"אחרי שנים שרק מכבי הייתה בשפיץ, עכשיו אנשי מקצוע נוספים ייהנו מהשמנת"

דני פרנקו הוא אחד ממאמני הכדורסל הבכירים בארץ ב־15 השנים האחרונות עם זכייה באליפות היסטורית עם הפועל ירושלים, נגיעה מאליפות נוספת בחיפה, גביע ראשון עם הפועל חולון והחזרתה של קבוצת הפועל תל־אביב לצמרת הכדורסל הישראלי. דווקא אז, לאחר רכישת הקבוצה בידי איש העסקים עופר ינאי, שהחל להזרים סכומים דמיוניים ולהחתים כוכבי ענק, התבטאות שלו אחרי הפסד שהכעיסה את הבעלים הובילה לסיום עבודתו במועדון. האדומים המשיכו בלעדיו לעונת שיא שבה זכו בגביע היורוקאפ המקנה כרטיס יוקרתי למפעל היורוליג בעונה הקרובה, בעוד פרנקו יצא לחופשה ארוכה במטרה לחפש את האתגר המקצועי הבא.

"הצלחה תמיד הייתה הדבר החשוב ביותר עבורי בכל מקום שעבדתי בו, וייתכן שבמקרה הזה היו כמה דברים שלא הייתי צריך לומר. אבל זה חלק מהספורט, שהוא עיסוק מאוד אמוציונלי ולא עבודה משרדית רגילה של תשע עד חמש", מסביר פרנקו, "ברור שיש צביטה מסוימת בעקבות כל מה שקרה, ומההיכרות שלי עם ינאי אני חושב שהיא גם הדדית. אני מאמין שהיום, במבט לאחור, שנינו מבינים שהתקופה שלי שם הייתה תקופת בנייה לקראת הצעד הבא ושזה היה צריך להסתיים אחרת. זה לא משהו שמטריד אותי, אין בי טינה ואין מקום שעזבתי שהגשר לחזרה בו נשרף ואני לא חושב שיש מישהו במערכת שחושב שאין סיכוי שיום אחד עוד אמצא את הדרך שלי חזרה".

"אחרי שנים שהיה לנו רק את מכבי בשפיץ, עכשיו יש שחקנים ואנשי מקצוע נוספים שייהנו מהשמנת הזו, וזה נהדר שיהיו לנו שתי קבוצות יורוליג. שחקן כמו תומר גינת שוויתר על חוזה במכבי תל־אביב בידיעה שכנראה הוא מוותר על החלום להיות שחקן יורוליג יגשים אותו עכשיו"

שוק הכדורסל הישראלי הקטן והצפוף, שבו כמות זעירה של מועדונים בכירים, ודאי לא הקל על מאמן כמו פרנקו למצוא תחנה מקצועית חדשה וראויה. "אין ספק שבארץ יציאה ממועדון בכיר היא מורכבת כי ברוב המקרים בתפקיד הבא תלך אחורה מבחינת התנאים שתקבל, אם זה לשכר שחקנים או לצוות המקצועי שמסביבך, על כל מה שכרוך בזה, ועדיין התקופה שעברתי מחוץ למגרשים הייתה חשובה מאוד עבורי ואני ממליץ לכל מאמן אחרי שנים של עשייה אינטנסיבית לקחת שנה לעצמו, לבית ולמשפחה. הילדים שלי עוד זוכרים את ההפוגה הקודמת לפני כמה שנים, שיצאתי איתם לטיולים שנתיים וישבתי לידם באוטובוס בספסלים האחוריים", מספר פרנקו, "לצערי גם הייתי צריך לטפל בכמה ענייני בריאות לא צפויים של אמא שלי, והאמת שקשה היה לי לראות את עצמי מאמן בתקופה הזאת. מבחינת כדורסל עשיתי המון. הייתי ב־NBA, באקדמיות, במקומות שונים באירופה וראיתי המון כדורסל".

