עשרים שנה חלפו מאז הפך החלוץ בן שהר לשחקן מחלקת הנוער של צ׳לסי האנגלית, ממנה יצא לקריירה מרשימה שבה שיחק ב־16 קבוצות שונות. חלקן בליגות הבכירות באירופה, זכה ב־15 תארים, כבש 165 שערים והיה חלק מכל נבחרות ישראל, בהן כבש 21 שערים ב־67 הופעות, כולל 8 הופעות בנבחרת הבוגרת. לפני כמה שבועות במיטב המסורת, כינס מסיבת עיתונאים והודיע בה על פרישה ממשחק פעיל בגיל 36, חודשים אחדים לאחר שרשם את ההופעה האחרונה על המגרש כשחקן פעיל.
״אחרי ההודעה הרגשתי תחושת הקלה גדולה כי זו החלטה שסחבתי איתי במשך כמה חודשים ורציתי לסיים עם הדברים בצורה יפה ולתת כבוד לקריירה, לכל השנים ולעבודה הקשה שהשקעתי ולסגור את הפינה הזו ולהמשיך לשלב הבא״, משתף שהר, ״אחרי סיום העונה המשכתי להתאמן ולעבוד קשה עד נובמבר אבל ברגע שההצעות שקיבלתי מקבוצות לא היו מאתגרות מספיק עבורי החלה לחלחל בי ההבנה שכנראה הגיע הזמן לסיים עם הדברים. אני מרגיש שלם עם ההחלטה ואומנם מבחינה פיזית יכולתי להמשיך עוד שנה שנתיים, אבל החלטתי לא ללכת עם הראש בקיר ואני חושב שבחרתי נכון״.
תקופה מדהימה ולא פשוטה. במדי צ'לסי | צילום: איי.פי
התחנה המקצועית האחרונה של שהר הייתה בליגה הלאומית במדי קבוצת נעוריו הפועל תל־אביב, לה סייע לשוב לליגה הבכירה עם ארבעה שערים ב־22 הופעות. ״לא הסתרתי את הרצון והציפייה שלי להמשיך בהפועל תל־אביב בליגת־העל לפחות עוד עונה וכשזה לא קרה זה בהחלט היה מאכזב. אחרי העלייה מהלאומית נאמר לי בדלתיים סגורות שזה אמור לקרות ומה שקרה הפתיע אותי אבל למדתי שבכדורגל הכול אפשרי״, מספר שהר, ״דווקא מאחד כמו אליניב ברדה מאמן הפועל אתו שיחקתי בעבר, ציפיתי ליותר אבל זו הסיטואציה. אני מניח שהוא לא רצה להיכנס לאזור לא נכון עבורו אם אשחק פחות למרות שהאמנתי שהדברים יכולים להסתדר. זה לא קרה, הכול בסדר והמשכתי הלאה. הפועל תל־אביב הציגה עונה מאוד מרשימה וזה לא הפתיע אותי כי הקבוצה מנוהלת נהדר, המועדון היום מאוד מסודר ומקצועי ואני מאמין שבעונה הבאה הם כבר יכוונו לזכייה בכל התארים״.
בן שהר נולד כבן סהר באוגוסט 1989 בחולון וכיום הוא נשוי, אב לשלושה וחי בראשון־לציון. ״פעם בשנה בממוצע אני הולך להתייעץ עם ה'רנטגן' (הרב יעקב ישראל איפרגן) ובנובמבר 2010 הגעתי אליו בתקופה מקצועית פחות טובה כששיחקתי בהפועל תל־אביב. הוא המליץ לי לשנות את שם המשפחה לשהר ולקח לי רגע לעכל את זה, זה בכל זאת היה השם שלי כל חיי וככה הכירו אותי אבל הוא האמין שזה מהלך נכון והחלטתי להקשיב לעצת הרב. אני אוהב את השינוי הזה למרות שלפעמים הילדים שלי מתרגזים כי ילדים אחרים קוראים להם שער אבל אז מתקנים אותם והכול בסדר״.
