בריטניה, גרמניה וצרפת, שלוש המדינות האירופיות החברות בהסכם הגרעין עם איראן, הגישו ב־28 באוגוסט תלונה רשמית לאו״ם על הפרה איראנית של הסכם הגרעין שנחתם ב־2015. התלונה הפעילה תהליך בן 30 יום, שסנקציות מועצת הביטחון יוטלו בסופו על טהרן. האיראנים כמובן זועמים, ומאיימים לפרוש מן האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. הסיבה היא פחות הפגיעה הכלכלית שתיגרם לאיראן, ויותר הנזק המדיני.
ב־2015, כחלק מהסכם הגרעין בין איראן ובין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם פלוס גרמניה (P5+1), הועברה החלטה 2231 של מועצת הביטחון. ההחלטה הקפיאה החלטות של מועצת הביטחון בנוגע לתוכנית הגרעין של איראן ותוכנית הטילים שלה, המטילות עיצומים על ארגונים ואישים המעורבים בתוכנית הגרעין; היא קבעה תוקף סופי להחלטות הללו – בתוך עשור מיום החתימה הן יוסרו לצמיתות; והיא הכניסה מנגנון להשבת הסנקציות דרך תלונה על הפרת ההסכם: אם אחד הצדדים להסכם חושב שהוא הופר, הוא יכול להגיש תלונה למזכירות האו״ם, ובתוך 30 יום מהגשת התלונה ישובו עיצומי מועצת הביטחון - אלא אם המועצה החליטה אחרת. אנחנו נמצאים בשלב הזה, ורק מועצת הביטחון כולה – כולל כל בעלות זכות הווטו – יכולה למנוע את השבת הסנקציות על איראן.
החשיבות של עיצומי מועצת הביטחון היא בעיקר דיפלומטית־מדינית, ולא כלכלית. מדוע? משום שהסנקציות האמריקניות כבר חזרו לתוקף: ב־2018 ארה"ב פרשה מההסכם, בהוראת טראמפ, והחזירה את כל הסנקציות שהקפיאה ב־2015.
הסנקציות האמריקניות אילצו גם חברות אירופיות – ובעצם כל חברה שרוצה לעשות עסקים עם ישויות אמריקניות – לחתוך את הקשרים עם איראן. היום יש מספר מצומצם של חברות אירופיות וסיניות שעושות עסקים בגלוי עם האיראנים. החזרת העיצומים הבינלאומיים תצמצם עוד את הרשימה, אך את המכה הכלכלית העיקרית איראן כבר חטפה.
עוד כתבות בנושא
הסנקציות שבדרך
מנגנון הסנאפבק ישיב לתוקף שש החלטות של מועצת הביטחון בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית
מכה מדינית
החזרת החלטות מועצת הביטחון צפויה לפגוע באיראן בארבע דרכים, חלקן כלכליות, חלקן פוליטיות, וכולן יפגעו בהשפעה המדינית של איראן.
1. עיצומי מועצת הביטחון יעצרו את הנרמול הדיפלומטי של איראן. בשלוש השנים האחרונות איראן זוכה לעדנה, ומשתלבת בפורומים של הדרום העולמי כמו BRICS. החזרת הסנקציות תפגע בכך. מדינות באפריקה ואמריקה הלטינית ייאלצו לבחון את הקשרים עם טהרן כדי לוודא עמידה בהחלטות המועצה. החשש מהפרת העיצומים יוסיף חיכוך למגעים הדיפלומטיים, והדבר יאט וכנראה יסב לאחור את הנרמול הדיפלומטי של משטר האייתוללות. איראן כנראה תישאר ב־BRICS, אך החברות הדמוקרטיות בו, כמו הודו, ברזיל ודרום אפריקה, יצמצמו את הקשרים עם טהרן.
2. פגיעה בייצוא ובייבוא של אמצעי לחימה. אחת מהחלטות הסנקציות, החלטה 1747, מטילה אמברגו נשק על איראן. האמברגו יהפוך את הייצוא והייבוא של נשק מאיראן לבלתי חוקי. מדינות המערב יוכלו להשתמש בהחלטה בתור בסיס לעיצומים חדשים על סחר בנשק עם איראן, במטרה לפגוע ברוסיה ובמדינות אחרות שהביעו עניין באמצעי לחימה איראניים, כמו בוליביה. ייצוא הנשק האיראני ייפגע, והיכולת של טהרן לרכוש מערכות נשק תיפגע גם היא. טהרן רואה בייצוא נשק לא רק דרך להשיג מטבע קשה, אלא גם דרך להגדיל את השפעתה בזירה הבינלאומית.
3. אפשרות לאמברגו ימי. החלטה 1929 תשוב לתוקף, והיא יכולה לספק בסיס משפטי לאמברגו ימי על איראן. על בסיס ההחלטה, ספינות הצי האמריקני ובעלות הברית של ארה"ב יוכלו לעכב כל ספינה השטה אל איראן, כדי לוודא שהיא לא מפירה את משטר הסנקציות. החלטה 1929 קוראת לכל מדינה לבדוק משלוחים לאיראן כדי לוודא שהם לא כוללים רכיבים אסורים לייצוא, וארה״ב תוכל להשתמש בהחלטה כדי ללחוץ על מדינות המפרץ ועל מדינות אחרות המשמשות כערוצים עוקפי סנקציות עבור טהרן. אם יוטל אמברגו ימי, איראן תתקשה עוד יותר להשיג רכיבים לתוכניות הטילים והגרעין שלה.
4. החלשת עמדת המיקוח של איראן במשא ומתן מול ארה״ב. זאת אולי הנקודה החשובה ביותר: עם החזרת עיצומי האו״ם, טהרן תצטרך עכשיו לנהל משא ומתן עם ארה״ב גם על הסנקציות האמריקניות וגם על עיצומי מועצת הביטחון. טהרן תזדקק עכשיו ליותר הקלות, ולכן תצטרך לשלם יותר.
תגובת נגד
כיצד האיראנים יגיבו? הפרלמנט האיראני כבר מנסח החלטה שתביא ליציאתה של המדינה מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT). צעד כזה יסלים את המשבר סביב תוכנית הגרעין, אך גם ישפר את עמדת המשא ומתן של טהרן – אם המערב רוצה שאיראן תחזור לאמנה, שיסיר את הסנקציות.
טהרן גם יכולה לתמוך בהצעה הרוסית לעכב בשישה חודשים את החזרת העיצומים, כדי לתת הזדמנות למשא ומתן בין איראן והמערב. המעצמות האירופיות פתוחות לאפשרות, אך הן מציבות דרישות ברורות מטהרן בתמורה לכך – למשל, חזרת פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לאיראן. טהרן מסרבת להיענות לדרישות.
בסופו של יום, תהיה אשר תהיה ההחלטה של האיראנים, הפעלת הסנאפבק היא תזכורת כואבת לחולשתם. לאיראן אין עוצמה קשה שתאפשר לה לכפות את רצונה על ארה״ב או אירופה, ובלי נשיא דמוקרטי בבית הלבן אין לה עוצמה רכה שתשכנע את וושינגטון שאפשר להגיע להבנות ולהסדר.
כל עוד טראמפ בבית הלבן, האיראנים עומדים בפני בחירה כואבת: להכיר במגבלות הכוח שלהם ולקבל עסקה רעה, או להמשיך לעמוד זקופים, בעוד טבעת החנק הכלכלית־מדינית מתהדקת סביב צווארם.
עוד כתבות בנושא
