בספר "הר המריבה" מאת העיתונאי נדב שרגאי מתואר כך אישור הסכם השלום עם ירדן בכנסת בקיץ 1994: "הכנסת אישרה את הצהרת וושינגטון ברוב מוחץ. שלושה רבעים מחברי הבית, 91 ח"כים, הצביעו בעד ההסכם. גם סיעת המפד"ל תמכה בו, לאחר שלפני ההצבעה נפגשה עם ראש הממשלה רבין כדי לקבל הבהרות בנוגע למעמד ישראל בהר הבית. ח"כ חנן פורת הציג לפני רבין את החלטת הסיעה התובעת כי ישראל תשמור על המעמד של הר הבית כמקום המקודש ביותר ליהודים, וכי כל שינוי לגבי מעמדו של ההר ייעשה בתיאום עם הרבנים הראשיים.
"על שולחנו של ראש הממשלה היה מונח באותה עת גם מכתבו של הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון הרב אליהו בקשי־דורון, ובו תביעות זהות. רבין קיבל את הדרישות. לפי סיכום מוקדם עם הרבנים הראשיים ואנשי סיעת המפד"ל, כלל רבין בנאומו בכנסת הצהרה בדבר ריבונותה של ישראל בירושלים על כל חלקיה, והתחייבות להתייעץ עם הרבנים הראשיים ועם שר הדתות לפני שייקבע הסדר הקבע בהר הבית".
כך התבטא אז רבין בנאומו, באדיבות אתר מרכז יצחק רבין:
"סעיף ירושלים בהצהרת וושינגטון חולל לדעתנו מהומה על לא מאומה. ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל, בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו ולחלומותיו של כל יהודי. אני מציע לחזור ולקרוא בסעיף זה, שנאמר בו: 'ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הנוכחי של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות הקדושים המוסלמים בירושלים. כאשר יתנהל המשא ומתן על הסדר הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה'.
"סעיף זה בא לצלם מצב קיים, שבו אכן ממלאים הירדנים גם אחרי מלחמת ששת הימים, ב־27 השנים שחלפו מאז, תפקיד בניהול המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. אני חוזר, מדגיש ואומר: אין בדברים הללו כדי להציע כל ויתורים בענייני ירושלים או באשר למעמד ישראל בה ובמקומות הקדושים ליהודים. בבוא העת, ובהידון מכלול המקומות הקדושים בהסדר הקבע, ניוועץ כמובן בכל הגורמים הדתיים היהודיים, משרד הדתות והרבנות הראשית".
פורת, רבין וכעת גם הרב בקשי־דורון כבר הלכו לעולמם והסכם קבע טרם נחתם, אבל ברור שמבחינת הרב לא היה מדובר בדרישה מהפה ולחוץ בלבד. כרב ראשי הוסיף הראשון לציון להתעקש על התביעה להותיר את ההר בריבונות ישראלית. ביתר שאת בלט הדבר בראשית 2001 כשהתפרסמה נכונותו של ראש הממשלה אהוד ברק למסור את הר הבית במסגרת הסכמותיו עם ערפאת.
על נוכחות מוסלמים בהר הבית: "אין לך פגיעה בכבוד המקדש גדולה מזו שבני הגבירה – כוהנים, לוויים וישראלים – עומדים מבחוץ, ובני ישמעאל משתמשים בו בפנים. תחת שלוש רגזה ארץ: תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה"
העיתונאי הצעיר אבישי בן־חיים דיווח ב־4.1.2001 באתר ynet שבמחאה על הפרסומים בעניין הסכמות ברק העבירה מועצת הרבנות הראשית החלטה שקשה לראות את הרבנים הראשיים בימינו מנסחים חריפה כמותה – ולפיה "חל איסור הלכתי מוחלט למסור לזרים את הר הבית, לריבונות או לבעלות כלשהי, בעקיפין או במישרין. הריבונות היא של עם ישראל ועצם הדיון על כך הוא חילול השם".
