תום ניסני כבר שילם מחיר יקר על שהתמהמה מלעמוד על רגליו ולהתקדם בהליכתו בהר הבית, בזמן שנשים מוסלמיות התפרעו בו. זה קרה לפני כמעט חמש שנים, בסוף 2014. ניסני נעצר אז למשך יותר מיממה, נאזק בידיו וברגליו, והמשטרה אף הגישה נגדו כתב אישום נדיר והעמידה אותו למשפט. זה בא לסיומו רק כעת. בדרך כלל הרשויות נזהרות מלהגיש כתבי אישום נגד יהודים שהפרו את הכללים החונקים הנהוגים במתחם הזה, בידיעה שלא פשוט לשכנע את בית המשפט להעניק חותמת כשרות לנהלים המפוקפקים־חוקית שהם מפעילים שם. את ניסני העמידו לדין בכל זאת, כנראה מתוך רצון להרתיע.
לפני מעט פחות משנה ניסני אכן הורשע בידי שופטת השלום שרון לארי־בבלי, אולם כעת זו החליטה לחזור בה מההרשעה ולבטלה. למרות ביטול ההרשעה, נגזרו על ניסני עונשים ובהם עבודות שירות בהיקף של 220 שעות וכן התחייבות להימנע מ"עבירה דומה" במשך שנה. אם יסרב לחתום – איימה השופטת, ייאסר למשך שבעה ימים.
עו"ד יצחק בם שייצג את ניסני במשפט הזה מסר בתגובה לנסיגתה של השופטת מההרשעה: "יש לברך על כך שבית המשפט ביטל את ההרשעה וקבע שמדובר בנסיבות שאינן מחייבות להרשיע. עם זאת, אנו חולקים על הכרעת דין שנותנת גיבוי להתנהגות מפלה של המשטרה בהר הבית".
מלבד ניסני, גם בגזרות משפטיות נוספות נרשמות בשבועות האחרונים הצלחות לפעילי ההר. בפסק דין חריף במיוחד קיבל השופט אילן סלע – אגב, בוגר ישיבת מרכז הרב – את תביעתם של שלושה פעילי הר הבית נגד המשטרה, והורה לה לשלם לכל אחד מהשלושה עשרים אלף שקלים כפיצוי וכן 15 אלף שקלים נוספים לשלושתם יחד כהוצאות משפט. השלושה נעצרו ביום הזיכרון לשואה בשנת 2017 למשך כיממה רק מכיוון שביקשו לתלות שלט מחאה בכניסה להר, לאחר שזה ננעל עקב חג מוסלמי שחל במועד זה. אם לא די בכך המשטרה הובילה את השלושה אזוקים, ובמהלך מעצרם הם אף הופשטו, כביכול לשם בדיקה.
השופט סלע קבע בפסק הדין, אם כי בלשון עדינה, שהמשטרה צפצפה לאורך כל הדרך על החוק שהיא עצמה מתיימרת לאכוף כמו גם על נהליה שלה. בנוגע לשוטר בלבוש אזרחי – ראמי קנדלפת – אשר עצר את השלושה באלימות ואף חנק אחד מהם במהלך המעצר, השופט קובע שגרסתו איננה אמינה ושעדותו ולפיה אחד העצורים בעט בו בדויה, ונועדה רק להעניק לו גיבוי לאחר מעשה למעשיו הפסולים. למעשה, אחד העצורים, עזריה ברוך, נעצר בידי השוטר הזה רק מכיוון שצילם במכשירו הסלולרי את מעשי המשטרה. יש לציין שלולא צילום האירוע גרסת המשטרה הייתה מתקבלת כנכונה אף שבית המשפט קבע שהיא מופרכת מכול וכול.
"למרבה הצער", נכתב בפסק הדין, "במקרה זה התעלמה המשטרה מהוראות החוק, אחת אחר אחת, כמו גם מנהלים שנקבעו לאורו על ידי המשטרה". השופט סלע לועג לטענת המשטרה כאילו תליית שלט המחאה על שער ההר הנעול הייתה "מעוררת ויכוחים" במקום: "תוכן המחאה ידוע, ואין בינה לבין הפרת הסדר הציבורי מאומה", הוא כותב. "ייתכן, כפי שציין השוטר בעדותו, שהדבר היה מעורר ויכוחים בין יהודים עוברי אורח, בעלי דעות שונות באשר לעלייה להר הבית, כמו גם בין יהודים לערבים בנוגע לזכות זו. ברם, ויכוחים אינם הפרת הסדר הציבורי. אדרבה, זו בדיוק תוכנה של זכות המחאה וחופש הביטוי".
