ביום חורפי של שנת תש"ס התכנסה חבורה ובה ארבע נשים והניעה את גלגלי מהפכת המקדש. ההתכנסות הובילה לייסוד תנועת "נשים למען המקדש". התחושה שלאחר 50 שנות עצמאות בארצנו וחזרה לנחלת אבותינו, הגיע הזמן לבנות קומה נוספת, של גאולה ומקדש היא שהובילה אותן לכך. אחרי שנים של עצמאות מדינית וכלכלית, של פריחה תרבותית, של הפיכת הארץ לגן פורח ולמרכז ליהדות כולה, חשנו שהגיע הזמן לא להסתפק בכך. להפסיק את ההתנהלות שמותירה את המקדש כנושא רחוק ומטושטש. היציאה מהגלות דורשת שנהפוך לפעילים ולבעלי אחריות, לצאת מנקודת המבט של צופה ביציע ומעמדת ההמתנה הסבילה לגאולה, לוותר על החלום שמקדש ירד מהשמיים כי הוא לא ירד מהשמיים, להפוך לשותפים בשינוי.
בתנועה שלנו נשים מגבעת־שמואל ומיצהר, מרעננה ומקריית־ארבע וגם מחיספין ומאילת. נשים מכל הקשת הדתית שפעם אולי נחשבו לבודדות, אפילו הזויות, ובוודאי תויגו באופן מסוים מאוד – אולם כיום, ברוך ה', ההכרה בחשיבות הנושא גדלה והתפשטה וראיה לכך היא שכל העת מצטרפות לתנועה עוד ועוד נשים. הנשים הרי מילאו תפקיד מוביל וממריץ כבר בגאולה הראשונה – גאולת מצרים, שהיא אב טיפוס לשאר הגאולות. תפקיד הנשים בבית הפרטי הוא כה מרכזי, והכוח הזה בהחלט יכול להיות מופנה כלפי מעלה, למקדש, לבית הכללי.
כשיצאנו לדרך לפני עשרים שנה התמקדנו בעיקר בקיום חוגי בית. רצינו לעורר מודעות וכמיהה. לדבר על המקדש, להוציא אותו מהמחבוא. המקדש שויך לתחום חתום של עניינים כמוסים מסגנון תחיית המתים ואחרית הימים, אבל מטרתנו הייתה לדבר מקדש כאן ועכשיו. ערכנו כנסים וימי עיון, שיעורים וסדנאות, כינוסים ואספות, והכול בשיח נשי שהוא צנוע ונועז בו זמנית. עד היום הזה הלימוד והשיעורים בכל רחבי הארץ הם חלק הארי של פעילותנו. צוות מרצות ותיק ומיומן כדוגמת רחל סלע, הרבנית רבקה שמעון, הרבנית עידית ברטוב, ציפורה פילץ ורינה אריאל מביא את דברן של הנשים ואת דברו של המקדש לעוד ועוד אתרים בישראל.
אנו מקיימות גם עליות המוניות להר הבית בטוהרה, עליות בדגש משפחתי ובהן נשים וילדים. כשהתחלנו לעלות להר היינו מתי מעט נשים בתוך ציבור עולים זעיר של יחידי סגולה. כעת סיכמנו את שנת 2019 ביותר מ־37,000 עולים להר – מכלל העולים הנשים והילדים הם חלק בלתי מבוטל. בכל ראש חודש אנו מקיימות עלייה קבועה להר לזכר הלל אריאל הי"ד, בתה של רינה, ולצד זאת מדריכות בהר כלות, נערות בת מצווה וכאלו שהגיעו למעמד הזה מסיבות רבות נוספות.
הסוגיה ההלכתית של עליית נשים להר מורכבת ושונה מעליות הגברים, וממילא גם הייתה שנויה בתחילה במחלוקת גדולה עוד יותר מזו שעוררה עליית גברים להר. הנחישות שהפגינה תנועת נשים למען המקדש הפכה עם השנים את העלייה הנשית לתופעה מוכרת, מקובלת ומדוברת. בתנועה קיים צוות הלכתי בהובלת הרבנית עידית ברטוב שאמון על מתן מענה אישי לאלפי נשים הפונות אלינו לייעוץ בעניין. גילינו להפתעתנו שאנו עוסקות בשאלות שלא נשאלו קרוב לאלפיים שנה בענייני טומאה וטוהרה ובביאור מושגים שעקב הגלות נעשו רחוקים וזרים.
במהלך השנים האלו הקשר הנשי למקדש התברר יותר ויותר. מצד אחד לכאורה אין לנו, הנשים, תפקיד פעיל במקדש עצמו, אבל מצד שני קיימים תפקידים נשיים מובהקים חיוניים שנועדו לסייע לכל מערכת המקדש. נכון, נשים לא היו חלק מ"חיל מקדש", תפקיד שהיה שמור לכוהנים וללוויים, אבל חלקן של הנשים כ"תומכות לחימה" ברור ומובהק. מלאכות רבות שנעשו באופן מסורתי בידי נשים מקבלות כיום גוון חדש, כגון אריגה, טוויה, הכנת המנחות וצורפות. אנו מנסות לשלב בין המסורת לבין העולם המודרני ולחדש ימינו כקדם גם בהיבטים האלו.
דבר נוסף שחיוני בעינינו והוא ייחודי לתנועת נשים למען המקדש, הוא העיסוק בחינוך הילדים לקראת הבית השלישי. קיים אצלנו צוות גננות העוסק בכך, החל בעליות ילדים להר וכלה בהפעלות ובמערכי למידה לגיל הרך. הנהלת התנועה שלנו מורכבת מנשים ממגוון מקצועות שהמקדש מרכזי בחייהן. נשים רבות שותפות בשיעורים קבועים בנושא המקדש, בעליות קבועות להר, בקניית תכשיטי מקדש, בשותפות בתרגולים המדמים את הנעשה במקדש וביוזמות נוספות ככל העומד על הפרק. בתקופה האחרונה נפתחה בתנועה גם קבוצת לימוד לענייני טוהרה.
לאן פנינו מועדות במלאת 20 שנה? להגברת העליות להר בטוהרה תוך מתן ידע על דרכי העלייה, על הנעשה בהר וביצירת היכרות עם הסוגיות העיקריות בעניין. גם הפצת תודעת המקדש בכל רחבי הארץ היא יעד מרכזי שלנו, ובפרט בניית מדרשות ללימוד מקדש לנשים. גם קידום תחום טוהרת הנשים לצורך עלייה להר והנגשתו לכל החפצה בכך הוא נושא מרכזי המעסיק אותנו רבות. כיום, לצער הלב, המציאות היא שבמקוואות רבים אין מניחים לנשים לטבול לשם עלייה להר, ובתנועת נשים למען המקדש אנו נאבקות לאפשר לכל המעוניינת בכך לעלות להר בטוהרה בלי מסלול ייסורים מקדים.
במלאת עשרים, אם כן, יש על מה לשמוח ויש עוד בהחלט מה לתקן ולהשתפר. מצד אחד אפשר לומר בפה מלא שהבית השלישי איננו תחום עיסוק זר ומוזר כפי שהיה בעת שייסדנו את התנועה, ומצד שני, עוד רבה העבודה לפנינו עד שנוכל לחגוג בלב שלם במרומי ההר.
