתחו הקפסולות והתלמידים הורשו להפוך לישיבה אחת ללא מחיצות, אך עדיין בבידוד מהעולם החיצון. במקרה שבו ישיבה בוחרת לשחרר את הבחורים לשבת חופשית אצל ההורים, אחריה הישיבה אמורה לחזור על נוהל הבידוד כדי למנוע הדבקה.
הרעיון הזה אומץ על ידי יותר משבעים ישיבות מכל הזרמים, והוא אִפשר לכ־6,000 תלמידים לחזור לישיבותיהם. למרות הפקפוקים שנשמעו בתחילה, כעת מתברר שמדובר בסיפור הצלחה, שיישומו זוכה להערכה מצד הגורמים המקצועיים: עד עתה לא זוהה כל מקרה הדבקה בקפסולות. אלא שרוב הישיבות בחרו שלא לאמץ אותו, ואף בקרב אלה שכן עשו זאת בוצע "סינון" מסוים, ולא כל הבחורים נקראו לשוב ללימודים במתכונתם החדשה והמאתגרת במיוחד. חלק מהישיבות דרשו מההורים לחתום על ערבות בסכום של אלפי שקלים, למקרה שבנם לא יציית להוראות. אותם חרדים שבהקשר של השירות הצבאי מעלים על נס את זכותו של כל צעיר ללמוד תורה ולהיפטר מגיוס, נאלצו בעת מבחן להבדיל בין תלמידיהם ולהודות שלא כולם מתאימים ללימוד רציף ותובעני באותה מידה.
במהלך התקופה שחלפה מאז אימוץ מתווה הקפסולות, ראשי הישיבות שהחילו אותו במוסדותיהם נאלצו לאתר דרכים שונות ויצירתיות כדי לאוורר את תלמידיהם הכלואים בהסגר מוחלט בתוך המתחמים, ללא אפשרות לצאת אפילו למכולת. כך הוכנסו לתוך הישיבות החרדיות תופעות כמו מופעי זמר, יציאה למנגל בשטח פתוח ואפילו ביקורים בפארקי מים שנשכרו במיוחד לשם כך. אלה אירועים שבעת שגרה מקומם לא יכירם בעולם הישיבות החרדי. הרב שלום בער סורוצקין, ראש רשת "עטרת שלמה", שכר חוף ים מיוחד בראשון־לציון לטובת תלמידיו המבודדים. הללו באו עם בגדי ים המעוטרים בסמל הישיבה, ובעולם הישיבות כבר מדברים על "חוף סורוצקין".
השתלטות בחסות הנגיף
שני מקרים ממחישים את המורכבות של התנהלות הישיבות, על יתרונותיה ומחיריה. הראשון הוא של ישיבת פוניבז', ספינת הדגל הוותיקה של עולם הישיבות הליטאי. פוניבז' חלוקה זה שנים לשתי ישיבות יריבות, בעקבות סכסוך ממושך בין ראשיה. בישיבה שבראשות הרב שמואל מרקוביץ', המכונָה בעגה החרדית "המחבלים" במלעיל, שבו ללמוד לאחר גיבוש מתווה שהותאם לתנאים המיוחדים של גבעת־פוניבז' בבני־ברק. בישיבה השנייה, המכונה "שׂוֹינאים" ושבראשה עומד הרב גרשון אדלשטיין, לא שבו ללימודים וזאת בשל עמדתו העקרונית של הרב אדלשטיין שלא להחזיר את הלימודים כלל. למרות מעמדו הבכיר של הרב אדלשטיין בצמרת ההנהגה הליטאית, עמדתו לא התקבלה ואף ספגה ביקורת מצד עמיתיו להנהגת השוינאים. הללו התאכזבו לראות את יריביהם משתלטים מחדש על כל חדרי הישיבה ובית המדרש, ובחסות הקורונה קובעים מסמרות בסכסוך הוותיק והממושך.
המקרה הנוסף הוא של ישיבת "חברון" בשכונת גבעת־מרדכי בירושלים, גם היא מהנחשבות בעולם החרדי. בחברון הנהיגו את הקפסולות לרוב תלמידי הישיבה, אך לצידן קיימו אזור לימודים יומי, שבו לומדים כ־150 תלמידים מהשעה שלוש אחר הצהריים עד שעות הערב המאוחרות, ואז שבים לביתם. לשם כך חולק בית המדרש לשני חלקים, באופן שיושבי החלק האחד אינם באים במגע עם האחר. התוצאה: אזור הקפסולות המבודד אכן נשמר ללא מקרי הדבקה כלל. בחלק השני, לעומת זאת, התגלה חולה קורונה, ועל רבים מחבריו הוטלה חובת בידוד.
ההתעקשות שלא לסגור את הישיבות והנכונות לאמץ לשם כך את מתווה הקפסולות המורכב, נובעות מסיבות חינוכיות ותורניות, אך לא פחות מכך משיקולים בריאותיים. כך מאפשרות הישיבות לתלמידיהן, רובם ככולם בנים למשפחות גדולות, להתנתק מהסביבה המשפחתית ולהתרחק ממקום שבו הם עלולים להדביק אחרים המצויים בקבוצת סיכון. אם כעת הישיבות שכבר נפתחו יפוזרו שוב, התוצאה תהיה שאלפי צעירים – חלקם נשאי הנגיף – יסתובבו בריכוזים החרדיים ברחבי הארץ, יצאו להתפלל וללמוד ויפיצו אותו הלאה. הנציגים החרדים מנסים להביא את הסכנה הזו לידיעת מקבלי ההחלטות.
נראה שדרוש מתווה חכם יותר, כזה שיפריד את החולים מהישיבות, יקצה מקום לחייבי הבידוד, ויאפשר לנותרים להתקיים במתכונת של מגורים משותפים. בישיבות יש מי שמוכנים לדון בנושאים הללו ולקדם פתרון מעשי, אך לדבריהם במשרד הבריאות מפגינים נוקשות. מנגד, גורמים במשרד הבריאות אומרים לנו כי בתנאים הנוכחיים, ישיבות שאינן תחת מתווה הקפסולות באופן מוקפד יצטרכו לסגור שוב את שעריהן. נראה שכיפוף ידיים, מסרים סותרים, ורגשות חוסר אמון משחקים תפקיד לא פחות מהשיקולים הענייניים.
בינתיים, הממסד החרדי מתמודד עם רבבות צעירים ללא מסגרת חינוכית כבר שלושה חודשים. זאת על רקע משבר אמון עמוק בהנהגה הרבנית שממלאת את פיה מים, ומשבר כלכלי חמור. בתוך הבהלה הכללית בעקבות ההתפרצות המחודשת, הורים ומחנכים רבים במגזר מודאגים בעיקר מההיבט החינוכי, שעלול להביא לתוצאות קשות מבחינת הציבור החרדי. בשולי המגזר פורחת תופעה של פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה שונות ומשונות בנוגע לקורונה, הנופלות שם על אוזניים כרויות. תחושת חוסר האונים חוברת לרגשות הקיפוח, והעשן המיתמר מגיע עד ללשכתו של נתניהו. במציאות כזו, האיום הפוליטי ששיגרו החרדים, עוד עשוי להגיע לכלל מעשה. אם לא בשביל להציל את הישיבות, אז כדי לענות על הזעם מהשטח.
