תמונת מצב: האם הציבור בישראל חושב שהסתיימה עונת הקורונה?

עם פתיחת ישיבת הממשלה בראשית השבוע, ובעקבות מה שנראה כהתפרצות מחודשת של מגפת הקורונה במערכת החינוך, הפציר ראש הממשלה נתניהו בשריו, בחברי הכנסת ובציבור לחדול מהשאננות ולחזור למשמעת המסכות. "אם הפרט לא יתנהג נכון ובזלזול, לא תהיה לעניין הזה תוחלת", הצטרף גם ראש הממשלה החליפי בני גנץ. אבל התמונות מהישיבה סתרו את האמירות הללו. חלק מהשרים הנהנו בהסכמה, אך רבים מהם ישבו ללא מסכה על פניהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המענקים עבור החזרת עובדים יעוותו את השוק
– עיריית נתניה אוסרת על קיום מניינים בשבתות במוסדות חינוך
– נס או טעות בחישוב: המספרים המוזרים של הדו"ח הסרולוגי

"קשה לפרט הבודד להקפיד על ההנחיות, כאשר הוא רואה שאחרים לא", אומר ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי במכון 'שינוי' בהרצליה. "אין ספק שהמפורסמים  למיניהם – אנשי תרבות, ספורטאים וכמובן גם פוליטיקאים – משפיעים במעשיהם על אנשים אחרים שצופים בהם ועוקבים אחריהם. מכאן גם מצופה שיפעלו יותר בהתאם להנחיות".

"דוגמה אישית היא עניין משמעותי בתקופה כזו. עיני הציבור נשואות אל מנהיגיו וגם אל הסלבריטאים, שיש להם מעמד ציבורי", אומר גם פרופ' חגי לוין, אפידמיולוג, מרצה בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל. "כשאתה רואה אדם מפורסם שהוא מודל לחיקוי הולך בלי מסכה, וכולם מסביב כן, זה משפיע ציבורית. אני בכלל חושב שמשרד הבריאות צריך לגייס את הסלבריטאים לקמפיין מתוקשר, שבו הם יופיעו במסרים לציבור עם מסכות על פניהם. אפשר וצריך למתג את המסכות באופן חיובי ויצירתי, ולחפש דרכים מקוריות לקדם את נושא בריאות הציבור. זה לא יקרה לבד. חייבים לעשות קמפיינים שמחברים לבריאות ולזהירות, כאלה שמדברים לצעירים ולמבוגרים ולא רק עוסקים בהפחדה".

נכוו ברותחין

בין הגל הקודם לחשש מגל נוסף שאולי יפקוד אותנו, ובין סיכומי העבר להיערכות לקראת העתיד, יצאנו השבוע למסע בחוצות ישראל במטרה לבחון את תמונת המצב ואת התנהגות האדם ברחוב ביחס לסכנות הקורונה. המסקנה ברורה: המתח והדריכות התפוגגו כמעט כליל, ובקרב רבים שוררת בכלל המחשבה חסרת הבסיס שהקורונה מאחורינו.

"כשבר־סימן־טוב אמר שיהיו אלפי מתים כולם הטיחו בו ביקורת, אבל הפחד עשה את שלו וגרם לאנשים להיזהר", אומר ד"ר גוטליב. "אבל יש גבול כמה זמן אפשר לחיות תחת פחד. במוקדם או במאוחר יש שחיקה. מבחינה פסיכולוגית הנטייה הזו להתכחשות היא גם בריאה, כי אם לא היינו מתכחשים לסכנות שאורבות לנו אף אחד לא היה יוצא מהבית".

המגזר שזכה לתשומת הלב הרבה ביותר בעידן הקורונה הוא הציבור החרדי, שבריכוזיו נרשמו שיעורי תחלואה גבוהים. אלה נבעו ממאפיינים דמוגרפיים וסוציולוגיים, אבל גם ואולי בעיקר מהתעקשותם של רבנים ומנהיגי הציבור להתעלם בתחילה מהנחיות הסגר. המציאות הזו השתנתה מקצה לקצה, וכעת נדמה כי אין אוכלוסייה שנזהרת בעניין הקורונה כמו החברה החרדית.

