ביום שלישי הקרוב ינחת בארה"ב יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן־סלמאן. את ביקורו מלווים סימני שאלה רבים, כמו גם הרבה ציפיות. סעודיה היא בעלת ברית ושותפה, נדבך מרכזי בחזון האמריקני לבנייתה של ארכיטקטורה אזורית חדשה במזרח התיכון. שורת האירועים של השבועות האחרונים, משחרור החטופים, דרך הצטרפות קזחסטן להסכמי אברהם ועד ביקורו של נשיא סוריה, הג'יהאדיסט לשעבר, בבית הלבן, הם חוליות בשרשרת ששיאה הגעתו של בן־סלמאן לוושינגטון.
על רקע הפסקת האש בעזה, ועימה ההזמנה הפתוחה לסעודיה להיכנס לזירה העזתית, טראמפ היה שמח למצב את ביקורו של בן־סלמאן כאירוע מכונן בעיצוב מחדש של מאזן הכוחות במזרח התיכון. טראמפ רואה בכך צעד לקראת שותפות רחבה הרבה יותר, שבה הסכמי אברהם הם שלב ראשון במהלך אסטרטגי מקיף ליצירת גוש חוסם של מדינות מול שאיפות ההגמוניה הסיניות. אבל לבן־סלמאן, שגילו מחצית מגילו של טראמפ, לא אצה הדרך.
בביקורו בבית הלבן צפוי יורש העצר הסעודי לקדם הסכם הגנה אסטרטגי עם ארצות הברית, מהלך שיעניק לממלכה ערבויות ביטחוניות אמריקניות במקרה של מתקפה עליה. הציפייה הסעודית היא להשוות ולהעלות את הסכם ההגנה שארה"ב נאלצה לחתום עם קטאר בעקבות המתקפה הישראלית הכושלת על בכירי חמאס בדוחא. ככל שהדבר תלוי בסעודים, הם מצפים להסכם נוסח קטאר פלוס פלוס. וכדי לאותת שיש להם אופציות ביטחוניות נוספות לגיוון יכולות ההרתעה שלהם, חתמו הסעודים כבר לפני חודשיים על "הסכם הגנה אסטרטגי הדדי" עם פקיסטן הגרעינית.
מוחמד בן־סלמאן | צילום: איי.אף.פי
במהלך הביקור צפויים להתקיים גם דיונים על שיתופי פעולה טכנולוגיים־ביטחוניים, כולל אפשרות לרכישת מטוסי אף־35 ומערכות הגנה מתקדמות, ואפילו הסכמה להעשרת אורניום על אדמת סעודיה. עד היום ישראל התנגדה לכך, אולם ממשל טראמפ נחוש למנוע את קריסת תוכניתו לעזה, ועימה גם המהלך הגיאו־אסטרטגי הכולל. סעודיה כבר הבהירה את עמדתה, שלפיה התקדמות בתהליך הנורמליזציה עם ישראל תלויה בתהליך מדיני שסופו מדינה פלסטינית. בהיעדר אפשרות כזו על השולחן, בממשל האמריקני עשויים לגבור הקולות שיקראו להעניק לריאד את מבוקשה גם במחיר פגיעה ביתרון האיכותי של ישראל ופריצת הטאבו בנוגע להעשרת אורניום על אדמת סעודיה.
על רגל שמאל
ואחרי כל זה, באוויר יש גם ציפייה למשהו אחר, גדול יותר, שיעזור לתחזק את המהלך האמריקני חוצה היבשות. בן־סלמאן כבר עשה את זה במהלך ביקורו האחרון של טראמפ בסעודיה, כאשר זימן לארמונו את נשיא סוריה הטרי אחמד א־שרע, הג'יהאדיסט לשעבר. מאותו רגע אי אפשר היה להתעלם מהמסלול המטאורי של אל־ג'ולאני, משדות הקטל של סוריה אל הבית הלבן, וגם לא מהנחישות של טראמפ, שרואה לנגד עיניו בעיקר את ההזדמנויות ולא את המכשולים, ועוד פחות מכך את המשמעויות ההיסטוריות.
מקור שליווה השבוע מקרוב את ביקור א־שרע בארה"ב אומר כי "עבור טראמפ, סוריה היא בראש ובראשונה הזדמנות נדל"נית אדירה. מדינה שרוב עצום של בנייניה נהרסו במלחמה היא חלום נדל"ני מתוק יותר מעזה". כל זה בלי להיכנס לכל השיקולים האזוריים האסטרטגיים. אז נכון, א־שרע הוכנס לבית הלבן מהשער האחורי, אבל היו הרבה טפיחות על השכם ואמירות אבהיות. בלטה במיוחד אמירה שבה התייחס טראמפ לעברו הג'יהאדיסטי של ג'ולאני. היה לו עבר קשוח, אמר טראמפ, אך למי מאיתנו לא היה. משעשע? לא בטוח. אולי יש באמירה הזו אפילו רמז לבאות, בכל הנוגע להתייחסות עתידית אל בכירי חמאס, או לפחות לאלה שיתיישרו עם הקו האמריקני.
