"ביוחננוף ברחוב האומן יש מדף שלם של ביצים, לכו לפני שייגמר!", זו לשון ההודעה שעברה השבוע בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו, והיא דומה להודעות רבות אחרות ששוגרו השבוע ברחבי ישראל. עקב מחסור חמור בביצים בכל הארץ, לאחינו האשכנזים יחסר השנה מרכיב מרכזי בתזונת הפסח שלהם. מדפי הביצים במרכולים מתרוקנים עד השעה תשע בבוקר, וחלק מרשתות השיווק מגבילות את מספר התבניות שכל אדם רשאי לקחת. עד כדי כך המחסור חמור, שהמטה לביטחון לאומי ניהל בשבוע שעבר דיון חירום בנושא, כדי לוודא שכל יהודי החפץ בכך יוכל להניח ביצה בקערת הסדר שלו כנהוג.
העם היושב בציון לא פיתח פתאום תיאבון אדיר לביצים. בדיוק כמו המחסור בחמאה שחווינו בשנה האחרונה, מדובר במשבר שכולו יציר מדיניות ממשלתית כושלת, תולדת היומרה לתכנן ענף שלם מתחילתו ועד סופו.
החוק בישראל מעניק למועצת הלול סמכות לתכנן את כל ייצור הביצים בארץ: הוא קובע מכסות למגדלי הביצים, את המחיר שיקבל היצרן בעבור כל ביצה (מחיר מטרה, הנקבע על סמך אומדן העלויות של המגדלים בעצמם) ואת המחיר שבו נמכרת כל ביצה לצרכן. שר החקלאות קובע מהי המכסה הארצית השנתית לגידול ביצים, ומועצת הלול מעניקה מכסות אישיות למגדלים. בקיצור, אין בישראל ולו ביצה אחת שהוטלה ללא אישור. למעוניינים – מדובר ב־2.33 מיליארד ביצים בשנה. מספר הביצים המשווקות לציבור נמוך יותר, שכן חלק מן הביצים מועבר לתעשייה.
בנוסף, המדינה מפקחת על מחיר הביצים כך שקרטון של 12 ביצים יעלה בין 10.4 ל־12.4 שקלים, תלוי בגודל הביצה. כדי לוודא שהמחיר לא יורד מהמחיר המפוקח, המדינה שומרת על מספר קבוע של ביצים שלא יציף את השוק. המטרה היא להגן על חקלאי ישראל ועל רווחיהם. ככל שהיצע הביצים נמוך, המחיר ייוותר גבוה. וכדי לוודא סופית את הפיקוח ההרמטי על התחום, ישראל איננה מתירה ייבוא חופשי של ביצים אלא במכסות מוגבלות – בדרך כלל מוגדלות מעט לפני החגים – ורק ממדינות מסוימות. הערכות קובעות כי משטר התכנון והפיקוח בענף גורם לכך שמחיר הביצים בישראל גבוה בכ־20 אחוזים.
בדרך כלל אנחנו לא חשים במחסור בענף, רק את המחיר הגבוה, אבל אליו כבר התרגלנו. אלא שאז הגיעה הקורונה. המוני בית ישראל החליטו לאגור מוצרי מזון מחשש לסגר שעלול להתרגש עלינו, וכיוון שכולם נמצאים בבתים, הצריכה הפרטית עלתה משמעותית. אבל בניגוד למוצרים אחרים כמו אלכוג'ל, שגם כאשר הביקוש גדל משמעותית, מפעלים יכולים להגדיל את הייצור ולספק את הצורך כמעט מיידית – כדי להגדיל את ייצור הביצים יש לגדל תרנגולות מטילות חדשות, עניין שלוקח כמה חודשים. וזה עוד לפני הצורך בתיקון החקיקה שמגבילה את מספר הביצים בשוק.
גם תחת ייצור מקומי מוגבל, המשק יכול לספק את הביקוש הגדול באמצעות ייבוא, אבל מדינת ישראל מתירה ייבוא ביצים משלוש מדינות בלבד: איטליה, ספרד ופורטוגל. לפחות לשתיים מהמדינות הללו יש צרות גדולות יותר בימים אלה מהמחסור בביצים בליל הסדר בישראל. ייבוא הביצים מאיטליה ומספרד הואט מאוד, ויבוא ממקומות אחרים אין.
משרד החקלאות העניק היתר מיוחד לייבא ביצים מאוקראינה, אף שהפיקוח הווטרינרי מתנגד לכך בטענה שמדובר בביצים באיכות ירודה. מה שהפיקוח הווטרינרי אינו מספר לנו הוא שהביצים הישראליות מצויות ברמה נמוכה עוד יותר: השילוב של מכסות ייצור ומחיר מפוקח מספק תמריץ להזניח לולים ולא להשקיע בסניטציה שלהם – הרי ממילא מייצרים מספר מוגדר ומקבלים עליו מחיר קבוע מראש, בלי קשר לאיכות הביצים ולבריאות אוכליהן.
לפני שנה בדיוק ניטש קרב משפטי בין ארגון מגדלי העופות ומשרד החקלאות, לאחר שהמשרד ביקש להגדיל את מכסות הייבוא לפני חג הפסח. ארגון מגדלי העופות עתר לבג"ץ ודרש למנוע מהמשרד להגדיל את ייבוא הביצים לארץ, בטענה שהצעד הזה יביא "לנזק בלתי הפיך ליציבות ענף הביצים, לפגיעה במגדלי העופות ואף לתחלואה ופגיעה בבריאות הציבור". בתגובה הצהיר מנכ"ל משרד החקלאות עו"ד שלמה בן־אליהו שהוא עצמו מעדיף לאכול ביצי ייבוא, מכיוון שכ־30 אחוזים מלולי ההטלה בישראל נגועים בסלמונלה, ואילו הייבוא נתון לפיקוח מחמיר. השנה, נקווה, ארגון מגדלי העופות לא ייקח את המדינה לבג"ץ.
הגבלת הייצור המקומי והגבלת הייבוא יצרו – כמו שהם תמיד יוצרים – מחסור. משרד החקלאות התיר כאמור באופן חריג ייבוא ביצים מאוקראינה, ושילם עשרות אלפי דולרים לחברות ספנות כדי שידלגו על תחנות ביניים, וכך אוניות עם מיליוני ביצים יגיעו לפני חג הפסח. עוד הבטיח המשרד ליבואנים שישלם על כל הביצים המיובאות אם במקרה לא יצליחו למכור אותן. בינתיים השוק השחור פורח: לולנים מייצרים ביצים מעבר למכסה המותרת להם, ומשווקים אותן בקבוצות ווטסאפ ליודעי ח"ן.
על הפתרון הברור מאליו – להפסיק את משטר התכנון והפיקוח ולאפשר ייבוא חופשי – עוד לא חשבו במשרד החקלאות. אולי עכשיו ישקלו זאת.
