מתן מוראד
מפקד יחידת החילוץ מגילות ים המלח, מנהל מרחב שומרון ברשות הטבע והגנים
בן 52, נשוי לשרית ואב לארבעה ילדים, תושב אלון: "יישוב שאִפשר לי להרגיש בנוח ללכת בלי כיפה ולאשתי להיות אישה מאמינה. קהילה טובה ובתי ספר טובים. תמיד יש איפה לשפר, אבל אנחנו אוהבים את המקום"
מתן, מה שלומך?
"ימים מורכבים ושנים לא פשוטות, ברמה האישית והלאומית כאחד. ברמה האישית, הבן שלי משרת בגדוד 13 של גולני שעומד להיכנס ללבנון, והבת שלי השתחררה מלוחמה לא מזמן. ברמה הלאומית יש לנו לא פחות אתגרים: איך החברה שלנו מתנהלת, מה מכל זה נשאיר כאן לילדינו. מצד אחד אין לנו בית אחר, מצד שני אנחנו צריכים לעבוד על בניית הבית פנימה. אפשר להתווכח, כל עוד זה נעשה בצורה מכבדת ששומרת על כבוד האדם, ולא פוגעת. אנחנו עם מדהים והערבות ההדדית היא דבר שאין שני לו, אבל יש לנו המון במה להשתפר.
"עברנו הרבה דברים מאז 7 באוקטובר. עבורי התאריך סימל משהו עוד לפני מלחמת שמחת תורה. נולדתי באחת בלילה בין 6 ל־7 באוקטובר 1973, מלחמת יום הכיפורים. אבי נשלח לקרבות אבל קראו לו מהדרך לבית החולים כי נולדתי. הוא ניצל, והקצין שהחליף אותו נהרג. לכן קוראים לי מתן, כי אני מתנה".
הכי מעניין
התכוונתי לשאול איך הגעת להתנדב ביחידת חילוץ, אבל נראה לי שהצלת חיים היא המכתוב שלך.
"לפני שלושים שנה התחלתי את דרכי ברשות הטבע והגנים כפקח צעיר במצפה־רמון. באותו זמן היה מובן מאליו שמי שעוסק בעבודת שטח ויש לו ג'יפ עוזר לאנשים במצוקה, זה היה חלק מ'עסקת החבילה'. בינתיים עברתי מקומות מגורים, התחתנתי ונולדו לי ילדים, ולצד כל זה המשכתי לעסוק בחילוץ. בתשע השנים האחרונות אני מפקד על יחידת החילוץ מגילות. זו זכות גדולה מאוד ולצידה הרבה אחריות".
ואת זה אתה אומר כמג"ד במילואים ומנהל מרחב ברשות הטבע והגנים.
"כן. מפקד יחידת חילוץ הוא תפקיד תובעני. למפקד יש הרבה חובות: לדאוג למתנדבים, לציוד שלהם ולמקצועיות הצוותים. ביחידה יש תשעים מתנדבים שעוסקים בהצלת חיים, ביניהם גם אשתי. כל אדם שמעוניין להתנדב אצלנו יכול, את הכול אפשר ללמוד. אנחנו עוסקים בהמון תחומים: גלישת צוקים, חילוץ בחבלים, ומכיוון שים המלח הוא בתחומנו יש לנו אפילו שתי סירות הצלה. העיקרון החשוב ביותר הוא הכרת השטח. זה הבסיס והיתרון היחסי שלנו. כשאדם במצוקה הוא לא יודע איפה הוא נמצא, וחשוב להבין מהתיאור שלו איפה הוא ולהגיע אליו בדרך המהירה ביותר.
"אנחנו לומדים את השטח, מתאמנים הרבה, משננים מפות, עוברים בערוצים, ומחפשים דרכים לא מסוכנות להגיע ממקום למקום. זה מעסיק אותנו יותר מכל דבר אחר. אנחנו שייכים למשטרת ישראל, מחוז ש"י. כשמזעיקים אותנו זה לוקח זמן - צריך להבין איפה האדם במצוקה נמצא, וזמן ההתארגנות גם נלקח בחשבון, היות ואנחנו לא בכוננות. עכשיו 'בין הזמנים', אז לא יהיה יוצא דופן לקבל קריאה".
מה הקשר של "בין הזמנים" לחילוצים?