ברכסים, יישוב חרדי ליד חיפה, מתגוררים 12 אלף תושבים. בשיא ההתפרצות חלו 40 מתוכם בנגיף, שיעור גבוה יחסית לגודל האוכלוסייה. היישוב עלה אז לכותרות בעקבות פשיטות משטרה על שוק דוכנים מאולתר, בית כנסת שמתפלליו המשיכו לפקוד אותו, ועסקים שנותרו פתוחים. ראש המועצה דני כהן הבין במהרה שהוא חייב לבלום את ההתפרצות ולגרום לציבור להיות ממושמע, ועשה זאת בהצלחה. רבני היישוב הצטרפו לקריאת הרשויות, המודעות גברה ועקומת התחלואה המקומית שוטחה. גם השבוע, בביקורנו ביישוב, יכולנו להבחין במשמעת הציבורית הגבוהה, העולה על זו שנצפתה באזורים לא חרדיים.

"אין לנו היום לא מבודדים ולא חולים, היישוב נקי לחלוטין", אומר לנו בסיפוק ראש המועצה. "ברוך השם הצלחנו להשתלט על ההסברה, למרות שאין לתושבים כאן לא טלוויזיה, לא אינטרנט ולא פייסבוק. רק באמצעות הטלפון בבית ובכיס שלהם הצלחנו להגיע אליהם ולעורר מודעות ומחויבות. אין ספק שהציבור החרדי נכנס לטראומה בגלל מספר החולים הרב אצלו. זה נראה שבגל הבא חלילה, אלה שיחטפו את הקורונה יהיו החילונים. תראה מה קורה בבתי הקפה והמסעדות בתל־אביב, הכול פתוח ואנשים יושבים חופשי בלי מסכות ובלי כלום".

תושבי רכסים לא המתינו בימי המגפה להצהרותיהם של נתניהו ובר־סימן־טוב, אלא ניזונו בעיקר מתדרוכיו הישירים של ראש המועצה שלהם. "הוצאתי בכל ערב שיחה מוקלטת לתושבים, שחיכו לשמוע את העדכון בקולי", מתאר כהן. "גם כעת אני מוציא מדי פעם תזכורת ומעדכן על מצב החולים. רק לפני כשבועיים עדכנתי את התושבים שאחרון החולים כאן הבריא ברוך השם, ושאנחנו מבקשים להמשיך ולהקפיד הקפדה מלאה, אפילו יותר מדרישות משרד הבריאות. אנחנו אנשים דתיים ויודעים שיש מצוות פיקוח נפש, ולא מוכנים להתפשר".

בסיור ביישוב ניתן להבחין בהקפדה על ההנחיות, אם כי בכניסה לסופרמרקטים לא בדקו את חום גופי ולא דרשו ממני לחבוש מסכה. בכניסה לצרכניית בר־כל, מול מבנה המועצה, אני פוגש את משה (שם בדוי), צעיר חרדי שעל פניו מסכה שחורה מהודקת. בתשובה לתהייתי מדוע לא אוכפים את הנחיות הבריאות בכניסה למרכול, הוא משיב: "תשמע, צריך לראות את הקורונה בעיניים כדי לפחד ממנה. יש כאן התרופפות במשמעת ופחות מקפידים על הכללים, וזה טבעי לגמרי. לי לא אכפת ממה שקורה ברחוב. אני אמנם צעיר ולא חושש יותר מדי, אבל אני לא מוכן בשום אופן לסכן את ההורים שלי, ולכן אעשה הכול כדי לא להידבק ולהדביק אחרים".

במהלך התפרצות המגפה בישראל הקימו קופות החולים אוהלים ממוגנים לבדיקות קורונה נרחבות. כעת, רובם כבר פורקו. לדברי אחות במרפאה המקומית של קופת חולים כללית, "הרוב כאן מקפידים על ההנחיות, ומי שמגיעים לכאן ושוכחים מסכה אנחנו מחלקים להם. אין כאן כאלה שבכוונה ובמודע מתעלמים מההנחיות".

מתחת לפנס

במרחק נסיעה לא רב משם, ברחוב הרצל הסואן שבשכונת הדר בחיפה, כמעט לא נראים חובשי מסכות. בחנויות הבגדים, הקוסמטיקה ואפילו בקיוסקים מוכרים מסכות ומוצרי היגיינה וחיטוי. "זה הדבר העיקרי שאנשים קונים כאן", אומר לי בתסכול אחד מבעלי החנויות.

בסמטה סמוכה אני פוגש את שאול שאול, בעליה של חנות יודאיקה. "תראה, המשמעת כאן היא חצי־חצי, אבל יש קהילות שמאוד מקפידות על הכללים גם היום, כמו החרדים והרוסים", הוא מדווח. שאול שב ופתח את חנותו, אבל תנועת הקונים איננה מתקרבת אפילו לחצי משיעורה בימים רגילים. "אז אולי תמכור גם אתה חומרי חיטוי, לצד המזוזות והחנוכיות?" אני שואל, והוא צוחק: "עזוב, אני לא אמכור מה שכולם מוכרים". על פניי חולפים ארבעה שוטרים. פיהם ואפם מכוסים כנדרש, אך הם לא מעירים ולא אוכפים את דרישות הריחוק החברתי והמסכות בקרב עוברי האורח ובעלי החנויות.

