בגינת לוינסקי שבדרום תל אביב נדמה שלא שמעו על הקורונה. קבוצות-קבוצות של מסתננים מתגודדים להם יחדיו, יושבים ומעשנים כמעט ללא מפריע. "מה אתה מצלם?", ניגש אלינו אחד מהם ונועץ מבט מאיים. שוטר שעומד במקום ומבחין בנו עם המצלמה מחליט לצאת לרגע מאדישותו, מתקרב אליו ואומר לו "יאללה לך הביתה", ומפזר את ההתקהלות. "אבל מה זה שווה", אומר לי גלעד הלחמי, תושב השכונה, שיושב ברכב לצידי. "עוד עשר דקות הם יחזרו לשם שוב, זו בדיחה".
משם אנחנו ממשיכים ברכב לעבר אחד הרחובות הפנימיים, בואכה התחנה המרכזית. "תנעלי חלונות", הוא מזהיר אותי "פה זה אזור הארד קור". גם הרחוב הזה מלא במסתננים שמתקבצים ליד חנויות המכולת, יושבים על המדרכות ומפטפטים. וכל זה מרחק מטרים ספורים מקבוצת השוטרים והחיילים שעומדים ברחוב הסמוך, ולא נראים מוטרדים במיוחד מהסיטואציה.
כן, אם תצאו לסיבוב בדרום תל אביב תגלו שעולם כמעט כמנהגו נוהג. אמנם החנויות סגורות, אך הרחוב מלא באנשים, חלקם ללא מסכות, ורק מדי פעם שוטרים או חיילים ניגשים ומפזרים התקהלויות. לא ראינו אפילו אדם אחד מקבל קנס. האבסורד הגדול ביותר היה כאשר עברנו ליד תחנת המשטרה. "תסתכלי", אומר לי הלחמי, "יושבים פה אנשים בגינה ממול, מתקהלים על הדשא, ולאף אחד לא אכפת. למה זה בעייתי? כי בסוף זה יוצר אווירה. הכל נהיה פתוח ומותר. אני עובד באור יהודה, ושם אתה שומע דממת מוות ברחוב. גם בצפון תל אביב. פה את מגיעה והמוני אנשים ברחובות. זה נותן תחושה שהכל סבבה, ואז גם אנשים אחרים מרשים לעצמם".
כבר כמה ימים שהוא מסתובב ברחובות השכונה, מצלם ומתעד את הנעשה. בסרטון אחד שפרסם רואים מסתנן שניגש לעבר הרכב שלו ומאיים עליו באבן רק משום שצילם, וכיצד השוטרים אוכפים את כללי ההסגר על ישראלים בלבד. בסרטון אחר הוא שאל את אחד השוטרים מדוע הוא לא נותן קנסות למסתננים, ובתגובה מקבל דו"ח של 500 שקלים. "זה הוראה מלמעלה?", שאל את אותו שוטר, וזה בתגובה הודה "הממשלה החליטה שנגד זרים לא אוכפים, יש בעיה?"
הלחמי, 36, תושב שכונת שפירא הסמוכה, מעדיף בדרך כלל להיות מחוץ לרדאר התקשורתי. הוא מתגורר כאן כבר שבע שנים, משתתף מדי פעם בהפגנות, פעיל בחזית לשחרור דרום תל אביב. אך ימי הקורונה אילצו אותו להעלות הילוך. "שפי פז נמצאת בקבוצת סיכון בגלל הגיל, ולחלק מהפעילים האחרים יש ילדים ויותר קשה להם לצאת ולתאר מה נעשה כאן".
לדבריו, "התקופה של הקורונה הציפה את מה שאנחנו כבר אומרים במשך שלוש שנים, וחידדה את כל הטענות שלנו: מאז שסגרו את מתחם חולות אין אכיפה. אין פחד מהחוק בקרב המסתננים. אדם שלא מפחד ללכת בחבורה ולהתקהל, גם בימים רגילים לא יפחד לעשות דברים אחרים כי הוא יודע שלא יעצרו אותו ולא ישפטו אותו. לפני שנה פורסמה כתבה שהראתה שבשנת 2018 מחצית מהתיקים נגד מסתננים נמחקו, ולא בגלל שהם לא אשמים, גם לא בגלל שהשופט החליט שהם מסכנים וצריך לוותר להם, אלא כי הם פשוט לא התייצבו למשפט בעניינם".
את הסיבה הוא תולה בסגירת מתקן חולות. לטענתו, מאז שהאופציה הזו ירדה מהפרק אין דרך להחיל על הפושעים הליך של מעצר מנהלי. "כמובן שיכולים לתת קנס, שזה שווה כמו הנייר שעליו הוא נרשם, אבל בהליך מנהלי ניתן לכלוא אותם, ניתן לעצור אותם. גם המשטרה דרשה את זה בוועדת הפנים של הכנסת בראשות יואב קיש. זה קרה כשהיו פה את המהומות של יום העצמאות של אריתראה. אם במצב רגיל יש פה דקירה אחת ליומיים, בתקופה הזאת זה מגיע לשתיים-שלוש דקירות ליום, והרבה קרבות בין תומכי משטר ומתנגדים".