ב־־14 החודשים האחרונים קיבל פרנקו שלל הצעות לאימון מאיטליה, צרפת וסין, הצעות שלכולן בחר לסרב בסופו של דבר. "באיטליה פנו אליי שתי קבוצות אבל הרגשתי שזה לא נכון עבורי מסיבות שונות, גם ההצעה בצרפת נראתה לי בהתחלה כפחות מתאימה אבל היום אני חושב שאולי הייתי צריך לנהוג אחרת ובסין הכסף היה נהדר, אבל מבחינתי להיות בלי המשפחה במשך תקופה ארוכה עד שהם יוכלו להצטרף, בתקופה של מלחמה וחוסר ודאות הורידה את העניין מסדר היום", הוא מסביר, "בשורה התחתונה המציאות שלי הייתה ברורה והייתי צריך לקבל החלטה - האם לחכות לאופציה שבה באחת משלוש הקבוצות הבכירות שלנו יחפשו מאמן ואולי אקבל הזדמנות או שאני רוצה לחזור לעבוד. אני מאמין שמאמן צריך לאמן וזה מה שעשיתי".

לפרנקו היו עוד שתי הצעות מעבר לים אך היה עליו להמתין לסיומה של העונה, וברגע שהגיע טלפון מקבוצת הפועל חולון, שבה גדל ואימן בשתי קדנציות בעבר, ההחלטה עבורו הפכה לקלה. "אם הייתי מאמן בעונה הקודמת אולי הייתי מחכה עוד קצת אבל חולון זה לא עוד מקום בשבילי אלא מועדון שמאוד יקר לליבי עם אווירה מיוחדת, קהילה נהדרת ואולם נהדר. אומנם ויתרתי על הצעות כלכליות גבוהות יותר אבל אני שמח ללכת על האתגר הזה, והתחושה היא שאפשר לבנות משהו יפה יחד", קובע פרנקו, "אני אוהב לעבוד במקומות סוערים ואמוציונליים עם קהל גדול והרבה לחץ, והמטרה עכשיו היא לבנות קבוצה שכולנו נתחבר אליה במטרה להצליח כמה שאפשר במסגרת האפשרויות הקיימות".

ועדיין זה לא מרגיש כמו צעד לאחור?

"לפני הרבה שנים אימצתי לעצמי הסתכלות מסוימת לעבודה כמאמן וזה הוביל אותי להרפתקאות נהדרות בקבוצות בעפולה, נהריה ונתניה. אין כיף כמו לבוא לפריפריה למקום שצמא להצלחה ולהוביל קבוצה כמו נהריה מרחק נגיעה מזכייה בגמר הגביע, ההרגשה שם הייתה כאילו זה יום העצמאות. אימון זה מקצוע שלא הולך בקלות עם הרבה עליות וירידות, אני אוהב אתגרים כמו שמצפים לי בחולון ושמח שאהיה חלק מזה".

אתה חוזר לליגה במציאות אחרת עם שלוש קבוצות בכירות מול השאר, מה דעתך על זה?

"זה פרק מאוד מעניין באבולוציה של הענף שלנו ותקופה מרתקת שבה הכדורסל שלנו מעמיד שלוש קבוצות עם יכולות כלכליות להתמודד בכל מפעל אירופי. אחרי שנים שהיה לנו רק את מכבי בשפיץ, עכשיו ישנם שחקנים ואנשי מקצוע נוספים שייהנו מהשמנת הזו וזה נהדר שיהיו לנו שתי קבוצות יורוליג. שחקן כמו תומר גינת שוויתר על חוזה במכבי תל אביב בידיעה שכנראה הוא מוותר על החלום להיות שחקן יורוליג יגשים אותו עכשיו, ואני מאמין שזה ייתן עוד עבודה לשחקנים ישראלים וצוותים מקצועיים וזו ברכה גדולה לכדורסל הישראלי".

זו ברכה גם לליגה עצמה?

"על הליגה זה ישפיע לטוב ולרע. לטוב כי שחקנים טובים יותר יגיעו לפה, הרמה תעלה והחשיפה תהיה גדולה יותר. זה פחות טוב כי עם הבדלי התקציב העצומים זה מייתר את הליגה משלוש הקבוצות הגדולות מבחינה מקצועית, והליגה בעצם מתפצלת. זה כן נותן מוטיבציה ואופציות לחלום לשחקן הישראלי, שהבכירים שבהם היום מרוויחים סכומים שפעם אפילו לא חלמו עליהם ואני מקווה שזו רק ההתחלה".