ספורט, כך נדמה, היה חלק מחייו של שהר מהרגע הראשון. ״הייתי ילד מאוד פעיל ואנרגטי כזה שזורק את התיק ברגע שחוזר מבית הספר ויוצא לשחק עם חברים עד הערב. לאורך השנים ייצגתי את בית ספר בתחרויות אתלטיקה בריצות קצרות, ארוכות, קפיצות לגובה ולרוחק וכבר בגילים האלה הבנתי שיש לי יכולות פיזיות גבוהות״, הוא נזכר, ״הענף הראשון שבו התחלתי לשחק באופן מסודר היה כדורסל בגיל שש, אבל כשעברנו למודיעין בגיל שמונה שיחקתי הרבה כדורגל עם חברים וכבר שם הרגשתי שאני שונה מאחרים ושיש לי פוטנציאל להצליח. התאהבתי במשחק ובכל תמונה שלי בילדות תראה אותי עם כדורגל ביד״.
בגיל תשע הצטרף שהר למחלקת הנוער של הפועל תל־אביב, שם בלט מהרגע הראשון. בגיל 14 צורף לנבחרת הנערים איתה יצא לטורניר באירלנד שהפך לרגע מכונן בחייו. ״הצגתי יכולת גבוהה, באחד המשחקים אפילו כבשתי שלושער וכנראה הרשמתי את מגלי הכישרונות השונים שהגיעו מהליגה האנגלית. הנציג של צ׳לסי פנה אלינו וכך נוצר הקשר הראשוני״, מספר שהר, ״בשלב הראשון הביאו אותי למבחנים עם שחקנים מרחבי העולם, עברתי אותם אבל נשארתי עוד עונה בארץ כדי לסדר את הדרכון האירופי שלי ובגיל 16 עברתי לאנגליה״.
יורד לפרטים הקטנים. ז׳וזה מוריני | צילום: איי.פי
ברגע אחד מצא את עצמו במדינה חדשה, חלק מאקדמיה גדולה ומפוארת. ״המעבר היה לא פשוט כי הייתי פעם ראשונה רחוק מהבית במדינה חדשה עם שפה אחרת, ובשלב הראשון גרתי במלון קטן ליד מתחם האימונים ומהר מאוד התחברתי לשחקנים זרים אחרים שהגיעו לשם כמוני. מתחם האימונים כלל 22 מגרשים, קיבלתי כל מה שהייתי צריך והתאמנתי ברמה הכי גבוהה שיש, כשבין לבין העבירו לנו שיעורי אנגלית במתחם בסטמפורד ברידג׳״, נזכר שהר, ״בשלב מסוים הייתי זקוק להורים שלי לצידי ובכל תקופה אחד מהם הגיע לגור איתי בדירה שצ׳לסי שכרה עבורנו״.
במסיבת הפרישה סיפר שהר על הקושי להיות ילד פלא. ״הגעתי אז כילד מישראל לקבוצה שהייתה אז הכי טובה בעולם והדברים התקדמו מאוד מהר - שיחקתי בנוער של צ׳לסי ואז בקבוצת המילואים שלה, ובגיל 17 כבר עליתי לבוגרים. בין לבין כבשתי שער שהעלה את הנבחרת הצעירה לטורניר היורו, כבשתי צמד בנבחרת הבוגרת ופתאום כל העולם היה עליי עם תקשורת ועם ציפיות גדולות והמון לחץ״, הוא מספר, ״הייתי צריך להתנתק מכל זה בכדי להתרכז בכדורגל וזה לא היה דבר פשוט לעשות בתור ילד בן 17 והתמודדתי עם הרבה אתגרים. זו הייתה תקופה מדהימה אבל גם לא פשוטה בכלל״.
