העלייה להר הבית ביום שלישי השבוע בהדרכת יהודה גליק הייתה חוויה מדהימה ופשוט נהדרת. אפשרו לנו ללכת באופן חופשי בהר, לדבר שם עם מבקרים נוספים ולצלם. לא חשנו כל מתח בין הכוחות השונים והקבוצות השונות במקום הקדוש. עם זה, אנחנו כבר מבינים את המורכבות של הר הבית בשל נסיבות משולבות של פוליטיקה ודת ומגלים רגישות לכך. בכל אופן, החוויה בהר הייתה כה מדהימה ועל כן הופתענו מאוד לשמוע מה אירע ליהודה גליק בהר לאחר שנפרדנו ממנו. למעשה, זה רק מוכיח את קיומם של ניגודים חריפים בהר הבית ושל מאבק תמידי סביבו.
לצד יהודה גליק בהר הבית, בטרם פורענות צילום: אבי אבלו
בעיניי, הנושא הקריטי ביותר שעלה על הפרק במסגרת העלייה להר היה עניין חופש הדת. חופש הדת הוא חלק מהותי בחוקה האמריקנית ומופיע בחוק היסוד הראשון שלה. זהו ערך מוסרי בסיסי. בהר הבית, לעומת זאת, ראינו כיצד יהודים דתיים מחויבים למהר בו ומזורזים בידי המשטרה. אם לא די בכך, נאסר על יהודים גם להתפלל במקום. בשבילי זה היה מחזה מזעזע. כעורך דין חוקתי הגנתי על חופש הדת לאורך שני עשורים. היה עצוב מאוד להיווכח שדווקא בהר הבית – המקום שבעבור חלק מהאנושות הוא המקום הקדוש בעולם – אין חופש פולחן ליהודים. כאב לי להיחשף למציאות הזאת, ואני מקווה שהיא תשתנה.
תודה לאבי אבלו על הבאת הדברים ותרגומם. יהודה גליק הדריך את חברי הקונגרס בביקורם בהר הבית, ורות ליברמן ושרה פאליי הדריכו אותם בביקורם בישראל במסגרת מיזם Yes! Israel המנוהל על ידן.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:
אנו מצרים על ניסיונות מעוותים להטיל דופי בפעילותה המקצועית והחשובה של המשטרה במקומות הקדושים, למען ביטחונם של מתפללים ומבקרים, יהודים וערבים כאחד. תפקידה של המשטרה הוא לשמור על החוק והסדר, ולמנוע מצב שבו אדם זה או אחר מפר את הסדר הציבורי על ידי פרובוקציות או בכל דרך אחרת, בפרט כאשר מדובר במקום כה רגיש ונפיץ כמו הר הבית.
הטענות מוצגות באופן מגמתי, מוטה, חד צדדי ומנותק מהמציאות המתועדת בה האירועים הפליליים נראים בצורה ברורה וחד משמעית. כל ניסיון של בעלי עניין ליחס למשטרה דעות או עמדות בנושאים פוליטיים או מדיניים מעין אלו ולהטיל דופי בפעילותם המסורה של מאות שוטרים ולוחמים באזור במשך כל ימות השנה – פסול וחוטא לאמת.