בזמן שהיית בצד אם היו מציעים לך לחזור כעוזר מאמן לאחת משלוש הגדולות, היית מסכים?

"אם זו הייתה הצעה לתפקיד שהיה נותן לי תפקיד משמעותי שבו באמת יכולתי להועיל ולתרום, אני מניח שהייתי שוקל את זה. אני בעיקרון פתוח לרעיונות חדשים ולא פוסל כלום מראש".

*

פרנקו, 51, נולד וגדל בחולון. הוא נשוי, אב לשני בנים ובת וחי כיום בגבעתיים. כאשר היה בן שש התייתם מאביו וגדל עם אמו כבן יחיד. "זה לא דבר שהייתי מאחל לאף אחד, אבל למדתי שגם מסיטואציה כזו אפשר לייצר ארגז כלים שיעזור לך להתמודד עם החיים בצורה טובה", הוא משתף, "אמא שלי המדהימה דאגה להיות גם אמא וגם אבא, היא הייתה מעורבת בכל צעד שעשיתי בחיים ודאגה שלא יחסר לי דבר, ואני חושב שהמציאות שהייתי בה הובילה אותי לעצמאות בגיל מאוד צעיר". כמו רבים מבני דורו החיבור הראשון של פרנקו לכדורסל היה דרך משחקיה של מכבי תל־אביב בגביע אירופה בימי חמישי בערב. "היה לי בסלון סל פלסטיק עם כדור מספוג וכל פעם שהקבוצות במשחק קלעו אז גם אני קלעתי", צוחק פרנקו, "גרתי ברחוב קרן קיימת בחולון ובשלב מסוים החלו לבנות מול הבית שלנו מגרש כדורסל, וכל הזמן הייתי מציץ מהחולות ממול מתי הוא כבר יהיה מוכן ואפשר יהיה לבוא לשחק. בשלב מסוים הצטרפתי למחלקת הנוער של הפועל חולון ושיחקתי מליגות הקט־סל ועד לנוער. באחד הימים ראיתי משחק של חולון מול מכבי תל־אביב באולם הפחים המיתולוגי ומשהו פשוט חיבר אותי למקום. אני זוכר שיצאתי משם והרגשתי שזה לא הוגן שמכבי ניצחה, כי שחקני חולון כל כך רצו והתאמצו. האווירה הייתה מדהימה, התחברתי לתחושת האנדרדוג ויצאתי משם אוהד הפועל חולון. היום כשאוהדים מהיציע מסבירים לי כל הזמן מה אני צריך לעשות אני לוקח את זה בקלות כי אני זוכר שגם אני בגיל 10 עשיתי אותו דבר".

"יהושע רוזין היה המורה לכדורסל הראשון שפגשתי, אגדה שאימן את הקבוצות הכי גדולות זכה בהמון תארים והיה נגוע בחיידק הכדורסל. גם כשהיה בגיל מבוגר הוא היה עוצר ילדים ברחוב ושואל אותם למה הם לא משחקים והיה מגייס ילדים בבתי ספר. הוא היה מלא תשוקה לאמן ולפתח צעירים"

פרנקו שיחק כדורסל עד לגיל צבא אבל כבר בגיל 16 נרשם לקורס מדריכים במכון וינגייט ובסיומו גויס למחלקת הנוער של הפועל תל־אביב בידי יהושע רוזין זיכרונו לברכה, חתן פרס ישראל ומאמן שהפך לאגדה עוד בחייו. "החלום שלי מעולם לא היה להיות מאמן אבל כבר בכיתה ח', אז שיחקתי בליגה מקומית, אימנתי במקביל ילדים בבית ספר וסייעתי למאמני עבר שלי שביקשו שאבוא לעזור להם", הוא נזכר, "בסיום קורס המדריכים הרצון היה קודם כול לעבוד בחולון, שהייתה אז מעצמת נוער, אבל זה כנראה פחות התאים להם, ורוזין - שהגיע לקורס שלנו וחיפש מאמנים - קיבל המלצה מחנן קרן לפנות אליי וזו הייתה מחמאה גדולה. רוזין היה המורה לכדורסל הראשון שפגשתי, אגדה שאימן את הקבוצות הכי גדולות, זכה בהמון תארים והיה נגוע בחיידק הכדורסל. גם כשהיה בגיל מבוגר הוא היה עוצר ילדים ברחוב ושואל אותם למה הם לא משחקים והיה מגייס ילדים בבתי ספר. הוא היה מלא תשוקה לאמן ולפתח צעירים והייתה לי הזכות ללמוד ממנו מה זה מאמן במכלול כולו, מה זו תרבות אימון והרבה דברים שקשורים לגישה למשחק, לחיים ולספורטאים. הוא היה מבריק כמאמן אבל העניק הרבה יותר מזה לכולם והייתה לי זכות גדולה להכיר אותו".

