האתלטיקה מעולם לא הייתה גולת הכותרת של הספורט הישראלי, אך בשקט־בשקט מתפתח כאן דור שיכול להביא להישגים רבים שלא זכינו לראות בעבר בתחרויות הגדולות. ביום שני תצא לדרך בברמינגהם שבאנגליה אליפות אירופה באתלטיקה, ואליה תצא משלחת נאה של 18 אתלטים ישראלים, מחצית מהם רצי מרתון. מי שהצליח להשתחל ברגע האחרון למעמד המכובד הוא מתן עברי, אצן בן 24 שעשה בחודשים האחרונים קפיצה מקצועית יוצאת דופן, במהלכה שבר שיאים בני 17 ו־18 שנים בהתאמה בריצות ל־3,000 מטרים ומייל (1,600 מטר), והפך לישראלי הראשון שירד מ־3:40 דקות ב־1,500 מטרים - המקצה שבו יתחרה באליפות. זו תהיה הופעת הבכורה שלו באליפות אירופה.
"העובדה שאני בריא כבר שנתיים, בלי פציעות, עזרה לי מאוד להתקדם מתחרות לתחרות. ההתקדמות החלה בעונה שעברה, שם שיפרתי את הזמנים שלי והתקרבתי לשיאי ישראל. המומנטום המשיך השנה למרות פתיחת עונה פחות טובה, שבה סבלתי מבעיות נשימה בתחרויות השדה בסתיו. אחרי עצירה קטנה הבנו מה לא בסדר, ומאז ינואר - בעונת החורף בתחרויות אולם בארצות הברית - עשיתי קפיצה מקצועית גדולה", מספר עברי בשיחה ממחנה האימון בהרי איטליה, שבו הוא שוהה לקראת האליפות. "אני שמח לשבור שיאים כי זה מה שמוביל אותנו הספורטאים, ומה שגם יוביל את הבאים אחריי בענף. חשוב לשבור גבולות ותקרות זכוכית ולהראות שלמרות שהענף עדיין מתבסס על כישרונות שפורצים מדי פעם, האתלטיקה הישראלית כן צועדת קדימה. כשאתה מעלה את התקרה גם הרצפה עולה, ואני מאמין שזה יוביל לעוד הישגים".
בארבעת החודשים האחרונים הדגים עברי התקדמות מטאורית. בתחילת אפריל, בתחרות שהתקיימה בפאלו אלטו בארצות הברית, הוא שבר לראשונה את השיא בריצת 1,500, שקבע לפני שנתיים יהונתן כרמין. עברי הצליח להגיע לתוצאה תקדימית של 3:38.15 דקות.
שבר שיא בן 18 שנה. מתן עברי בפעולה | צילום: באדיבות המרואיין
כמה שבועות לאחר מכן, בתחרות בארקנסו במסגרת חצי גמר טורניר ה־NCAA (ליגת המכללות הבכירה), במקצה הגמר שבו הוא סיים במקום החמישי היוקרתי, שבר שוב את השיא עם תוצאה חדשה של 3:37.41 דקות.
עברי לא עצר שם, וב־11 ביולי סיים שלישי בתחרות בבלגיה, זכה במדליית ארד ועצר את השעונים עם שיא חדש של 3:34.51 דקות. תוצאה זו הורידה שלוש שניות משיאו הקודם - נצח במונחי אתלטיקה.
"לקראת סוף העונה החלטתי להתמקד ב־1,500 ובאמת פרצתי את כל המחסומים והגבולות שהיו לי. כבר בעונה שעברה הרגשתי שאני יכול לשבור את השיא, אבל כנראה עוד לא הייתי מוכן במאת האחוזים, גם מבחינת ביטחון וגם מבחינת כושר. התחושה הייתה שזה יקרה רק כשאקבל את ההזדמנות בתחרות עם מזג אוויר טוב והכתבת קצב נכונה, כשהכול צריך להתחבר יחד", הוא מנתח. "העונה כבר שברתי את השיא כשהכול היה רחוק מלהיות מושלם, כי פשוט כבר הייתי מוכן ולא הייתי צריך חיבור סגולי של כמה אלמנטים. מאז אפריל, בעשר הריצות שקיימתי במקצה רצתי מהר יותר משיא ישראל הקודם. כבר בשבירה הראשונה הרגשתי שאני יכול יותר ולא ידעתי עד כמה, ובסופו של דבר שיפרתי את התוצאה שלי בתשע שניות תוך שנה אחת".
