בסתיו 2015, כאשר החליט נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להיכנס לסוריה, הוא עשה זאת כדרכו במפתיע ובכוח. המאזן הכולל בסוריה ובמזרח התיכון כולו השתנה אז בן לילה. בתגובה, יצא אז נתניהו לפגישת חירום עם פוטין. החשש המידי אז היה כי עם כניסת כוחות אוויר רוסיים לזירה נגמר עידן השמיים הפתוחים עבור חיל האוויר הישראלי. מצב המחייב הכרה ותיאום יומיומי בין שני חיל האוויר הישראלי לבין כוחות האוויר הרוסיים בסוריה, כדי למנוע תקריות צבאיות והסלמה ביחסים.
כבר באותו מפגש הגדיר נתניהו קו אדום ראשון. לדבריו, מדינת ישראל לא תאפשר העברת נשק איראני מסוריה ללבנון. תקיפת שיירות הנשק של חיזבאללה, אמר, תימשך. מאז, הגישה הישירה הזו הוכיחה את עצמה. בזכות ההבנות השקטות נמנעה עד כה רוסיה מתגובה, גם כאשר על פי מקורות זרים תקפה ישראל מטרות בסוריה. כולל מטרות רגישות כמו מחסנים בשדה התעופה של דמשק, או הפציצה משלוחי נשק מסוריה ללבנון.
מהמפגש הראשון צמחו שישה נוספים ואחת עשרה שיחות טלפון. הקשר המתמשך לא רק שיצר דיאלוג איכותי בין השניים, הוא הפך את נתניהו למנהיג היחיד בזירה הבינלאומית, המקיים קשרים קרובים בו זמנית גם עם נשיא רוסיה וגם עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
במקביל, רוסיה השיגה את מטרותיה בסוריה. הצילה את משטר אסד מנפילה, מימשה נוכחות צבאית אסטרטגית בשטח וחיזקה את מעמדה ודימויה הבינלאומי. אבל מבחינת ישראל היו לכך מחירים לא פשוטים. שיתוף הפעולה הרוסי-איראני העמיק את אחיזתה של טהרן בסוריה, בין השאר באמצעות כניסת כוחות חיזבאללה למערכה. מה שהעניק לאנשי הארגון ניסיון קרבי והעמיק את התיאבון האיראני לעוד.
בפועל, בשנתיים האחרונות מימשה טהרן את חזון הקשת השיעית מתימן ועד עיראק, מסוריה ועד ללבנון ואף עשתה מאמצים לבסס נוכחות מול ישראל על הגולן הסורי. כל אותה עת הדפה ישראל פעם אחר פעם את המאמץ האיראני להכניס ללבנון שיירות נשק – אם לשפוט על פי מקורות זרים, בהצלחה מרובה. אולם, אליה וקוץ בה. הנחישות הישראלית הביאה את האיראנים לנסות לעקוף את הבעיה על ידי הפיכת לבנון, כמאמר ראש הממשלה, למפעל לבניית טילים.
בשבוע האחרון פתחה ישראל במהלך לסיכול המצב החדש והבלתי קביל מבחינתה. תחילה במסר של דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס לאזרחי לבנון: "איראן משחקת בביטחונכם", ובהמשך במפגש בין נתניהו לפוטין שבו הבהיר רה"מ כי ישראל לא תאפשר להפוך את לבנון למפעל ייצור טילים ולא תאפשר לאיראן להתבסס בסוריה. "אמרתי לפוטין כי פגישתנו מתרחשת על רקע של שינוי. סוריה נצבת על קו פרשת מים: האם איראן תתבסס בסוריה או שהתהליך ייבלם", אמר נתניהו בתדרוך לכתבים לאחר הפגישה. "הבהרתי", הוסיף, "שאם לא ייבלם מעצמו, אנחנו נבלום אותו. אמרתי, שהאיום של נשק מדויק מלבנון חמור ומדינת ישראל לא תקבל אותו. אם נצטרך לפעול- נפעל".
האדמה שוב רועדת
על פי כל הסימנים המפגש בין פוטין לנתניהו היה מוצלח. ככל הנראה עד כדי כך שמשלחת רוסית רמת דרג הגיעה כבר ביממה האחרונה לישראל כדי לקיים סדרה של דיונים ביטחוניים. צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ושגריר ישראל לשעבר במוסקבה, העריך כי גם אם ביקור המשלחת החל להתבשל עוד קודם, ההחלטה להוציא את הביקור לישראל כבר היום התקבלה במהלך הפגישה בין שני המנהיגים.
בראש המשלחת עומד ניקולאי פטרושב, יו"ר מועצת הביטחון הרוסית. לפטרושב נלווים סגן שר החוץ, סגן השר לביטחון פנים, סגן שר המשפטים, גנרלים ובכירים בצבא ובסוכנויות המודיעין של רוסיה. המארח הרשמי של המשלחת הוא ראש המל"ל, מאיר בן שבת, שפטרושב מקבילו הרוסי. על פי הודעת לשכת רה"מ תנהל המשלחת "שיחות מעמיקות בסוגיות האזוריות ובנושאים נוספים הקשורים לאינטרסים המשותפים של מוסקבה וירושלים.