בגיל 17 ערך שהר שלוש הופעות בכורה כמחליף במדי צ׳לסי שם התאמן תחת ז׳וזה מוריניו ושיחק לצד כוכבי על דוגמת ג׳ון טרי, פרנק לאמפרד ודידייה דרוגבה. ״מוריניו הוא מאמן שיורד לפרטים הקטנים ביותר, יודע איך לשפר אותך וגם אם זה נעשה לפעמים בכעס ובצעקות, הוא יודע גם לחבק אותך בתהליך, לפרגן ולתת לך ביטחון״ מחמיא שהר, ״הוא ידע להתחבר לשחקנים המובילים במועדון וכולם מאוד אהבו אותו ושיחקו בשבילו״.
החל מקיץ 2007 יצא שהר לסדרת השאלות בשלוש קבוצות מליגת המשנה באנגליה. ״המדיניות של המועדון באותם שנים היה לשלוח את הצעירים לתקופת התחשלות במועדונים אחרים. חלק מתקופות ההשאלה הללו היו טובות עבורי וחלק היו לא נכונות והגיעו מבחירות שגויות של צ׳לסי, סוכנים ושלנו כמשפחה ועדיין, בסופו של דבר המעברים האלה חישלו וחיזקו אותי כאדם וכשחקן״.
מה שהוסיף עוד לחץ הייתה הדיאלוג בין שהר לבין רשויות הצבא בנוגע לגיוס שלו כאשר בשלב מסוים העלה חבר הכנסת חיים כץ הצעת חוק שנועדה לאפשר לספורטאים מצטיינים להמיר את שירותם הצבאי בשירות לאומי בנציגויות ישראל בחוץ לארץ אשר זכתה לכינוי- ״חוק סהר״ אך מעולם לא אושרה בפועל. ״היה לחץ מכיוון הצבא שדרש שאשחק ברמה מסוימת ואם לא שיחקתי תקופה, עלה שוב לדיון מה צריך לעשות עכשיו ואיך להמשיך ואז עברתי למועדון חדש. היה לי מאוד קשה לעבור מדינות, שפות, תרבויות להגיע בכל פעם לליגה חדשה להוכיח את עצמי מיד ולשמור על יציבות״ נזכר שהר, ״צריך לזכור שהייתי מאוד צעיר בלי הרבה ניסיון והבנה מה נכון ומה לא. שמעתי עצות וניסיתי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר. חוויתי המון טלטלות בשנים האלה והשנים שלי כילד פלא היו מלאות בהרבה אתגרים והתמודדויות״.
לאחר שעבר ארבעה מועדונים באנגליה והולנד בתקופה של שנתיים, רכשה אספניול הספרדית את שירותיו של שהר ביוני 2009 בתמורה למיליון אירו. שהר כבש צמד בהופעת הבכורה שלו בקבוצה, במשחק ידידות מול ליברפול ובספטמבר כבש את שער הבכורה שלו בליגה הספרדית הבכירה. שהר לא זכה להרבה קרדיט בהרכב באותה עונה וביולי 2010 החליט לחזור לארץ לשנת השאלה בקבוצת נעוריו מתל־אביב. ״במבט לאחור אני מבין היום שהייתי צריך להישאר יותר זמן באספניול ולהיות מעט סבלני יותר. הייתי מאוד צעיר, היה לי חוזה מצוין לארבע עונות והיום עם ידיעה שכדורגל זה דבר נזיל עם הרבה דברים שמשתנים מהר, לא הייתי ממהר לעזוב״, הוא מודה, ״ועדיין אני לא מצטער לרגע שחזרתי להפועל. הייתה לנו עונה נהדרת, לקחתי חלק בליגת האלופות, כבשתי 20 שערים בכל המסגרות ובסיום העונה זכינו בגביע המדינה״.
