מתקפת הפתע הישראלית על איראן ב־13 ביוני נועדה בראש ובראשונה לפגוע בתוכנית הגרעין שטהרן מטפחת במשך שנים. מלבד זאת היא כוונה להשמיד חלקים ניכרים מתוכנית הטילאות של הרפובליקה האסלאמית, שנועדה לייצר טילים במספרים שלא נוכל להתגונן מפניהם. ערב המלחמה היו בידי איראן כ־2,500 טילים, אולי יותר, ובמהלכה היא שיגרה כ־500 מהם. היא התכוונה לייצר בשנים הקרובות כעשרת אלפים טילים, שהיו עלולים לגרום נזק בהיקף שקשה לדמיין.
ישראל אכן הצליחה לפגוע ברכיבים לא מעטים של תוכנית הגרעין ב־12 ימי לחימה, ואז הגיעה ארה"ב וסיפקה את "המכה בפטיש". בדרכו האופיינית, הנשיא דונלד טראמפ זינק למרכז הבמה, נתן את השואו בדמות המפציצים היקרים בעולם שנשאו עימם פצצות שאין כמותן, והשתמש בכוח אדיר כדי להעביר את המסר לאיראנים ולקבע את שמו בכותרות ובדפי ההיסטוריה. הישראלים מחלו על גניבת הקרדיט הזו, משום שהיא קידמה את האינטרסים שלהם; יתרה מכך, אם הפעולה מסייעת גם לטראמפ ומגדילה את קרננו בעיניו, הרי זה משובח.
מהר מאוד התברר שהנשיא לא הסתפק בכך, וגם המשך המערכה התנהל בסגנונו הייחודי: תיווך של הפסקת אש בהפתעה, הכרזה עליה בכיכר העיר ובאותיות קידוש לבנה תוך האדרתה ושפיכת מלל אינסופי עליה, אכיפה עוצמתית שלה מול ניסיון ישראלי לייצר משוואה מול הפרה איראנית, ועוד. בכך תמה לכאורה מערכת "עם כלביא", בהנחה שהצדדים ישמרו על הפסקת האש ולא יפרו אותה בקרוב.
עם כלביא: מתקן העשרה גרעיני בנתנז לאחר תקיפות אוויריות אמריקאיות | צילום: EPA
עם סיום המערכה, גם אם באופן זמני, ננסה לבחון את ההישגים, בדגש על התכלית העיקרית שלשמה יצאה ישראל למתקפה חסרת התקדים: סיכול תוכנית הגרעין האיראנית. באיזה היקף היא נפגעה, האם מטרות המלחמה אכן הושגו כפי שהצהיר השבוע רה"מ נתניהו, ומה נותר לעשות בעניין?
ישראל יצאה למערכה בתזמון האחרון האפשרי, ובעקבות מידע על פעולות הנשקה שביצעו האיראנים בתחום הגרעין, שקידמו את הפיכת החומר הבקיע לפצצה של ממש. פעולות אלה כללו את הכנת הליבה המתכתית והנפּץ, ניסויים בקרינה, העשרת אורניום לרמה גבוהה מאוד, והכנות לייצור חומר נפץ פלסטי. רבים מהרכיבים האלה נפגעו. אומנם לפי דו"ח של אחת מסוכנויות הביון האמריקניות שהודלף, התוכנית נסוגה רק חודשים לאחור, אך רבים מבטלים את הטענה. הנשיא טראמפ עצמו אמר כי ישראל קיבלה הוכחות מסוכנים בשטח שמתקנים כגון פורדו נפגעו מאוד. דובר צה"ל ציין כי ההערכה בקהילת המודיעין שלנו היא שהתוכנית הלכה "שנים לאחור".
גם הוועדה לאנרגיה אטומית שבמשרד ראש הממשלה עדכנה שלשום כי תשתיות האתר בפורדו נהרסו, וכי התקיפות של ישראל וארה״ב הסיגו את תוכנית הגרעין שנים רבות לאחור.
הממד הראשון שישראל פעלה בו להשמדת הגרעין האיראני הוא התשתיות הפיזיות של התוכנית – המעבדות ומתקני המחקר והייצור, הפיתוח וההעשרה.
