"אני מעדיף שיחמיאו לי על הפרשן שאני מאשר על השחקן שהייתי"

טורניר גביע העולם שיצא לדרך אתמול במקסיקו יימשך 39 ימים ובמהלכו יתקיימו 104 משחקים ב־16 ערים ואצטדיונים על פני שלוש מדינות. בישראל אפשר לצפות בכל אחד מהמפגשים בכאן 11 ובערוצי הספורט של צ׳רלטון ולכבוד המשימה המורכבת הזו שוגרו מישראל צוותים רבים של שדרנים ופרשנים מקומיים שיצאו למסע סיזיפי ארוך ומאתגר.

אחד הפרשנים שילווה אותנו בקולו במשך הטורניר כולו הוא גילי ורמוט, כדורגלן־עבר מחונן שהמציא את עצמו מחדש בשנתיים האחרונות כשהפך לאיש תקשורת בולט ומצליח, בין השאר כפרשן שמלווה את הליגה הישראלית וליגות בכירות באירופה. ״זה יהיה גביע העולם הראשון שלי בשטח עצמו גם כצופה וגם כאיש מקצוע והיה לי חשוב מאוד להגיע לשם במובן היוקרתי של העניין", אומר ורמוט. "עבורי זו החותמת שאני במעמד של פרשן בכיר בארץ אחרי שהתחלתי ממש מלמטה, בנוסף לעובדה שמצפה לי חוויה מיוחדת עם מסלול נהדר בארצות הברית ובקנדה״.

ורמוט יפרשן את המשחקים לצד שדרן הספורט של כאן 11 ליאן וילדאו שאיתו כבר שיתף פעולה בעונה האחרונה כאשר שניהם שידרו לרשת ב׳ את המשחק המרכזי בליגת העל. ״עד סוף שלב שמינית הגמר נשדר לטלוויזיה ומרבע הגמר ועד לסיום נעבור לרדיו, כשאני במקביל אהיה גם שדרן קווים מהמגרש עצמו לטלוויזיה לפני תחילת כל משחק״, מסביר ורמוט, ״במשך העונה אני משדר בכל שבוע כמה משחקים ובקיא מאוד בשחקנים שמשחקים באירופה, אז עבודת ההכנה תהיה קלה יותר עבורי. מנגד, בגביע העולם במשחק כמו קטאר מול מצרים צפויה לי עבודה הרבה יותר משמעותית כי אני לא מכיר את השחקנים ואת הדרך שהם עשו ואצטרך ללמוד הרבה כדי להגיע מוכן. אני מאמין שיהיה טורניר טוב והצרפתים הם המועמדים שלי לזכייה".

הפאזה הזאת בחייו של ורמוט החלה כאמור לפני שנתיים והיא שיאו של תהליך של חמש שנים מאז החליט בדצמבר 2020 להודיע על פרישה מכדורגל. ״זה היה תהליך שהחל עם החזרה שלי למועדון נעוריי הפועל חיפה בינואר 2018 אחרי שנים ששיחקתי במועדונים גדולים יותר והיה ברור שאני מגיע במטרה לסגור מעגל לקראת פרידה רומנטית מהענף״, נזכר ורמוט, ״ביוני 2020 סיימתי את החוזה שלי בתקופת הקורונה בלי קהל ביציעים, קיבלתי הצעות נמוכות כלכלית מקבוצות תחתית בליגת העל, לא רציתי לרדת ללאומית וכשהבנתי שחיים סילבס לא רוצה שאחזור לחיפה היה כבר די ברור לאן זה הולך. במקביל המשכתי להתאמן, לעבוד קשה ולנהל חיים ספורטיביים אבל רציתי לסיים בקלאס ובתחושה טובה, ובחורף הוצאתי את הודעת הפרידה״.

כמו רבים לפניו, ברגע אחד ורמוט מצא את עצמו חסר מעש אחרי שנים ארוכות ואינטנסיביות שבהן נחשב לאחד הכדורגלנים הבכירים במדינה. ״הריק היה מאוד גדול. קמתי בבוקר, שמתי את הילדים במסגרות, אשתי, שהיא אשת קריירה, הלכה לעבוד ונשארתי לבד בבית מרוח על הספה בלי לדעת מה יהיה איתי. למזלי מבחינה כלכלית יכולתי לקחת את הזמן קצת ולבדוק אופציות, אבל זו הייתה תקופה לא פשוטה״, ורמוט נזכר, ״התפקיד הראשון שלי אחרי הפרישה היה עוזר מאמן של גדי ברומר בנבחרת הנוער עד גיל 17 שנתון 2005 עם שחקנים טובים, אבל לא ריגש אותי להיות על הדשא ולהעביר אימונים ופחות התחברתי. במקביל התחלתי לעבוד כפרשן בספורט 1 במשחקים של ליגה שנייה באנגליה וגרמניה ולאט־לאט הבנתי שהתקשורת מדברת אליי יותר״. למרות ההבנה הזו הצעה להפוך למנהל המקצועי של הפועל רמת־גן, שחזרה העונה לליגת העל ואז הייתה בליגת המשנה, טרפה את הקלפים והובילה את ורמוט לקחת את התפקיד.

