הניצחון של נבחרת כדורסל הנשים על צרפת הגיע בזכות הרבה אמונה. עשרה ימים בלבד לפני שעלו על הפרקט התאמנו הכדורסלניות, ובזכות הרבה אמונה הן ניצחו את הצרפתיות. "יש לנו שחקניות מצוינות, ובזכות הצוות המקצועי עשינו הכנה טובה", מחמיאה גל רביב, "הגענו למשחק עם כמה הפתעות והיינו מרוכזות עם משמעת טקטית מושלמת. למרות ההתחלה הלא טובה של הטורניר לא הפסקנו להאמין ואני שמחה מאוד על הניצחון, בעיקר בשביל המדינה שזקוקה עכשיו לסיפורים עם סוף טוב". את הטורניר סיימה ישראל במקום השישי, דירוג שיא בכל הזמנים לאחר שרביב קלעה סל ניצחון מול טורקיה במשחקי הדירוג.
ענף כדורסל הנשים הישראלי לא זכה לעדנה רבה ב־15 השנים האחרונות. אחרי שלוש הופעות של הנבחרת הבוגרת בטורניר אליפות אירופה לבוגרות בעשור הראשון של שנות ה־2000 ורגע שיא בדמות זכייה בגביע אירופי של אליצור רמלה ב־2011 דעך לו הענף לשנים ארוכות והוא מתנהל הרחק מאור הזרקורים. בשבועות האחרונים הוא חזר לכותרות הראשיות הרבה בזכות רביב, צעירה בת 18 המתנשאת לגובה של 1.78 מטרים ונחשבת כבר עכשיו לשחקנית של פעם בדור. היא מעולם לא שיחקה בליגה הישראלית הבכירה וספק גדול אם תשחק, כי אם הדברים יעבדו כמתוכנן כרגע היא על מסלול המראה שונה לגמרי. בשנה האחרונה, לצד קריירת מכללות מרשימה הובילה רביב את נבחרת הנערות למקום הרביעי באירופה ולזכייה בכרטיס השתתפות היסטורי באליפות העולם, בטורניר שהסתיים לפני שבועות אחדים כשהיא שוברת שלל שיאים בלתי נתפסים. בשבוע שעבר הבריקה רביב שוב לאחר שהובילה את הנבחרת באליפות אירופה עד גיל 20, לניצחון סנסציוני בשמינית הגמר מול נבחרת צרפת, כשהיא קולעת 32 נקודות, משאירה את הנבחרת בדרג הבכיר ומדיחה את אלופת אירופה בשנתיים האחרונות.
גל רביב | צילום: אריק סולטן
רביב נולדה וגדלה בקדימה־צורן. להוריה ולשני אחיה הגדולים יש רקע בכדורסל. כשאביה אילן שיחק במכללת פלורידה ואמה במכבי רמת־חן. "הענף הראשון שעסקתי בו היה התעמלות מכשירים. בשלב מסוים להורים שלי נמאס לראות אותי מחכה בתור כדי לעלות על המזרן בין תרגיל לתרגיל, והם החליטו לקחת אותי לחוג כדורסל, שם התחלתי לשחק בקבוצה של בנים. אני זוכרת שבכיתה ג' המאמן אמר שהיום שלושה מהילדים עוברים לקבוצת הליגה ואחד מהשמות היה שלי וממש התרגשתי, אבל גם כשעברתי לליגת הבנות המשכתי במשך כמה שנים להתאמן עם קבוצת בנים".
שנתיים לאחר שהחלה לשחק עברה רביב לקבוצת הקט־סל של מכבי תל־מונד. הפוטנציאל הגדול הוביל אותה בגיל 11 להתאמן פעמיים בשבוע באקדמיה למצוינות במכון וינגייט ובגיל 12 כבר עזבה את הבית ועברה לגור בה. "ההורים שלי חשבו אז שזה מוקדם עבורי לצאת מהבית אבל הרגשתי שזה משהו שאני רוצה וצריכה, ובסופו של דבר האקדמיה הפכה למשפחה נוספת עבורי. העובדה שההורים גרים רבע שעה מווינגייט הקלה עליהם לבוא לבקר והפכה את הכול לפשוט יותר", היא נזכרת.
