ברוכים הבאים למונדיאל הגדול אי פעם: 48 נבחרות, 104 משחקים על פני הרבה יותר מחודש, בשלוש מדינות מארחות – כל זה לראשונה בתולדות גביע העולם בכדורגל. נשיא פיפ"א המושחת ג'אני אינפנטינו משווק אותו בתור אירוע הספורט הגדול בהיסטוריה, ויודע שזה שקר גס. פיפ"א הורסת במו ידיה את המונדיאל במטרה למקסם רווחים ולצבור הון פוליטי, ולכן הטורניר הנוכחי לא יהיה פופולרי בעיני הקהל הרחב כמו קודמיו. הוא ארוך, מסורבל, מתיש מדי. הגרוע מכול: הוא לא איכותי מספיק, מבחינת הנבחרות המשתתפות.
עוד כתבות בנושא
משחקי המונדיאל הם חוויה ייחודית, וחובבי כדורגל רבים הקפידו לצפות בכל דקה ודקה מהם. במונדיאל 2026 יהיו לעיתים ארבעה או חמישה משחקים ביום, חלקם בשעות לא הגיוניות כלל מבחינת הצופים באירופה - שלא לדבר על אסיה. אבל מי בישראל יישאר ער כדי לראות את אקוודור נגד קוראסאו בשלוש בלילה, סקוטלנד נגד האיטי בארבע, קולומביה נגד אוזבקיסטן בחמש או אלג'יריה נגד ירדן בשש? גם האוהדים המושבעים ביותר אומרים שיתחילו להתעניין בטורניר רק בשלבים הסופיים.
מספר המשתתפות הרס לחלוטין את שלב הבתים. עד כה השתתפו במונדיאלים 32 נבחרות, מספר מצוין מבחינה מתמטית. 32 נבחרות מתחלקות לשמונה בתים של ארבע. שתיים מכל בית עולות לשמינית הגמר, ושתיים נוסעות הביתה. כל משחק חשוב, והתחרותיות הגדולה מבטיחה דרמה לפחות בחלק מהבתים. הפסד של ארגנטינה לסעודיה במשחקה הראשון במונדיאל 2022 העמיד אותה בסכנת הדחה. בלגיה חיפשה נואשות את השער מול קרואטיה במשחק האחרון בשלב הבתים כדי לעלות לשמינית הגמר. גרמניה עפה בשלב הבתים בשני המונדיאלים האחרונים, וכך גם צרפת וארגנטינה ב־2002 ואיטליה ב־2010. אבל הפעם, השיטה מחסלת את הדרמה.
הכי מעניין
שורש הבעיה
שורש הבעיה הוא ש־48 הוא לא חזקה של שתיים. הנבחרות יחולקו ל־12 בתים של ארבע. שתי הראשונות שידורגו בכל בית מסתכמות ב־24 נבחרות. כדי להגיע ל־32 הדרושות לשלב הבא – שלב הנוקאאוט - שמונה נבחרות מתוך ה־12 שיסיימו במקום השלישי יעלו אף הן. השיטה מייצרת תלות בין הבתים, משום ששמונה העולות מתוך ה־12 ייבחרו על סמך מספר הנקודות שיצברו בבתיהן ואז לפי הפרש השערים. הנבחרות שמסיימות את שלב הבתים מוקדם יידרשו לחכות במשך כמה ימים לתוצאות בבתים האחרים, כדי לדעת אם הן ממשיכות או לא - והנבחרות שמסיימות את שלב הבתים מאוחר ייהנו מיתרון לא הוגן כי ידעו בדיוק מה הפרש השערים שעליהן להשיג, על סמך התוצאות בבתים האחרים. יש כאן קרקע פורייה לתוצאות שיסוכמו מראש. זה קרה גם בטורנירים הקודמים, אך יהיה קל יותר הפעם.
גם האוהדים ייתקלו באתגרים כבירים. ראשית, המרחקים עצומים. הטורניר משתרע על פני שלוש מדינות ענקיות בצפון אמריקה, וגם לנבחרות עצמן לא יהיה פשוט לטייל לאורכה ולרוחבה של היבשת. אפילו נבחרת קנדה, אחת המארחות, שמשחקה הראשון בשלב הבתים יתקיים בטורונטו, תיאלץ לנסוע לוונקובר לשני המשחקים הבאים - ואם תסיים במקום השני ותתקדם משם הלאה היא תדרים בסיבוב הבא ללוס־אנג'לס, תגיע לשמינית הגמר ביוסטון, ואז לרבע הגמר בבוסטון. נבחרת ברזיל תתחיל את מסעה בניו־ג'רזי, תמשיך לפילדלפיה ואז למיאמי, ואם תסיים במקום הראשון בבית – תעבור ליוסטון, תשוב לניו־ג'רזי, תיסע למיאמי ותגיע לאטלנטה בחצי הגמר.
איצטדיון הכדורגל בלוס אנג'לס, שיארח את משחקי מונדיאל 2026 | צילום: AFP
בשביל האוהדים זוהי הרפתקה כמעט בלתי אפשרית פיזית. מבחינת העלויות, המונדיאל צפוי להיות היקר בתולדות הטורניר בלינה ובתחבורה – וגם במחיר הכרטיסים, שמגיע לאלפי דולרים. ספסרים יכולים למכור אותם מחדש במחירים מופקעים עוד יותר באתר של פיפ"א עצמה, שגובה עמלות של 20 אחוזים הן מהמוכר והן מהקונה. אינפנטינו הסביר שכך נהוג בשוק האמריקני, אבל זהו שקר גס. כך יהיה קשה למלא את האצטדיונים.
אז זה יהיה מונדיאל 2026: הכי ארוך, מתיש ומאתגר לוגיסטית, הכי יקר, עם המספר הגבוה ביותר של נבחרות חלשות ועם האחוז הגבוה ביותר של משחקים מיותרים. תאוות הבצע של פיפ"א פוגעת אנושות בטורניר, והעניין בו עלול לצנוח. אבל בינתיים, המותג עדיין קיים. אולי נצליח ליהנות קצת מגביע העולם בכל זאת.
עוד כתבות בנושא
