"אני לא מלמד ילדים על כדורגל, אני נותן להם סיפורי השראה"

אביו של יוחאי שטנצלר תמיד אהב לספר לו סיפורים כשהיה ילד. הוא נהג לקרוא ולזכור סיפורים מרחבי העולם, ומהם בלטו במיוחד סיפורים על כדורגל. "היה לו עניין באנשי העולם הגדול. הוא רצה להכיר תרבויות שונות, מקומות שונים, והיה מספר לי על כוכבי כדורגל שזכה לראות – פלה, מראדונה. חיינו בעידן שאין בו רשתות חברתיות, ואלו היו הדברים הראשונים שחשפו אותי לעולם הכדורגל העולמי. התשוקה שלי אליו היא תמיד מעבר לכדורגל. אני נהנה להגיע למקומות חדשים, להיחשף לתרבויות אחרות, להכיר את הדגלים שלהם ואת ההיסטוריה שם. מבחינתי זו המהות של כדורגל".

החודש הוציא שטנצלר את ספר הילדים השני שלו, "בעיטת פתיחה 2", שכמו קודמו מספר את סיפורם של תשעה כדורגלנים וכדורגלנית, והדרך שעברו בחייהם כדי להפוך להיות הגדולים בכל הזמנים.

אפשר למצוא בהם את כריסטיאנו רונאלדו שגדל באי מרוחק באוקיינוס האטלנטי, ונהיה בעבודה קשה אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים; את דידייה דרוגבה, שבמו רגליו עצר את מלחמת האזרחים במדינתו חוף השנהב; ורונאלדיניו, כוכב־העל הברזילאי שגדל בשכונה ענייה בעיר פורטו אלגרה והצליח בלי נעלי כדורגל להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בעולם.

שטנצלר (44), נשוי ואב לשני בנים, גר בגדרה ומגדיר את עצמו "רואה חשבון ביום, ורואה ספורט בכל שאר הזמן". הוא מספר שהכול התחיל מסיפורים שהעביר לילדיו. "סיפרתי להם על השער של קאקא מול מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות ב־2007", הוא נזכר, "איך הוא עבר אותם בקלילות, גרם לשני מגינים להתנגש זה בזה וכבש את השער. כשסיפרתי להם הם ממש התגלגלו מצחוק, והבנתי את הכוח שיש בסיפור סיפורים כאלה לילדים. אז גם הבנתי שאין עדיין סדרה שמלמדת ילדים על כוכבי כדורגל גדולים. יש על מדענים ומוזיקאים ונשים ששינו את העולם, אבל על כדורגלנים - אין. החלטתי ללכת על זה".

לכאורה, רואה חשבון שגר בעיר פרוורית הוא הדמות האחרונה שתכתוב ספר כדורגל, ועוד ספר שייכנס לרשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך לילדי בית הספר, ויוביל אותו לסדרות הרצאות בספריות וחוגי כדורגל. אבל די לשוחח מעט עם שטנצלר כדי להבין שהספורט והכדורגל הם חלק מעולמו, לא פחות מהדיי ג'וב שלו, וכך היה מבחינתו כבר ממש מההתחלה.

שטנצלר נולד וגדל באשדוד, ומאז שהוא זוכר את עצמו עטף הכדורגל את עולמו. "אהבתי מאוד לשחק בשכונה", הוא נזכר. "נהניתי גם לראות כדורגל בטלוויזיה ולשחק במשחקי מחשב. בגיל שמונה נכנסתי לזה יותר ברצינות, דרך הסיפורים של אבא שלי ומתוך הרצון להכיר תרבויות. לגדול בבית כזה המחיש לי את הקשר בין ספורט לתרבות ולחינוך".

השיא התרחש בכל ארבע שנים, כשהנבחרות הטובות בעולם התקבצו לשחק במונדיאל. זה התחיל כבר במונדיאל 1994, כשהיה בן 12 בלבד. "הייתה לי מעין מחברת שהייתי מדביק בה גזרי עיתונים של משחקים", הוא מספר, "כתבתי ליד כל משחק פרשנות עיתונאית של ילד בן 12 על מה שקרה בו, מעין דיווח. כשהסתיים המונדיאל והתחילו המוקדמות לטורניר של 1998, פתחתי מחברת חדשה לשלב המוקדמות. זה היה עידן שבו כל המידע שהיה קיים היה רק בעיתונות, האינטרנט עוד לא היה ממש רלוונטי. לא הגעתי למאה אחוז מהדיווחים כי לא הכול סוקר בעיתונים".