"הקשר הוא אוכלוסייה שיוצאת לטייל ולא יודעת לטייל נכון. כשאתה נמצא בשטח, חוסר היכרות, הבנה ומשמעת יכול להוביל לתוצאות הרסניות. יש כל הזמן ניסיונות להנגיש ולהסביר לאוכלוסייה הזאת איך לטייל נכון, אבל קשה להגיע אליה. זה הזמן שלהם לצאת ולתור את הארץ, אבל הם לא בודקים את אורך המסלול ואת התנאים שלו ובאים עם ציוד לא מתאים - בלי מים, בלי כובע - ואנשים מתמוטטים או טובעים. זה בא לידי ביטוי גם בחוסר שמירה על הסביבה: השארת לכלוך רב והבערת מדורות. בדרך כלל ההרס לא נובע מזלזול בערכי הטבע, אלא מחוסר מודעות".
עונת הטיולים בשיאה, אבל נורא חם. מה אתה ממליץ לעשות? להישאר במזגן ולהימנע מטיולים?
"לא נכון להימנע. צריך לטייל באופן מותאם. לא הייתי מטייל עכשיו בצפון מדבר יהודה, למשל. טוב לטייל בקיץ במקומות עם מים, כמו הצפון, ובאזור שלנו אפשר לטייל בנחל פרת, עינות צוקים, עינות פצאל, נחל קנה. אלה מקומות מוצלים שיש בהם מים לאורך כל השנה. ועדיין, גם את הטיולים האלה צריך לעשות נכון. לא מומלץ לטייל בין אחת־עשרה לשתיים. מומלץ לצאת בשעות הבוקר המוקדמות ולסיים עד אחת־עשרה, או לחלופין לצאת בשתיים ולטייל עד לפני השקיעה, שמאוחרת בקיץ. לא רק השעה משחקת תפקיד, כשיוצאים לטיול צריך לקחת בחשבון את טיב המשתתפים. לא כל מסלול מתאים לילדים קטנים, היכולת שלהם להסתגל לחום ולעמוד בתנאים הקשים היא מוגבלת.
"חוץ מזה צריך לבוא עם ביגוד מתאים, כובע, אוכל והרבה מים בתיק, מינימום שלושה ליטרים לאדם. ככוח חילוץ, אם קשר עם מטייל מתנתק, מקל עלינו מאוד כאשר הנעדר הודיע בבוקר הטיול למשפחה איפה הוא מטייל ומתי הוא צפוי לסיים בערך, כך אנחנו יכולים לבצע חיפוש ממוקד. אם יוצאים למסלול מאתגר אפשר להשאיר את הפרטים על שמשת הרכב מבפנים. תאריך, הלכתי לטייל עם המשפחה, מספר טלפון".
יש מקרה שהולך איתך מכל השנים האלה?
"לאורך השנים נצברו המון סיפורי חילוץ. חלקם נגמרו בטוב וחלקם פחות, לצערי. אנחנו מחלצים בין שלוש לחמש גופות בממוצע בשנה. בט"ו באב לפני ארבע שנים, משפחה חרדית, סבא, אבא ונכדים, נסעו לטייל בנחל ייט"ב. זה היה יום חם באופן קיצוני, ובשל חוסר מודעות הם בחרו במסלול מאוד לא מתאים. נקראנו לחפש אותם בשש בערב, ולצערנו אחרי כמה שעות איתרנו את גופת הבן. סיפור קשה.
"בינואר 2018 היה שיטפון מפתיע בנחל אוג. זה התחיל כבוקר שבת שטוף שמש, הנחל לא היה סגור למטיילים והגשם התחיל בצד המערבי. אחרי הקידוש התקשרו אליי. היה ספק אם יש בכלל אירוע אבל הייתה לי תחושת בטן שקורה משהו לא טוב. יצאנו לנחל, כל היחידה, וגילינו ילד בן 11 וחצי מחזיק בסלע בכל כוחו בעיצומו של שיטפון נוראי. הילד היה חזק מהרגיל והצליח להחזיק מעמד, אבל לאבא לא היה איך לעזור לו. הוא עמד על מדף סלע מעל הילד ולא יכל לעשות דבר. אם הוא היה קופץ למטה הוא היה מאבד את חייו. אז הוא נפרד מהילד והלך למקום גבוה יותר שממנו אפשר להתקשר. ירדנו בחבלים והצלנו את הילד אחרי שהוא החזיק בסלע שעתיים וחצי. הוא יצא בשלום. עם היפותרמיה אבל בשלום. ואז חילצנו גם את האבא. זה היה אירוע דרמטי עם הרבה מזל ושמירה, משהו שאי אפשר לשכוח.