לא פחות מוזרה הייתה השאלה הישירה כלפי האורח כמה נשים יש לו, שכללה צחוקים רועמים וטפיחה על השכם. אותו מקור שליווה את ביקור א־שרע מוסיף נקודה למחשבה: "ישראל עשתה טעות ביחסה המתנכר לאל־ג'ולאני", הוא אומר. "נכון, הוא ג'יהאדיסט, והממשל האסלאמיסטי בדמשק הולך ומקצין בעוד העם הסורי אינו כזה. אבל לישראל הייתה בהתחלה הזדמנות לחבק את א־שרע בחוכמה ולהיות זו שתנגיש אותו לבית הלבן, במקום לעשות את השטות ולפנות את הזירה לטורקים".
אכן, נקודה למחשבה. אם לסכם את ביקור א־שרע בוושינגטון על סמך הצהרות פומביות, המגמה המסתמנת היא פתיחה זהירה של ערוצים מדיניים בין דמשק לירושלים. לא מדובר בדיאלוג ישיר; לדברי הנשיא הסורי אין כרגע שיחות ישירות בין המדינות, אך הוא פתוח לאפשרות של תיווך בידי ארצות הברית, שנראה כי היא פועלת לעיצוב מסגרת מתואמת לדיאלוג בין הצדדים.
במקביל, מקורות רשמיים בממשל הסורי ציינו כי מתנהלות שיחות מתקדמות סביב הסכם ביטחוני אפשרי, שיישען על עקרונות הפרדת הכוחות שנקבעו ב־1974. ההבנה היא שהמטרה היא ייצוב הגבול ברמת הגולן, אזור משולש הגבולות ודרום סוריה, תוך הפחתת הסיכוי להסלמה. עם זאת, דמשק הבהירה השבוע כי הצטרפות להסכמי אברהם או נורמליזציה מלאה עם ישראל אינן עומדות על הפרק בשלב זה. מי שסיפק את הטקסט האופטימי ביותר היה כמובן הנשיא טראמפ שאמר לאחר הפגישה עם א־שרע כי "אפשר לצפות להודעות בנוגע לסוריה, ואנחנו גם עובדים עם ישראל על אפשרויות להבנה הדדית".
לביקור של א־שרע בוושינגטון קדם מהלך אסטרטגי משמעותי: ההודעה על הצטרפותה של קזחסטן להסכמי אברהם. התגובה למהלך הזה בתקשורת הישראלית הייתה מזלזלת משהו. מה החידוש, שאלו, הרי בין ישראל לקזחסטן יש ממילא יחסים דיפלומטיים תקינים. המהלך נתפס בציבור כאקט סמלי, תחזוקה של הסכמי אברהם.
ואולם זוהי טעות, וכדי להעמיד דברים על דיוקם פנינו לליאן פולק־דוד מ"הקואליציה לביטחון אזורי", שבילתה שנה תמימה בקזחסטן במסגרת עבודתה במשרדו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, שהוא כידוע גם מועמדו של הנשיא טראמפ לנהל את עזה. "נכון", אומרת פולק־דוד, "מבחינת הישראלי הממוצע כבר יש לנו יחסים ענפים עם קזחסטן. ולא רק קשרים כלכליים אלא גם ביטחוניים. מתקופת שהותי בקזחסטן אני יכולה לומר שמעריצים שם את ישראל ויש רצון להתקרב אליה. לכן, כניסתה של קזחסטן להסכמי אברהם מסמנת את מיתוגם מחדש של ההסכמים מעבר למסגרת הנורמליזציה של מדינות המפרץ עם ישראל, לקראת הקמתו של מועדון חדש ואקסקלוסיבי של מדינות האזור וסובב מזרח־תיכון - שיעמיקו את קשריהן הכלכליים, המדיניים והדיפלומטיים מול סין והציר האיראני. מין גוש חוסם של מדינות. בהיסטוריה יש דוגמאות למכביר לגושים כאלה, המהווים מכפילי כוח של הרתעה שבכוחם להביא לשינוי. טראמפ מנסה לייצר גוש חוסם אנטי־סיני במזרח רבתי".
ליאן פולק־דוד | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בהקשר המיידי, מעבר לכך שקזחסטן היא מדינה ידידותית היא גם מדינה מוסלמית, ואחרי המגעים עם אינדונזיה זהו איתות בוהק נוסף למדינות האסלאם הגדולות לכונן קשרים עם ישראל בחסות אמריקנית. ואולי דווקא משום שקזחסטן היא מדינה בהשפעה טורקית, רוסית ואסייתית־סינית, היא מנסה להציג פנים למערב ושואפת להיות קרובה לארה"ב, לאירופה ולישראל, ולמצב את עצמה כגשר וכמתווכת המביאה עימה ערך מוסף. מעין מקבילה אסייתית של איחוד האמירויות. ככזו, היא המדינה הראשונה שמנסחת מחדש את הסכמי אברהם במובנם האסטרטגי הרחב.