״אני לא רוצה לעשות מעצמי קורבן של הנסיבות כי בסוף אני זה שחתמתי על החוזה. כל מה שקרה מסביב הוביל לשם, ואם המועדון היה בריא לא הייתי עוזב. זה ממש לא היה עניין של כסף״

״זה אולי התפקיד היחיד בענף שיכול לעניין אותי, תפקיד מעניין ומאתגר אבל גם סיזיפי ותובעני. הייתי חלק ממערכת בתקציב נמוך והייתי צריך לעסוק באלף ואחד עניינים מורכבים יותר ופחות ואחרי שנה הרגשתי שמיציתי ונפרדנו כידידים. עוד בזמן משחקי מונדיאל 2022 הצטרפתי לפאנל של פודקאסט מבית ׳אול אין׳ לכמה שבועות, הם התרשמו ממני והציעו שנמשיך אבל בניגוד לאחרים אצלנו בתקשורת הספורט, אני לא רציתי לערב בין זה לבין עבודה בקבוצה, אבל כשסיימתי שם והחלטתי להשקיע את כל כולי בתקשורת פניתי אליהם והתחלנו לשתף פעולה״.

שיתוף הפעולה יצר את הסכת הכדורגל "קיקטוק" שוורמוט מגיש מספר פעמים בשבוע לצד ניב זריהן, שעבד בעבר כעיתונאי וכדובר בני יהודה יחד עם פרשנים מתחלפים, ביניהם שחקן העבר עומרי קנדה, מגן ימני שהפך לכוכב רשת בזכות התוכנית שהפכה בעצמה להצלחה גדולה ולשיחת היום ברחוב הספורטיבי בישראל. ״מה שאני אוהב בתוכנית הוא שאנחנו מאוד אובייקטיביים ונקיים בביקורת שלנו, אנחנו אוהבים לפרגן לכולם וגם לבקר שצריך. אנחנו לא אוהדים או שונאים שום קבוצה, לא באים לסגור חשבונות ועושים הכול בצורה קרה מצד אחד, אבל גם מתוך אהבה גדולה לכדורגל הישראלי, ואני חושב שאנשים מזהים ומעריכים את זה״, מנתח ורמוט את ההצלחה. ״היה יפה לראות מאמן כמו חיים סילבס, שבעצם גרם לי לפרוש מכדורגל שנה מוקדם יותר ממה שרציתי, מגיע אלינו להתראיין כי ידע שזה אובייקטיבי ואין סגירת חשבונות. הכרתי את זריהן בעבר כששידר בצ׳רלטון, נוצר בינינו קליק מיידי והדינמיקה בינינו מעולה, והאמת שההצלחה המהירה הפתיעה גם אותנו״.

הפודקאסט של ורמוט משודר במציאות שבה יש תחרות גדולה בין אתרי ספורט השונים, שחלק מהם לא מהססים לנקוט בדרכים לא אתיות של המצאת סיפורים, סגירת חשבונות אישיים וניגוד אינטרסים. ״מבחינתי אלו שממציאים סיפורים, סקופים ופרסומים ראשונים - שימשיכו ככה, כי לנו זה עושה את השירות הכי טוב כי אנחנו נבדלים מאחרים״, קובע ורמוט, ״כשבעלים או דובר של קבוצה מתקשר אליי, תמיד מפתיעה אותי ההבנה שיש לנו השפעה גדולה, כי אני בעיקרון אדם צנוע. זה שהגורמים הכי גדולים בענף פונים אליך זה סימן להצלחה שלנו. אני מאוד נהנה מההכנה לפרק, מבניית הליינאפ וכמובן מהצילומים עצמם״.

ורמוט סיים את הקריירה עם 535 משחקים, 63 שערים, 74 בישולים ו־28 הופעות בינלאומיות בנבחרת הבוגרת שבהן כבש שני שערים.

במבט לאחור אתה מרוצה מקריירת המשחק שלך?

