בלי כל קשר לקורונה, השנה קיימו השומרונים את זבח הפסח שלהם חודש אחרי התאריך שבו היהודים אמורים לשחוט אותו. המעמד התקיים ביום רביעי בשבוע שעבר, בתאריך שבעבורנו היהודים הוא אור לי"ג באייר. אושר ששוני, מדוברי קהילת השומרונים ומנהל אתר האינטרנט של הקהילה, מציין שגם בקרב השומרונים ניכרו השנה השפעות הקורונה. אלה מונים כ־860 נפש שמחציתם מתגוררים בחולון ומחציתם בהר גריזים (או כפי שהמקום נקרא במסורת השומרונית: הרגריזים במילה אחת).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התומכים והמתנגדים להקרבת הפסח בהר הבית
– גוף, רוח ונשמה: ל"ג בעומר בשלוש דמויות
– מילה ניטרלית שהקצינה: הנוגדן, המתנגדים ועזר כנגדו
ארבעת בתי הכנסת של הקהילה, ששניים מהם בחולון ושניים בהר גריזים, סגורים עוד מעת פרוץ המגיפה ממש כמו בתי הכנסת היהודיים. זה חודש וחצי נערכות התפילות בבית. הקהילה מצויה במגעים עם הרשויות זה כמעט שלושה חודשים בעניין זבח הפסח בשל מורכבות העניין השנה. אילו הפסח היה נחוג שם לפני חודש בזמן המועד היהודי של ההקרבה, המעמד כולו היה עלול להתבטל; אבל כעת, עם ההקלות, גם השומרונים הורשו לקיים את הזבח. עם זה, עדיין קיימות הגבלות רבות.
מיום שלישי בשבוע שעבר הטילו המשטרה הישראלית ומושל שכם מטעם הרשות הפלסטינית סגר על היישוב השומרוני בהר גריזים. בני הקהילה תושבי חולון התבקשו להתייצב בהר גריזים עוד יממה וחצי קודם לכן, ולהיערך לשהות ממושכת למשך כל ימי החג. רבים מבני הקהילה הגיעו למקום כבר בראש חודש ניסן שעל פי חשבונם, שאותו הם חוגגים כ"ראש השנה".
כפי שקורה אצל היהודים, גם השומרונים נאלצו להתאים את ההלכה למצב החדש שנוצר. בשבת שלפני החג, הקרויה בפי השומרונים "שבת הכוהן", הקהילה יוצאת בדרך כלל לבית הכוהן הגדול שלה כדי להזמין אותו לזבח הפסח. אולם השנה, בשל הקורונה, לא עשו זאת, הן בשל הגבלת המרחק הן מפני שהוא בקבוצת סיכון בשל גילו המתקדם.
בזמן הזבח, על פי ההלכה השומרונית, הכוהן הגדול קורא בקול את "פרשת הזבח" מראשיתה (פרשת החודש, שמות יב). כשהוא קורא: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" – בני הקהילה שוחטים את הקורבן. אולם השנה, עקב נוהלי הבריאות, לא נשאר הכוהן הגדול במהלך מעמד הזבח אחרי סיום קריאת הפרשה.
זה היה נוסח לוח הזמנים שנתלה על הקיר באתר ההקרבה:
"והיה היום הזה לכם לזכרון" – "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד"
הדלקת התנורים: 17:30
תחילת תפילת זבח הפסח: 19:00
שחיטה: 19:25 (בשקיעה)
הורדת הכבשים לתנורים: 21:00
הוצאת הכבשים מתנורי האדמה: 23:30
קריאת "מברך הוא ביתה דיעקב": 24:00
הודות לשיפוץ שנערך בעת האחרונה באתר השומרוני בהר גריזים יכלו הנוכחים לשמור על רווחים ראויים כפי שדורשות הרחקות משרד הבריאות. עד השנה עמד לרשות המקריבים רק מזבח אחד, אולם בזמן השיפוץ נבנה מזבח נוסף, מה שעשוי להקל על השומרונים, אולם כמובן לא ניתן להעתקה למקרה היהודי. בהר הבית הרי יעמוד מזבח אחד ויחיד. מנגד, המזבח שניצב בימי הבית השני בהר הבית היה גדול הרבה יותר מזה של השומרונים ואפשר במקרה הצורך הקרבה על יותר ממערכה אחת, ככל הנדרש. לרשות השומרונים עומדים במהלך ההקרבה 16 שוחטים, ולכן אלו התפצלו בין שני המזבחות וכך יכלו לשמור על מרווחים מתאימים.
בדרך כלל השוחטים עצמם לובשים סרבלים כדי לשמור על ניקיון בגדיהם מפני הדם והבוץ, אך הפעם הם לבשו סרבלים מיוחדים שהגנו עליהם גם מפני נגיף הקורונה. זאת בנוסף למסכות, כמובן. שאר המשתתפים עמדו מרחוק. השנה נכחו בזבח רק גברים. נשים, ילדים ומבוגרים מגיל 60 ומעלה לא נכחו בטקס. הם פגשו את בשר הזבח רק בסוף הטקס, כשזה הגיע לבתיהם לסעודת החג. כמובן, בניגוד לשנים כתיקונן השנה לא השתתפו במעמד ההקרבה אורחים, וגם לא היו אח"מים ישראלים או ערבים כנהוג בדרך כלל. לשם השוואה, יש לציין שבמעמד שחיטת הפסח היהודי בהר הבית אמור לנכוח נציג בלבד מכל חבורה – משפחה או כמה משפחות הנמנות על השה. גם בשנים רגילות, כך נראה, לא היה שם מקום פנוי לנוכחים יותר מכך.
ובחזרה לשומרונים: ההכנסה לתנורים נעשתה אף היא בצורה שונה השנה. במקום שכולם יכניסו את הזבחים בבת אחת, הפעם הכניסו את הזבחים אחד אחד. גם הזבחים עצמם, מתברר, נדרשים לבידוד. אצל השומרונים, כמו בהלכה היהודית, כל המשפחה המורחבת מתכנסת יחדיו לאכילת הזבח. הקורונה כמעט מנעה את אכילת הזבח על פי המסורת, אולם כעת, בזכות ההקלות, יכלו השומרונים להסב יחד עם הסבים והסבות. לפחות במקרה השומרוני, מצוות הפסח התבררה כחזקה יותר מכל מגפה עולמית.