בן שהר | צילום: לירון מולדובן
משם המשיך שהר לנדוד בקבוצות מצרפת, גרמניה והולנד וקיץ 2015 החליט לשוב לארץ, הפעם לפרויקט שקרם עור וגידים בהפועל באר שבע. ״הגעתי לבאר שבע אחרי עונה טובה בהולנד אבל ההצעה הכלכלית שקיבלתי להמשיך לא הייתה מספיק טובה. התחתנתי באותה תקופה רצינו להביא ילדים לעולם, וכבר במהלך העונה אלי ברקת החל לשלוח לי הודעות ולנסות לשכנע אותי לבוא״ נזכר שהר, ״ואז יצרו איתי קשר אליניב ברדה ומאור בוזגלו וזה גרם לי לחשוב. הבנתי שאנחנו כבר נודדים הרבה שנים, ההצעה שקיבלתי מבאר שבע הייתה מאוד גבוהה לכמה שנים והרגשתי שהפוטנציאל שם להצלחה הוא מאוד גדול והחלטתי ללכת על זה״. המהלך של שהר הפך להצלחה גדולה כאשר באר שבע הופכת לתחנה הארוכה והציבה שלב בקריירה עם חמש עונות בהן כבש 61 שערים ב־151 הופעות, זכה בשלוש אליפויות ובגביע. ״ההצלחה של באר שבע היא קודם כל בזכות הניהול הטוב והמקצועי של אלונה ברקת, שמביאה הרבה יציבות למערכת. התמזל מזלי להגיע לשם בתקופה כל כך מוצלחת עם שנים מדהימות והמון חוויות״.
בסיום התקופה בבאר שבע עזב שהר את הארץ פעם נוספת, הפעם לעונה בקפריסין במדי אפואל ניקוסיה ממנה חזר למכבי חיפה ולקדנציה נוספת יחד תחת ברק בכר שאימן אותו בבאר שבע. דווקא שם הדברים לא התחברו, שהר זכה למעט קרדיט על המגרש ובעונה השנייה נעלם כמעט לחלוטין ואפילו לא נכלל בסגל הקבוצה. ״ההתחלה שלי בחיפה דווקא הייתה טובה. זכינו באלוף האלופים אחרי שער שכבשתי מול מכבי תל־אביב ואז עוד שער באירופה. אבל אז תוך כמה חודשים נעלמתי כמעט מהרוטציה, לא קיבלתי את המושכות מבכר אפילו לרגע אחד וזו סיטואציה בלתי אפשרית עבור חלוץ כי לא קיבלתי שום הזדמנות להוכיח את עצמי״, מתאר שהר, ״הגעתי לחיפה בגלל השנים הטובות עם בכר וציפיתי שאחרי כל מה שעשיתי עבורו הוא לפחות יתייחס אליי בתור בן אדם - שידבר איתי, ייתן לי קצת קרדיט וכשזה לא קרה זה מאוד פגע בי והפך את חיפה לפספוס גדול עבורי. בסיום העונה הראשונה נפצעתי קשה ברגל, ובחצי השנה שהייתי מושבת היחס של הצוות המקצועי אליי היה מאוד לא טוב. אני בטוח שהם מודעים לזה ובסופו של דבר אני אדם שסולח ולא שומר טינה ועד היום כשאני פוגש את אוהדי הקבוצה הם אומרים שהם בעצמם לא מבינים למה כל זה קרה״. אחת הסברות ליחס של בכר היא ריאיון רדיו שבו תקפה אותו בתיה סהר, אימו של שהר, שהתפרסמה בשנות הקריירה שלו כדמות צבעונית חביבת התקשורת שמתבטאת בלי מעצורים. ״במהלך הקריירה היו רבים שחשבו שאנחנו פועלים יחד אבל האמת היא שברוב הפעמים בכלל לא ידעתי שהיא עולה לדבר, זה מאוד הרגיז אותי ויצר מתיחות בינינו כי לא אהבתי את זה״, מצהיר שהר.