גם בציבור הערבי בישראל, תמונת הזהירות העכשווית מפני הקורונה איננה מזהירה במיוחד. בעיר העתיקה בעכו, החמארות מלאות אדם. על פני הנוכחים לא ניכר רמז למסכות. הצעירים הערבים בעיר כמעט לא נשמעים להוראות, ולא רק הם. אין ספק שנדרשת עבודת הסברה משמעותית במגזר. גם ביישוב באקה אל־גרבייה שבשרון לא ראיתי רבים עוטים מסכות. הזהירות ניכרת בעיקר בקרב מבוגרים ונשים.

"לא צריך לרדוף אחרי אנשים ברחוב ובשטחים פתוחים, ולתת קנסות למי שלא חובשים מסכות", סבור פרופ' חגי לוין, כשאני מספר לו על השוטרים בחיפה שלא אכפו את תקנות החירום. "האכיפה חשובה, אבל היא חייבת להיות הגיונית ותואמת. אם אוסרים על התקהלויות רבות משתתפים אז בהחלט צריך להעניש את בעל המקום בחומרה רבה, אבל במרחב פתוח וללא מגע עם אדם אחר, מה הסיכון ללכת בלי מסכה ולהידבק? לרדוף אחרי הציבור ברחוב זה כמו לחפש מתחת לפנס. חוץ מזה, אם אנחנו רואים התרופפות במשמעת – המדינה צריכה לתת פתרונות. לדוגמה, יש לחלק לאנשים מסכות ואז ישתמשו בהן יותר. אם כי מה שמדאיג אותי יותר מהמסכות זו ההתנהגות האישית וההקפדה על ההיגיינה".

בעיני פרופ' לוין, "הבעיה היא לא בהכרח משמעת, אלא אמון הציבור והבנה של חשיבות העניין. לצערי אמון הציבור נשחק באופן משמעותי בגלל חוסר דוגמה אישית של המנהיגים, חוסר במתן מידע רלוונטי והפחדות מופרזות, וגם בגלל אנשים כמו יורם לס שאומרים שטויות שמסכנות את בריאות הציבור, וכלי התקשורת מארחים אותם ונותנים להם במה".

לפרופ' לוין יש גם כמה הצעות לשיפור: "חייבים לעשות את השמירה על הבריאות לנוחה ביותר. למשל, כאשר מסמנים מרחק של שני מטר באמצעות מדבקות או נקודות, זה עוזר לנו לשמור על מרחק. נדרש שינוי בנורמה הציבורית, שאם תראה אדם מסתובב במקום ציבורי סגור בלי מסכה, אז מיד אנשים ישלחו בו מבטים ויעירו לו. נכון שבישראל כמו בישראל כל אחד יודע יותר טוב מכולם ואנחנו לא מדינה הכי מצטיינת בשמירת חוק, אבל דווקא בגלל זה הדרך היא לא רק באכיפה אלא גם בדוגמה אישית ומתן כלים. אני בטוח שאם תחלק מסכות לכל ילדי בתי הספר עם איור נחמד או השם שלהם מודפס עליהן, זה יכול לעודד ולעורר מודעות חיובית".

ואכן, נראה ששר הבריאות החדש יולי אדלשטיין ובכירי משרדו מקדמים עתה את עניין ההסברה ביתר שאת. בכלי התקשורת וברשתות החברתיות הועלו השבוע פרסומים בנושא תחת הסלוגן "אם לא נהיה בסדר, נהיה בסגר". לאחר הביקורת הציבורית על ההנחיות המורכבות והמשתנות בתדירות גבוהה ומבלבלת, קראו נתניהו ואדלשטיין לציבור להתעלם מ"רעשי הרקע" ולהתמקד בשלושת הכללים הבסיסיים: ריחוק פיזי, מסכה ושמירה על היגיינה.

במשרד הבריאות מבקשים עתה להציג מנהיגות שונה ושקופה יותר, שממוקדת בהסברה. "הייתה תקווה שמזג האוויר של הקיץ וגל החום הכבד יגרמו לריסון ודעיכת המגפה, כמו בשפעת", אומר לנו סגן שר הבריאות ח"כ יואב קיש. "בשל הסיכון הבריאותי הנחינו שלא להסתובב עם מסכות בחוץ בעת השרב, וגם זה תרם קצת לצערנו לכך שאנשים הפסיקו לשמור על שגרת הקורונה. היום מבינים שהקיץ לא מפריע לקורונה, והתובנה הזו חייבת לחלחל לציבור".

