החום של יולי־אוגוסט שולח את כולנו לחפש מים, אבל השנה לא חייבים להצטופף בחופי הים או בפארקי המים. ברחבי יהודה ושומרון נולדו בשנים האחרונות שורה של מעיינות ופינות שכשוך חדשות, לצד אתרים ותיקים שעברו שיפוץ והונגשו מחדש, ומאחורי כל מעיין סיפור. אביגיל זית קפצה לטבול במעיינות וחזרה עם המדריך שיעזור לכם לבחור איפה תטבלו ומה תאכלו שם בפעם הבאה.
שומרון:
צילום: נעמה שטרן
זוהי בריכה מלאכותית שבנו בני נוער מאריאל לזכר חברם אוריה הרטום ז"ל שנרצח בפיגוע ירי ליד היישוב עלי באדר תשפ"ד. אנשי תפוח מספרים שהחברים בכלל אספו כסף להכניס ספר תורה לזכרו של אוריה, וכשעם ישראל תרם הרבה יותר משציפו הם החליטו לבנות עם הכסף עוד נקודה יפה שתחבר אנשים לארץ.
אחרי שהחניתם את הרכב תראו לפניכם שתי בריכות מלאכותיות, אחת עמוקה (כמטר ושמונים) והאחרת רדודה יותר ומתאימה לילדים, והאטרקציה: מגלשה שמחברת ביניהן. המקום רחב ידיים ומושקע, ככה שגם כשיש לא מעט מטיילים תוכלו למצוא לכם פינה של שקט בין פינות הישיבה השוות שחלקן גם מוצלות ופונות לנוף המהמם של הרי השומרון.
הדרך לשם: כחצי קילומטר אחרי הכניסה ליישוב תפוח פונים שמאלה (מול אולם הספורט), ובפנייה הבאה ימינה לטיילת, מתחתיה נמצא המעיין.
מה אוכלים: עגלת הקפה שיקה נמצאת ממש בסמוך למעיין ומוכרת פירות ומאפים שווים. אם בא לכם משהו בשרי, תוכלו למצוא את בורגר טיים, בצומת שמתחת ליישוב תפוח.
מה כותבים בווייז: טיילת הבנים, תפוח.
צילום: אביגיל זית
עיינות יהודה נחנכו לפני כחודש וחצי בצפון השומרון, לא הרחק מחומש, לזכרו של יהודה שמואל שרמן ז"ל, שהיה ממייסדי חוות שובה ישראל ונרצח בסמוך אליה בזמן פטרול שמירה על החווה. לאחר שנרצח החליטו חבריו ומשפחתו להנציח אותו דרך האהבה שלו לטיולים בשטח, ולהנגיש למטיילים את המעיין הסמוך לחווה. במקום יש נביעה טבעית חזקה עם מים צלולים וניקבה (שאם ממש תרצו אפילו תוכלו לזחול בה) ובסופה בנו שתי בריכות יפות וחדשות שאוגרות את המים שעד לאחרונה פשוט זרמו בוואדי.
הדרך לשם: נוסעים מחומש לחוות שובה ישראל ובמזלג לפני העלייה לחווה (יש שילוט), פונים ימינה ויורדים עד למעיין.
מה אוכלים: כיוון שרק לאחרונה, אחרי יותר מעשרים שנה, ההתיישבות היהודית חזרה לצפון השומרון, עוד אין עסקים קרובים, ולכן תיאלצו לנסוע כעשרים דקות לקדומים או שתגיעו לפתוח משהו לטובת כולנו.
מה כותבים בווייז: חוות שובה ישראל.
בנימין
צילום: אביגיל זית
אוריאל ברוך ז"ל נרצח ונחטף בטבח שמחת תורה ממסיבת הנובה. כחלק מהמאבק להשבת גופתו לקבר ישראל ומתוך רצון להנציח את זכרו, שיפצו אוהביו את המעיין, נטעו עצים, בנו פינות ישיבה, פרגולות ואפילו שער כניסה. הם העניקו לו את השם החדש מעיין אוריאל ותלו שלט עם אחד המשפטים שאפיינו אותו, "תחיו כמו במסיבה, כל רגע חגיגה". זהו מעיין יפהפה החצוב בסלע בצורת קשת, מתמלא מנביעה במקום ומקבל גם חיזוק של מים מלאכותיים. המקום עטוף בעצים ובסוכת גפנים, שלמרות הקרבה לשכונת מגורים, נותנים תחושה של יקום מקביל ומתוק.