המתקן בנתנז היה על הכוונת הישראלית מהרגע הראשון. האתר מורכב מחלק עילי וחלק תת־קרקעי, שבו היו מאוחסנות רוב הסרכזות (צנטריפוגות) האיראניות ערב המתקפה, כ־15 אלף בסך הכול. זהו מתקן ההעשרה הוותיק ביותר באיראן; הוא פעיל כבר יותר מעשרים שנה, ובשנת 2010 הותקף בידי התולעת הממוחשבת "סטקסנט" – פעולה שיוחסה לשיתוף פעולה בין ישראל לארה"ב, וגרמה להשבתת הסרכזות.
מבני מתקן העשרת האורניום בנתנז | צילום: AP
בתקיפות הקודמות, עוד באפריל 2024, השמידה ישראל את סוללת טילי הנ"מ S-300 שהגנה על נתנז, וכך סללה את הדרך לתקיפה נוספת במקום. ואכן, כבר במכת הפתיחה הסתערו מטוסי חיל האוויר ישירות על נתנז עם פצצות עוצמתיות, ככל הנראה חודרות בונקרים. הם השמידו את החלק העילי של האתר, ונראה שהביאו לקריסת המבנה התת־קרקעי, המצוי בעומק של עשרות מטרים. ההערכה היא כי הרס רב נגרם במקום, וגם אם חלק זה של האתר לא הושמד –
החשמל שנותק מהסרכזות סחרר אותן והביא להשמדתן.
מכל מקום, אולי כדי לייצר "וידוא הריגה", המפציצים האמריקניים הטילו פצצה חודרת בונקרים על נתנז והשמידו את האתר התת־קרקעי באופן סופי.
מרכז המחקר המדעי באספהאן כלל יחידות שונות שקשורות לתוכנית הגרעין, בהן מבני מחקר, כורים קטנים שסיפקה סין, מרכז להמרת אורניום ומנהרות תת־קרקעיות לאחסון החומר הבקיע. מבחינת ישראל, חשיבותו הגדולה של האתר היא בהיותו הצעד הבא של הנשקת הגרעין: במרכז זה פעל המכון שמעבד את גז האורניום שהועשר בסרכזות לרמה צבאית, והופך אותו לחומר מתכתי שאפשר להשתמש בו בפצצה גרעינית. כמו כן פעל שם מרכז המרה של עפרות אורניום, הלוקח את המחצב הטבעי ומשנה את מצב הצבירה שלו לגז, כדי שאפשר יהיה להזרים אותו לסרכזות להעשרה.
ישראל תקפה את הצד המזרחי של האתר הזה בליל הפתיחה של המלחמה, ולפי הדיווחים השמידה את שני מפעלי העיבוד וההמרה – וכך מנעה מאיראן את היכולת להמשיך להפוך אורניום מועשר לחומר המתכתי המצוי בפצצה, ובלמה את המשך בניית המתקן הגרעיני. היא חזרה ופגעה במתקנים פעמים נוספות, ואחריה תקפה אותו ארה"ב בטילי טומהוק ששוגרו מצוללות.
אם לא קיים באיראן אתר סודי מקביל, השמדת האתר הזה תחסום את דרכה של איראן להגיע עצמאית לפצצה ולהעשיר עוד אורניום, ובכך תוחזר התוכנית הרבה מאוד לאחור.
שני עניינים נוספים הקשורים באתר: מצויות בו מנהרות תת־קרקעיות לאחסון חומר בקיע, ובו ראו אנשי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בפעם האחרונה את 400 הקילוגרמים שהעשירה איראן לרמה של 60 אחוזים לפני פתיחת המלחמה. מנהרות אלה נפגעו בתקיפה האמריקנית, וייתכן שבכל זאת אוחסן בהן חלק מהאורניום המועשר. בנוסף, ערב המלחמה, מיד אחרי שמועצת הנגידים של סבא"א פרסמה גינוי לאיראן בשל הפרת האמנה נגד הפצת נשק גרעיני, הודיעו האיראנים בתגובה כי יפתחו אתר העשרה שלישי. אתר זה, ככל הידוע לסבא"א, עתיד היה לקום באספהאן. לא ברור אם כבר היה קיים ואיראן רק הכריזה עליו, או שמדובר בתוכנית עתידית.