״אני מעבר לחי איתה בשלום. קודם כול התפרנסתי מהתחביב שלי שזו פריווילגיה ענקית שגם היום אני נהנה ממנה. אני לא מחפש כבוד ושיפארו אותי ומבחינתי מה שהיה היה ונגמר, וכשמישהו ניגש אליי היום ורוצה להגיד לי משהו חיובי, אני תמיד מקווה שיחמיא לי על הפרשן שאני ולא על השחקן שהייתי כי אני שמח שאנשים אוהבים לשמוע אותי״.

מה הסיכוי שנראה אותך בעוד תפקיד בעולם הכדורגל?

״טוב לי בתקשורת, ואחד היתרונות שלי בניגוד לקולגות אחרות סביבי הוא שאני לא שואף להגיע לאף תפקיד באף מועדון, גם לא בהתאחדות. טוב לי במקומי, אני אוהב את המציאות שבה אני מנהל לעצמי את לוח הזמנים שלי ואני מקווה שאצליח להמשיך להתפרנס מזה בכבוד״.

*

גילי ורמוט, שיחגוג 40 בתחילת אוגוסט, נולד וגדל בקריית־ים. הוא נשוי לאיריס, אשת נדל״ן, ולזוג שני בנים ובת. ״הייתה לי ילדות טובה ופשוטה ואני זוכר את עצמי תמיד עם כדור, אוהב מאוד כדורגל ונחשב לשחקן הכי טוב בכיתה, בשכבה ובבית ספר״, נזכר ורמוט, ״סיפרתי לאחרונה לבכור שלי על התקופה הזו והוא אמר שהוא מקנא בי, שהיה שמח לחיות באווירה כזאת בלי טלפונים, בלי מסכים, טיקטוק וטרנדים שמתחלפים כל רגע ולדעתי הוא צודק כי הכול היה פשוט יותר, עם חברים בחוץ ובלי מותגים, יותר צנוע ובריא״.

ורמוט גדל במחלקת הנוער של הפועל חיפה כקשר התקפי ובעונה הראשונה שבה עלה לקבוצה הבוגרת, ב־2003/4, עזר לה לעלות לליגה הבכירה ובמדיה החל גם את דרכו בליגת העל. ביוני 2005 חתם לראשונה בהפועל תל־אביב ובשנתיים הראשונות במועדון זכה בשני גביעים והעפיל עם הקבוצה אל 32 הגדולות בגביע אופ״א. משם החל את דרכו באירופה עם עונה בגנט הבלגית שממנה חזר לקדנציה שנייה באדום, שם כבר הפך למנהיג וסמל של הקבוצה באחת התקופות הטובות בתולדותיה, עם עונת שיא ב־2009/10 אז כבש 9 שערים, בישל 17 (שיא ישראלי) וזכה עם הקבוצה באליפות ובגביע, כשהוא כובש גם שני שערים במשחק הגמר וזוכה בתואר שחקן העונה. ההצלחה נמשכה עונה לאחר מכן עם העפלה היסטורית לשלב הבתים בליגת האלופות וזכייה בגביע נוסף, אחד מתוך שבעה שבהם זכה, שיא נוסף שהוא מחזיק. האיכות שלו באותן שנים שהייתה מעל הליגה הובילה אותו להרפתקה נוספת באירופה בקייזרסלאוטרן הגרמנית שממנה עבר להולנד ולאחר 15 חודשים שוב חזר לישראל ושוב להפועל תל־אביב, שהחתימה אותו על חוזה עתק לחמש שנים. ורמוט חזר למציאות שונה בהפועל תל־אביב שהתמודדה עם קשיים כלכליים ועם סכנת הישרדות ממשית ובשלישי בפברואר 2015 הרעיד את עולם הספורט הישראלי כשחצה את הקווים, חתם במכבי תל־אביב וברגע אחד הפך בעיני האוהדים של הפועל מאוהב לאויב.

״אנחנו לא אוהדים או שונאים שום קבוצה, לא באים לסגור חשבונות ועושים הכול מתוך אהבה גדולה לכדורגל הישראלי, ואני חושב שאנשים מזהים ומעריכים את זה״

