לפני שבועיים וחצי עלו ותיקי חטיבת הצנחנים 55, שועלי הקרבות של ששת הימים, בחזרה להר הבית. יורם זמוש, מפקד פלוגה בזמן הפריצה למתחם בששת הימים ומי שהניף את הדגל מעל לכותל המערבי, היה גם הפעם הזאת ממובילי הכוח. בתמונה למזכרת, שהיא למעשה שחזור של תמונת הניצחון מששת הימים על המדרגות העולות מדרום לרחבת כיפת הסלע, הניפו זמוש וחבריו לרגעים קצרים את הדגל הכחול־לבן.
קצין הצנחנים הוותיק ודאי יודע שמאז הניף את הדגל בתשכ"ז ועד ששב והניף אותו בהר בתש"ף – מי שנוקט את הפעולה הזאת נעצר בדרך כלל בכוח רב בידי המשטרה ומורחק מההר באשמת הפרת הסדר הציבורי. במקרה הנוכחי זה דווקא עבר בשלום. אחר כך המשיכו הצנחנים ושחזרו את מסע השחרור של ששת הימים בכיוון ההפוך – הם יצאו משער השבטים שדרכו נכנסו בכ"ח באייר תשכ"ז והמשיכו עד גבעת התחמושת.
"אף אחד לא עשה לנו שום בעיות בגלל הדגל. אף אחד לא העלה כלל על הדעת להתעסק איתנו", מציין זמוש. "היה שם כוח מג"ב גדול וגם מפקד מחוז ירושלים נכח, ואישרו לנו זאת מראש".
תיאמתם מראש את הנפת הדגל?
"ודאי. חשוב לומר שלא הנפנו אותו אלא רק החזקנו והצטלמנו איתו באותו המקום שבו הצטלמנו בסיום מסדר הניצחון בהר הבית בתום המלחמה". לזמוש חשוב גם לפסול מראש הענקת פרשנות נרחבת מדי לפעולה הזאת: "לא יועיל לאף אחד להפוך את המעשה שלנו לאיזו התרסה וקריאת תגר על מדיניות ישראל בהר הבית אל מול המוסלמים והערבים. לא לכך התכוונו".
אתה מסכים להתנהלות הישראלית הנוכחית בהר?
"ברור שלכל אחד יש עמדה בעניין הזה, ואפילו תקוות ותוכניות. לי ודאי יש הרבה מאוד מחשבות בנושא הר הבית וגם פעלתי לא מעט בהקשרו במשך השנים. המדינה טעתה שם בהרבה דברים. המנהיגים נגררו להרבה החלטות רופסות כתוצאה מהיעדר מבט רחב ומקיף. אפשר להאריך בשאלה מה אנחנו, בני העם היהודי, רוצים וצריכים לשאוף אליו בנוגע למקום הזה, ומה שנעשה בפועל רחוק מאוד מלעשות אותי מאושר".
על קצה המזלג, זמוש סבור שאין ליהודים סיבה לממש את פולחנם כיום בהר: "השליחות שלנו כמי שהיו לוחמים בעת ההיא, אבל גם הייעוד של העם היהודי כולו כיום, היא להתכנס כולנו אל מול זכר המקדש, ברחבה הגדולה מול הכותל המערבי הגדול והמרשים – מחוץ להר הבית.
"אני קורא אפילו להקים מחדש את הסנהדרין, שבעים מגדולי העם היהודי מכל הגוונים, אבל את הסנהדרין הזאת אני רוצה להושיב לא על הר הבית אלא בבניין המחכמה שלצד ההר והכותל. צריך לייסד שם מבנה מפואר ומרשים שייבנה מהקו של הכותל המערבי ומערבה (כלומר מחוץ לתחומי ההר. א"ס). אם הסנהדרין הזאת תחליט להקים בית מקדש – בבקשה. אם היא תחליט לעומת זאת לשנות לגמרי את ההלכה, גם זה אפשרי מבחינתי.
"החזון שלי הוא שכל אזור הכותל יועמק ב־16 מטרים עד לשכבה הארכיאולוגית הקדומה שהיתה בימי הורדוס, ושם יתכנס העם ברגלים ובהזדמנויות אחרות. משם תצא תורה ויתקבלו ההחלטות של ההנהגה היהודית. גם פתיחת חגיגות יום העצמאות תיערך שם וכל האירועים החשובים. אני חולם ליצור שם מרכז לאומי יהודי".