הדרך לשם: נוסעים בגבעת־זאב לשכונת רמת גבעת־זאב, שם ממשיכים עד לסוף רחוב התן. הכביש הופך לדרך כורכר ומיד מצד ימין תראו מדרגות שמובילות לפרגולה שנראית כמו בקתה חמודה עטופה עצים.
מה אוכלים: בכניסה לגבעת־זאב יש מתחם עסקים קטן עם כל מה שצריך כדי למלא את הבטן.
מה כותבים בווייז: מעיין אוריאל.
צילום: נעמה שטרן
המעיין, שהיה במשך שנים ריק, מוזנח ומלא באבנים, שופץ לזכר הראל מסעוד ונחמן מורדוף ז"ל שרעו צאן בהרים מסביב ונרצחו בפיגוע ירי בתחנת הדלק בסמוך ליישוב עלי.
ליד הבריכה, שעומקה כשני מטרים, נבנתה פרגולה וספסלי קק"ל לטובת המטיילים. הנביעה של עין סמיה היא הגדולה ביותר באזור והקידוחים שלה מספקים את רוב המים לעיר רמאללה. לפני כשנה חובר לתחנת השאיבה צינור שמוביל מים גם לבריכת הרועים. במקום נמצאים שרידים ארכיאולוגיים מתקופות היסטוריות שונות כולל עיר מתקופת מלכי ישראל שקיבלה זיהויים שונים: הרב יואל בן־נון זיהה אותו כעיר המקראית העי; פרופ' יואל אליצור חיבר אותה עם גבעון המקראית; ד"ר שי בר עִם עטרות, ויש מחקרים נוספים באשר לזיהוי המקום.
הדרך לשם: כשלושה וחצי קילומטרים צפונה אחרי הפנייה מכביש 458 לכוכב־השחר יש פנייה קטנה שמאלה לחניון עפר של המעיין.
מה אוכלים: ממש במעיין יש עגלת קפה חדשה של שני אחים שגרים באזור והחליטו לשלב את האהבה לארץ עם האהבה לאוכל. יש צל, מוזיקה ישראלית, אחלה אווירה, קפה מעולה ומאפים.
מה כותבים בווייז: עגלת קפה עין סמיה.
בקעה
לפי מסורות מקומיות ״אל ג׳היר״ פירושו בערבית ״המעיין הנחבא״ או ״הנסתר״, כמו הרבה מאוד מעיינות בארץ, אבל דווקא לו השם מתאים כיוון שהנביעה מוסתרת בין דרדרות וסלעים. זהו מעיין שכבה קטן (מעיין שנוצר כאשר מים ממאגר תת־קרקעי פורצים אל פני השטח) הנובע מתוך סלעי הגיר ומימיו נאספים לתוך בריכה שנבנתה במקום.
המעיין שופץ מספר פעמים במשך השנים ולא תמיד היה פעיל אבל עכשיו הוא מלא (כמטר גובה) ומחכה למי שקצת פחות עצלן מהממוצע.
הדרך לשם: עין ג׳היר נמצא על שפת המצוק המשקיף על בקעת הירדן, מעל ואדי א־זנניר (נחל האוזניים) והוא ההמלצה היחידה שתצטרכו להזיע כדי להגיע אליו. נוסעים ל״אנדרטת המערה״, זוהי נקודת ההתחלה של המסלול ומשם הולכים בעקבות סימון שבילים כחול היורד לערוץ הנחל. לאחר כקילומטר יש פיצול שבילים וממשיכים עם הסימון הירוק ולאחר כ־400 מטר מגיעים למעיין.
מה אוכלים: עגלת הקפה הקרובה היא שפת המדבר בגיתית, שם תוכלו גם לפנק את עצמכם בעציץ חדש לגינה. גם עגלת הקפה ששמה מול הנוף ביישוב מגדלים לא ממש רחוקה, אז אם תהיו חרוצים תוכלו להתפנק פעמיים.
מה כותבים בווייז: אנדרטת המערה.
גוש עציון
צילום: באדיבות הישוב תקוע
בריכת הנביאים הוקמה לפני כשלוש שנים בסמוך ליישוב תקוע. זוהי פינה מתוקה המוקפת בנוף המדהים של מדבר יהודה במזרח גוש עציון. אפשר להגיד שנווה המדבר הזה הוא בעצם בריכת אינפיניטי שיושבת ממש על שפת הוואדי של נחל תקוע המתפתל עד ים המלח. היא די רדודה ולכן מתאימה מאוד למשפחות עם ילדים קטנים אבל האמת היא שגם סתם חבר'ה ומשפחות ייהנו מאוד לשבת שם. במרחק של כמה דקות נסיעה יש עוד בורות רבים ששופצו והונגשו בשנים האחרונות כמו בור תפארת, לזכר תפארת לפידות שנרצה במסיבת הנובה ב־7 באוקטובר, או הבור במצפה יוני לזכר יוני ברנד שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בחשוון תשפ"ד.