שבועיים וחצי אחר כך נפגש הרב בקשי־דורון זצ"ל עם חברי הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית שהסבירו לרב שהמשטרה מסתירה מהציבור את דבר ההרס המחפיר בהר כדי לא לפגוע במשא ומתן המדיני. לפי אתר וואלה בדיווח ב־23.1.2001 אמר אז הרב בקשי־דורון לארכיאולוגים כי "אמנם הר הבית הוא אתר עתיקות חשוב, אך הוא בעיקר האתר הקדוש ביותר לעם היהודי". הרב הצטרף לקריאה למנוע את הרס העתיקות במקום הקדוש, שנעשית לטענתו "בידי קיצונים מוסלמים, שרוצים לשלול את ההוכחה שליהודים היה קשר לבית המקדש ולהר הבית". "נפנה לראש הממשלה לעצור את החפירות ולהקים ועדת חקירה בעניין", התחייב.
הנוכחים בפגישה, יש לציין, לא חסכו ביקורת מהרבנות הראשית עצמה. הרב בקשי־דורון נשאל במהלכה אם הרבנים שבמשך למעלה מ־33 שנים, מאז מלחמת ששת הימים, לא התירו עליית יהודים להר הבית, אינם אשמים במצב. "כפי שאדם אינו נוגע בבבת עינו לא כי הוא מוותר על העין, אלא כי זה המקום הכי רגיש", השיב להם הראשון לציון, "כך גם לגבי הר הבית".
באותו החודש בוטלה פגישה אחרת של הרב בקשי־דורון עם אנשי דת מוסלמים פלסטינים וישראלים לצורך הקמת ועדה משותפת לרבנים ולאנשי דת מוסלמים לדיונים בנושא הר הבית והמקומות הקדושים. ראש הממשלה אהוד ברק וראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת הביעו תמיכה בהקמת הוועדה הזאת, ובכל זאת היא לא יצאה לפועל. מקורבי הרב מסרו שהפלסטינים ביטלו את הפגישה עקב לחץ מצד בכירים ברשות. בפגישה היה אמור להשתתף גם הרב מנחם פרומן ז"ל.
ניכר שראש הממשלה ברק לקח במלוא הרצינות את התנגדותה החריפה של הרבנות הראשית בהובלת הרב בקשי־דורון להעלאת עניין הר הבית במשא ומתן. הוא התקשר לרב בעיצומו של הדיון במועצת הרבנות, הבטיח לו ש"ישראל מעולם לא ויתרה על הר הבית לטובת הפלסטינים" וכמו רבין בשעתו התחייב לא לחתום על מסמך המעביר לגורם כלשהו את הריבונות בהר. למחרת שיגר גם מכתב ברוח דומה: "כפי שנדברנו בעל פה, אני מעלה על הכתב ומודיע בזאת כי ישראל מעולם לא ויתרה על הר הבית לטובת הפלסטינים. בכוונת ישראל לבקש הבהרות מארה"ב ביחס לרעיונות הנשיא בנוגע להר הבית. כפי שאמרתי לך, טרם הכרעות בנושאים מסוג זה, בכוונתנו להתייעץ עם הרבנות הראשית".
אף על פי כן סירב הרב בקשי־דורון להתפייס. לעיתונות שוגרה הודעה ולפיה הרב "מאוכזב מכך שמהמכתב נעדרת האמירה החד־משמעית של ברק, בשיחתם הטלפונית, כי ישראל לא תוותר על ריבונותה בהר הבית". גם הרב הראשי האשכנזי, הרב ישראל מאיר לאו, הצטרף לדברים והוסיף שירושלים השלמה והר הבית הם "קו אדום לא רק של העם בישראל, אלא של העם היהודי כולו".
בתגובה לדברים מסרה אז יועצת התקשורת של ברק, מירב פרסי־צדוק, ש"ראש הממשלה חוזר ומבהיר את עמדתו הידועה לכול, כי אינו מתכוון לחתום על כל מסמך שיעביר את הריבונות על הר הבית לידי הפלסטינים. העמדה הזו ידועה לנשיא קלינטון ולאמריקנים, לרשות הפלסטינית ולנושאים ונותנים מטעמה, ולכל מי שעוסק במשא ומתן".
בספר השו"ת שכתב הרב בקשי־דורון, "בניין אב", בשתי תשובות עוקבות (נא, נב), הציג הרב את עמדתו המורכבת אך העקבית בעניין ההר. השאלה הופנתה לרב מ"יהודי יקר מבניה־בוניה של ארץ ישראל" שתהה אם בעקבות חתימת הסכם השלום עם ירדן ואווירת השלום הכללית ששררה אז בארץ מותר לו להפעיל חברה לעידוד תיירות מוסלמית דתית לישראל, בידיעה שזו תתמקד בעיקר בהר הבית.