סגן שר הבריאות, יואב קיש: "הייתה תקווה שמזג האוויר של הקיץ וגל החום הכבד יגרמו לריסון ודעיכת המגפה, כמו בשפעת. היום מבינים שהקיץ לא מפריע לקורונה, והתובנה הזו חייבת לחלחל לציבור"

קיש מתאר חלק ממהלכי המשרד החדשים, מאז החילופים בצמרתו. "אנחנו עושים שני דברים מרכזיים. האחד, קמפיין תקשורתי שמעביר את המסר שחייבים לדעת להתמודד עם שגרת קורונה. הדבר השני הוא הגברת השקיפות בעניין הקורונה. אני חולק על התפיסה הרווחת וחושב שהציבור חכם וזהיר, ולכן מאמין שאם נדברר את האירוע ונהיה בשקיפות מלאה על מה שקורה, הציבור ידע ויבין שהוא חייב לחזור ולהיזהר. אף אחד לא רוצה להיות באירוע שהוא נדבק או מדביק מי ממשפחתו בקורונה. ההבנה שאנחנו נמצאים כעת במציאות שונה משרצינו מתחילה לחלחל, וצריך להמשיך לפמפם את זה לציבור. אני פחות מוטרד מהנושא של אכיפה ופקחים, וחושב שברגע שתהיה מודעות והבנה נראה את הציבור מתנהג אחרת".

חזית אחידה

נוכח המסרים הסותרים שנשמעו לעיתים מבכירי משרד הבריאות, השר החדש אסר עליהם השבוע להתראיין בתקשורת. הדבר גרר כצפוי ביקורת על מה שנראה כהשתקה מצד הפוליטיקאים, המנסים למנוע מאנשי המקצוע להציג עמדות מורכבות לפני הציבור.

סגן השר קיש דוחה את הביקורת הזו: "לא מדובר באיסור להתראיין, אלא בהנחיה של השר שכל אנשי המשרד חייבים להתראיין רק בתיאום מול מנכ"ל המשרד, וזה על פי ההנחיות הקבועות בתקשי"ר. בדיונים הפנימיים נשמעים מגוון הדעות בעד ונגד, ואנשים אומרים את שעל ליבם. אבל בסוף חייבת לצאת עמדה אחידה לפי המדיניות שהשר קובע, ואנחנו רוצים שהדבר הזה ישוקף לציבור בצורה ברורה. גם ככה יש הרבה אנשי בריאות שמדברים בתקשורת ואומרים דברים שבעיניי מיותר להגיד אותם. נכון שכך מתנהלת מדינה חופשית, אבל אני חושב שלפחות במשרד הבריאות צריך לשדר מסרים ברורים ואחידים כדי למנוע בלבול בציבור". ואכן, קולם של בכירי המשרד, שבחודשים האחרונים הופיעו בתקשורת ללא הרף, כמעט נאלם השבוע.

השבוע התבשרנו על עלייה מחודשת בתחלואה, בעיקר במערכת החינוך, שעלולה להוות כר נרחב וצפוי להתפרצות מחודשת. חזרה של המשק לפעילות דורשת גם את פעילות בתי הספר, אך המורים והתלמידים מתקשים לשמור על הנחיות הריחוק בכיתות. כמה חודשים לתוך המשבר, היה מצופה שבשלב הזה יוכלו במשרדי הבריאות והחינוך 'לסגור מעגל' מהיר סביב נשאי הנגיף ומפיציו, עוד לפני הדבקה של מאות תלמידים ואנשי צוות. זאת באמצעות מערך יעיל של חקירות אפידמיולוגיות והסברה נכונה.

"אני מצפה שהממשלה תספק מידע שקוף וענייני לסיכום תחקיר האירוע בגימנסיה העברית בירושלים", אומר פרופ' לוין, ומתייחס לאירוע שבו יותר מ־200 תלמידים ואנשי צוות נדבקו בנגיף והדביקו אחרים מחוץ לבית הספר. "על כולנו להבין מה עשו שם נכון ומה לא נכון, ולשפר זאת. המסר שצריך לצאת הוא 'זה מה שיכול לקרות, ואתם לא רוצים שזה יקרה לכם'. צריך לתחקר את האירוע לעומק, ולחשוב איך לתת לאנשים פתרונות ואת המידע הרלוונטי להתמודדות. הקורונה כאן, והיא תלווה אותנו כנראה עוד תקופה ארוכה, והאחריות מוטלת על כולנו".