ערב התקיפה האמריקנית המתינו כולם למפציץ היקר בעולם, שיוכל לבצע את המלאכה החשובה של פגיעה בפורדו. אומנם מדובר באתר ההעשרה הקטן ביותר של האיראנים, עם כ־2,500 סרכזות, אך הוא היה ממוקם בבטן הר, במתקן חסין להפצצות רגילות, ובעומק של כשמונים מטרים. המתקן הזה, לפי החשד, נועד לשמש להעשרת אורניום עד לרמה הצבאית הדרושה לפצצה, וסבא"א הודיעה כי נמצאו בו שרידים של אורניום מועשר בדרגה גבוהה, כמעט צבאית.
ערב התקיפה האמריקנית נראה היה שהאיראנים מילאו באדמה את פתחי האתר כדי לרכך את פגיעת הפצצות, אך לפי צילומי לוויין הפצצות האמריקניות חדרו דרך פתחי האוורור, ובסבירות גבוהה מאוד פגעו באולמות ההעשרה התת־קרקעיים ונראה שהביאו להשמדתם. ייתכן שהמתקן כולו יצא משימוש. לדברי סבא"א, לאתר נגרם "נזק כבד", מה שמוסיף להפרכת הטענות שהפצצות פגעו רק בפני השטח.
בהמשך דווח כי ייתכן שבאתר זה שמרה איראן 400 ק"ג של אורניום שהועשר לרמה של 60 אחוזים, אך לדברי האיראנים הם הועברו משם ערב התקיפה. לא ברור אם הטענה נכונה, או שמא האורניום קבור כעת בבטן ההר, מתחת להריסות.
בשנת 2015, עוד לפני חתימת הסכם הגרעין, הפעילה הרפובליקה האסלאמית כור של מים כבדים באראכ. חשיבותו של הכור הזה היא ביכולתו לשמש מסלול חלופי ליצירת פצצה גרעינית: בכור כזה אפשר לייצר חלקיקי פלוטוניום, חומר שאינו מצוי בטבע אך הוא בקיע מאוד, ואפשר לבנות באמצעותו פצצה. לפי מבנה הכור שהוקם באראכ, ניתן היה להפיק ממנו די חומר לבניית שתי פצצות בשנה.
צילום לוויני של של מפעל העשרת הדלק פורדו (FFEP) באיראן לאחר תקיפות אוויריות אמריקאיות | צילום: AFP
במסגרת הסכם הגרעין אמורה הייתה להיחתם ליבת הכור הזה, ובטון נשפך לצינורות הקירור שלו. אלא שגורמים איראניים הודו בהמשך כי הסתירו מסבא"א צינורות אחרים, שיוכלו להחליף את אלה שנסתמו, ונראה שהליבה לא נסתמה. בניית הכור מחדש החלה לפני שנים אחדות, ולדברי צה"ל הוא לא היה פעיל, אך הדבר היה צפוי להתרחש בקרוב. כשבוע לאחר תחילת המבצע הפציצו מטוסי חיל האוויר את הכור. בצילומי לוויין נראה חור גדול בכיפה שמעליו, המעיד כי הפצצה חדרה פנימה וככל הנראה גרמה שם נזק ניכר.
מלבד ארבע המטרות הגדולות של תוכנית הגרעין, איראן הצהירה בפני סבא"א על קיומם של עוד כעשרים נקודות לפחות שבהן התבצעה פעילות הקשורה לתוכנית. סביר להניח שיש עוד נקודות שלא הצהירה עליהן, כך שבסך הכול יש לא מעט אתרים שחשיבותם נמוכה יותר.
פרצ'ין, למשל, הוא בסיס צבאי המרוחק כשלושים קילומטרים מהבירה טהרן. לפי ארכיון הגרעין האיראני שתפסה ישראל, זהו האתר המרכזי שבו נעשתה עבודה להנשקת החומר הבקיע, כולל פיתוח מקור הניוטרונים – כלומר, זרם של ניוטרונים שנורה לעבר האורניום המועשר ויוצר את תהליך הביקוע; וכן הכנת חומר הנפץ הפלסטי העוטף את ליבת הפצצה ויוצר את תהליך דחיסת האורניום למרכז. אתר זה הותקף כבר באוקטובר, בתגובת צה"ל על ליל הטילים השני, ובמבצע הנוכחי הותקף כמה פעמים.