רביב בלטה מאוד כבר בגילים הצעירים עם יכולת ורסטילית מרשימה, חוכמת משחק, קליעה איכותית בנוסף ליכולת שמירה גבוהה. בגיל 15 היא עלתה לקבוצת הבוגרות של האקדמיה, ששיחקה בליגה הלאומית, שם השתלטה על עמדת הרכזת הפותחת ורשמה ממוצעים נאים של 13 נקודות, 5 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו־3 חטיפות וזכתה בתואר תגלית העונה, כאשר בחלק מהמשחקים שיחקה מול שחקניות שלעיתים היו כפולות ממנה בגיל. במקביל שיחקה גם בליגת העל לנערות, שם נבחרה לחמישיית העונה בעונת 20/21. השמועה על היכולת הטובה שלה עשתה לה כנפיים ובגיל 16 קיבלה הצעה לעבור לשחק בתיכון בלה ויסטה באריזונה.
"גורם בארץ שהכיר את המאמנת בתיכון וידע שהיא מחפשת שחקניות לקבוצה בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם קישר בינינו", נזכרת רביב. "עד אז מעולם לא עלה בדעתי לעשות דבר כזה אבל ברגע שההצעה הגיעה, היו המון שיחות, התייעצויות ולבטים כי הפעם היה מדובר במעבר לבד לארצות הברית והשאלה הייתה אם אני מוכנה לזה נפשית ופיזית. גם במקרה הזה ההורים חשבו שזה מוקדם מדי ושאני עדיין לא מוכנה ובין השאר אמא שלי דיברה עם שי דורון, שעשתה מהלך כזה בעבר אבל עברה עם המשפחה לארצות הברית, שזה הבדל גדול. בשורה התחתונה לא יכולתי לוותר על הזדמנות כזאת והרגשתי שאתחרט אם לא אסע והחלטתי ללכת עם הלב". וכך בגיל 16 ארזה רביב את חפציה ועברה לאריזונה. בשבועות הראשונים אמה הייתה איתה ואחר כך נשארה לבד, בבית גדול שבו גרו יחד כל חברות הקבוצה.
"המעבר לארצות הברית היה קשה ומהדברים הכי מאתגרים שהתמודדתי מולם בחיים", מודה רביב, "מבחינה מקצועית עוד היה לי קצת פשוט יותר כי כדורסל זו השפה שלי והמקום הנוח עבורי, אבל גם כאן חוויתי קשיים ולקח לי זמן להתאים את עצמי לכדורסל האמריקני ששונה מאוד מכל מה שהכרתי ומבוסס הרבה יותר על אתלטיות, כוח, מהירות ובעיקר יכולת אישית גבוהה. מחוץ למגרש הייתי צריכה להתמודד עם תרבות שונה, שפה אחרת ולמזלי היו איתי עוד שתי שחקניות מהאקדמיה, אחת מהן ישראלית, שעזרו לי מאוד בתקופה הראשונה. בסביבות חג המולד באותה שנה, כששתיהן לא היו בסביבה התחלתי באמת להתמודד כי לא היה סביבי מי שיעזור לי". בשנה הראשונה באריזונה זכתה קבוצתה של רביב באליפות ובעונה השנייה היא נבחרה לשחקנית המשתפרת של הליגה ושל משחק האולסטאר, מה שהוביל לשלל הצעות למלגה ממכללות ברחבי ארצות הברית ולבחירה במכללה קטנה יחסית בשם קוויניפיאק בהאמדן קונטיקט, שמשחקת בליגת המכללות הבכירה. "ברגע שהגעתי לקוויניפיאק הרגשתי כמו בבית והתחברתי מיד לצוות המקצועי והבנות בקבוצה, מה שהיה חשוב מאוד עבורי בנוסף לעובדה שהבנתי שאני מגיעה במטרה להוביל את הקבוצה כי לא רציתי לבזבז זמן בישיבה על הספסל", מסבירה רביב, "לכל זה הוביל תחקיר מקדים לגבי הליגה שאהיה חלק ממנה ואחריי שבדקתי וראיתי משחקים הרגשתי שיש לי סיכוי להפוך לשחקנית דומיננטית ומובילה בליגה הזו, אפילו להיות ברמה מעל כולן". הבחירה של רביב התבררה כמוצלחת במיוחד. היא סיימה את עונת הבכורה במכללות עם 17.9 נקודות בממוצע, 5.5 ריבאונדים ו־4.3 אסיסטים ב־36.2 דקות בנוסף לבחירה גם לרוקי המצטיינת של העונה וגם למצטיינת קונפרנס ה־MAAC כשהיא הופכת לשחקנית השנה הראשונה אי פעם, גברים ונשים, שרשמה הישג כזה בקונפרנס המדובר, בנוסף לשלל בחירות יוקרתיות נוספות.
