מעת פתיחת הר הבית מחדש לעליית יהודים בקיץ 2003, בכל שנה בעשרת ימי תשובה עולה ישיבת ברכת משה שבמעלה אדומים אל ההר. עד השנים האחרונות כשהדבר כבר נעשה קשה מדי, זה נעשה בהובלת וביוזמת ראש הישיבה הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל. ללא ספק, הרב רבינוביץ' היה ממבשרי העלייה המתגברת להר וממובילי השינוי המסתמן במעמד ההר בציבור הדתי היהודי בשנים האחרונות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרב רבינוביץ', שמרן נועז: "חטא לא ללמוד מתמטיקה"
– בניגוד להצהרות: רשות העתיקות נמנעת מהגעה להר הבית בימי הקורונה
– ישר, פשוט ומחמיר בפיקוח נפש – פרידה מהרב רבינוביץ'
פעם אחת, ב־2011, כמעט נעצר הרב רבינוביץ' כששוטרי ההר זעמו על דבר תורה נלהב מדי שנשא הרב במקום הקדוש. בסופו של דבר, כשהובהר לשוטרים שמעצרו של הרב יביא למהומה גדולה, הם עצרו במקום הרב את אחד מתלמידי הישיבה. השבוע גילה תלמידו של הרב רבינוביץ', הרב יוני רוזנצוויג, כיצד בעלייה אחרת להר קרע הרב את חולצתו לאות אבל על החורבן למרות אזהרות השוטרים ואף שהיה ברור לרב שהוא עלול להיעצר בשל כך.
על אף התדמית הליברלית, מאור הפנים והנחת הכללית שאפיינו אותו, בעניין הר הבית לא ידע הרב רבינוביץ' פשרות. הוא חתם על כל עצומת רבנים שצידדה בעלייה להר ושב והעלה פעם אחר פעם את חשיבות דרישת המקום "כמובן, בטהרה", הדגיש. "יש לזה ערך גדול". הוא נהג לטעון שאין זה מקרה שהמתנגדים החריפים לעליית יהודים להר הבית נאבקים בכל עוז גם נגד נוכחות רפורמית בכותל. הוא טען שמדובר למעשה בשני צדדים של אותו המטבע: חוסר רצון לקדם את הפיכת הר הבית לאתר יהודי, שמביא להשקעת אנרגיות בהעצמת קדושת הכותל. לו עצמו לא היה אכפת כלל לקבל את דרישות נשות הכותל, ובלבד שיהודים יורשו להתפלל בד בבד בהר הבית.
"צריך לתכנן ולבנות בית כנסת (בהר) באזור המותר כמו שפעם היה שם", התבטא ב־2015. "היה פעם בית כנסת בקצה השטח של המקדש, והרמב"ם כתב שהוא ביקר שם והתפלל שם, ובכל הדורות יש על כך עדויות. זה דבר שצריך לחדש. אנחנו מקווים שעם ישראל יכיר בחשיבות להיראות בהר הבית ובוודאי שמי שעולה גם בימינו להר הבית מקיים מצווה חשובה מאוד". את תפילת "נחם" של תשעה באב הורה הרב רבינוביץ' לשנות כך שלא תתייחס עוד לירושלים החרבה – אלא להר "האבל והחרב וההרוס והשומם, הנתון ביד זרים, הרמוס ביד עריצים".
בחורף 2014, כשלחצה ממלכת ירדן על ישראל לבטל דיון בכנסת שביקש לעסוק במצב בהר הבית, שיגר הרב מכתב לחברי הכנסת ובו הפציר בהם שלא להיכנע: "לבושתנו, כאשר יהודי בעל חזות דתית מבקש להיכנס להר, משטרת ישראל מפלה אותו לרעה בכך שעורכת עליו בדיקה גופנית שמא חס ושלום הוא נושא אתו חומר דתי כגון סידור תפילה, וגם דואגת להזהיר אותו לבל ימלל שום תפילה במקום. גם בתוך ההר עצמו, שוטרים בסיוע אנשי הווקף המוסלמי עוקבים אחרי כל יהודי בעל חזות דתית כדי לוודא שאינו מוציא מפיו שום תפילה. ומנגד, כל אדם אחר מוכנס להר בלי שום בדיקה ובלי שום אזהרה ובלי שום מעקב".
לדברי הרב רבינוביץ' במכתב ההוא, "המצב המביש הזה שבמדינה שדוגלת בחופש הדת והפולחן, מופעלת אפליה בוטה דווקא נגד יהודים שומרי מצוות, זועק לשמיים וחייב להיפסק. ועל כן יבורכו כל הח"כים שפועלים להשבת הריבונות הישראלית בהר ולהפסקת האפליה הנהוגה שם".
בשנת 2003 הבהיר הרב במכתב ששלח למכון צומת שאין לשבח את מי שנמנע מלעלות בהר בשל חששות הלכתיים: "אין ספק שרק מי שנכנס להר הבית והוא מודע כי הוא עומד לפני מחנה שכינה מסוגל להרגיש את יראת הרוממות שנצטווינו עליה 'מקדשי תיראו'. כי כאשר אדם נכנס להר ונוהג בזהירות הראויה ופורש ממקום שצריך לפרוש – אז מקיים בכך מצוות יראה. אבל אם אינו בא לשם כלל – אין זה אלא כמתעלם ואין בכך לא יראה ולא כבוד. וכבר הורה לנו משלו הנפלא (של הרמב"ם, מורה נבוכים ג, נא. א"ס): 'מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך'. אשרי מי שהגיע למדרגה זו. מאידך גיסא, אין הוא (הרמב"ם) משבח את 'הפונים לחצר המלך להיכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך… הם עמי הארצות העוסקים במצוות'".
"בחסדי ה' זכינו לראות בבניין ירושלים", הוסיף הרב, "אולם עומדים אנו כחסרי אונים מול ההר השומם. והשכינה שלא זזה משם מבודדת כי אין הבנים פוקדים את חצרות ה'. והמשורר הא־לוהי קורא לנו 'בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה' (תהילים ק, ד). יהי רצון שנזכה מהרה לאור חדש על ציון".
