ההתקפות המתגברות על בסיסים אמריקניים ועל בעלות בריתה של ארצות הברית בשבוע האחרון הציגו את הנהגת איראן כמלוכדת סביב אסטרטגיית המלחמה שלה: להחזיק מעמד ולהוכיח שטהרן מסוגלת לספוג יותר מוושינגטון ומשותפותיה.
אלא שמאחורי החזית האחידה מתנהל ויכוח חריף על מטרתה הסופית של המלחמה – ועל הדרך שבה צריכה איראן לצאת ממנה.
בצד אחד ניצבים אנשי המחנה האולטרה־קיצוני, המתנגדים לכל משא ומתן עם ארצות הברית ודורשים ניצחון מוחלט. הבולטת בקבוצות האלה היא תנועת "פיידארי" – "יציבות" בפרסית – המורכבת מאידיאולוגים נוקשים המבקשים לחזק את שליטתה של הרפובליקה האסלאמית בחברה האיראנית.
הכי מעניין
יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, נואם במהלך מסיבת עיתונאים בביירות ב-12 באוקטובר 2024. | צילום: AP
מולם ניצבים תומכיהם של הנשיא מסעוד פזשכיאן ושל יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, המשמש גם ראש צוות המשא ומתן של איראן. במחנה הזה רואים בלחץ הצבאי אמצעי להשגת הסכם עם ארצות הברית, ולא מטרה בפני עצמה. אנשיו מודאגים גם מהמחיר הכלכלי הכבד של המלחמה ומהצורך להתאים את מדיניות המשטר לשינויים החברתיים המתרחשים במדינה.
"משא ומתן הוא כלי מדיני המשלים את הפעולה הצבאית, במטרה להביא את האויב לנקודה שבה ייאלץ להיכנע לדרישות ולהעניק ויתורים ממשיים", כתב ביום חמישי מהדי מוחמדי, יועצו של קאליבאף, בערוץ הטלגרם שלו.
היריבות הגלויה יחסית בתוך הנהגת המשטר מעידה על מאבק רחב יותר: מי ישלוט באיראן לאחר המלחמה, ואיזה כיוון תאמץ המדינה. סימן השאלה הגדול נוגע לעמדתו של המנהיג העליון החדש, האייתוללה מוג'תבא חמינאי.
לפי דיווחים, חמינאי נפצע בתקיפה שבה נהרג אביו, עלי חמינאי, בדקות הראשונות של המלחמה ב־28 בפברואר. מאז הוא מסתתר, ושני המחנות בצמרת טוענים כי הוא תומך בעמדתם.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן עונה לשאלות כלי התקשורת במהלך מסיבת עיתונאים בניו יורק, ב-26 בספטמבר 2025 | צילום: AP
איראן נחושה להפגין כוח
הסכם הפסקת האש שהושג עם ארצות הברית באפריל העניק חיזוק משמעותי לפזשכיאן ולקאליבאף. ההסכם זכה לתמיכה רחבה במועצה העליונה לביטחון לאומי, הגוף הבכיר ביותר בתחום הביטחון באיראן: 12 מתוך 13 חבריה אישרו אותו, ובהם בכירים במשמרות המהפכה ובצבא.
לפי הערכות, המתנגד היחיד להסכם היה סעיד ג'לילי, הדמות הבולטת ביותר בתנועת פיידארי.
אלא שהפסקת האש קרסה בעקבות חילופי תקיפות בין הצדדים והמאבק על השליטה במעבר במצר הורמוז, שדרכו עבר לפני המלחמה כחמישית מהנפט והגז הנסחרים בעולם. בטהרן זעמו גם על כך שההבטחות הכלכליות שנכללו בהסכם – ובהן שחרור מיליארדי דולרים מנכסים איראניים מוקפאים – לא התממשו. במקביל, המצור האמריקני הוחזר.
מכיוון שאיראן לא הפיקה תועלת מההסכם, "אין מחלוקת רצינית" בצמרת בנוגע לתגובה הנדרשת כעת, אמר עלי ואעז, מנהל תוכנית איראן בקבוצת המשבר הבינלאומית.
לדבריו, בהנהגה האיראנית סבורים שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ "מבין רק את שפת הכוח, ולכן עליהם להשיג יתרון שיאלץ אותו לקיים את התחייבויותיו".
סעיד ג'לילי, מועמד לנשיאות איראן ומי שהיה בעבר הממונה על המשא ומתן הגרעיני ונמנה עם הזרם השמרני-הנוקשה, לוחץ את ידו של תומך לאחר שהצביע בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות | צילום: AP
עוד כתבות בנושא
הקיצוניים מגבירים את הלחץ
הלווייתו של המנהיג העליון עלי חמינאי, שנערכה החודש, המחישה את כוחו של מחנה פיידארי. ההמונים קראו לנקום בארצות הברית ובישראל. בסרטונים מטהרן נראו משתתפים מקבלים בהתלהבות את ג'לילי, בעוד פזשכיאן נתקל בשלב מסוים בקריאות גנאי ובצעקות "מוות למתפשר".