גם בטהרן עצמה פעלו כמה מרכזים של תוכנית הגרעין, כולל מעבדות מחקר, כור מחקרי קטן, מטה ספנ"ד – הארגון שהוביל את פיתוח תוכנית הגרעין – וסדנאות לייצור סרכזות מתקדמות. ישראל תקפה כמה מהמרכזים הללו במהלך המלחמה, וככל הנראה גרמה להם נזק רב.
אתר נוסף לייצור סרכזות מצוי בכרג', עיר הררית המרוחקת כארבעים קילומטרים מטהרן. סבא"א הודיעה כי ישראל תקפה את האתר בשבוע הראשון של המבצע, ולדבריה נהרסו שם שני בניינים שבהם יוצרו חלקים של הסרכזות.
עם כלביא: צילום לווין של הנזק במרכז הטכנולוגיה הגרעינית באספהאן לאחר תקיפות אוויריות אמריקאיות | צילום: EPA
יש גם מרכזים של תוכנית הגרעין שככל הידוע לא הותקפו, אם משום שחשיבותם משנית ואם מסיבות אחרות. מכרות האורניום בגצ'ין ובסקאנד לא נפגעו, וכך גם המפעל לייצור "עוגה צהובה" מאורניום טבעי בארדכאן. נוסף עליהם לא התקרבה ישראל לתחנת הכוח הגרעינית בבושהר, כור גרעיני להפקת חשמל שככל הידוע שימש למטרות אזרחיות בלבד. זהו "כור חם" שפגיעה בו עלולה לחולל נזק קרינה כבד, מלבד ההשפעה החמורה שתהיה לכך על משק החשמל המקרטע של איראן והסבל שייגרם לאזרחים.
הממד השני של תוכנית הגרעין הוא הידע שצברה איראן. ישראל קראה תיגר על האמירה שלפיה אפשר להשמיד את המתקנים הפיזיים אך לא את הידע שנצבר, ורדפה אחר מדעני הגרעין הבכירים באיראן. במבצע האחרון היא הצליחה לחסל כ־15 כאלה, ובהם כמה מהאישים הבולטים שהובילו את התוכנית במשך שנים. חסרונם יורגש מאוד אם איראן תנסה להתניע מחדש את המיזם לפיתוח הפצצה. ישראל פגעה גם במוקד ידע אחר: היא תקפה ישירות את האתר שבו נשמר הגיבוי של ארכיון הגרעין, תשתית הידע של התוכנית כולה, שאת העותק המקורי שלה גנב המוסד מאיראן ב־2018. ישראל השמידה את הגיבוי, וכך נותרה טהרן בלי הארכיון.
החומר הבקיע שפיתחה איראן, הממד השלישי בתוכנית, הוא אחת השאלות הגדולות שעודן פתוחות: מה קרה ל־400 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוזים? זו אחת הסיבות לדאגה שחשים בקהילה הבינלאומית, שכן גם סבא"א ומדינות אירופה הדגישו שאין כמעט שימוש אזרחי לאורניום המועשר לרמה כזו, וכי הוא עשוי לשמש רק לייצור נשק גרעיני.
לפני המתקפה, כאמור, אישרו בסבא"א שחומר זה היה מאוחסן באספהאן, אך לטענת האיראנים הוא הועבר מבעוד מועד. ככל הנראה היה חומר בקיע בכמות מסוימת בנתנז, וייתכן שמאות הקילוגרמים שהועברו מאספהאן אוחסנו בפורדו – אלא שגם משם האיראנים טענו כי הוא הועבר. עם זאת, מומחים רבים מפקפקים בטענה זו. מכל מקום, האמריקנים הפציצו את התעלות התת־קרקעיות באספהאן, פגעו עוד באתר התת־קרקעי בנתנז וגם בפורדו. ייתכן שמאות הקילוגרמים הללו, כולם או חלקם, קבורים כעת מתחת להריסות, ייתכן שהושמדו, אך אולי – כדברי האיראנים – הם נמצאים במקום בטוח. בעתיד עשויה להתקבל תשובה על כך. אם יימצאו, האיראנים יצטרכו לחשוב מה לעשות בהם, שכן מתקני ההעשרה כנראה הושמדו, וכך גם המרכז לעיבוד אורניום. במצב הנוכחי, ככל הידוע לנו, הם לא שמישים לאיראן.