"כשהחלו המהומות היה דיון חירום בכנסת ומפקד תחנת שרת אמר 'מאז שסגרתם את חולות אין לנו כלים'. בעבר, אם עשית עבירה קטנה הדרך לטפל בזה הייתה לשלוח למתקן חולות. ברגע שעברו להליך פלילי, צריכים להביא אותם בפני שופט. על עבירות קטנות לא משאירים במעצר עד תום ההליכים. ואז מה קורה? משחררים אותם הביתה ונותנים זימון למשפט בעוד חצי שנה. המשפט מגיע והם לא מתייצבים. עכשיו לך תאתר את הבן אדם. לך תעקל לו משכורת. הרי אי אפשר לשלול לו רישיון נהיגה או להוציא לו צו עיכוב יציאה מהארץ כמו שעושים לישראלים. בגלל זה אנחנו דורשים את ההליך המנהלי".
למרות שהסרטונים שהלחמי חושף מציגים את אזלת ידה של המשטרה, הוא מבהיר שאינו בא אליהם בטענות. "אנשים הגיבו לי שאני מציק לשוטרים בזמן שהוא קשה גם ככה. לא, אני לא מציק לשוטרים. אני יכול להגיד לך שכשאני מכבה את המצלמה חלק מהשוטרים אומרים לי גם 'ישר כוח, אתה עושה לנו את העבודה' כי הם מבינים שזה בא מלמעלה. כשאת רואה פה חמישה-עשרה מסתננים מאריתריאה שנמצאים על הדשא לעומת אדם אחד שנעצר בפארק הירקון או רוכב אופניים שניידת רודפת אחריו – זה הזוי. למה אנחנו צריכים להרגיש את האפליה הזאת?"
הלחמי מביע חשש כי ההתפרצות שאירעה בבני ברק עלולה לשחזר את עצמה גם בדרום תל אביב אם לא יינקטו צעדים מחמירים יותר. "צריך לעשות פה סדר כמו שעשו בבני ברק. צריך להטיל עוצר על דרום תל אביב. אין ברירה. אני בכלל חושב שצריך לעשות עוצר על כל המדינה, כי אנחנו רואים שאנשים עדיין ממשיכים ללכת פה לחברים, פה ושם באים לומר שלום ביום הולדת וזה לא עובד".
נכון לעכשיו, בשכונה לא נמצאו אחוזי תחלואה יוצאי דופן, לפחות באופן רשמי. "אין כרגע נתונים", טוען הלחמי, "אבל מצד שני גם לא בדקו כל כך. עכשיו מתחילים לבדוק. אני יודע ששני מסתננים חולי קורונה נכנסו לבידוד ולקחו אותם באמבולנסים. עכשיו גם פתחו מתחם לבדיקת זרים בנווה שאנן, ותכף נראה את הנתונים. אבל אנחנו מסתובבים בשטח ורואים אנשים שמשחקים כדורגל. בא שוטר ומפזר אותם אחרי שרבע שעה הם היו צמודים אחד לשני, החליפו זיעה, השתעלו או אני לא יודע מה. אני מעריך שברגע שיעשה את הבדיקות יגלו, כי זה ההיגיון הפשוט. אז באים ואומרים לי שכרגע אין נתונים שמראים על התפרצות. מה, אתם מחכים שתהיה פה התפרצות כמו בבני ברק? הרי שם הטעות הייתה שלא עלו על זה קודם".
בסוף מדובר באוכלוסייה זרה, לא כולם דוברים את השפה. עד כמה הם מודעים להנחיות?
"הם מודעים להנחיות. אני אראה לך את הפוסטים שלהם בפייסבוק – הם יודעים עברית מצוין. העירייה הפיצה פה עלונים בכל הניבים והשפות, הם רואים חדשות ויודעים מה קורה בעולם. אל תעשו מהם טיפשים ובורים, כי הם יודעים טוב מאוד מה המצב כמו שהם יודעים להתפרנס ולעבוד בקופות. עצם העובדה שחושבים שבן אדם הוא מוחלש בגלל צבע העור שלו, זה הופך את מי שחושב ככה לגזען. מה אם אגיד לך שבעל המכולת האריתראי משתכר יותר ממני?"
הלחמי מוטרד בעיקר מגורל האוכלוסייה הקשישה המרובה במתגוררת בשכונה: "אחת הסיבות שהצטרפתי למאבק הזה הוא למענם. הם קונים באותן המכולות של האריתראים, הולכים לאותו סניף דואר ומסתובבים באותו אזור. ובסוף, אם לא תהיה כאן פעולת אכיפה משמעותית יותר, המבוגרים הם אלו שישלמו את המחיר".