הקפיצה הזו הפכה את עברי לפתע למועמד להגיע לאליפות אירופה, אך בחישובים שנעשו הוחלט שהוא זקוק לעוד תחרות ולתוצאה טובה אחת נוספת. הדבר הוביל לארגון מהיר של תחרות שהופקה במיוחד עבורו על ידי איגוד האתלטיקה באצטדיון הדר יוסף לפני פחות משבועיים. "יש שתי דרכים להגיע לאליפות אירופה. הראשונה היא קביעת קריטריון, שהייתי קרוב אליו ולא השגתי. האפשרות השנייה היא דירוג שנקבע על פי חמש התוצאות האיכותיות ביותר שלך במהלך העונה. מאחר שהתחריתי בבלגיה בשלוש תחרויות לא הצלחתי להגיע בזמן לאליפות ישראל, מה שהוביל לקביעת 'תחרות ההזדמנות האחרונה' בשבילי", מסביר עברי.
"הכול קרה תוך כמה ימים. שני חברים מהקבוצה הגיעו לשמש על תקן מאיצים ועשו עבודה נהדרת, ובמקביל עשיתי קמפיין עצמי מסיבי במטרה להביא צופים. לתחרות הגיעו מאות אנשים - רבים מהם חברים ובני משפחה - שתפקדו על תקן קהל דוחף ונלהב. היה הרבה מאוד רעש שם, אבל הצלחתי לאסוף את עצמי ולרוץ".
עברי הציג ריצה לא רעה, אבל אחרי שעצר את השעון על 3:36.38 דקות, התוצאה הטובה ביותר בריצת 1,500 מטרים שנקבעה בישראל - ההבנה הייתה שהוא לא הצליח לעמוד במטרה. "לא הייתי מאוכזב מדי כי לפני חודשיים לא ציפיתי בכלל להגיע לאליפות וסיימתי עונה טובה, אבל בבוקר שאחרי עברתי על החישובים וגיליתי שכן שיפרתי את התוצאה החמישית. זה העניק לי כמה נקודות דירוג נוספות שאפשרו לי לעקוף רצים מצ'כיה ומטורקיה ברמה של כמה מאיות, והציב אותי בסיכוי טוב להעפיל", הוא מספר. "בירור נוסף עם קולגות באירופה הבהיר לי שלפחות שלושה רצים ברשימה לפניי לא ישתתפו במקצה באליפות ושיש סיכוי גדול שאני בפנים. למחרת, במקום ללכת עם חברים לים, כבר הייתי במטוס למחנה אימונים באיטליה - ושם קיבלתי באותו הערב את ההודעה הרשמית שנכנסתי".
עברי יהיה הישראלי הראשון לייצג אותנו במקצה הזה מאז מארק הנדלסמן ב־1984. "כרגע אני משלב בין אימונים ומנוחה - בעיקר מנטלית, אחרי תקופה שבה קרו הרבה מאוד דברים בזמן קצר", הוא משתף. "הרעב גדל אבל גם העייפות, ואני מניח שעברתי יותר מכל המתחרים שלי בחודשים האחרונים כדי להעפיל, ועכשיו אראה אם אצליח להתאושש. אני אופטימי, ובנוסף אני מקבל מעטפת טובה מהאיגוד עם מאמנים וצוות רפואי. אני מתחיל את התחרות בחצי הגמר ומאמין שאצליח להיות אחד מתוך ה־14 שיעפילו לגמר. זה אולי יומרני להגיד כמי שמגיע מדורג במקום ה־31, אבל הוכחתי יציבות בחודשים האחרונים ואני בתקופה מקצועית טובה".
מתן עברי (24) נולד וגדל בשמשית, מושב קהילתי בעמק יזרעאל. בת דודתו היא עמית עברי, השחיינית הישראלית הראשונה שהעפילה לחצי גמר אולימפי, באולימפיאדת לונדון 2012. "אני עוסק בספורט מגיל מאוד צעיר, ואני מניח שהעובדה שכילד עקבתי אחרי עמית כשהתחרתה באולימפיאדה ובאליפות אירופה נתנה לי דחיפה ספורטיבית, במודע או שלא. ההורים תמיד שלחו אותי לחוג אחד של ספורט ואחד שלא. התחלתי בכדורגל, ניסיתי קצת ג'ודו ופינג פונג, ובסוף הפכתי לרציני יותר בכדורסל ושיחקתי עד כיתה ט', כשבמקביל גם למדתי פסנתר", הוא נזכר.
נתנה דחיפה ספורטיבית. השחיינית ובת הדודה עמית עברי | צילום: צילום מסך
"לאחר מכן נכנסתי לעולם של ריצות הניווט - ענף תחרותי שבו אתה מקבל מפה מפורטת של האזור שבו תתחרה, ויש תחנות שאתה צריך לעבור בדרך לקו הסיום מהר ככל האפשר. זה משלב יכולת תכנון וניווט בנוסף ליכולת פיזית. בקיץ של כיתה י"א סיימתי שישי באליפות אירופה לנוער לניווט, מה שהיה אז הישג שיא לענף בארץ". השיא נשבר מאז, כשבשנה שעברה עופרי יעקובי זכתה באליפות אירופה.