הנה פסקאות נבחרות נוספות מפסק הדין: "אין לי אלא להצטרף למובן מאליו, כפי שגם ציינו בתי המשפט במסגרת הליכי המעצר, כי מדובר במחאה לגיטימית. ככל שהופעל שיקול דעת בכל הנוגע לחשש כי מעשי התובעים יביאו להפרת הסדר הציבורי, מדובר בשיקול דעת בלתי סביר. דא עקא שהסרטון מלמד כי לא הופעל כל שיקול דעת. השוטר אף לא עצר לשנייה אחת להעיף מבט אל תוכן השלט, וממילא לא יכול היה להפעיל שיקול דעת בשאלה האם תוכנו עלול להפר את הסדר הציבורי. מעצר שני קטינים בנסיבות אלו שם לאל את חופש הביטוי, את זכות המחאה, את הוראות חוק המעצרים ואת זכותו של כל אדם לחירות. לא חשש כלשהו ממעשי התובעים הביא למעצרם של התובעים, אלא הרצון למנוע לאלתר את מחאתם".
בנוגע למעצרו של עזריה ברוך, מי שתיעד את המעצר, קובע השופט ש"התנהלות השוטר חמורה עוד יותר. כפי שעולה מהסרטון כל 'חטאו' של התובע היה תיעוד מעצר חבריו, ובשל כך הוא עוכב". סלע גם תוקף את תפיסת המשטרה כאילו פרסום הסרטון והפצתו הם עבירה המצדיקה מעצר: "מפיה של באת כוח הנתבעת [המשטרה. א"ס] אפשר היה לשמוע על אודות חומרת תיעוד מעצר התובעים והעלאת תיעוד זה מאוחר יותר למרשתת, דבר שהיא ראתה בו פרובוקציה, ויש אך להצטער על כך. הרצון למנוע את תיעוד המעצר, שנעשה כאמור ללא סיבה ושלא כדין, והרצון למנוע את פרסומו של הסרטון, מחזק את המסקנה העולה מהאירוע כולו בדבר הרצון למנוע את מחאת התובעים".
"המחדלים שבמעצר התובעים לא פסקו ברגע מעצרם. הם הובלו ממקום מעצרם ועד לכלי הרכב המשטרתיים אזוקים. זאת כאשר נוהל כבילת עצורים קובע כי בכל הנוגע למקומות ציבוריים קיימת חובה על השוטר העוצר לצמצם את מידת חשיפתו של עצור לעיני הציבור. מחדל זה מקבל משנה חומרה בשים לב כי מדובר היה בקטינים. מדובר בפגיעה בכבודם של התובעים, פגיעה המתעצמת נוכח העובדה כי המעצר עצמו נעשה שלא כדין.
"לא ניתן להשלים עם התנהלות שכזו. מדובר בתופעה חמורה של התעלמות מהוראות בעניינים הנוגעים לזכויות יסוד ולכבודו של אדם, מצד מי שאמור להקפיד יותר מכל גוף אחר על כיבוד הוראות החוק. גם החיפוש, שבוצע על ידי השוטרים בתחנת המשטרה… [בעירום כמעט מלא של העצורים. א"ס] אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.
"גם טענתם של התובעים כי פרטיותם נפגעה שעה שלא נתנו להם להתפנות בדלת סגורה, לא נסתרה [בידי המשטרה]. התנהלות השוטרים בכל הנוגע לתובעים, מתחילת האירוע ועד לשחרורם הסופי, לוותה בהפרת הוראות הדין והנהלים. החל מעצם מעצרם, ללא הצדקה ותוך פגיעה בחופש הביטוי שלהם, דרך אופן המעצר אשר נעשה ללא הזדהות, ובלי שנעשה ניסיון להסתפק בעיכובם, דרך אופן הובלתם בפומבי אזוקים והמשך איזוקם בתחנה ואף במהלך חקירתם, וכמו כן – בחיפוש שבוצע על גופם ומניעת האפשרות להתפנות בצנעה ובפרטיות".
