פרהאד שייחי מתקשה לעצור את הדמעות כשהוא נזכר בקולות הירי ובחבריו שנפלו תחת מטחי כדורים. כעת, לאחר שנמלט מאיראן לעיראק, הוא צופה מרחוק בתקיפות האמריקניות והישראליות בארצו – ודואג למשפחתו שנותרה שם.
“ממש ראיתי גיהינום,” אמר שייחי בן ה־34, כורדי איראני השוהה בעיר סולימאניה שבחבל כורדיסטן העיראקי. בטלפון הנייד שלו שמורות תמונות שצילם במהלך הפגנות נגד המשטר – גופות מוטלות על אדמה מוכתמת בדם.
הדאגה הגדולה ביותר שלו היא לבני משפחתו באיראן. בשל חסימת האינטרנט במדינה, הוא מסתמך על חבר שמצליח רק לעיתים רחוקות להתחבר לרשת.
“הוא מתקשר לאבי ומספר לי מה שלומם. זו הדרך היחידה שאני מקבל מהם חדשות,” סיפר.
הכי מעניין
לדבריו, חזרה לאיראן אינה אפשרית עוד. חלומו היחיד הוא להגיע לגרמניה ולהשלים את לימודי המשפטים.
עוד כתבות בנושא
לדבריו, גם כעת – בשבוע השלישי למלחמה – רבים באיראן ממשיכים לחיות תחת פחד.
“אנשים נעשו זהירים יותר,” אמר. “אבל הם עדיין מתאבלים על המחיר הכבד שכבר שילמו במחאות”.
ארגוני זכויות אדם טוענים כי אלפים נהרגו בדיכוי ההפגנות האחרונות. למרות זאת, שייחי אינו מוכן לוותר על התקווה: “יום אחד תהיה מהפכה חברתית שתאפשר לי לחזור. אבל כרגע הסיכון גדול מדי”.
עיתון איראני עם תמונת שער של מהסה אמיני. | צילום: EPA
שייחי השתתף גם במחאות הענק של 2022, לאחר מותה במעצר של הצעירה מהסא אמיני – שנעצרה בטענה שלבשה את החיג’אב בצורה לא תקינה.
הוא נעצר אז שלוש פעמים ועבר עינויים שהותירו אותו עם פגיעה בשמיעה. למרות זאת, שב והצטרף להפגנות בדצמבר ובינואר. “הדיכוי היה עצום,” אמר. “ראיתי זאת במו עיניי”.
“גם אם אמות”
ארסטו פסבר, בן 38, נפצע אף הוא במחאות 2022, כאשר כדורי רובה ציד פגעו בגופו והותירו אותו עיוור בעינו השמאלית. “עברתי חמישה ניתוחים,” סיפר.
לאחר שנמלט מאיראן לטורקיה, ניסה להגיע לאירופה בסירה – אך נתפס בים. לבסוף קיבל מקלט בגרמניה בשנת 2023 בעזרת ארגון זכויות אדם ממינכן.
אולם כאשר פרצה המלחמה, החליט לעזוב את גרמניה ולהצטרף ללוחמים כורדים איראנים בצפון עיראק, שנמצאים תחת תקיפות חוזרות מצד איראן.
“לא יכולתי להישאר בנוחות ולצפות בעמי מדוכא,” אמר.
כעת הוא לובש מדים כורדיים מסורתיים, מודע לכך שאולי לא יראה שוב את אשתו ושתי בנותיו. לפני שעזב אמר להן: “גם אם אמות – עמדו על הזכויות שלכם. עמדו על מי שאתם”.
מפגינים הציתו דיוקן של המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, בעת השתתפותם בעצרת תמיכה בתנועת המחאה הנוכחית באיראן | צילום: EPA/NEIL HALL
“נקמה על הדם”
אמינה קאדרי, בת 61, נושאת עמה טרגדיה כפולה. בשנת 2005 נמלט בעלה מאיראן בשל רדיפה פוליטית והשתקע בחבל כורדיסטן בעיראק. אך בשנת 2020 נורה למוות סמוך לגבול איראן־עיראק. לפי עדי ראייה, התוקפים השליכו את גופתו לנהר ונמלטו על אופנוע לעבר איראן. קאדרי מאשימה את טהרן באחריות להתנקשות.
ייסוריה לא הסתיימו שם: 53 ימים לאחר מכן הוצא להורג בנה הבכור באיראן, לאחר שהורשע ברצח. לדבריה, מדובר בעלילה. “כבר לא אכפת לי מה יקרה לי,” אמרה בשיחת טלפון מעיירת גבול באזור הכורדי. “החיים שלי אינם יקרים יותר מחיי בני או בעלי”. כיום, לדבריה, היא רק רוצה לראות את הרפובליקה האסלאמית נופלת – כדי שתוכל “לנקום את דמם של כל מי שהוצאו להורג”.
עוד כתבות בנושא