הרב בקשי־דורון דן בעניין באריכות ולבסוף שלל מכול וכול עידוד הגעת תיירות כזו. מהתשובה משתמעת התנגדות נחרצת לכל נוכחות מוסלמית בהר הבית – התנגדות שכיום, כמדומה, אין לשמוע מהרבנות הראשית ומחוגיה כלל: "ודאי שמציאותו של נוכרי במקום שנאמר בו 'והזר הקרב יומת' פוגעת ביראת המקום. יש לאסור עידוד תיירות של נוכרים בהר הבית מדין מורא מקדש. פגיעה כפולה ומכופלת במורא מקדש יש בביקורם של תיירים הבאים להר הבית לא כמבקרים, אלא כמאמינים במקום ובקדושתו.
"אילו היו מאמינים בקדושת הבית שיהא בית תפילה לכל העמים, ניחא. אבל מכיוון שהם מאמינים בו במושגים שלהם, ודבקים בו ואף מתפללים שם על פי אמונתם, אין לך פגיעה בכבוד המקדש גדולה מזו שבני הגבירה – כוהנים, לוויים וישראלים – עומדים מבחוץ, ובני ישמעאל משתמשים בו בפנים. תחת שלוש רגזה ארץ… תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל, כא־כג)".
והרב הוסיף: "נראה עוד שיש בעידוד תיירות זו משום פגיעה קשה במצוות יישוב ארץ ישראל, ואולי אפילו חס ושלום ביטול מצוות יישוב ארץ ישראל. ככל שדבקותם בירושלים ובמקום המקדש תגבר, מאבקם ודרישותיהם לפנותנו מן המקום יתעצמו. אם אנו מעודדים תיירות של מוסלמים הדבקים באמונתם אל הר הבית, לא רק שאנו פוגעים במורא מקדש, אלא במבט מרחיק לכת יותר ובראיית הנולד, יש לחשוש שבכך אנו במו ידינו מסכנים את קיומנו בארצנו. מאות מיליוני מוסלמים מאמינים עלולים להתקשר בכך יותר אל מקום המקדש ולהידבק בו, ובעקבות זאת לדרוש את המקום המקודש ביותר לעצמם חס וחלילה, וגם את הארץ כולה".
בתשובה העוקבת, במה שנראה כסתירה מוחלטת לדברים הללו, שולל הרב מכול וכול עליית יהודים להר או ייסוד בית כנסת בו. תחת הכותרת "על המעפילים בהר" מתייחס הרב לשואל על כך ש"לאחרונה, עקב התמורות המדיניות והדיונים המעשיים על השלום, כשנשמעו קולות שגם הר הבית על אבן מקח, כשזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, השואלים בשלומה של ירושלים דואגים ומבקשים שלא לחשות למען ציון, וגברו הקולות של המבקשים לעלות בהר ולהתפלל בו, וזאת כדי להחזיקו לא רק מבחינה צבאית ולהוכיח בעלותנו במקום. הבקשה צוברת תאוצה עד כדי שנשמעים תביעות והבטחות מגורמים פוליטיים לאפשר התפילה בהר הבית ליהודים".
אולם הרב נותר בהתנגדותו: "נראה לי שדווקא השיקול החדש שנראה כהכרחי לצורך שעה, בטעות יסודו. דווקא היום לאור הנסיבות והדיונים יש להידבק בהלכה שהר הבית כולו קדוש לנו מכול, ואסור לנו ולאחרים להיכנס בו מכוח קדושתו".
לדעתו דווקא העלייה להר תזרז את הוויתור הישראלי עליו ואת חלוקתו, כשיד היהודים על התחתונה: "האחיזה בשטח מסוים על ידי כניסת יהודים לתפילה תגביר את האפשרות לחלוקה של ההר לפי השימוש בו, ותביא בעקיפין למצב שהחלק הגדול והקדוש יותר של ההר יהיה לא בחזקתנו ולא בבעלותנו.
"גם אם נדון ונפסוק הלכה כדעת המתירים, תותר הכניסה לתפילה בהר הבית ליהודים רק בשטח מצומצם בשולי ההר, ואם בכך נפגין נוכחותנו ואחיזתנו תהא בכך הכרה חס ושלום או הסכמה בשתיקה שברוב ההר ובמקום המקדש ממש, השימוש שנעשה על ידי הנוכרים תהא בו חזקה, כדרך שאנו מבקשים לאחוז בו.