״תמיד אמרתי לעיתונאים שאפשר לשאול אותי כל דבר ושאשמח לענות אבל הם כמובן פנו לאימא כי היא ישר יורה לכל הכיוונים והיה לי חשוב שידעו שישנן הדעות שלי וישנן הדעות שלה. ברור שברגע שהיא עלתה לשידור ודיברה נגד ברק זה לא עזר, אבל בסופו של דבר אני האחראי היחיד למה שעשיתי על המגרש ולקריירה שלי. שני ההורים שלי עשו המון בשבילי לאורך השנים ואימא עשתה את זה מדאגה ואהבה גדולה, אולי לפעמים גדולה מדי. היא גוננה עליי ודיברה מדם ליבה ומצד שני גם ידעה איך לעזור לדחוף אותי לקצה כשהיה צריך״.
בתיה שהר | צילום: צילום מסך
למה כל כך הרבה שחקנים מתקשים להשתלב במכבי חיפה?
״אני חושב שכל עניין לגופו. יש שחקנים שיותר מתחברים לקבוצה, לתקשורת לאזור הצפון ויש כאלה שפחות. אני גרתי בבנימינה בתקופה שלי במועדון והיה לי פחות נוח כי אני טיפוס של עיר ודברים פחות התחברו לי. גם בבאר־שבע שזו עיר עם אנשים מאוד מחבקים יש כאלה שיתקשו להתמודד עם הלחץ בשעה שאני מאוד נהניתי להיות שם, זה באמת תלוי מי אתה״.
מה דעתך על מצבו של הכדורגל הישראלי?
״אני חושב שיש התפתחות בכדורגל שלנו, עובדים טוב יותר עם הדור הצעיר, פתחו אקדמיות, והקורסים למאמנים של אופ״א שהגיעו לישראל בזכות וילי רוטנשטיינר עוזרים להכשיר מאמנים טוב יותר. עד לפני כמה שנים איכות האימון הייתה נמוכה יותר כי לא למדו והתפתחו ואני שמח שהתחום מתקדם. הדור הצעיר שלנו חייב עבודה מעמיקה יותר בכל מה שקשור להיבט האתלטי ופיזי, תחום שבו אנחנו לוקים בחסר בהשוואה לאירופה. יש לנו שחקנים טובים טכנית אבל צריך קודם כל לבנות אותם כאתלטים״.
מה התוכניות שלך להמשך?
״כרגע אני נמצא באזור תקשורת הספורט וזה נחמד לי להיות שם אחרי הפרישה. אני אסע גם למונדיאל, והמטרה בעתיד היא להישאר בתחום הספורט והכדורגל. עשיתי קורס אימון אופ״א B ובעתיד אבדוק איזה תחום יתאים לי. אני רוצה לעשות שינוי בכדורגל הישראלי ולתרום מהידע שלי. אני בונה עכשיו הרצאה מהסיפור שלי ובסוף דצמבר יוקרן ב־yes דוקו סרט שצילמנו בשנה וחצי האחרונות״.
האבהות שינתה אותך?
"מאוד. אני זוכר שהילדה הראשונה נולדה עוד היינו בבאר־שבע ועדיין הייתי קצת ילד בלי להבין מה זה להיות אבא ובאיזו אחריות מדובר. הילדים מביאים לי אושר ונותנים את הרגעים החשובים באמת והם לימדו אותי לא להיות רק מרוכז בעצמי אלא להיות מרוכז בהם, מה שעזר לי גם ברמה האישית ויש סיפוק גדול לראות אותם גדלים ומתפתחים״.
מה תעשה ביום חופשי?
״אני מאוד אוהב להיות עם המשפחה, ולאחרונה התמכרתי לטניס. זה משאיר לי את התחרותיות בחיים, אני משחק עם חברים ומאוד נהנה מזה. אני אוהב ללכת לים, לשמוע מוזיקה ולנוח בכיף״.