צעד אחד לפני כולם
בסוף, אחרי כל חישובי המיקרו והמאקרו הגלובליים, הים אותו ים ועזה אותה עזה. ואחת הבעיות הקשות שהולכות ומצטברות לפתחה של ישראל, היא מה שנראה כשיתוף פעולה מתהדק בין מצרים לקטאר. עד לא מכבר היה קשה לדמיין את משטרו של א־סיסי משתף פעולה עם הקטארים השנואים, תומכי חמאס והאחים המוסלמים. אבל הזמנים משתנים ועימם הכלכלה המצרית, הניצבת על עברי פי פחת. המציאות הזו מאפשרת לקטארים לרכוש עוד ועוד נכסים מצריים, כולל נדל"ן ביבשה ובלוקים לחיפושי נפט וגז בים, ממש מול חופי עזה.
לאחרונה רכשה חברת הבנייה "קטארי דיאר", השייכת לקרן העושר הקטארית, שטחים בחופי מצרים לצורך הקמת מרינות, מלונות ומגרשי גולף בשווי כולל של 30 מיליארד דולר. השבוע פרסמה קרן הצדקה הקטארית תמונות של משלחת סיוע לעזה, שכללה נציגים של קבוצת אל־ארג'ני המצרית, שלאחרונה חתמה עם "קטארי דיאר" על מיזמי נדל"ן במצרים. ד"ר אריאל אדמוני ממכון ירושלים לאסטרטגיה ובטחון, אומר כי כניסתם של אנשים מקבוצת אל־ארג'ני שבסיסה בסיני ומנהלת קשרים עם צמרת השלטון המצרי מראה כיצד הסיוע הקטארי־מצרי לרצועת עזה הוא חלק ממהלך רחב יותר שבו מצרים וקטר מעורבות בבניית הרצועה מחדש.
ואם השם אל־ארג'ני זכור לקוראי הטור, זה לא במקרה. כבר בחודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל דיווחנו כאן על אבראהים אל־ארג'ני, מבריח לשעבר שישב בכלא המצרי, השתחרר והפך למנהיג איגוד השבטים הבדואים בסיני, שנלחמו בעבור משטר א־סיסי לגירוש דאעש מסיני. מאז הפכה קבוצתו של אל־ארג'ני לאימפריה כלכלית אדירה שעושה עסקים עם הצמרת הפוליטית המצרית. כשהחלה נהירה המונית מעזה דרך מעבר רפיח, התברר כי החברה בבעלות אל־ארג'ני, שמנהלת את המעבר ואפשרה גם הברחות נשק דרכו לעזה, גובה אלפי דולרים מכל עזתי תמורת סידורי היציאה.
עוד כתבות בנושא
משום מה הפרסום הזה לא פגע באל־ארג'ני, שבונה היום את א־סיסי סיטי, עיר חדשה בצפון סיני, שבה יקום גם מעבר רפיח החדש. וכפי שאפשר לראות, גם הקטארים התבייתו עליו. על פי הפרסומים, אל־ארג'ני עובד יד ביד עם בנו של א־סיסי, שהוא גם המנהל בפועל של המודיעין המצרי. איך כל זה קשור לעזה, לעסקי הנדל"ן וליום שאחרי? ובכן, "קטארי דיאר" היא אותה חברה שבנתה את "עיר העתיד" הפלסטינית רוואבי, עם המיליונר הפלסטיני בשאר אל־מסרי, שלאחרונה עלה לכותרות כמי שהשאיל את מטוסו הפרטי החונה בנתב"ג לשליחו המיוחד של טראמפ לענייני חטופים אדם בוהלר. בוהלר השתמש במטוס כדי להגיע לפגישות עם בכירי חמאס בדוחא, מאחורי גבה של ישראל.
ומה הקשר של אל־מסרי לממשל טראמפ? מעבר לאזרחות האמריקנית שלו, אל־מסרי נחשב כמי שיש לו שיג ושיח עם הממשל, ואף הוזכר כדמות פוטנציאלית לניהול עזה ביום שאחרי, תחת ידו האמונה של טוני בלייר. מי שעשויה לעזור לו בכיוון הזה היא חברת אל־מסר שבבעלותו, הפועלת במצרים ומתמחה גם בפינוי פסולת בניין, ואף הובילה בעבר פרויקט או שניים בעזה. כך שאיך שלא תסובבו את זה, בסופו של דבר קטאר נמצאת צעד אחד לפני כולם, וקובעת עובדות מתחת לאף באמצעות עסקאות נדל"ן אדירות עם ממשל א־סיסי.