לאורך רוב הקריירה שלו הניח ברוס מנג'י שימשיך לעסוק באותו המחקר עד יום מותו. הביולוג הימי חוקר כוכבי ים מאז שנות השבעים, והיצורים הללו תמיד נראו לו כמו הימור בטוח יחסית ליצורים אחרים באוקיינוס. אין להם אויבים טבעיים, הם מסוגלים להצמיח מחדש איברים קטועים, והם מתרבים בקצב מסחרר. אולם לפני קצת יותר מעשור, מחלה מסתורית חיסלה 90 אחוזים מאוכלוסיית כוכבי הים בחוף המערבי של ארצות הברית. בריכות הגאות התרוקנו, ולמנג'י לא היה מושג מה יעלה בגורל מפעל חייו. "הייתי נסער", אומר מנג'י. "חשבתי שהיצורים האלה הם בני אלמוות". הוא לא העלה בדעתו שכמה מהימים העמוסים ביותר בקריירה שלו עוד לפניו.
בבוקר סגרירי באמצע מאי, לפני שבועות ספורים, מנג'י בן ה־82 דילג מעל הצדפות בקרקעיתה של בריכת גאות בחוף אורגון, בדילוגים גדולים יותר מכל הסטודנטים לביולוגיה שעבדו לצידו. הוא התיישב בנקודה שעתידה להפוך בקרוב לחלק מהאוקיינוס השקט, והישיר מבט למשהו שלא זכה לראות כמעט בכלל בעשרות השנים שביקר בבריכה: כוכב ים פצפון, שגודלו אינו עולה על גודלה של ציפורן אצבעו. צוותו של מנג'י פרסם לפני חצי שנה מחקר מרגש: כוכבי ים בעלי חמש זרועות חווים "בייבי בום". בריכות הגאות צפופות משהיו לפני שפרצה המחלה, והפרטים הצעירים ניזונו מצדפות ופינו מקום למינים אחרים. בקיצור, משהו נדיר ונפלא התרחש בחוף אורגון: אחד הטורפים החשובים ביותר באזור היה על סף הכחדה – אך שרד.
נאחז בסלעים ותאב לצדפות. כוכבי הים | צילום: קייסי פארקס-הוושינגטון פוסט
האוקיינוסים מתחממים, מינים נעלמים, ונדמה שחדשות טובות כאלה הן נדירות יותר ויותר אצל הביולוגים. ההתאוששות הזו, אומר מנג'י, היא "די מגניבה". אבל אין לו מושג מדוע קמו לתחייה כוכבי הים של אורגון או כמה זמן הם צפויים לחיות. המדענים צופים גם קיץ חם וגם תופעת אל ניניו, שכל אחד מהם עלול לבשר רעות, והעשור החולף לימד את מנג'י שמחלות יכולות להכריע אפילו את היצורים החזקים ביותר.
אבל בזמן שמנג'י טיפס על הסלעים העמוסים בסרטנים הוא חשב על אפשרות אחרת, אופטימית יותר. כוכבי הים החדשים הללו גדלים למרות נוכחותה המתמשכת של המחלה שקטלה את הדור הקודם. אם הם יגיעו לבגרות, ייתכן שיהיו חסינים ובלתי מנוצחים ממש כפי שמנג'י האמין פעם שאבותיהם היו.
כוכבי הפנקייק
מנג'י החל להבחין במה שכונה "תסמונת כליון כוכבי הים" באביב 2014. הוא וצוות חוקרים מאוניברסיטת המדינה של אורגון עשו את מה שהם נוהגים לעשות פעמיים בשנה מאז שנות התשעים – למדוד ולשקול כוכבי ים – כאשר הוא הבחין בהתפתחות חריגה.
שיטות המחקר של מנג'י שייכות לאסכולה הישנה. הוא משתמש בסרגל ובמשקל קטן, וכותב בעיפרון את הנתונים של כל כוכב (מנג'י לעולם לא קורא לכוכבי ים בשמם העממי starfish, "דג כוכב", למרות שלא מעט מדענים דגולים עושים זאת, משום ש"הם אינם דגים"). לאורך השנים, הצוות שלו אסף את אחד ממאגרי הנתונים המקיפים ביותר שקיימים על כוכב ים מתת־המין אוכרה, בעל חמש הזרועות, הידוע באחיזתו העיקשת בסלעים ובתיאבונו לצדפות. הם חזרו לאותם האתרים פעמים רבות עד כדי כך שמנג'י מספר שהחל לזהות אותם באופן ספציפי. "היה שם אחד עם זרוע מפוצלת בצורת האות Y", הוא אומר. "שקלתי אותו פעמים רבות".
