עליית מחירי הקרקעות ביישובי קו התפר ביהודה ושומרון נובעת מביקוש גובר גם מצד אוכלוסיות חדשות, לא דתיות, שמשנות את הרכב אוכלוסיית המתיישבים ביו"ש.
שוק הדיור ביישובי הספר ביו"ש צובר נפח ורושם מגמת עליית מחירים עקבית. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ו"קבוצת גביש שחם", המתמחה בבנייה וביזמות נדל"ן בקו התפר, מסתמנות עליות מחירים חדות, פי שניים ופי ארבעה. מגרש לבנייה בברקן, שבשנת 2011 נמכר ב־240 אלף שקלים, עולה היום כמיליון שקלים; ביישוב לשם, בית שעלה 800 אלף שקלים ב־2014 שווה כיום כשני מיליוני שקלים. בבית־אריה חלה עלייה של 500 אחוזים במחירי הדירות בתוך עשור. נתוני הלמ"ס מצביעים על מגמה דומה ביישוב אפרת: עלייה של כ־60 אחוזים בחמש השנים האחרונות.
מעיין בכר, מנכ"לית משותפת בחברת גביש שחם, אומרת שעליית המחירים נובעת בין השאר מהשקעות פיננסיות. "אנשים שקנו בתים בשומרון מסיבות אידאולוגיות או משיקולי תקציב הם לא בהכרח קהל היעד כיום", אומרת בכר. "חלק גדול מאוד מהקונים אצלנו הם משקיעים, גם ישראלים וגם מחו"ל, ולא רק יהודים. גם נוצרים מתעניינים ברכישת קרקעות להשקעה באזור הזה, דווקא בגלל הערך המוסף של מיקום הקרקע. אנחנו פוגשים הרבה משקיעים ממניעים פיננסיים, כי יו"ש מאוד מעניינת אותם. זה לא היה בעבר".
"יש בעיה חמורה של היצע באזורי הביקוש בישראל", אומר טל אלדרוטי, לשעבר השמאי הממשלתי הראשי והיום ראש המסלול לשמאות ומקרקעין במכללה למנהל. "אלו מקומות שאנשים יכולים לגור בהם, לחיות בהם ולעבוד בהם, וככל שהאזורים הללו מתמלאים אנשים עוברים למעגלים מרוחקים יותר. שטחי יו"ש קרובים יחסית לאיזורי הביקוש במרכז, ורמת הכבישים והתחבורה משתפרת. האזור נהיה נגיש, זמין וקרוב יותר, ולכן הופך לאטרקטיבי גם למשקיעים וגם לדיירים".
התהליך הזה מוביל כאמור לשינוי בהרכב האוכלוסייה ברבים מהיישובים. כמו ברוב יו"ש גם באזורי קו התפר מתגוררת אוכלוסייה דתית מובהקת, אך כשליש מהתושבים כיום הם חילונים. אנשי הייטק חילונים רבים מגלים לאחרונה את אורנית, למשל, הן ברכישת דירות מגורים והן ברכישת דירות להשקעה. יישובים נוספים שזוכים לביקוש גבוה הם בית אריה, ברקן, נופים, גבע־בנימין, קרני־שומרון ולשם. "ההשבחה של הנכסים ביישובים הללו רבה יותר מאשר ביישובים בעומק יו"ש, כמו אלון־מורה", אומרת בכר. "גם שם יש עליית מחירים ידועה ומוכרת, אבל יותר ויותר אנשים עוברים לאלפי־מנשה, במרחק חצי שעה מתל־אביב, או לגבע־בנימין בעוטף ירושלים, כחלופה למגורים במרכז הארץ. זה משמעותי לאנשים שמגיעים מתוך רצון להשקעה, ולא דווקא מתוך אידאולוגיה".
המחירים למטר רבוע של דירת מגורים עלו בשנתיים האחרונות במידה רבה גם ביישובים הגדולים ביו"ש. "עד לפני שנתיים המחיר למ״ר באריאל היה כעשרת אלפים שקל, וכיום הם כ־13 אלף שקל. ביישוב אפרת בגוש עציון, לפני שנתיים המחיר היה 12 אלף שקל למ״ר, וכיום הוא 14 אלף שקל. בשערי תקווה בשנת 2016, דירת חמישה חדרים עלתה 1.7־1.8 מיליוני שקלים, וכיום היא עולה 2.3־2.4 מיליונים".
אלדרוטי תולה את השינוי גם בממשלות הימין, שמדיניותן קידמה את פיתוח יו"ש. "ענף הנדל"ן והכלכלה בכלל אוהבים מגמות ודאיות, ורמת סיכון נמוכה. הממשלות האחרונות עודדו וקידמו פיתוח של יישובים חדשים וקיימים, באמצעות מענקים ואמצעים אחרים.
הפוליטיקאים מהצד הימני, ששלט עד כה בממשלה, הצהירו הצהרות וגם פעלו לעידוד הבנייה, הפיתוח והתשתיות באזורים האלה, וציבור המשקיעים נטה להאמין להצהרות ולסמוך שמשהו מההבטחות יתממש. זו אחת הסיבות לכך שהאזורים הללו מבוקשים יותר, וכפועל יוצא מכך המחיר עלה. הצהרות פוליטיות אחרות, או מדיניות פוליטית שתרסן את הפעילות ביו"ש, עשויות להביא לצמצום התופעה ואף לעצירתה".