"חשבתי לעצמי שכולם בספר התחילו עניים מרודים, וצריך להביא גם כיוון אחר, אז הכנסתי את דיוויד בקהאם"

אז הפכת למומחה של החבר'ה לענייני כדורגל.

"אפשר לומר. בכיתות הנמוכות הרבה מהילדים אוהבים לשחק ולראות כדורגל, אבל עם השנים הקשב למשהו ספציפי הולך לאיבוד, וכל אחד מוצא את עצמו במשהו אחר. מגיל צעיר הבנתי שהערך שלי לא מתבטא על המגרש עצמו. אני אולי לא הספורטאי, אבל אני אוהב להיות המומחה. בגיל 18 כבר השתתפתי בשעשועון 'זה רק ספורט' ששודר ברשות השידור, אז גם הבנתי שאני חזק בדיבור על ספורט".

אחרי השחרור מהצבא חלם שטנצלר להיכנס לערוצי הספורט ואף עשה קורס שדרני ספורט עם אבי מלר ז"ל ועמית הורסקי, אבל הבין מהר מאוד שזה לא יהיה ענף הפרנסה המרכזי שלו. "החלום היה לשדר משחקים", הוא אומר, "כמו שאתה ילד ומשחק בפיפ"א ומשדר לעצמך את המשחק. הבנתי שאני לא רוצה להתחיל כשדר קווים במשחק של הליגה הלאומית. שם גם גיליתי שאני יודע לכתוב, אבל החלטתי לעזוב את הכיוון הזה ולטוס לטיול בדרום אמריקה".

אחרי שחזר מהטיול נרשם שטנצלר ללימודי כלכלה וחשבונאות והחל לעבוד כרואה חשבון, וכיום הוא עובד כמנהל כספים של חברה בורסאית בתחום הפארמה. אבל החיידק ההוא, שנבט אי שם בגיל 12 במונדיאל 1994, תופס אותו בכל ארבע שנים כשמתקרב המונדיאל. "סביב מונדיאל 2006 החיידק לכתוב משהו על כדורגל הציק לי שוב", הוא נזכר, "אז חיפשתי באינטרנט מקומות לכתוב עליהם, ולאט־לאט התקדמתי בזה".

כבר שנים שהוא כותב בשלל פלטפורמות ברשת. בין השאר כתב וערך באתר "ליגה" ("התחלתי שם בלכתוב על סצנת הקריקט באשדוד, זה עניין מטורף בעיר שבה קהילה הודית גדולה"), משם נדד לאתרים שמיועדים לכתבות וטורי אוהדים, ובהם "דה באזר" ו"הזווית" (גילוי נאות: כתבנו יחד ב"הזווית" למשך תקופה ארוכה), וכיום הוא כותב בעיקר ברשתות החברתיות. לפני המונדיאל הקודם העלה לפני עיתונאי הספורט שרון דוידוביץ' את הרעיון לכתוב ספר שיעסוק ברגעים הגדולים של המונדיאל. בספר, שנקרא "פלאי מונדיאל", כתב שטנצלר כמה פרקים, ובהם על מסע הקסם של נבחרת קרואטיה במונדיאל 1998 ועל "משחק המאה" בין גרמניה לאיטליה במונדיאל 1970.

בתקופה שכתב ל"פלאי מונדיאל" הוא כבר עבד על ספר משלו. "עבדתי על הספר הזה לפחות שש שנים, הוא עבר הרבה צורות. בהתחלה חשבתי לכתוב על רגעים חשובים של שחקנים גדולים סביב תחרויות המונדיאל, אבל המנחה שלי באחת מסדנאות הכתיבה אמרה - 'תן לי סיפור משם'. סיפרתי לה את הסיפור שאבא שלי סיפר לי על פלה, והיא אמרה 'או, יש כאן בסיס לספר'".

הספר הראשון, "בעיטת פתיחה", יצא לאור בסוף 2023, וכל פרק בו מספר בשפה פשוטה על גיבור כדורגל אחד. הסיפור מתחיל מהילדות שלו, דרך הקשיים שעבר ועד להצלחות הגדולות שהוא השיג בכדורגל העולמי.

איך עבדה הבחירה של השחקנים לספר הראשון?