אולם בסוף אפריל 2014 הבחין מנג'י שלכמה מכוכבי הים באתרי המחקר שלו היו זרועות מעוותות. אחרים איבדו את אחיזתם בסלעים. משהו מטריד וחדש התרחש מתחת לפני השטח. מנג'י היה מדוכדך, אך נהג כמדען. הוא החל לפקוד 15 אתרים מחוף אורגון ועד קייפ מנדוסינו בקליפורניה, ולחלקם הגיע בתדירות של אחת לשבועיים. בתחילה, לפחות מ־3 אחוזים מהיצורים היו זרועות מעוותות. עד סוף הקיץ, 93 אחוזים מכוכבי הים נפגעו. בסופו של דבר האוקיינוס השקט איבד מיליארדי כוכבי ים מעשרים מינים שונים בין אלסקה לבאחה קליפורניה.
תמותת כוכבי הים הייתה ההשמדה הגדולה ביותר של חסרי חוליות ימיים. מנג'י ואחת החוקרות בצוות | צילום: קייסי פארקס-הוושינגטון פוסט
לעיתים נדירות מזדמן למדענים לתעד קריסת אוכלוסייה בזמן אמת, ותמותת כוכבי הים הייתה ההשמדה המוכרת הגדולה ביותר של חסרי חוליות ימיים. ככל שהוא וצוותו חזרו לאתרים שלהם, הם הבחינו במגמות. לאחר שזרועות כוכבי הים החלו להתפצל, התפתחו עליהן נגעים. רבים מכוכבי הים השתטחו "כמו פנקייקים". אחרים החלו להתמוסס לערימות של קוצים, שהמדענים מכנים "חוליות סידן".
המדענים בחנו כמה תיאוריות. המחלה הכתה לראשונה במהלך גל חום ימי ותופעת אל ניניו שחיסלה גם מיני אצות. כוכבי ים באזורים החמים ביותר של האוקיינוס אכן סבלו יותר, אך אחרים מתו במים קרירים יותר, כך שמנג'י לא היה בטוח שההתחממות היא הסיבה הבלעדית להכחדה ההמונית. במשך תקופה מסוימת, כמה מדענים סברו שהאשם בנגיף דנסו, אך התברר שההשערה שגויה.
בקיץ שעבר, לאחר ארבע שנות מחקר על כוכב הים, מדענים מוונקובר בקולומביה הבריטית וממדינת וושינגטון הכריזו כי מצאו קשר בין ההכחדה ההמונית של כוכב הים החמניתי, מין דמוי חמנייה, ובין החיידק ויבריו פקטניסידה, זן שהכחיד בעבר אוכלוסיות של צדפות בחוף המזרחי. החוקרים סיפרו לעיתונאים ש"הצטמררו" כשגילו זאת. כוכב הים החמניתי הוא הגדול בעולם. חלקם מגיעים לרוחב של כ־91 סנטימטרים ויש להם עד 24 זרועות. מותם של כוכבי הים הללו שבר את לב המדענים, והם קיוו שממצאיהם עשויים להוביל להתאוששות. אך זיהוי האשם אינו תרופה. כאשר פרסמו את ממצאיהם, המדענים כתבו גם שכוכב הים החמניתי מעולם לא התאושש. נכון לעכשיו, המין נחשב למוכחד בפועל לאורך רובו של חוף האוקיינוס השקט.
שלושה חודשים לאחר מכן פרסם מנג'י את מאגר הנתונים שיצר: נכון, מחלת הכליון עדיין קטלה את כוכבי הים החמניתיים ואחרים, אבל כוכבי הים מסוג אוכרה שחיים על הסלעים בין קווי הגאות והשפל החלו להתאושש. למעשה, האוכלוסיות שלהם היו צפופות מאי פעם.