״ברור שאם בהפועל תל־אביב היו אז בעלים כמו אלונה ברקת או יעקב שחר זה לא היה עולה על הפרק בכלל. נוצרה סיטואציה שהובילה לשם אבל אני לא רוצה לעשות מעצמי קורבן של הנסיבות כי בסוף אני זה שחתמתי על החוזה. ברור שכל מה שקרה מסביב הוביל לשם ואם המועדון היה בריא לא היה סיכוי שהייתי עוזב. זה ממש לא היה עניין של כסף למרות מה שרבים חושבים כי החוזה במכבי היה די דומה לחוזה שהיה לי בהפועל. עונה אחר כך הפועל ירדה ללאומית ועד שספרא הגיע לא היו שם באמת בעלי קבוצה יציבים, ולצערי אני נדפקתי מכל הסיפור הזה, אבל גם את זה אני מקבל בהבנה והכנעה״, אומר ורמוט, ״ברור לי שאם היום יתקיים טקס לכבוד הקבוצה הנהדרת שהייתה לנו לא אוזמן, בדיוק כמו איתי שכטר, ערן זהבי ואניימה שחצו גם הם את הקווים, אבל אני חושב שממני הם הכי פגועים, מה שגם מחמיא כי זה אומר שאותי הם הכי אוהבים. אני בעד נאמנות ולויאליות והייתי כזה עד המעבר ששינה לי ברגע את התדמית״.

מטבע עיסוקו ורמוט מחובר לנעשה בכדורגל שלנו על בסיס יומיומי. ״העונה האחרונה הייתה אחת הטובות שהיו פה, עם חמש קבוצות בכירות ועשירות עם בעלים בעלי אמצעים שרעבים להצלחה ושכולן הגיעו לפלייאוף העליון ושיחקו מול אצטדיונים שמלאים בעשרות אלפי צופים״, קובע ורמוט. ״כבר התרגלנו לזה שבחיפה, ירושלים ותל־אביב מגיעים 30 אלף צופים למשחקים, בהפועל תל־אביב כמעט 20 ובאר שבע 15, ואני מקווה שזה רק ימשיך כי כל המועדונים האלה רוצים לזכות בתארים. לא אהבתי שהגדילו את מכסת הזרים לשמונה העונה כי זה פוגע בכדורגלן הישראלי, בנבחרת ובזהות של הענף שלנו, אבל הכדורגל הולך ומשתפר״. בנוגע לנבחרת, הוא קצת פחות אופטימי. ״אני לא רואה בינתיים שאנחנו מספיק טובים לעלות לטורניר גדול. תמיד מדברים על הדור הבא, אבל אם תבדוק תראה שהדורות די דומים זה לזה. אני כן בעד רן בן־שמעון שמנסה דברים אחרים מבחינת כדורגל יוזם והתקפי, והלוואי שנעלה ליורו 2028״.

*

בנוסף לפודקאסט, לפרשנות השוטפת ולתוכנית הספורט שהוא חלק ממנה בערבים ברדיו 103, ורמוט הפך בחודשים האחרונים גם לפרשן אקטואליה בתוכנית הבוקר של ערוץ 13 ולאחרונה גם בשישי אחר הצהריים בערוץ 12. ״הכיוון האקטואלי הפך בעצם להפתעה עבורי והחל אחרי שפתחתי חשבון טוויטר, שם אני מתבטא בנושאים פוליטיים וזה לפעמים בשבילי סוג של פסיכולוג, סוג של פורקן להוציא החוצה את מה שאני מאמין בו ומה שאני מרגיש ולא רוצה לשמור בבטן״, הוא מסביר. ״אני מאוד מודאג מעתיד המדינה בגלל התהליכים שקורים פה וזה מה שהוביל אותי להתבטא בנושא בלי לחשוש מהשלכות או ממה יגידו.

"השיח פה לדעתי הוא כבר מזמן לא ימין או שמאל, אלא עניין ערכי ממלכתי של דרך ארץ ושל שוויון בנטל. השחיתות, הנפוטיזם, הבריחה מאחריות, השואה שעברנו ב־7 באוקטובר והפקרת החטופים לאחר מכן, יש כאן רשימה בלתי נגמרת. אין אצלנו סקטור אחד שלא נמצא בשיא השלילי שלו - חברתי, מדיני, כלכלי, ביטחוני. חשוב לי לדבר על האמת ואני מקווה עבור המדינה שיגיעו אנשים אחרים שיובילו אותה. 90 אחוז מהעם מסכימים עם 90 אחוז מהדברים וסתם מנסים לפלג אותנו לימין ושמאל. הגיע הזמן למשהו שפוי, נקי, שיעבוד בשבילנו ואני מתפלל שאנחנו בדרך לשם כי אוי ואבוי אם לא״.

באופן משעשע ורמוט ידוע גם כמי שמקפיד של שנת צהריים מדי יום ביומו. ״אני מצליח לישון צהריים כמעט כל יום ומאוד אוהב וזקוק לזה״, הוא אומר בחיוך, ״לפני כמה שבועות במהלך פאנל בחדשות 13 עלה אייטם שבדרום קוריאה עשו תחרות שנת צהריים ברחוב ומדדו מי ישן הכי חזק ואז כמובן הפנו את התגובה אליי כמומחה בתחום״.