ישראל מוכרחה לגבש בהקדם תמונת מצב עדכנית של הנעשה באיראן. מלבד הפגיעה בגרעין, ישראל שיבשה באופן מובהק את מערך הפיקוד והשליטה האיראני כבר בליל הפתיחה, כשחיסלה רבים ממפקדיו הצבאיים. היא הרגה שלושה רמטכ"לים איראנים ואת יורשו של אחד מהם, הפציצה מפקדות ובסיסים, חיסלה את צמרת חיל האוויר ואת מערך המודיעין של משמרות המהפכה, הרגה בכירים בכוח קודס, השיגה שליטה אווירית בשמי המדינה ועוד. בנוסף היא פגעה קשה בתוכנית הטילים, ובייחוד במפעלי הייצור שלה, והוכיחה כי מערך הכטב"מים בפני עצמו איננו יעיל מול ההגנות שלנו. בה בעת, יש שאלות לא פתורות כמו יציבות הממשל, זהותם של כמה בכירים שגורלם לא ידוע ועוד.
אם תישמר הפסקת האש, איראן עשויה לפעול בשתי דרכים במקביל: ראשית, היא תנסה להגיע למסגרת הסכמית עם ארה"ב או מדינות אירופה על תוכנית הגרעין, מה שעלול להעמיד את ישראל בדילמה אם לציית למסגרת כזו. הרבה מאוד תלוי בשאלת האכיפה, ועד כמה היא תהיה יעילה. אם ישראל תהיה סבורה שמנגנון האכיפה רופף, אסור לה להתחייב להשתתף במתווה כזה. שנית, האיראנים ינסו בעתיד להתחמש מחדש, להצטייד, להיעזר בבעלי בריתם ברוסיה ובסין כדי לקדם את יכולותיהם, והפעם הם יונעו גם מתחושת נקם ורצון להשיב לישראל מנה אחת אפיים.
איום הגרעין נפגע קשה, אך לא הוסר כליל. מתקני הגרעין בנתנז | צילום: AP
הדינמיקה שהתפתחה מול ממשל טראמפ עלולה להציב את ישראל בעמדה מורכבת. מכיוון שהנשיא מעוניין מאוד לרצות את בסיסי הכוח המנוגדים של מפלגתו, הוא היה מוכרח השבוע גם להציג הישג בדמות חיסול תוכנית הגרעין במכה מהירה, אך גם הפסקת אש שתמנע מהאמריקנים לשקוע במלחמה לא־להם במזרח התיכון. הביטוי לכך היה ה"ברקס" שנתן לישראל בפני תקיפה עצימה באיראן אחרי הפסקת האש, עקב שיגור הטיל לצפון בשעות הבוקר של יום שלישי. האם זו הדינמיקה שתתקיים גם בעתיד בין ישראל לארה"ב, כאשר בירושלים ייאלצו "לבקש רשות" לפני כל תקיפה? מכיוון שישראל נדרשת לסכל את ההצטיידות האיראנית בגרעין ובטילים, לשאלה הזו תהיה חשיבות גדולה. העובדה שטראמפ הדגיש שוב השבוע, אחרי תום המלחמה, כי לאיראן "לעולם לא תהיה פצצה", ואיים לתקוף שוב אם היא תפתח מחדש את תוכנית הגרעין – מעודדת מבחינת ישראל.