"בהתחלה עדיין הייתי בקונספט של מונדיאל, לכן אמרתי שאם הולכים על פלה חייבים גם את מראדונה. שניהם שם, אז אי אפשר שלא להכניס את מסי וכריסטיאנו רונאלדו. ואז חשבתי לעצמי שכולם התחילו עניים מרודים, וצריך להביא גם כיוון אחר, אז הכנסתי את דיוויד בקהאם. הייתי צריך שוער, ובחרתי בדינו זוף האיטלקי, ואז חשבתי שצריך גם כדורגלנית כדי לדבר גם לילדות שיקראו את הספר, וכתבתי על מרתה הברזילאית. ככה בניתי את הקונספט של הספר - הרכב פותח של 11 סיפורים".

סיפור מעניין שנוסף לספר הראשון כתבה ד"ר שלומית גיא, חוקרת בתחום האלימות בספורט, על השחקנית הבריטית לילי פר, אישה פורצת דרך שכבר בתחילת המאה העשרים נאבקה להקים את ענף כדורגל הנשים ונכנסה להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי. "רמי שיר, העורך שלי (העורך הראשי של עיתון הילדים והוצאת הספרים "אצבעוני", ח"ע) מצוין כעורך ספרותי", מסביר שטנצלר, "אבל אין לו באמת מושג בכדורגל. הייתי צריך מישהי שגם מכירה את מלאכת העריכה וגם מבינה בכדורגל, ושלומית הייתה שם כדי לקרוא ולבסוף גם להוסיף את הפרק החשוב מאוד שלה".

למה הוספת בשני הספרים סיפורים על כדורגל נשים?

"גם כדי לתת לילדות שקוראות את המקום שלהן, לתת להן להרגיש שגם להן יש מקום, וגם לחשוף לילדים שקוראים את הענף הזה, שבשנים האחרונות זוכה לפופולריות הולכת וגוברת. לו הייתי עושה אוסף של סיפורי כדורגל נשים, לא בטוח שילדים היו פותחים את הספר. אבל אם אני מכניס סיפורים על מסי ומראדונה, ובפנים מכניס גם סיפורים כמו של מיה האם או מרתה - זה גורם להם להכיר יותר".

"למראדונה יש סיפור מורכב של כדורגלן ענק, אולי הגדול ביותר בכל הזמנים, ואישיות בעייתית מאוד בלשון המעטה. הצגתי דמות לא מושלמת, וזה גם מסר להעביר לילדים, שהחיים מורכבים"

הסיפור המלא של כל אחד מכוכבי הכדורגל האלה ארוך. איך החלטת מה להכניס לספר ומה להשאיר בחוץ?

"אני מקביל את הספר הזה לספרי ביוגרפיה. אחת העבודות החשובות שעושים בכתיבת ביוגרפיה היא להבין מה מהסיפור שאתה רוצה לספר הוא מהותי ומה הוא אנקדוטה. בהרבה סיפורים בספר היו לי המון פרטי מידע שרציתי להוסיף על כל אחד מהם, אבל מטרת הסיפורים היא לא לתת דיווח יבש על השחקן, אלא לדבר על הקשיים שהיו לו בחיים, על ההשראה שהוא יכול לתת לילדים, על האתגרים שהוא הצליח לצלוח".

מה הערך החינוכי שיש בספרים לילדים שקוראים אותם?

"ברשתות החברתיות הילדים מקבלים הרבה מידע על כדורגל. אני לא בא ללמד אותם על כדורגל. אני רוצה לתת להם סיפורי השראה, ללמד אותם על תרבות, על מקומות שהם אולי לא מכירים. לכן ניסיתי לגוון בסיפורים, להביא שחקנים ממקומות שונים. אני גם רוצה לעודד קריאה. להשתמש בדבר שהילדים מכירים כדי למשוך אותם לקרוא. אני רוצה ללמד את הילדים להתמודד עם קשיים ולדעת לקבל את האחר, וזה עובד דרך כל הסיפורים שבספר".

"בעיטת פתיחה", שיצא כאמור בסוף 2023, כולל בתוכו גם את סיפורו של הכדורגלן הקרואטי לוקה מודריץ', אחד הכוכבים הגדולים בעשורים האחרונים בעולם הכדורגל שמוביל גם אחרי גיל 40 את נבחרתו במונדיאל הקרוב. "כשעבדתי על הספר התלבטתי אם להכניס את הסיפור שלו", מודה שטנצלר, "כי יש סיפור קצת כבד על הילדות שלו. הוא גדל ביוגוסלביה של תחילת מלחמת הבלקן. את סבו הוציאו להורג הכוחות הסרבים במלחמה. הספר יצא כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר, ולצערי נעשה רלוונטי גם לילדים בישראל. אני מקווה שחלקם שאבו מהסיפור של מודריץ' נחמה והשראה".