ומה לגבי ההר? נשאיר אותו למוסלמים?
"זה נושא אחר לגמרי. ההלכה היהודית שהתגבשה עוד בעת החורבן, והוביל אותה רבן יוחנן בן זכאי בתפיסת 'יבנה וחכמיה', קבעה שמעתה מוקד ההתכנסות הוא בבתי כנסיות במסגרת הקהילה. התפילות מחליפות את הקורבנות, והלימוד והרבנים מחליפים את הכוהנים ועבודתם. גם הסנהדרין עקרה אל מחוץ להר הבית, והוסיפה להתקיים שם, בחוץ. המסקנה מכל זאת היא שלא מקימים את המקדש מחר־מחרתיים אחרי הצהרים לפי החלטה של איש א־לוהים".
התפילה היהודית שלטענתך ייתרה כביכול את הקורבנות, מלאה בתחינות לשוב ולחדש את עבודת המקדש בהר הבית.
"בהחלט, ואני מאמין גדול מאוד בכך, לא פחות ממך. אבל שים לב: 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב' – לא אנחנו המשיבים את שיבת ציון. זה לא בידינו. ברור מאוד תרחיש הסיום בדמות הקמת בית המקדש, אבל אנחנו מצווים על מה שקבעה ההלכה. רוב גדול מאוד ביהדות לא מעלה על הדעת להקים את בית המקדש בכוחות עצמו. הרב אלישיב והרב שך התפלצו לנוכח אנשים שעלו להר הבית. חלק גדול מאוד בין היהודים המאמינים המסורים ביותר, כולל החרדים, יעשה הכול כדי לא להניח לעלות להר הבית וסבור שזה אסור. כל אלה אינם רואים באתר הזה מקום שמותר לטפס אליו, להתפלל בו ולהתכתש בו עם משמר הגבול, אלא מקום קדוש שאסור לנו כלל לדרוך בו".
אתה חותר לכך שהמוקד היהודי יהיה מחוץ להר, אבל עובדה היא שגם אתה נטלת לפני שבועיים את הדגל והצטלמת איתו בהר דווקא.
"זהו בהחלט מוקד. בלי ספק בית המקדש עמד שם. עם זה אינני מתעלם מכך שברבות השנים התיישבו בו מוסלמים".
נו, והמוסלמים מאושרים מכך שהנפת דגל בהר?
"אין לי עניין להרגיז או לעורר מדנים שם, אבל אנחנו חזקים ושולטים בהר. אל תחשוב שאנחנו מצויים שם בנחיתות. אני חבר טוב מאוד של מפקד ההר ושל מפקד מרחב דוד ומפקד מחוז ירושלים ומכיר היטב את הנושא. אין לנו כל בעיות בהר. כשצריך מפעילים שם כוח וכשצריך פועלים בחוכמה מול כמה עושי צרות ומשתיקים אותם.
"יחד עם זאת, מעולם לא החלטנו לסלק 300 אלף מוסלמים משם. לא החלטנו להיכנס עם העולם המוסלמי לעימות לא קטן, שאגב – אינני מפחד ממנו. היינו יכולים להרוס את המסגדים ב־67' ולפוצץ אותם, וזה היה עובר בלי מחאה משמעותית, אבל אין לנו עניין בזה. אין לנו מטרה כזו. אנחנו לא צריכים להוכיח לאף אחד שאנחנו חזקים. אנחנו בהחלט מספיק חזקים כדי לעשות מה שהעם היהודי יחליט. אני לא יודע באיזה רגע נחליט שחשוב לנו לסלק אותם, אבל בכל אופן אנחנו ריבונים מלאים במקום הזה".
לא מפריעה לך העובדה שבמקום שבו הנפת דגל בששת הימים, מעל לכותל – לא מתנופף כיום דגל כי המוסלמים אינם מאפשרים זאת, שלא לדבר על כיפת הסלע שגם על גביה הניפו חבריך הצנחנים דגל?