"השנה הראשונה במכללות הייתה טובה על המגרש ומחוצה לו, כשלצערי פספסנו עלייה לטורניר הארצי לאחר שנוצחנו בגמר טורניר הקונפרנס. עבדתי בשנה החולפת כמו מטורפת - התאמנתי בבוקר, משם הלכתי ללמוד וחזרתי לעוד אימון. ראיתי הרבה כדורסל ואחרי כל משחק המאמן האישי שלח לי נקודות על מה אני צריכה לעבוד".
ההצלחה הגדולה הובילה לסדרת הצעות חדשות עבור רביב ממכללות יוקרתיות ולבסוף היא בחרה במכללת מיאמי, שמשחקת בקונפרנס ה־ACC ונחשבת למכללה חזקה ומתוקשרת הרבה יותר, שם היא גם צפויה להרוויח סכום נאה, כחלק מהמהפכה בשנים האחרונות בהן מכללות החלו לשלם לספורטאים מצטיינים סכומי עתק בעבור שירותיהם. "הרצון היה לעבור למקום בווליום גבוה יותר שימשיך לעזור לי להתקדם. קיבלתי המון הצעות ועברתי תקופה סוערת ובחרתי במיאמי כי גם כאן אהבתי קודם כול את הצוות המקצועי, שנתן לי המון ביטחון והבנה שאני מגיעה ומקבלת מיד את המפתחות להוביל את הקבוצה. הוכחתי את עצמי שאני יכולה להיות רכזת ראשונה ברמות האלה ולא ויתרתי על זה", מצהירה רביב, "עבורי הכדורסל הוא במקום הראשון וכיום זו גם העבודה שלי, אבל הכסף לא שימש עבורי פקטור בבחירה איפה לשחק, אבל האופציה שנפתחה עכשיו עבור שחקניות ישראליות לצאת לקולג' ולהרוויח כסף היא מבורכת".
רמה אחת מעל כולן. רביב על המגרש | צילום: AP
במקביל לפריחה במכללות מובילה רביב כאמור את נבחרות ישראל השונות בשנה האחרונה להישגי שיא. היא שיחקה שנתיים בנבחרת הקדטיות ופרצה בשנה שעברה במדי נבחרת הנערות, שאותה הובילה למקום רביעי באליפות אירופה, כשהיא תורמת 17.3 נקודות לערב בממוצע, 5.4 ריבאונדים ו־4.7 אסיסטים וזוכה בסיום למקום של כבוד בחמישיית הטורניר. ההישג ההיסטורי הוביל לאחד נוסף והוא השתתפות ראשונה באליפות העולם עד גיל 19 שהסתיימה לפני כמה שבועות בברנו, צ'כיה. ישראל סיימה את טורניר הבכורה במקום העשירי ואילו רביב רשמה עוד שלל שיאים בלתי נתפסים; היא סיימה כמלכת הסלים של הטורניר, עם 26.3 נקודות, הממוצע הגבוה אי פעם בטורניר והפכה לשנייה בהיסטוריה במעמד שקולעת לפחות 30 נקודות בשלושה משחקים שונים, עם שיא של 38 נקודות במפגש מול סין, הכי הרבה לשחקנית אירופית מאז 1989. "מכונת הקליעה הישראלית שלא עוצרת", כך הגדירו אותה באתר פיב"א במהלך הטורניר. "הייתי מאוד גאה להיות חלק מהאירוע ההיסטורי הזה וקשה לי להסביר במילים את התחושה המיוחדת לעמוד על המגרש עם גופיה עליה רשום ישראל ולשמוע את ההמנון. זה מזכיר לי בכל פעם בשביל מה אני משחקת כדורסל ומוציא ממני את הכי טוב שלי" מתארת רביב, "אליפות העולם הייתה אירוע יוצא דופן, זה כיף לשתף פעולה עם שחקניות שגדלות איתי יחד ונפגשות כל שנה בקיץ ואני חושבת שעשינו את הכי טוב שלנו וייצגנו את המדינה בצורה מכובדת מאוד. בזמן אמת פחות קלטתי את מה שאני עושה ושמדובר במספרים מיוחדים אבל כשגיליתי שמחתי, כי אני אוהבת לשבור שיאים. עבורי זו הוכחה שהעבודה הקשה משתלמת ושאני בוחרת את אנשי המקצוע הנכונים סביבי, שממשיכים לאתגר אותי, עובדים איתי בכל רגע פנוי ועושים הכול כדי שאמשיך את התהליך ואשתפר".