על הספר החדש, שנקרא בשמו המלא "בעיטת פתיחה 2: מחצית שנייה", עבד שטנצלר כשנתיים, והוא כולל עשרה סיפורים חדשים. את הקרדיט להבאת הספר לקו הגמר שטנצלר זוקף לזכות רבים, ובהם המאייר של ספריו, אל־עד קניגסברג. "חיפשתי זמן רב מישהו שיתאים לאייר את הספרים, ולשמחתי מצאתי את אל־עד. הוא בחור חירש, ולכן התקשורת איתו רק כתובה. מבחינתי האיורים של הספר הם לפחות 50 אחוז ממנו - השחקן מאויר גם כילד בסביבה שבה הוא גדל, והילדים מתחברים לילד שהוא היה וגם לשחקן שהוא היום".

שלא כספר הראשון, שעסק באגדות עבר או בשחקנים מוכחים בשלהי הקריירה שלהם, בספר החדש מוזכרים סיפוריהם של שחקנים צעירים שמככבים כיום בקבוצות העילית של הכדורגל העולמי. בין השאר מוצג סיפורם של החלוץ הנורבגי של מנצ'סטר סיטי, ארלינג האלנד, והכוכבים הצעירים של ריאל מדריד, קיליאן אמבפה וויניסיוס ג'וניור.

למה בעצם להכניס לספר כזה סיפורים של שחקנים צעירים שרק בתחילת הקריירה שלהם?

"אני אקרא לזה צעד שיווקי, ואני לא חושב שזה דבר רע בהכרח. אני לא אעשה פרק רק מכיוון ששחקן כלשהו פופולרי, ואני צריך שיקנו את הספר. אני רוצה שהילד שיקרא יימשך לקרוא את הספר בגלל ויניסיוס או האלנד, ואז ימשיך ויקרא על יוהאן קרויף או לב יאשין שגם מופיעים בספר הזה, שהשפיעו בצורה מכריעה על הכדורגל ועברו מסע חיים ארוך ומלא. צריך לתפוס את הילד במה שהוא מתחבר אליו, אבל זה לא רק זה. למשל על ויניסיוס התלבטתי ואמרתי לעצמי שאני רוצה להבליט את הדרך שלו להתמודד עם גזענות, כדי לתת לילדים זווית שאולי הם פחות מכירים ממנו".

סיפור מורכב ששטנצלר בחר להכניס הוא סיפורו של לאמין יאמל, כוכב הכדורגל הספרדי של ברצלונה. לא רק שיאמל עדיין לא חגג את יום ההולדת ה־19 שלו, הקריירה הקצרה שלו מלווה בשערוריות, ובהן אביו שנדקר בחניון בעיר מאטרו בספרד, דיווח על מסיבת יום הולדת הזויה שבה שכר יאמל דוגמניות וגמדים שישעשעו אותו, והשערורייה האחרונה במהלך חגיגות האליפות האחרונה של ברצלונה לפני כמה חודשים, כשהניף במהלך החגיגות את דגל פלסטין.

איך אפשר לראות בלאמין יאמל דמות להערכה?

"אתן דוגמה דווקא מהספר הראשון כדי לענות, וזה הסיפור על מראדונה. גם שם יש סיפור מורכב מאוד של כדורגלן ענק, אולי הגדול ביותר בכל הזמנים, ואישיות בעייתית מאוד בלשון המעטה. הבאתי דמות לא מושלמת, וזה גם מסר להעביר לילדים, שהחיים מורכבים. בנוגע לעניין הדגל – זה קרה קצת אחרי שהספר יצא, אולי הייתי חושב אחרת, אף על פי שזה הלך הרוח היום בספרד, ויותר מזה – אני לא מתרגש מכל אחד שמונע מבורות ובוחר לנקוט עמדה על סמך הפופולריות שלה בלבד. אני כאן כדי לספר את הסיפור שהוא בעיניי מעורר השראה, במנותק מהפוליטיקה מסביבו".

השנתיים וחצי האחרונות שינו משהו מבחינתך בנוגע לכדורגל הבין־לאומי?