אנשי המחנה האולטרה־קיצוני משתמשים בהפגנות ליליות ובשליטתם בטלוויזיה הממלכתית כדי להגביר את ההתנגדות למשא ומתן. בעצרת וברשתות השידור הם מציגים את איראן כמי שנמצאת בדרך לניצחון מוחלט ותוקפים את מי שמוכנים להתפשר עם אויבתה המרכזית של הרפובליקה האסלאמית.
ב־30 ביוני קטעה הטלוויזיה הממלכתית שידור חי של ריאיון עם קאליבאף, בזמן שדיבר על המגעים עם וושינגטון. בתחילת החודש הופסק גם שידור נאומו של פזשכיאן בפני אנשי עסקים, שניות לאחר שאמר כי חמינאי האב אישר לפני מותו לחדש את השיחות עם ארצות הברית.
פזשכיאן ואנשיו השיבו מלחמה וטענו כי הטלוויזיה הממלכתית מפלגת את המדינה בשעת מלחמה. הנשיא האשים את גוף השידור ביצירת מצג שלפיו "הצבא נמצא בצד אחד והממשלה בצד האחר".
בחודש שעבר גינתה לשכת הנשיא את מה שכינתה "צנזורה" של הנשיא ושל בכירים נוספים בממשלה – סימן לקרע שהפך גלוי.
הקיצונים ניסו להרחיב את השפעתם גם בתחומים אחרים. בשבועות האחרונים סגרו הרשויות בתי קפה במרכז טהרן, שהפכו פופולריים בתקופת הפסקת האש. סרטונים שפורסמו ברשתות החברתיות באיראן הראו נשים רבות בבתי הקפה כשהן אינן מקפידות על חוקי החיג'אב, לצד התקהלות חופשית של צעירים וצעירות.
הסגירות היו קצרות, אך לדברי מוחמד עלי אבטחי, איש דת רפורמיסטי ויועצו של הנשיא לשעבר מוחמד חתאמי, הן המחישו את השפעתן של "המפלגות הקיצוניות מבחינה דתית".
תומכיו של ג'לילי הם אומנם מיעוט, אך השפעתם גדולה, אמר ואלי נאסר, פרופסור ליחסים בינלאומיים וללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
"יש להם הרבה כסף והרבה כוח. הם הציבו אנשים רבים במנגנון הממשלתי ופיתחו קשרים במשמרות המהפכה", אמר.
עוד כתבות בנושא
המחנה הפרגמטי: צריך להקשיב לציבור
המחנה הפרגמטי יותר טוען כי שמירת האחדות בזמן המלחמה מחייבת התייחסות לזעם הציבורי על המצב הכלכלי, על הדיכוי הפוליטי ועל ההגבלות החברתיות. המטבע האיראני ממשיך להיחלש, האינפלציה מזנקת והאבטלה עולה.
הסכם סופי עם ארצות הברית עשוי להעניק לאיראן הקלה כלכלית נרחבת באמצעות הסרת הסנקציות ושחרור נכסים בשווי מיליארדי דולרים.
בחודשים האחרונים הופיעו גם סימנים ראשונים לחוסר סבלנות ציבורי כלפי המלחמה. ביולי חתמו יותר מ־250 חברי פרלמנט לשעבר, אנשי דת, מרצים ואישי ציבור נוספים על עצומה נגד המלחמה, שהזהירה מפני מחירה. "אנו מאמינים שהרוב המכריע של העם האיראני רוצה שלום ואת הזכות לחיים בכבוד", נכתב בהצהרה.
אחרים מחו על העלייה במספר ההוצאות להורג של מפגינים בעקבות המחאות הנרחבות נגד המשטר בינואר. מפלגה רפורמיסטית בכירה, שסייעה לקמפיין הבחירות של פזשכיאן, הזהירה כי המחיר הפנימי של המלחמה "מערער את הלכידות החברתית". סוכנות הידיעות תסנים, המזוהה עם משמרות המהפכה, תקפה את ההצהרה וטענה כי היא מטילה על איראן את האחריות למלחמה שפתחה ארצות הברית.
באמצע יולי פרסם יוסף פזשכיאן, בנו של הנשיא ויועץ בעל השפעה, שורת מסרים על הצורך להתאים את המטרות הצבאיות למצבה החלש של הכלכלה. בהתייחסו לעשרות שנים של סנקציות ועימות עם המערב כתב כי איראן "נמנעה מצמיחה וסבלה מאוד. היא נעשתה חולה".
המאבק על היום שאחרי
בסופו של דבר, שני הצדדים כבר נערכים למאבק על מוקדי הכוח לאחר המלחמה, על רקע אי־הוודאות שנוצרה בעקבות החלפת המנהיג העליון.
לדברי אבטחי, עמדותיו האמיתיות של מוג'תבא חמינאי עדיין אינן ידועות. יש הסבורים כי הוא עשוי להיות קיצוני אף יותר מאביו, ואילו אחרים מאמינים כי הוא עשוי להוביל שינוי מתון יותר.
הסמכויות הרחבות הנתונות בידי המנהיג העליון מאפשרות לו לשמש "בלם" שירסן את הפלגים הקיצוניים ביותר, אמר אבטחי. אולם אם הבלם הזה לא יופעל, הזהיר, העימות עם המחנות הרדיקליים עלול להפוך למסוכן יותר ככל שיחלוף הזמן.
עוד כתבות בנושא