אפשרות אחרת היא קריסת הפסקת האש וחידוש של הלחימה. ישראל מוכרחה להיערך גם לתסריט כזה, ולבנות מחדש את מערכיה: המיירטים, החימוש, מאגרי הדלק ועוד. עליה גם לגבש מחדש "בנק מטרות" ולוודא שהרשימה כוללת מטרות איכותיות – בכירים במשטר ובממסד הצבאי, תשתיות ובסיסי צבא. לשם כך, אגב, ישראל מוכרחה להבין את מלוא היקף הפגיעה במתקנים העיקריים של איראן בתחום הגרעין והטילאות, אם יש צורך לחזור ולפגוע בהם, ומהן אפשרויות הפגיעה באתרים קטנים שטרם הותקפו.
בזירה הדיפלומטית צריכה ישראל להתכונן לכמה תרחישים: במקרה של הסכם גרעין, עליה לדחוף ולקדם מנגנוני פיקוח ואמות מידה שיהיו מתאימים לצורכי הביטחון שלה. יש גם אפשרות להסכם חלקי, למשל, או הידרדרות ל"מלחמת התשה" מול טהרן, שתתנהל בעצימות נמוכה יותר, במקביל למאמץ המדיני, ותכלול תקיפות ספורדיות של חיל האוויר לצד שיגור טילים בקצב מדוד.
כמו כן, ישראל מוכרחה להגביר את שיתוף הפעולה המודיעיני שלה עם בעלות בריתה – ארה"ב ומדינות אחרות –
כדי לפקח על מצב תוכניות הגרעין והטילים, ולוודא כי כל פרט ידוע לנו. חשוב גם לסכל שיתופי פעולה שהאיראנים ינסו ליזום עם מדינות אחרות. כך למשל, אמירתו של הבכיר הרוסי דמיטרי מדבדב כי יש מדינות שישמחו להעביר לאיראן ראשי נפץ גרעיניים, צריכה להדליק נורות אדומות.
בנוסף, יש לבחון את האפשרות להגביר את משטר העיצומים על איראן, בעקבות העדויות על ניסיונותיה להתקדם לגרעין צבאי. העיצומים עשויים גם למנוע מאיראן לסייע לארגוני הפרוקסי שלה ולגורמי טרור עולמיים לבצע פעולות נגד מטרות מערביות, וגם לעכב את פיתוח הטילים שלה – שבעתיד יוכלו להגיע גם עד מרכז אירופה, ואולי אפילו עד ארה"ב. הציוץ של הנשיא טראמפ ביום שלישי, שבו התיר לסין לקנות נפט מאיראן, מבטא מגמה מדאיגה, ויש לברר עם הממשל את טיב מדיניותו העתידית.
בסופו של יום, לישראל יש סיבות רבות להיות מרוצה ואף לחוש גאווה. ההרתעה שוקמה, צה"ל החיה את הדימוי הישראלי של נועזות ויצירתיות התקפית, וביסס את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית. ההצלחה מעוררת תקווה שאפשר יהיה להרחיב את מעגל המדינות שחברות בהסכמי אברהם, ולכלול בהן מדינות שטרם נרמלו את יחסיהן עם ישראל.
מבצע מורכב מאוד, שעמלו עליו במשך שנים, הפך למערכה של הפצצות בלתי פוסקות באיראן, כמעט בלי אתגור ובלי פגיעה באיש מטייסינו. תוכנית הגרעין הוחזרה ככל הנראה שנים רבות לאחור, והאיראנים יחשבו היטב כיצד לחדש אותה בלי שיתגלו. תוכנית הטילים נפגעה, וכעת יש זמן להיערך לסיבובים נוספים. ארה"ב פרעה את שטר הערבות לביטחונה של ישראל, ויש לקוות כי רבים התרשמו מעוצמת הברית בין המדינות ויפיקו לקחים.
בטווח הזמן הקרוב, כל סיבוב נוסף עם איראן יתחיל מנקודת פתיחה טובה יותר, עם ביטחון וניסיון ישראלי רב יותר. אסור להיתפס לשאננות, אבל נראה שמצבנו טוב בהרבה מבעבר. הסכנה לא תחלוף כל עוד משטר האייתוללות עומד איתן, אך בינתיים אפשר להתבונן רגע לאחור בסיפוק, ומיד אחר כך לקום ולהתכונן שוב לסבב הבא מול טהרן.
אלי קלוטשטיין הוא חוקר במכון משגב לביטחון לאומי