בניגוד למאמנים שבנו את שמם קודם כשחקנים, פרנקו הגיע מ"המלמטה של הלמטה", כלשונו, לאחר שהחל את דרכו בעולם האימון בשנים של הדרכת ילדים במתנ"סים נידחים. בעונת 1995/6, כשהיה בן 22, קיבל הזדמנות ראשונה כעוזר מאמן הפועל תל־אביב משם עבר לתפקיד דומה תחת ארז אדלשטיין בגליל עליון ואז תפקיד נוסף כעוזר בעירוני רמת־גן, שם קיבל ב־2004 את ההזדמנות הראשונה לאמן קבוצת בוגרים בעונת בכורה מוצלחת שהסתיימה בעלייה לליגה הבכירה. משם החל בדרך ארוכה שעברה דרך עפולה, גליל עליון ושתי קדנציות בחולון, שכולן הסתיימו לאחר עונה אחת בלבד גם כאשר הוביל את חולון לזכייה בגביע ראשון והיסטורי בפברואר 2009. "כל קבוצה זה עניין לגופו אבל לעולם לא אשכח את ההזדמנות שקיבלתי ברמת־גן גם לאמן בוגרים וגם להמשיך איתם בליגה הבכירה. בעונה השנייה לקראת הסיום הם ביקשו להביא מאמן מנוסה יותר במטרה לנסות ולשרוד והבנתי אותם, אבל המצב הכלכלי שם היה בעייתי מדי", הוא נזכר, "גם בתחנות נוספות כמו חולון אחרי הגביע נאלצתי לעזוב בגלל בעיות כלכליות אבל תמיד הפרידה הייתה כידידים ולראייה חזרתי לשם מהר למדי".

בעונת 2013/4 אימן פרנקו במכבי חיפה בשנה בה סדרת הגמר מול מכבי תל־אביב הוכרעה לפי יחס סלים ואף שהוביל את החיפאים לניצחון חוץ הרואי ביד אליהו, הפסידו החיפאים את התואר בשתי נקודות הפרש בלבד. שנה לאחר מכן עבר להפועל ירושלים, במה שהפך לרגע מכונן עבור שני הצדדים עם זכייה באליפות היסטורית בסיומה של העונה. "כשחתמתי בירושלים אנשים לא הבינו אותי כי זה היה עד סוג של בית קברות למאמנים שלא הצליחו להחזיק שם מעמד, אבל כפי שהבנת כבר, אני איש של אתגרים והאמנתי שאני יכול לעשות שם דברים בדרך שלי, שהיא אולי קצת אחרת ואני שמח שזה הוכיח את עצמו", קובע פרנקו, "קשה לתאר במילים את הזכייה של מועדון ששנים מצפה ושואף ואז מתאכזב, אתה בעצם סוחב על הכתפיים שלך כמאמן את התסכול של הילדים ביציע, האבות שלהם ואולי גם הסבא והסבתא.

"כשהצלחנו לעשות את זה ראיתי את תחושת ההקלה אצל אנשים, את האושר את השמחה. עברנו אז לארנה עם 7,000 מנויים ו־11,000 איש בקהל ואני מרגיש בר־מזל שהייתי חלק מזה, וגאה שבשתי עונות הגענו לשלושה מתוך ארבעת המעמדים הבכירים בכדורסל הישראלי".