היכולת של רביב כבר הכניסה אותה עמוק לפנקסים של הסקאוטרים וכרגע מנבאים לה את הבחירה החמישית היוקרתית בדראפט ה־NBA 2028, מה שיהפוך לישראלית השנייה ב־WNBA והראשונה מאז ששי דורון נבחרה לליגה ב־2007. "אני מאוד רוצה להגיע ל־WNBA חולמת להיבחר ראשונה וזו המטרה שלי כשאני קמה בבוקר אבל הדראפט עדיין מאוד רחוק ולחץ בשלב הזה לא יוסיף לי וכל מה שמעניין אותי הוא להמשיך להשתפר. אני אדם שאפתן מאוד, רוצה לזכות בתארים ולהיות חלק ממשחקי האולסטאר אבל רק הזמן יגיד אם הצלחתי להגיע לשם. בעונה הקרובה במיאמי אני רוצה לחזק את הגוף, לייצב את אחוזי הקליעה שלי מכל טווח בכל משחק, להעלות את אחוזי הקליעה מהעונשין ולפתח כל היבט שהוא במשחק כי תמיד יש לאן להתקדם".
רביב היא כרגע חוד החנית בדור מוכשר מאוד של כדורסלניות ישראליות כגון האחיות ירדן וליאור גרזון, דניאל רבר, רומי לוי ואחרות. "אני מאוד מאמינה בדור הצעיר של הענף שלנו. הרבה שחקניות חוזרות מהמכללות אפילו טובות יותר, ויש סיכוי גדול שתוך כמה שנים תהיה לנו נבחרת בוגרת מאוד חזקה", מנבאת רביב, "ועדיין, כל מה שקשור לפיתוח שחקניות בישראל עדיין לוקה בחסר ורמת ההשקעה רחוקה מאוד מזו שזוכים לה הבנים. המפתח לעתיד טוב יותר לענף ולליגה הישראלית הוא לשנות את זה ואני מאמינה שאם הפיתוח ישתפר אז יגיעו גם עוד בנות צעירות לענף ויימנעו מצבים כמו שלפעמים נתקלתי בהם עם קבוצות שיש להן רק חמש שחקניות בסגל. קשה מאוד להתאמן ולהתפתח במשך עונה בסיטואציה כזו".
מי משמש השראה עבורך?
"אני אוהבת לעקוב אחרי קייסי פלאם, שחקנית הלוס־ אנג'לס ספארקס. היא נמוכה ושמאלית ואני מאוד דומה לה מבחינת נתונים פיזיים. כרגע היא הרבה יותר חזקה ממני אבל אני מקווה שזה ישתנה".
איך זה לשחק בחו"ל בזמן שבארץ יש מלחמה?
"להיות רחוקה מהארץ בתקופת המלחמה זה הדבר הכי קשה שחוויתי עד היום, בטח כשאף אחד לידך לא באמת מבין את מה שאתה עובר ואין סביבך כל כך עם מי לדבר. לשמחתי לא נתקלתי בשום אנטישמיות והחוויה שלי היא בדיוק להפך, כשאני חווה הרבה תמיכה משחקניות ומאמנים. אני מנסה להסביר ולהראות לאנשים מה באמת קורה אצלנו אבל כל עוד אתה לא חי כאן אתה לא באמת יכול להבין".
במבט לאחור איך היו לך השנים האחרונות?
"כשסיימתי את אליפות העולם חברה מאוד קרובה שלחה לי הודעת טקסט, שם היא כתבה שגל של גיל 14 הייתה מבקשת צילום סלפי עם גל של היום, והיה בזה משהו שפתח לי את העיניים כי כשהייתי בת 14 כשהייתי מסתכלת על השחקניות ב־WNBA הן היו בשבילי הדבר הכי גדול שאפשר לחלום עליו. ופתאום הבנתי שאני עושה כאן משהו שבאמת היה גורם לגרסה הצעירה שלי להעריץ את עצמי עכשיו וזו תחושה מטורפת לגמרי".
מה תעשי ביום כיף?
"משפחה וחברים עבורי זה הדבר הכי חשוב בעולם. המעגל הקרוב אליי הוא קטן למדי אבל מדובר באנשים שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות, הם שם בשבילי - לא משנה מה יקרה, הם חלק גדול ממה שאני עוברת ובלעדיהם זה לא היה קורה. אז כשאני בארץ אני מבלה איתם כמה שאפשר כי אני בנאדם של אנשים וצריכה את השמחה והקרבה הזו".