תכולת הספרייה יש בביתי כ־3,000 ספרים. חלק הארי הוא ספרים עתיקים שקיבלתי בירושה מסבי מצד אימי, הרב דב בורשטיין, שהיה רבה הראשי של העיר בוטושאן ברומניה. סבי היה חובב ספרים מושבע, ומשפחתי נאבקה על כך שמכל הירושה שלו דווקא הספרייה תגיע אלינו. החלק החשוב השני הוא ספרי אתיקה רפואית, רפואה והלכה, וספרים העוסקים בחיבור שבין מדע, מוסר והלכה. החלק השלישי הוא ספרי שירה, חינוך ומחשבה, בדגש על כתבי מרן הרב קוק. החלק הרביעי הם ספרים וכתבי יד של אבותיי הקדושים מצד משפחת שפרן – דורות של רבנים, פוסקים, מנהיגים, מצילי יהודים בתקופת השואה ואסירי ציון שנחלצו מיד צר.
עימם נמצאים גם הספרים שעלו איתנו מרומניה; אבי לא הסכים להיפרד מהם אף במחיר ויתור על חפצים אחרים. כמעט כל קיר בביתי עמוס בספרים, ועוד ספרים רבים נתונים בארונות סגורים, ועדיין אני מרגיש שחסרים לי ספרים. מעולם לא הלכתי לישון בלי ספר ביד, כדי שלא יעבור עלי יום שלא למדתי בו משהו חדש, ועדיין לא הגעתי אפילו לקמצוץ ממה שעלי לדעת מתוך ספריי הקיימים, שלא לדבר על החדשים הנוהרים אלי חדשות לבקרים.
שיטת מיון אין מיון של ממש, כי המיקום של ספריי תלוי בגובה הספרים מחד, וברוחב שבין קומה לקומה בספרייתי מאידך. חברי לישיבה, הרב יהודה חזני זצ"ל, אמר לי בזמנו 'מה זה, יגאל? אנחנו נקנה ספרייה ולא נבנה אותה בעצמנו?' לכן בניתי את הספרייה במו ידיי, כמוהו, וכמו בניית נגר חובב לפני חמישים שנה, כמעט הכול קבוע ולא מתנייד. מה שקובע בפועל את מיקום הספר תלוי בשאלה מי לקח ספר ומתי החזירו. מזל שאשתי יודעת היכן היה מקומו היסודי של כל ספר, ובשעת רצון הספרים שבים למקומם הראוי להם מקדמת דנא.
הכי מעניין
מדף קרוב ללב הספרים העוסקים ברפואה והלכה. אני רואה בהם את האידיאל של החיבור בין עולם המדע העכשווי לעולם התורה הנצחי. הדילמות המוסריות שהמפגש הזה יוצר מרקיעות שחקים, וההתמודדות איתן היא אתגר אינטלקטואלי ותורני מהמעלה הראשונה. בפרט התחזק הדבר בשנים האחרונות, מעת שפרצה מלחמת שמחת תורה תשפ"ד, כאשר ההיכרות המקצועית שלי עם דילמות מוסריות בתחום החיים והמוות הביאה אותי להיות מגויס לאכ"א. אני חש כמו "תעלת ימים" המחברת בין שני אוקיינוסים, ובה ספינות המחברות בין שני התחומים, או יותר נכון: כמו הרואה כיצד מים עליונים ומים תחתונים נושקים זה לזה.
על ארבעה ספרים
ספר התורמים הפוטנציאליים לצדקה של קהילת פילעשט בסרביה
זהו ספר שרוב הדפים שלו ריקים, והוא שייך לקהילה שסבא־רבא שלי כיהן בה כדיין וכרב. הספר מתייחד בניסוחי לשון ומליצות מרהיבות בעברית ובארמית, בסגנון "אקדמות מילין", שנועדו להסדיר את תקנות הצדקה של הקהילה, וכן איורים נפלאים שצוירו לפני 150 שנה בידי אמן רב כישרונות, באמצעות נוצת אווז ודיו, ונועדו להנציח את שמם של התורמים העתידיים. הדפים ריקים משום שרוב האמורים להירשם בו נרצחו בשואה.
ספר התורמים הפוטנציאליים לצדקה של קהילת פילעשט בסרביה | צילום:
עין איה / הראי"ה קוק
ספריית בית אל
בעיניי זהו הספר המופלא ביותר של הרב קוק, ואני ממליץ עליו למי שמבקש להכיר את גדולת התורה ואת גדולתו של הראי"ה. זהו לא רק העומק אלא גם המגוון הרחב של הנושאים שהראי"ה פותח לנו בהם את צוהר לבבו ועומק מחשבותיו, בעודו בוחן את אגדות הש"ס.
עין איה | צילום:
מבוא למשנה תורה לרמב"ם / יצחק טברסקי
מאגנס
אני אוהב את הספר הזה גם משום שלמרות הגאוניות המשתקפת בו, מילה אחת כמעט לא נמצאת בו: "אני". זהו ספר גאוני של אדמו"ר חסידי (האדמו"ר מטולנא בארה"ב) שהוא גם למדן בסגנון ליטאי (חתנו של הרב סולובייצ'יק) וידען מאין כמותו. הרב פרופ' טברסקי השכיל לאחד את עולם ההלכה של הרמב"ם עם עולם ההגות שלו וליצור מבט חדש על דמותו, יצירתו, ידיעותיו ותורתו הסדורה של גאון האומה.
מבוא למשנה תורה לרמב"ם | צילום:
אנציקלופדיה הלכתית רפואית / הרב פרופ' אברהם שטיינברג
מכללת הרצוג
יצירתו של גאון מופלא שאין דבר בעולם הרפואה וההלכה שנעלם ממנו. לא ייאמן שאדם אחד כתב את כל המפעל הזה. זו לא רק הבהירות הנהדרת אלא בעיקר הדיוק, הידע, רוחב הדעת ורחבות האופקים. אני נזקק לספריו כמעט בכל יום, ומודה לאל שזכיתי לחיות בדור שהוא חי בו.
אנציקלופדיה הלכתית רפואית | צילום:
עוד כתבות בנושא