"אנחנו עוסקים בממוצע במאה אירועים בשנה. לא כולם דרמטיים, אבל אנחנו מתייחסים בכובד ראש לכל אירוע. הפלא המדהים הוא שיש לנו 800 מתנדבים ביחידות החילוץ ברחבי הארץ שיוצאים כשקוראים להם, בכל שעה ובכל מצב. זה העם שלנו, וזה לא ישתנה".
גדלת בקיבוץ נחשון והיום אתה מנהל מרחב שומרון ברשות הטבע והגנים. איך קרה המעבר?
"גדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר. כשהתבגרתי עזבתי את הקיבוץ, ואחרי כמה שנים טובות הכרתי את בת זוגי לחיים שרית. היא אישה דתייה מתקוע ואני אדם חילוני לגמרי, אבל חיינו הצטלבו והאהבה מנצחת הכול. אנחנו חיים באושר ובאהבה גדולה כבר 23 שנה. הדעות הפוליטיות שינקתי בקיבוץ השתנו כשיצאתי ממנו. הבנתי דברים אחרת. אנשים רבים עיקמו פנים ואמרו לי שמוזר שאדם כמוני הולך לשטחים הכבושים, אבל אני חושב שאין לנו מקום אחר. אני לא מאמין שנצליח לעשות שלום עם הערבים, לא בדור שלנו ולא בדור הבא. אולי יום אחד הנינים של הנינים של הנינים שלי יגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. אני רק מקווה שעד אז בתוך עצמנו נדע לשמור עלינו".
מי מטיילים היום ביו"ש? רק דוסים וימנים, או עוד אוכלוסיות?
"המסה העיקרית של המטיילים הם המקומיים, ואחריהם יש דתיים מרחבי הארץ אבל לא רק. גם אנשים שדעותיהם לא ימניות מגיעים לאזור, כי הם חושבים שלטייל במקום זה דבר אחד ולגור בו זה עניין אחר. רבים מטיילים בבקעה, כי לא כולם מודעים לכך שהיא חלק מיו"ש. לא כולם נכנסים להתפלל בבית כנסת ביריחו או בשכם, אבל בהרבה מקומות יש מטיילים שלא היו בעבר, גם כי המצב היום בטוח יותר, למרות שהוא עוד לא מושלם, וגם כי זאת ארץ ישראל".
בצפון צפוף נורא עכשיו. תן לי שני מקומות בשומרון ששווה להגיע אליהם במקום להיתקע בפקקים.
"יש יותר משני מקומות. עינות פצאל זו שמורת טבע מקסימה. בחלק המזרחי שלה יש מעיינות שופעים. זאת לא זרימה כמו בירדן, אבל כיף לשבת עם הילדים במקום מוצל עם מים נקיים ונעימים. בנחל פרת יש כמה נביעות ונקודות יפות, אם כי הוא עמוס מאוד. סיימנו לשדרג את עין מבוע ונבצע בו עוד שדרוג כדי שהחוויה תהיה טובה יותר. צריך להירשם מראש כדי להיכנס לשמורות, כך אנחנו מווסתים את מספר המבקרים כדי שלאנשים יהיה נעים. הר גריזים הוא מקום יפהפה עם תצפית עוצרת נשימה מעל שכם, ועין פשחה הוא אתר מדהים עם הרבה בריכות מים. גם אם המקום עמוס במטיילים, לא מרגישים את זה".
יש אתר בשומרון שהיית רוצה שיפתחו?
"סבסטיה. זה פארק לאומי מוכרז אבל הוא לא מונגש לאנשים, בעיקר בגלל העניין הביטחוני. יידרשו עוד כמה שנים אבל הכיוון נכון. עם כל תנופת ההתיישבות והפיתוח ביו"ש ובבקעה היום, אנחנו צריכים לזכור שהאקלוגיה והטבע הם האוויר שלנו. זו לא קלישאה. יש מארג מסוים של חי וצומח והפגיעה בו מסכנת אותנו, הקב"ה לא ברא את הדברים האלה סתם. המשרפות ליד כל כפר ערבי, הביוב שזורם – כל זה מסכן אותנו ופוגע בנו וצריך למצוא פתרונות. אנחנו לא יכולים להיאבק בשיטפון. כשהוא בא הוא בא. זיהום מעשה ידי אדם זה סיפור אחר. זה בידינו, וחייבים להפנות לזה את תשומת הלב".
עוד כתבות בנושא