הרצון של עברי להשתפר בתחום הריצה בשביל תחרויות הניווט הוביל אותו בכיתה י"ב להיכנס לעולם האתלטיקה, ובהמשך - אחרי שירות צבאי כמדריך גופני ביחידה מובחרת - להחליט לצאת לקולג' בארצות הברית. "אחת הסיבות שנכנסתי ברצינות רבה יותר לעולם הריצה הייתה האופק שהיה בזה, בעיקר ביכולת לקבל מלגת לימודים מלאה באוניברסיטה בארצות הברית שמאפשרת להתחרות ולהוציא תואר - אפשרות שלא הייתה לי בעולם הניווט," מסביר עברי.
"לשמחתי, בזכות העובדה שסיימתי שביעי באליפות אירופה לנוער בריצת שדה ל־3,000 מטרים, הייתי טוב מספיק כדי להגיע כמעט לכל קולג' שרציתי. חיפשתי מקום טוב גם אקדמית וגם מקצועית, יצרתי רשימה של עשר מועמדות, דיברתי עם כמה ובסוף בחרתי באוניברסיטת ויסקונסין - מדיסון".
עברי עבר לארצות הברית לפני שלוש שנים, ובמקביל לחברותו בקבוצת הריצה הוא לומד לתואר במדעי המחשב. "היחס אליי מהרגע הראשון היה מדהים. קיבלו אותי בזרועות פתוחות וההתחלה הייתה קלה. הקשיים הגיעו מאוחר יותר, בעקבות אסון 7 באוקטובר. כמו בהרבה מקומות, גם בקולג' שלנו היה מאוד לא שקט, עם הרבה הפגנות ואנטישמיות. גם איתי התעמתו כמה פעמים, אבל זה מעולם לא הגיע לעימות פיזי. למזלי יש כאן קהילה יהודית מדהימה ואוהבת ישראל שעטפה אותי והפכה את החוויה לקלה יותר", הוא נזכר.
"מהרגע הראשון קיבלתי בקולג' מעטפת שכוללת גישה למתקנים, לצוות מקצועי ורפואי ולאוכל. הכול נמצא במרחק נגיעה ממך, גם בית הספר, הכול שם קל ובנוי בשבילך ובשביל ההצלחה שלך. סדר היום מלא לחלוטין: זה מתחיל בריצת בוקר, ממשיך לשיעורים ואז לאימון קבוצתי, כשבין לבין הולכים לאכול ובערב מכינים שיעורי בית. העובדה שהכול קרוב וזמין גורמת לזה שלא מבזבזים זמן, ויש לך פנאי גם לחיים חברתיים".
ההתאקלמות המקצועית של עברי לא הייתה פשוטה בעונה הראשונה בשל העובדה שסבל לאורכה משתי פציעות מאמץ. "זכיתי להיות חלק מקבוצה טובה ומפרגנת, אבל הצד הפחות טוב הוא שבעונה הראשונה רצתי עם חבורה מאוד מוכשרת והאימון הקבוצתי לא היה טוב בשבילי. לא הקשבתי לגוף שלי וזה הוביל לפציעות, ולקח לי זמן לאזן בין אווירת הקבוצה הדוחפת ובין השמירה על האינדיווידואליות שלי".
הפציעות האלה הובילו את עברי לשינוי חשיבה בכל מה שקשור לאימונים עצמם. "החלטתי שאני לא מתחרה יותר באימונים, ואם תראה אותי באחד מהם תחשוב שאני בטח אחד מהאצנים הפחות טובים בקבוצה שלנו. זה הגיע מהבנה שאני רוצה קודם כול להגיע בריא לקו הזינוק ולהתחרות בשנים שלי בקולג', גם במחיר של לא להגיע לרמות הגבוהות", הוא מסביר, "ההחלטה הזו גובשה בשיתוף הצוות המקצועי שלי בארץ ואחרי תהליך שעברתי עם הצוות בארצות הברית. בשלב הראשון פחות עניינתי אותם כי רק חזרתי מפציעה, אבל כשנכנסתי לכושר והיו צריכים את הנקודות שלי בתחרויות, נוצרו כמה עימותים - בעיקר בימים שהייתי פחות טוב. הם טענו שאני לא עובד מספיק לרמות הגבוהות, אבל עמדתי על שלי, מה שהוביל ממש למריבה עם המאמן הראשי. למזלי זכיתי למאמן גמיש שבסוף כן האמין בי ונתן לי חופש, ולשמחתי אחרי כמה חודשים השיטה הזו החלה להוכיח את עצמה. הייתי צריך להראות קצת קשיחות, ובסופו של דבר הפכתי לרץ המוביל של הקבוצה".