כעת, שנתיים וארבעה חודשים אחרי המפגש הראשון, שוב רועדת הקרקע. לתחושת נתניהו השינויים באזור מחייבים הצבת קווים אדומים חדשים. הגעתה של המשלחת הביטחונית מרוסיה, יומיים בלבד אחרי המפגש בין פוטין לנתניהו, היא ייצוג נאמן לקרבה שנוצרה ולרצון להעמיק את ההבנות. על רקע העובדה, שהרוסים הפכו בשנתיים האחרונות לשכנים החדשים על גבולה של ישראל, ההבנה הזו היא נכס מן המעלה הראשונה לישראל.
אסור לטעות. ברמה האסטרטגית הזמן לא הטיב עם ישראל. כאמור, בשנתיים האחרונות הרחיבה איראן את גבולות השפעתה במזרח התיכון ומימשה את חזון הקשת השיעית. נכון להיום, יש לה מוצב קדמי בג'יבוטי שבים האדום. הקשת השיעית משתרעת כעת מתימן ועד עיראק, בואכה סוריה עד לבנון. גם המחירים שהשקיעה איראן בסוריה השתלמו. סוריה הפכה למדינת חסות, בעוד עיראק, תימן ולבנון הפכו לזירות השפעה, ובטהרן לא מבזבזים זמן. הרפובליקה האסלאמית כבר החלה להטמיע מיליציות שיעיות בצבאות המקומיים, לפרוש בהן את שליחי המהפכה ולייצר שיעיזציה של האוכלוסיות המקומיות, כולל העתקת אוכלוסיות שיעיות לאזורים סוניים.
לעומת זאת, גוש המדינות הסוניות הגדול אינו מסוגל לגבש מרחב חזק ומשפיע שידביק את קצב ההתפשטות האיראני. גם שיתוף האינטרסים בין ישראל לבין סעודיה ומדינות המפרץ לצד מדינות ערב המתונות אינו מתקדם בקצב הנדרש. הקשרים בין ישראל לסעודיה מזכירים בשלב זה בעיקר רומן ויקטוריאני בלתי ממומש, בעוד החיכוך האיראני עם ישראל רק גובר. ההנחה היא שבהיעדר נוכחות אמריקנית באזור מגמת אי היציבות רק תלך ותחריף.
גם להבנות בין ישראל לרוסיה היה מחיר. השמדת מחסני נשק בעומק סוריה, שעל פי מקורות זרים בוצעו על ידי חיל האוויר הישראלי והפצצת השיירות של חיזבאללה, גרמו לאיראן לחפש דרכים חדשות. התוצאה: מאמץ משותף של איראן וחיזבאללה לייצר טבעת חנק סביב ישראל, הכוללת ניסיון להקמת בסיסים צבאיים בסוריה, ייבוא מיליציות שיעיות לרמת הגולן והקמת מפעל טילים איראני בלבנון לייצור טילים מדויקים.
לכך מצטרף תהליך ההתקרבות המחודש בין איראן לבין חמאס. בעוד ראש הזרוע הצבאית של חמאס, יחיא סינוואר פועל להפיכת חמאס עזה לארגון דמוי חיזבאללה, במקביל מתחזק הקשר בין סלאח ערורי, ראש מפקדת חוץ של חמאס בלבנון לבין חסן נסראללה. המטרה בהשראה איראנית, היא לייצר כוח של חמאס, שביום פקודה יירה מטחי רקטות וטילים על ישראל מעזה, לבנון ורמת הגולן ויאלץ את צה"ל לנהל מערכה מרובת חזיתות.
אז על מה ידברו במפגש עם המשלחת הרוסית? "על הכול" אומר צבי מגן בשיחה עם 'מקור ראשון'. "הנושא המרכזי יהיה המשך התיאום הביטחוני והקווים האדומים, אך הפעם כבר מדברים על יותר. מדברים גם על דמותה של המדינה העתידית בסוריה, וישראל שותפה לדיון".
בשורה התחתונה, הדיאלוג הזה משרת את שני הצדדים. כי לצד שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן יש ביניהן גם יריבות. הרוסים אמנם זקוקים לאיראנים בעיקר ככוחות קרקע בסוריה, אבל באותו זמן האיראנים פועלים במרץ לבסס בסוריה תשתית משמעותית, בסיסים, נמל ימי, מפעלי נשק וכוחות צבא קבועים. הם גם מתחרים מי ישקם את שדות הנפט ההרוסים, מי יקבל זיכיונות לחיפוש נפט וגז בים התיכון, מי ישלוט על חברות הסלולר ויקבל חוזי שיקום שמנים. אל מול היריבות הזו בזירה צפונית מורכבת מתמיד, מנסה כעת ישראל ליצוק כללי משחק חדשים.