בייבי בום
מנג'י וצוות של סטודנטים לביולוגיה חידשו את מחקריהם בחודש שעבר במהלך שרשרת של אירועי שפל. הערפל היה סמיך והרוח נשבה בעוצמה ביאהטס כאשר מנג'י הקים עמדת מחקר על מדרון סלעי החבוי מאחורי בתי נופש להשכרה.
צילום: קייסי פארקס-הוושינגטון פוסט
לצוות יש מעין אופי "מקגייוורי": טכנאית שטח משתמשת במברג ובדלי מרשת כלי בניין כדי לאסוף דגימות, ומנג'י מגונן על המשקל המשמש אותו לשקילת כוכבי הים באמצעות אוהל קטן המיועד לחתולים. בשעה תשע בבוקר כבר יש לו ערימת כוכבים. הוא מושיט את ידו לתוך האוהל ומניח על המשקל כוכב אחד, כתום בוהק. הוא שוקל 11.5 גרם בלבד – בערך כמו ארבעה מטבעות. "לפני אירוע התחלואה, כמעט לעולם לא הייתם נתקלים בקטנטנים האלה", הוא אומר.
בשנה שלאחר ההכחדה ההמונית, מנג'י מצא יותר תינוקות מאי פעם. בכמה מהאתרים הוא חישב זינוק של לא פחות מ־8,100 אחוזים בצפיפות הצעירים. מנג'י עדיין מנסה לפענח מה הוביל ל"בייבי בום". אפשרות אחת היא שמחלת הכליון היא שהציתה את ההתאוששות, כפי ששרפות יער מעוררות צמיחה חדשה של יערות.
התגלית הראשונית הזו הייתה מרגשת, אך למנג'י אין מושג אם התינוקות הללו יגיעו לבגרות. כוכבי ים גדלים לאט, והוא זקוק לנתונים של שנים כדי לקבוע בוודאות אם המין אכן מתאושש.
לאורך כל הבוקר ביאהטס, הוא מצמיד סרגל לכוכבים שאורכם לא עלה על סנטימטרים ספורים. סביר להניח שאלו היו בני כמה שנים, סימן מעודד, גם אם לא חד־משמעי. בעוד מנג'י שוקל ומודד, טכנאית השטח אמה ניל מופיעה עם דלי כבד. "הבאתי לך עוד כוכבים", היא אומרת. מנג'י מציץ פנימה, ואז שולף כוכב ים סגול שזרועותיו באורך כ־15 סנטימטרים. "או, הנה אחד גדול", הוא אומר. משקלו של כוכב הים הזה היה קרוב לחצי קילוגרם.
בימים אלה, הכוכבים הגדולים הם החידוש. בריכות הגאות עשירות בכוכבי ים, אך רובם נותרים קטנים בהרבה מהפריטים שמנג'י היה רגיל לראות לפני ההתפרצות. זה אולי מרגש במדד החמידות, אבל מטריד מבחינת המגוון הביולוגי בחוף. "החבר'ה הקטנים", שהחוקרים מכנים "טירונים", אינם יכולים לטרוף צדפות גדולות באותה היעילות של כוכבים גדולים יותר, ויש לזה כל מיני השלכות במורד שרשרת המזון. אם כוכבי הים לא יאכלו צדפות, הצדפות יכסו את הסלעים ויקשו על חיי האצות וחסרי חוליות אחרים. ככל שכוכבי הים צורכים יותר, כך גדל הסיכוי של מינים אחרים לשגשג.
ובכל זאת, עשור לאחר ההשמדה, מנג'י ופוסט־דוקטורנטית לשעבר שלו מצליחים להראות שכוכבים רבים כן מגיעים לבגרות – עובדה שעשויה להצביע על כך שהדור הנוכחי פיתח עמידות מסוימת בפני מחלת הכליון. ועדיין, לכמה מהיצורים שמנג'י שקל באמצע מאי היו נגעים, ואין לו מושג מה טומן בחובו הקיץ. חזאים מעריכים שתופעת "סופר אל־ניניו" תביא עמה טמפרטורות גבוהות מהרגיל, ושהגאות בחוף אורגון תהיה חריגה ביולי. "כולנו יושבים על קצה הכיסא במתח לקראת מה שעתיד לקרות השנה", אומר מנג'י. "כל מה שאני יכול לומר הוא, 'הישארו מעודכנים'".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il