ביום בהיר אחד בראשית 2017 גילה יעקב הימן (65), יו"ר הקרן למורשת הר הבית, שרישיון הנשק שלו בוטל. פקיד הרישוי לכלי ירייה הודיע על כך להימן במכתב, וזאת לדבריו לנוכח המלצת משטרת ישראל על החרמת הנשק בשל מה שהיא הגדירה "ריבוי תיקים (פליליים) בעלי אופי של אלימות". הימן, שלא הורשע מעולם בעבירת אלימות כלשהי, התקשה להבין מדוע הוא נדרש לוותר על נשקו.
עם זה, בירור בקרב פעילים אחרים בארגוני הר הבית העלה שהמשטרה מרבה לשלול את רישיונות הנשק של פעילי ההר או לאסור עליהם מראש לשאת נשק. למרבה התדהמה גם יהודה גליק נתקל בסירוב משטרתי לאפשר לו להחזיק בנשק, וזאת אפילו אחרי ההתנקשות שעבר. רק ערעור שהגיש והתערבות של גורמים חיצוניים הביאו את משטרת ירושלים לסגת בה מהתנגדותה לכך.
הימן, אם כן, הפקיד בלית ברירה את רישיון הנשק שלו במשטרה והגיש ערעור על כך. המשטרה סחבה את העניין במשך חודשים ארוכים, הפגינה זלזול בוטה בהימן ולא השיבה כלל לפניותיו. אחרי קרוב לחצי שנה של המתנה עקרה ופניות בלתי פוסקות, הגיש הימן עתירה מנהלית נגד הרשויות בדרישה להשיב לו את נשקו, שלו הוא נזקק לדבריו כדי להגן על חייו ועל חיי משפחתו.
וראו זה פלא. ארבעה ימים בלבד אחרי הגשת העתירה, קיבל הימן לפתע הודעה שנכתבה כביכול חודש וחצי קודם לכן, שלפיה הסירה המשטרה את התנגדותה להשבת הנשק והרישיון להימן. הימן שקיבל בחזרה את נשקו לא ויתר ותבע את המשטרה ואת הרשויות האחרות בבית משפט השלום בשל התהליך המשפיל שעבר בידיהן.
כעת, יותר משלוש שנים אחרי החרמת הנשק, פסק שופט השלום אילן סלע שעל המדינה לפצות את הימן ב־27,795 שקלים, סכום הכולל הוצאות משפט. "הבאתי בחשבון בין היתר את עצם שלילת הרישיון בלא הצדקה, מעשה שיש בו כדי להטיל רבב בתובע", כתב סלע בפסק הדין.
הימן מרוצה מפסק הדין אולם ניכר שהעלבון בעצם החרמת נשקו בלא כל סיבה טרם פג תוקף הרישיון: "יש לציין שבאותו היום שבו קיבלתי הודעה על שלילת הרישיון", הוא מסר, "ניגשתי למשטרה לבדוק מה פשר העניין. שם אמרו לי שאין עליי תלונות כלשהן, אולם הרישיון נשלל לדברי השוטרים בתחנה עקב 'מידע מודיעיני' שנמסר בידי מי שהיה בעבר מפקד יחידת המקומות הקדושים, עופר גנון.
"באותה העת גנון כבר לא שירת באזור העיר העתיקה אלא בתחנת מוריה שבמערב ירושלים. ניגשתי לשם ועליתי למשרדו. אמרתי למזכירה שאני מבקש לשוחח איתו. היא ענתה לי שגנון יחזור למשרד בתוך כמה דקות. כעבור חמש דקות יצאה אליי המזכירה ושאלה באיזה עניין אני מבקש לשוחח עם גנון. סיפרתי לה שהוא הורה לשלול את נשקי בלא סיבה כלשהי, ואני דורש לקבל הסבר.
"המזכירה חזרה למשרדה, וככל הנראה התקשרה אליו. לאחר שיחתה איתו יצאה אליי שנית והודיעה שגנון יחזור רק בעוד כמה שעות. הודעתי לה שאמתין לו. היא ענתה לי שלא ברור שיחזור כלל. אמרתי לה שאם כך אני מבקש לקבוע איתו פגישה, והיא ענתה שאין אפשרות כזאת.
"תבעתי את המשטרה, והשופט קבע תאריך להוכחות. לפני המועד שנקבע הודתה המשטרה באשמתה, שהיא החרימה את נשקי בלא כל סיבה, והסכימה לפצות אותי. האם ייתכן שהמשטרה העדיפה לפצות אותי כדי שלא תיאלץ לחשוף בבית המשפט את הסיפור המלא שהסתתר מאחורי שלילת הרישיון? ככל הנראה לעולם לא נדע".
תגובת עו"ד איתמר בן־גביר שייצג את הימן: "אני מרוצה שמסכת ההתנכלות למר הימן שכל 'חטאו' הוא בעובדה שהוא פעיל מרכזי למען הר הבית, הסתיימה והמשטרה לא רק שנאלצה להחזיר את הנשק – לאחר שבמשך חודשים רבים דמו הופקר – אלא גם לשלם פיצויים על ההתנהלות החמורה כלפיו. אני מקווה ששוטרים יפנימו שאי אפשר להתעלל בפעילי הר הבית בלא תגובה, וכאשר המשטרה מתנכלת היא משלמת".
"לצערי פעילי הר הבית סובלים מהתנכלויות לא מעט פעמים גם בימי 'ממשלות הימין', ואני מקווה שהשר הבא או השרה הבאה לביטחון פנים יפנימו שאת ההתנכלות של המשטרה עוצרים קודם כול כלפי פעילי הר הבית, ומשם יעבור מסר לרחבי הארץ. ידע כל שוטר שלא רק שאין להתנכל למי שמעמיד בראש סדר העדיפויות שלו את הר הבית, אלא נהפוך הוא, המשטרה צריכה להיות קשובה לפעילים הללו. דווקא אנשים כמו הימן חייבים נשק כדי לשמור על עצמם, והמשטרה צריכה לדאוג לביטחונם מחוץ להר, בתוך ההר ובכל מקום שאליו הם הולכים".
משטרת ישראל בחרה שלא להגיב לדברים.