"אני אוהב מאוד כדורגל ומשתדל שלא להתרגש מדברים כמו לאמין יאמל. זה שונה במקרים כמו פפ גווארדיולה (מאמנה האגדי של מנצ'סטר סיטי שמתבטא רבות נגד ישראל, ח"ע) או אוהדי קבוצת הכדורגל הסקוטית סלטיק (אוהדים שמזדהים תדיר עם הפלסטינים, כולל הנפת דגל פלסטין וקריאות עידוד במשחק שנערך ב־7 באוקטובר 2023 בערב, ח"ע), שם מדובר באנשים שבוחרים צד מעוות של המציאות במודע, ומזה כבר אי אפשר להתעלם. לרוב זה באמת נובע מבורות, ואני משתדל לעשות את ההפרדה".

בעקבות הרקורד שלו כמספר סיפורי כדורגל הפך שטנצלר לאחת הדמויות הבולטות בתחום בישראל, ובעת האחרונה אף כתב פרק שלם בהסכת המונדיאל "שער" של תאגיד השידור "כאן" בהנחיית אורי לוי, שעוסק באצטדיון האצטקה במקסיקו שאירח את משחק הפתיחה של המונדיאל.

מה מעניין אותך לראות במונדיאל הקרוב מבחינת סיפורים?

"מה שיפה במונדיאל הוא שאתה לא באמת יודע מה הסיפור. פתאום יהיה סיפור על כדורגלן שמעולם לא שמעת עליו, והנה הוא יחתום בקבוצה גדולה ויהפוך לדבר הגדול הבא. הפעם המונדיאל ענק, אולי גדול מדי. כילד הייתי רואה את כל המשחקים של המונדיאל, לא בטוח שזה מה שיעשו הפעם הילדים שלי, אבל לך תדע. אני מאמין שבגלל המבנה המוזר של הטורניר הזה יהיו הרבה דברים מוזרים, למשל נבחרות שכבר בסיבוב הפלייאוף הראשון יפגשו נבחרות חזקות שהם לא חשבו לפגוש".

ההצלחה של הספר הראשון הביאה את שטנצלר גם להתחיל להרצות עליו. "אני לא אדם של דיבור מול קהל", הוא מודה, "ומעולם לא עשיתי דבר כזה. הרעיון במפגשים כפול – גם לחשוף ילדים שכבר בספריות לספר שלי וגם להביא את הילדים שאוהבים כדורגל אל הספרייה ולעניין אותם בעולם הספרים. זה נעשה בשיח פתוח עם הילדים על החלומות והקשיים שלהם, ועל איך מתוך האתגרים נולדים הכוכבים. אני מספר להם על פלה, שאפילו לא היה לו כדור, ואומר להם – אם אפילו בלי כדור הוא הגיע למה שהוא הגיע, תחשבו מה אתם יכולים".

עם הצלחת מפגשי הספריות נכנס שטנצלר גם לחוגי הכדורגל לילדים, שם הוא מחלק את הספרים ומרצה לפני הילדים, אירועים שמספקים לו רגעים מיוחדים ומרגשים. "פנה אליי מורה מהיישוב הצ'רקסי כפר כמא", הוא מספר. "הוא ביקש להביא לכל תלמיד בבית ספר המעורב בכפר ספר בתחילת השנה. הלכתי לפגוש אותו בשבוע שעבר, והוא עשה לי סיור בכפר וסיפר על ההיסטוריה שלו והמורשת, בגלל זה בדיוק אני אוהב כדורגל, להכיר תרבויות שונות".

יש לך מחשבות ליצור ספרים לקהל בוגר יותר?

"יש המון ספרים שמסתובבים אצלי בראש או בתהליכים, גם תכנים לילדים קטנים יותר, גם למבוגרים, אולי גם להרחיב את הקונספט למקומות נוספים. למשל להוציא ספר על גיבורים אולימפיים ישראליים, סיפורי השראה שלהם".

אולי גם "בעיטת פתיחה" על כדורגלנים ישראליים?

"אני לא רוצה להגיע לביצה הזאת, לא רוצה להתעסק במה יגידו על מי שאכתוב עליו ומי שלא אכתוב עליו".

מה גורם לך להמשיך ליצור תוכן דווקא לילדים?

"ילדים הם קהל הרבה יותר נלהב, שיודע יותר להתמסר למה שהוא מתחבר אליו. יש ילדים שעושים יומני קריאה לשיעור עברית על פרקים מהספר, או כאלו שמקליטים לי בטלפון של ההורים שלהם הודעות שהם קוראים את הספר שוב ושוב. זה ממלא לי את הלב ונותן כוח להמשיך".