"תקשיב", זמוש מעט מתרגז, "אני לא יודע מה מפריע לכם. אני מבין שיש כאלו שרוצים לדרוס ברגל גאווה כל מי שנתפס כמקיים את ההשפלה של הגדולה הלאומית שהייתה לנו פעם בהר הבית. הקריאה שלכם לממש זאת איננה באה מקדושה אלא מתוך רצון לנקמה מסוימת, אולי גם מתוך רצון לשמור על כבודנו הלאומי. דע לך שאנחנו חזקים, בטוחים וריבונים שם במאת האחוזים. אנחנו יכולים לא רק להניף שם דגל אלא את כל הדגלים שבעולם, בכל גודל שאנחנו רוצים. אנחנו גם יכולים להקים בעזרת סולל־בונה את בית המקדש כבר מחרתיים. כן, אנחנו יכולים, אבל אני מתנגד לנסיונות לעורר שם מדנים בלי הצדקה כלשהי. אין סיבה לעורר מדנים רק כדי להוכיח שאנחנו שולטים".
מדינה דמוקרטית מחויבת למתן חופש פולחן במקום קדוש.
"אתה יודע ששום יהודי רפורמי לא רשאי בשום אופן להגיע אל הכותל? נכון, קיים עיקרון של חופש פולחן אבל לצידו קיימת כאן מדינה מודרנית שקובעת את הכללים. בין השאר זה כולל מה שרב הכותל שמואל רבינוביץ' וחבריו מחליטים, ואם לא מתאים להם שיתפללו אז לא מניחים לאף אחד להפר זאת. אין סיבה לעורר מדנים ללא צורך ואין סיבה שרב – שאני מעריך מאוד – ימריץ את תלמידיו לחפש צרות בהר. מה פירוש 'אני אתפלל דווקא שם כי זה המקום הכי קדוש'? איפה כתוב שהמקום הזה קדוש יותר מבית כנסת בכל נקודה אחרת?".
כל מקורות היהדות מלאים בתיאור מרכזיותו של הר הבית על פני כל מקום אחר בתבל.
"מרכזיות איננה קדושה. ודאי שאיש איננו מתיר לדרוס ברגליים את האתר, כשלא יודעים היכן ניצב קודש הקודשים ובכל זאת עולים לשם. למי צריך להוכיח ומה צריך להוכיח בצעד הזה?".
אם בנורווגיה היו מעמידים לדין יהודי שקרא קריאת שמע כפי שהועמדו לדין שלושה מעולי הר הבית השבוע, זה היה מקובל עליך?
"אם זה נעשה בריש גלי, בכוונה ובצורה פרובוקטיבית, זו הפרת הסדר הציבורי. למה שהסדר הציבורי לא יישמר?".
באותה מידה אפשר להגדיר גם את מה שעשיתם אתם בהר כהפרת הסדר הציבורי וכצעד מעורר מדנים.
"היות שיודעים מי אנחנו, הצנחנים, ומשמר הגבול שמר שם באותה עת, הצילום עם הדגל עבר בשקט גמור בלי המיה הכי קלה. גם שלושת הצעירים שהועמדו לדין בעוון קריאת שמע יכלו לעשות זאת בלי שהדבר יעורר זעם מוסלמי. איזה סיפוק זה העניק להם, ששווה בגינו להקריב את השקט ואת הסדר הציבורי? אני גם לא מתנגד שיחליטו שהגיע הזמן ללכת עם ראש בקיר ולהקים את המקדש. זה כלל לא מפחיד אותי, אבל לעת עתה אין לעם היהודי כל כוונה להתכנס ולגבש בינו לבין עצמו החלטות. זה המחדל העיקרי, החולשה המרכזית".
לנוכח תמונת ותיקי הקרבות מניפים דגל בהר, מפתה לחשוב שהמדיניות המשטרתית במתחם אכן השתנתה ומעתה יותר הדגל הכחול־לבן לבוא בקהל. זו הסיבה שפנינו למשטרת ישראל בשאלה אם זו עודנה אוסרת את הנפת דגל ישראל במתחם ההר. שלא במפתיע המשטרה בחרה שלא להשיב כלל לפנייתנו. כך או אחרת, בצל העובדה שביום שני השבוע כבר סולק מההר בבושת פנים מדריך תיירים ישראלי שהווקף תפס אותו נושא דגל ישראל, אפשר להבין ששום דבר לא השתנה.