הדרך לשם: מהכניסה לתקוע נוסעים לכיוון תקוע ו', כ־400 מטר אחרי חוות ספר המדבר (תקוע ה') תמצאו משמאלכם חניה קטנה ואת הבריכה.
מה אוכלים: בימי שישי תוכלו לאכול בהר מעל בריכת הנביאים בעגלת הקפה דונה שנמצאת בחאן האושפיזין. בכל יום בשבוע תוכלו לעצור בדרך לשם או בדרך משם במרכז היישוב ולבחור בין קפה, מאפה וציור ב"חגיגה נודדת" ולהתרשם גם ממרכז האמנים המיוחד שהוא נמצא בו, ובין המאפייה "לחמשה". ואם במקרה סיימתם את הטיול לקראת הערב תעצרו בפאב הממלכה שממוקם בצומת הכניסה ליישוב.
מה כותבים בווייז: תקוע ו'.
צילום: באדיבות היישוב כרמי צור
מעיין הבנים הוקם לזכרם של בני היישוב סמ"ר יהונתן סמו שנהרג בקרב ברצועת עזה, רב"ט הלל אופן לוחם יהל"ם שנהרג במהלך אימון ודרור שריר שנהרג במהלך טיול משפחתי.
נוער כרמי־צור בנה באהבה את שתי הבריכות היפות, מרובעת ועמוקה ועגולה ורדודה, והם חולמים שעם השנים הפארק הקטן יהפוך למקום מפגש קהילתי וליעד אהוב על משפחות ומטיילים מכל רחבי הארץ. סביב המעיין יש פינות ישיבה מוצלות, עצים וצמחייה מטופחת, ככה שגם בקיץ נעים לבוא לפיקניק או סתם לעצור בדרך בנסיעה על כביש 60. מהמקום נשקפים נופי הרי יהודה והכרמים שכל כך מזוהים עם האזור הזה.
באזור נבנו עוד מספר בריכות כמו בריכת הגבורה באלון־שבות שנבנתה לזכר חמשת בני היישוב שנפלו במלחמת חרבות ברזל, בריכה אקולוגית מלאכותית עמוקה וגדולה. או מעיין שמעון ליד היישוב החדש בר כוכבא, שנבנה לזכר שמעון אסולין ומקבל את מימיו ממעיין הנובע בחוות נווה אורי.
הדרך לשם: כמאה מטרים לפני השער של כרמי־צור פנו ימינה לשביל עפר ואז שוב ימינה עד לחנייה של המעיין.
מה אוכלים: אם תיסעו דרומה כחמש דקות תגיעו לקפה גולני - פטיסרי מתוק לזכר רס"ל במיל' עמר גאלדור ז"ל, שפתוח בימי שישי ונמצא ביישוב החדש מרום־יהודה. אם תיסעו חמש דקות צפונה תגיעו לצומת הגוש, שם בצד ימין בין העצים תוכלו למצוא את עגלת הקפה גאונה בשמורת עוז וגאו"ן, ובצד שמאל במרכז המסחרי יש כמה וכמה מסעדות ובתי קפה, רק תבחרו.
מה כותבים בווייז: כרמי־צור.
הר חברון
צילום: אביגיל זית
הבריכה חדשה מאוד והעבודות הסתיימו השבוע. בחנוכת הבריכה ביום שלישי הכריזו שהמקום נבנה לזכר רס"ל זיו חן ורס"ן ד"ר יאיר זלוף. הבריכות הוקמו ליד חוות מקנה יהודה בשיתוף פעולה בין הנוער ומשפחות מהיישוב הסמוך עשהאל לאולפנת טהר. זהו ספר המדבר, אזור חם עם גשמים מועטים, והחבר'ה, שלא היה להם מעיין טבעי ליהנות ממנו, החליטו לבנות לעצמם בריכה. וברובד העמוק יותר, המיקום הנבחר מעיד על חשיבה רחבה ורצון להביא מטיילים עד התלם האחרון של יהודה ושומרון. מעבר לגבעה שעליה המעיין יושב עוברת גדר ההפרדה, זהו אזור שבמשך שנים ישראלים לא הסתובבו בו ומסתננים ניסו לחצות דרכו את הגבול. החווה הסמוכה, החקלאות, ועכשיו גם המעיין והמטיילים החזירו את הביטחון לאזור.