"יש המבקשים להקים בשטח המותר לדבריהם בית כנסת שיקבע ויסמל את אחיזתנו במקום, שיוכיח שהמקום קדוש ליהודים. באם יבוצע הדבר בהכרח בית הכנסת יהיה קטן ובשולי ההר, כשמולו ניצב בקודש פנימה המסגד הגדול והגבוה ממנו. השימוש בבית הכנסת יהיה מוגבל מחמת דיני הטוהרה, ורוב החרדים לדבר ה׳ ומחמירים במורא מקדש לא ייכנסו בו. בושה תכסה פנינו אם זה יהיה סמל אחיזתנו בהר, אל מול אחיזתם ברוב השטח הבנוי והמשמש על ידם לתפילות המוניות. על כן נראה שדווקא בעת הזאת, לאור הנתונים, יש להקפיד על מצוות מורא מקדש ולהדגיש שדווקא בכך שאנו מנועים מלהיכנס להר, ההר קדוש לנו כבבת עינינו ויקר לנו מכול, ובעלותנו עליו כמקום הקדוש ביותר לעם ישראל אינה מתבטאת בשימוש של תפילה בבית כנסת, אלא כמקום ששם ציווה ה׳ את הברכה וזה שער השמיים.
"הלחימה על ההר על ידי העפלה לא נכונה בשוליו, יש בה לא רק זלזול בהר שיועד לא לבית כנסת אלא לבית מקדש, לא רק פגיעה בהוראתה וסמכותה של הרבנות הראשית וברבנים הרבים שפסקו כך להלכה. יש בה ניהול מאבק בדרך לא נכונה, שתביא חס ושלום לחלוקת ההר על פי השימוש במקומות הקדושים למעשה, שבו ודאי ידינו על התחתונה.
"מי ייתן והיה בכוחנו לקיים את מצוות שמירת המקדש וחיילי ישראל היו עומדים כבני לוי סביב כל ההר כמשמר כבוד המעיד על קדושתו לפי שזו תפארת גדולתו. לא הכניסה ההמונית והשימוש בו קובעים את הקדושה, אלא דווקא ייחודו של ההר ומגבלותיו. ניתן להבין את הדאגה והרצון העז לראות בתפארת ציון וירושלים, אולם הציפייה לגאולה אינה צריכה להביא לדחיקת הקץ. הרעבון הרוחני לקדושת ההר אינו צריך להיהפך לבולמוס שבו כל הדרכים כשרות ויש בהן להשקיט את הרעב, גם אם למעשה מזיקות הן. דווקא לעת הזאת יש לנהוג בתבונה וסוף מעשה במחשבה תחילה".
בריאיון באחד מעלוני פרשת השבוע בעת התפרצות גל הטרור של 2015, נשאל הרב בקשי־דורון אם יש קשר בין העלייה של יהודים שומרי מצוות להר הבית לבין ההסלמה הביטחונית, והשיב על כך בחיוב: "אלו שעולים בכוונה ובדווקא בזמנים הללו, ברור הוא שיש להם דין רודף. הם מסכנים את כל עם ישראל. הרי העלייה הזאת הביאה את המצב הזה, ה' ישמור".
בשורה התחתונה, אם יורשה, הצליח הרב בקשי־דורון במאבקו למנוע העברה ישראלית רשמית של הריבונות בהר לעולם המוסלמי הצלחה יתרה, אולם בפועל, בשטח, בהיעדר נוכחות יהודית ניכרת, ההר נשלט כיום בידי האסלאם מהחל ועד כלה. עצם ימי הקורונה הללו, שבהם נדרש הרב לישיבה של מעלה, יוכיחו: במקום הקדוש בעולם נרשמת נוכחות ערבית קבועה – גם אם סמלית מבחינה מספרית – והתפילות המוסלמיות מתנהלות שם כסדרן.
צדק רבין המנוח כשטען נגד הרב בקשי־דורון שאין בהסכמים דבר מלבד צילום של המציאות בשטח. בהיעדר דרישה אזרחית חד־משמעית המגובה בעלייה להר בפועל – אלף ממשלות ומועצות רבנות לא יצליחו להבטיח את שימור שלטון ישראל באתר היהודי החשוב ביותר.
