"חיפשתי את הספר הזה בחמש יבשות"

תכולת הספרייה התחלתי לבנות "ספרייה" בכיתה ו'. היא כללה מדף אחד בודד מעל מיטתי, שעליו שכנו כעשרים ספרים. בהם "המרד" של מנחם בגין, "ארוכה הדרך לחירות" של יעקב מרידור (אבי שירת באצ"ל), "עולם הדממה" של ז'אק־איב קוסטו, המתאר את ראשית הצלילה המודרנית והסעיר את דמיוני, "מחניים" של פרנץ מולנר, כפי שהוא נקרא אז בעברית, ולידו הספר בהונגרית בשמו המקורי, "הילדים מרחוב פאל". הספרייה הזו גדלה והסתעפה, ועברה גלגולים בדירות רבות. בשיא גדולתה, במרתף ביתי ביישוב הקהילתי נווה־שלום, היא מנתה כעשרים אלף כותרים.

רבים קיבלתי, רבים הרבה יותר קניתי, בעיקר בארץ ובחנויות ספרים משומשים בלונדון ובניו־יורק אבל גם בעשרות מקומות אחרים בעולם, שונים ולעיתים מפתיעים. למשל, בחנות מהממת לספרי מיתולוגיה ודתות בעיר ורנאסי בהודו. ישנם ספרים שערכתי אחריהם מסעות חיפוש ארוכים: כרך של אנציקלופדיה ״מרגליות״, שממנו למדתי בילדותי על סיפורים ממיתולוגיות שונות; עותק מאויר של ״אהבת ציון״ לאברהם מאפו מתורגם לאנגלית, שאיור מתוכו מעטר את כריכת אחד מספריי; והמהדורה הראשונה של הטרילוגיה ״חומריו האפלים״, עם חתימת המחבר פיליפ פולמן. ראיתי את האוצר הזה כמה פעמים בחנות ספרים בלונדון, ולא העזתי לשלם את המחיר. בסוף נשברתי.

שיטת מיון הספרייה מחולקת לתחומים בארבעה חדרים: ספרות יפה בעברית, ספרות יפה בלעז, לימודי תרבות, אמנות, שואה, פוסט־מודרניזם וספרי יען. כל הספרים מאורגנים בסדר א"ב. יש היגיון בחלוקה הזאת. קירות חדר העבודה שלי – שאינו גדול דיו – גדושים בסיפורת עברית, תחום עיסוקי העיקרי. לא קל למצוא סופר או סופרת שאין להם ייצוג מכובד בחדר הזה. כך גם לחטיבות מסודרות של ספרים שעניינם עיונים תיאורטיים. בשני חדרי השינה יש רק ספרי שירה בחדר האורחים ובמסדרון המוביל ממנו לחדר העבודה שלי, מסודרים בכונניות ארוכות, בגובה המותניים, ספרי הפרוזה בלעז. גם כאן יש ייצוג נכבד למיטב שבמיטב.

מדף קרוב ללב כוננית גדולה ובה ספרים העוסקים במיתולוגיה ובדתות, וכן עשרות מהדורות – רובן נדירות – של ספרי ילדים, מעשיות ואגדות, כולם מאוירים. למשל "ילדי המים" של קינגסלי ב־12 מהדורות יפהפיות, ו"החתול במגפיים" בעשרים שפות.

על ארבעה ספרים

תמול שלשום / ש"י עגנון

שוקן

אם מישהו רוצה להיוודע למקורותינו, כעם החי בארצו בימים לא מוארים אלו, ילך נא אצל ״תמול שלשום״. זהו בעיניי גם ״זכרון דברים״ וגם ״סוף דבר״ הנכוחים והנוקבים ביותר שיצרה הספרות העברית החדשה. עגנון לקח את סיפור עקידת יצחק ובחן אותו בהקשר כפול, שיצר דיסוננס בלתי נסבל. סיפורם של בני ״העלייה השנייה״, הבנים הנבחרים של הסיפור הציוני, בחזית הסיפור מזה, וסיפורם של אלה שנשארו מאחור ונטבחו ונרצחו באותה עת ממש, ברקע הסיפור השתוק לכאורה, מזה. 

מימזיס / אריך אוארבך

מוסד ביאליק 

אין ספר שהשפיע על תפיסת הספרות שלי (ושל הרבה חוקרי ספרות אחרים) יותר מאשר ״מימזיס״. זאת הן בשל הנושא שלו, ״תפיסת המציאות בספרות המערב״, הן בשל היקפו האדיר – מהאודיסיאה והתנ״ך ועד וירג׳יניה וולף ופרוסט – וגם ובעיקר בגלל הקישור האורגני, העשיר והמשכנע בין מאפייניו של העולם המתואר, רוח הזמן ותפיסת האדם, ובין מאפייניה הצורניים של היצירה שנבחרה לייצג את אותה תקופה. המתחרה היחיד לאוארבך הוא מיכאיל באחטין, אבל הוא פחות ידידותי.

מיכאל סטרוגוב / ז׳ול ורן

יהושע צ׳ציק 

הספר בה"א הידיעה של ילדותי המאוחרת (כיתה ו׳ או ז׳). יש לו חלק רציני בעיצוב תחושת השליחות המוגזמת שלי וברצון שלי לשרת בלי חשבון את מטרותיה של הממלכה שאני שייך אליה. הוא גם שתל בי, יחד עם עוד כמה ספרי מסעות שקראתי אז ומאז, את הכמיהה למסעות לאזורים רחוקים ואקזוטיים.

מתחת להר געש / מלקולם לורי

הספריה החדשה

הספר שבחיפוש אחריו התרוצצתי אנושות בחמש יבשות. זהו ספר קרוב מאוד לליבי, ואף שהוא נחשב ליצירת מופת, כמעט אינו מצוי לרכישה בעולם – אפילו לא בחנויות ספרי יד שנייה במולדתו, אנגליה. זהו סיפורו הממכר של קונסול בריטי לשעבר, אלכוהוליסט, הקורס אל תוך חייו. ממכרת לא פחות זירת הסיפור וזמן התרחשותו: "יום המתים" במקסיקו־סיטי ב־1938.