בקיץ 2017 השלים פרנקו מעגל כשחתם לראשונה כמאמן קבוצת הבוגרים של הפועל תל־אביב אבל הקדנציה הזו, שבשיאה העפילה קבוצת האוהדים לראשונה לפיינל פור הישראלי, הייתה רק יריית פתיחה לקראת הקדנציה השנייה שהחלה ב־2021 כאשר בין לבין אימן שנתיים בנהריה. בשנתיים וחצי במועדון הגיעו האדומים לגמר הפלייאוף, גמר גביע המדינה ולרבע גמר היורוקאפ והעמידו את עצמם שוב כיריבה שווה ואלטרנטיבה לשליטה הכמעט נצחית של מכבי תל־אביב. "בתחילת העונה השנייה הגעתי לכנס ספונסרים ותומכים של הקבוצה והיה שם שלט גדול שנכתב עליו 'הפועל חזרה', וזה היה מאוד מרגש למישהו כמוני שגדל באולם אוסישקין המיתולוגי ונתן הרבה גאווה סיפוק וגם מחויבות גדולה למערכת. אני שמח שהקהילה השקטה סביב הקבוצה הבינה שיש פה מותג רציני מאוד ששווה להשקיע בו, ולראיה תראה איפה הוא היום".

מה השאיפות שלך לעתיד?

"אחת הגאוות הגדולות שלי בקריירה היא שהקבוצות שלי תמיד התחרו מעל גובה התקציב והיעדים הראשונים ולא משנה מה הייתה הסיטואציה, המטרה היא תמיד לנצח. אני שואף להמשיך לבנות ולהפוך חבורת שחקנים עם אינטרסים שונים, ליחידה אחת מגובשת ואוהבת שתוכל להתמודד מול כל קבוצה".

בקיץ שעבר היית חלק מצוות האימון של יוסטון בליגת הקיץ, איך הייתה החוויה?

"זו הייתה חוויה מיוחדת לראות את ה־NBA בפנים, מדובר בעולם ובענף שונים לחלוטין מבחינת תפיסת עולם הספורט. זה בהחלט עשה חשק לעבוד שם אבל גם צריך להיות ריאליים ולהבין את הקושי התרבותי והמקצועי למאמן מהמזרח התיכון להגיע למקומות כאלה".

"אני אוהב לעבוד במקומות סוערים ואמוציונליים עם קהל גדול והרבה לחץ, והמטרה עכשיו היא לבנות קבוצה שכולנו נתחבר אליה במטרה להצליח כמה שאפשר במסגרת האפשרויות הקיימות"

מה אתה צופה לנבחרת באליפות אירופה בקיץ?

"יש לנו תמיד ציפיות גבוהות, אבל חשוב שלא צריך להגזים, צריך לתמוך וליהנות מהחבורה המוכשרת שתשחק באליפות. אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיו הסגלים של היריבות, לנבחרת יש זמן קצר להכנה ולפעמים משחק אחד באליפות משנה הכול. צריך לזכור שהאליפות הקודמת הסתיימה פחות טוב, אז חשוב שנגיע צנועים ונוכיח שיש לנו מה לתרום בכדורסל האירופי ובתקווה להצליח בגדול".

אתה שואף להוביל את הנבחרת בעתיד?

"אין מי שלא רוצה לאמן את נבחרת ישראל, אבל כרגע יש לנבחרת מאמן מצוין שהצליח בענק והוא האיש הנכון במקום הנכון. אני שמח שזכיתי לקדם הרבה כישרונות ישראלים במשך השנים ומאמין שזמני עוד יגיע, אבל כרגע התפקיד לא בוער בי".

מה עבורך יום כיף?

"ללכת עם אשתי למסעדה טובה או בית קפה בשקט מול הים. אני אוהב תיאטרון, תמיד שמח ללכת להופעה ולאחרונה הייתי בנשף הרוק של אביב גפן ונהניתי מאוד. עכשיו כשהתחלתי לעבוד, כולם מרגישים שקצת נעלמתי להם כי זה שואב אותך פנימה. שמחתי מהפגרה ואני שמח שעכשיו היא הסתיימה".