הדרך לשם: בצומת שני בדרום הר חברון פונים לכביש 317 לכיוון היישוב שָני בכביש 3178, לאחר כמה מאות מטרים פונים ימינה אל שביל עפר נוח לנסיעה וממשיכים עד המעיין.
מה אוכלים: בעשהאל יש מתחם אוכל חמוד ששמו "הר טרקס – המרפסת של ההר". תמצאו שם גם בשרי וגם חלבי. במרחק של כעשר דקות נסיעה יש את עגלת הקפה קדמא בסוסיא הקדומה, לא תתחרטו על הסנדוויץ' עם הכרוב הצלוי.
מה כותבים בווייז: חוות מקנה יהודה.
צילום: אביגיל זית
פארק הגתות נקרא על שם הגתות העתיקות שנמצאו במקום וסביבן נבנה המעיין המלאכותי וסביבה פרגולה ופינות ישיבה מוצלות. יש בו שכשוכית שמתאימה לכניסה של ילדים, מפלים קטנים ונוף יפה לוואדי.
הפארק נבנה לזכר שחר פרידמן, ג'מאל עבאס ובנימין מאיר ארלי - שלושה צנחנים מגדוד 101 שנפלו יחד בקרב גבורה בצפון רצועת עזה בכסלו תשפ"ד. החיבור בין הפנים השונים והיפים של ישראל וההיסטוריה שמציצה מהגתות בנות האלפיים נותנים עוד רובד גם לקפה טעים בנוף היפה. בצד השני של היישוב תוכלו למצוא גם את מעיין שיר שנבנה לפני כשנה וחצי לזכר הלוחמת שיר חג'אג' שנרצחה בפיגוע בטיילת ארמון הנציב בירושלים בחורף תשע"ז. שם יש גם בריכה גדולה ועמוקה שתוכלו לקפוץ לתוכה בכיף וגם שכשוכית קטנה.
הדרך לשם: בכניסה ליישוב תלם פונים ימינה בשביל הביטחון לפארק הגתות ושמאלה למעיין שיר.
מה אוכלים: ממש בפארק עצמו פועלת עגלת הקפה המתוקה גפנא ולידה גם פינה חמה ופינוקים לאנשי כוחות הביטחון.
מה כותבים בווייז: תלם.
צילום: אביגיל זית
תושבי אדוריים, שחיו בשנים הראשונות במתחם סגור, ידעו שיש באזור בורות ומעיינות, אבל רק אחרי שהוכרזו השטחים מסביב כשייכים לו הם החלו להסתובב ולראות מה יש בשטח. כך הם גילו את מקור המים החריג הזה, אומנם מדובר בבריכה מקורה שבעבר היו בו משאבות, אבל זה לא בור, כיוון שהמים שנאספים בו הם לא אגירה של מי גשמים אלא נביעה גבוהה של מי תהום, ולכן המקום הוא למעשה באר. באופן יוצא דופן מי התהום באזור אדוריים נמצאים קרוב מאוד לפני הקרקע ונובעים כשהם צלולים ויפים. הבריכה המרכזית עמוקה מאוד, היא מקורה ומדרגות הופכות את הגישה אליה לנוחה יחסית, בנוסף, יש שתי שכשוכיות המתאימות לכניסה גם של ילדים. אחרי שתרדו למים במדרגות שהתושבים בנו, תוכלו לראות שדופנות הבריכה הן סלע טבעי.
את השיפוץ של המקום הם הקדישו לזכרו של חברם ידידיה לב שהיה שותף בראשית הקמת היישוב ונפל בקרב בעזה, ובנו במקום, פרגולה, פינות ישיבה ושכשוכית בצורת לב.
הדרך לשם: בכביש הגישה ליישוב אדוריים, במזלג שמיד אחרי השער הצהוב פונים ימינה ואחרי כמאה מטרים מגיעים לחניית העפר הקטנה של המעיין.
מה אוכלים: בימי שישי בעתניאל יש עגלת קפה חדשה במצפה דפנה ובשאר השבוע נסיעה של עשר דקות תוביל אתכם לכוכבה, עגלת הקפה בשמעה.
מה כותבים בווייז: אדוריים.