בקרוב יחל עברי את העונה הרשמית האחרונה בקולג', ובסיומה יחליט אם להישאר שנה נוספת שניתנה לו בשל העובדה שהיה פצוע רוב השנה הראשונה.
"אני מאוד שמח שעברתי לקולג'. פגשתי כאן אנשים מדהימים, השתפרתי בריצה, אני קרוב לסיים תואר במדעי המחשב ובקרוב אעשה התמחות באמזון. כשנפצעתי בשנה הראשונה פה יכולתי בקלות להיכנס לדיכאון או ללחץ, אבל ידעתי שיש לי מלגה מובטחת לארבע שנים, עסקתי בתואר, הכרתי את בת הזוג שלי - ליילה, יהודייה מקומית, וגם הייתי מעורב בקהילה היהודית", הוא משתף.
"אני לא אוהב לתת לעצמי מטרות ספציפיות חוץ מלהגיע בריא לזינוק ולעשות את הכי טוב שלי, אבל מצד שני עדיין לא ניצחתי תחרות בקונפרנס שלנו, ה־'Big 10', ובהחלט אשמח. אחרי שסיימתי חמישי באליפות המכללות ארצה כמובן להילחם על ניצחון בתחרות, אבל הרמה מאוד גבוהה, כלום לא מבטיח לי את זה ואני לא רוצה לשים על עצמי לחץ מיותר".
מטרה נוספת שהפכה ריאלית מבחינת עברי היא השתתפות באליפות העולם בשנה הבאה בבייג'ין, כאשר משחקי לוס־אנג'לס 2028 כבר נמצאים מעבר לפינה. "המטרה הראשונה שלי היא להיות ספורטאי אולימפי. אני מאוד רוצה להיות חלק מהחוויה הזו ומקווה שאשתתף לפחות בשתי אולימפיאדות", מצהיר עברי. "מבחינת תוצאה, אם האולימפיאדה הייתה מתקיימת היום הייתי כנראה מעפיל אליה, אבל היא תיערך בעוד שנתיים, אז אני לא רואה סיבה לא לשאוף למשהו מעבר להגעה עצמה. אני משתפר בקצב יפה מאוד ואנסה לשמור עליו. הגיוני שלא אשפר את התוצאה בעונה הקרובה בעוד תשע שניות, כי אז אשבור שיא עולם (3:26 דקות, נקבע ב־1998, ד"מ). לא סביר שזה יקרה, כרגע ובכלל. אבל המטרה היא להגיע ללוס־אנג'לס ולהילחם על העפלה לשלבי ההכרעה".
המטרה: להגיע ללוס–אנג'לס. ריצת 1,500 באולימפיאדת פריז | צילום: איי.אף.פי
עד כמה הצד המנטלי קריטי במה שאתה עושה?
"הצד המנטלי חשוב מאוד, והכול מתחיל משם. אבל במקרה שלי אני מנסה לחשוב כמה שפחות על התחרות, כי ברור לי שלפני ההתחלה אהיה לחוץ ונרגש מספיק. אנסה להיות כמה שפחות מכונס בעצמי. בבוקר התחרות או בערב לפני אני עושה דמיון מודרך שבו אראה את עצמי רץ. אני אוהב את הריצה של 1,500 מטרים כי היא נגמרת מהר בשבילי - בניגוד ל־5,000 לדוגמה, שם באמת יש יותר מדי זמן לחשוב".
איך מרגישים כששוברים שיא?
"יש תחושת סיפוק שכל העבודה הקשה השתלמה. את השיא הראשון ב־1,500 השגתי בתחרות שבה ניצחתי בפער גדול עם סיומת שלא חשבתי שאני מסוגל לה, וכשגיליתי שהשיא נשבר שאגתי משמחה ומאוד הפתעתי את עצמי".
מקצועית, יש לך היום כל מה שאתה צריך?
"כן. הוועד האולימפי ואיגוד האתלטיקה משלימים לי את כל מה שאני צריך מעבר למה שאני מקבל באוניברסיטה, ואני מודה להם על העזרה. האתגר האמיתי יחל עם סיום הלימודים שלי, כשאצא לעולם הגדול. שם אצטרך למצוא ספונסרים, אבל מאמין שיהיה בסדר".
מה תעשה ביום כיף?
"אלך לטיול בהרים או לים, ארכב על אופניים, אבלה עם בת זוגי ועם חברים, ואלך לראות משחק פוטבול, כדורסל, כדורעף או הוקי באוניברסיטה".