היא נולדה בשם חנאן קהואג'י בכפר הלבנוני מרג'־עיון למשפחה נוצרית, והיום היא אחת הדמויות המרתקות והקולניות בארצות הברית סביב המאבק באסלאם הרדיקלי והסברה פרו־ישראלית. תומכיה מימין רואים בה לוחמת חופש אמיצה; מבקריה משמאל מאשימים אותה בהפצת "אסלאמופוביה".
את השם בריג'יט גבריאל אימצה כחלק מבניית המותג הציבורי שלה, אך גם בשל הצורך להגן על עצמה מפני איומים. בספרה רב־המכר, "בגלל שהם שונאים", היא מתארת את שנות ילדותה בכפר, כאשר משפחתה הייתה נתונה להפגזות והתנכלויות בלתי פוסקות מצד השיעים והמיליציות הפלסטיניות. הם חיו במקלט קטן, בלי מים זורמים וחשמל; לעיתים נאלצו ללקט צמחים כדי לשרוד.
המהפך התודעתי שלה בנוגע לישראל התרחש כשאימה נפצעה קשה מפגז של המיליציות השיעיות. חיילי צה"ל הם שהצילו את האם והעבירו אותה לטיפול רפואי בישראל. גבריאל, שחונכה לראות בישראלים מפלצות, נדהמה לראות רופאים יהודים מטפלים באימה ובפצועים ערבים ולבנונים אחרים באותה מסירות שבה טיפלו בחיילי צה"ל. "הבנתי שמכרו לנו שקרים", היא אומרת בריאיון מביתה בוושינגטון הבירה. לימים אף התגוררה בישראל.
הכי מעניין
בריג'יט גבריאל. | צילום: גטי אימגס
כתומכת מובהקת של ישראל, איך את רואה את מעמדה הנוכחי היום בעיני הציבור והפוליטיקאים בארצות הברית?
"רובם אינם מבינים את המזרח התיכון, ואף פעם לא הבינו. אני יודעת שהערבים שונאים את היהודים כי אני דוברת ערבית, צופה בתקשורת ושומעת את השנאה. בעוד הישראלים פשוט רוצים שיהיה שלום, הערבים רוצים למחוק את ישראל מהמפה. ארצות הברית מאמינה שהכול בגלל השטחים, ושאם היהודים פשוט ייסוגו מפה ומשם, יהיה לנו שלום במזרח התיכון. הם לא מבינים שהערבים המוסלמים שונאים את היהודים ורוצים לראות אותם מחוץ למזרח התיכון, עד האחרון שבהם. המצב הפך לגרוע יותר עם הגעת המהגרים המוסלמים לארצות הברית, בעידוד הנשיא אובמה ובסיוע עמותות ערביות וקטאר. הם הגיעו לכאן כפליטים או כסטודנטים, ואז החלה בקמפוסים שטיפת מוח כאילו ישראל היא מקור רשע, והעולם האסלאמי הוא המדוכא. התגברות השנאה כלפי היהודים וכלפי ישראל קשורה בעצם לעלייה בהיקף האוכלוסייה המוסלמית בארצות הברית".
פצצת זמן
ההסכם שנחתם כעת בין ישראל ללבנון מכונה "היסטורי". את מאמינה שהצבא הלבנוני יכול לאכוף אותו ולפרק את חיזבאללה מנשקו, או שזו פיסת נייר שגורלה יהיה כגורל החלטה 1701?
"אני לא סומכת על הצבא הלבנוני, שאינו אלא סוכן של חיזבאללה. התקשורת מנסה להציג את צבא לבנון כמגן המדינה, אלה פשוט שטויות. אני מדברת עם חברים שלי במרג'־עיון, הצבא עדיין מחזיק שם בסיס צבאי. במקום להגן על תושבי העיירה, הוא בעצם מגן על אנשי חיזבאללה שנכנסים לעיירה, נוסעים דרכה ונושאים נשק. כאשר תושבי העיירה עוצרים אותם, החיילים הלבנונים מתערבים ואומרים לתושבים להניח להם לעבור. הצבא הלבנוני הוא למעשה שלוחה של חיזבאללה. אולי הם היו רוצים להילחם בחיזבאללה, אבל אין להם הכוח לעשות זאת. נדמה לי שכ־30 אלף מהחיילים גם מזדהים עם חיזבאללה, כך שאי אפשר לסמוך עליהם. ישראל חייבת להישאר באזור הביטחון ואינה יכולה להסתמך על הצבא הלבנוני שימנע פעילות של חיזבאללה ויגן על צפון ישראל. אולי בעוד שנים צבא לבנון יהיה חזק מספיק כדי להביס את חיזבאללה, כיום זה לא המצב".
נראה שהאמריקנים קושרים את ידיה של ישראל מול חיזבאללה.
"עצוב שאנשים כמו ג'יי־די ואנס וג'ארד קושנר אינם מבינים את המציאות בשטח. הם רוצים להגיע להסדר עם איראן, וחושבים שיוכלו איכשהו לגרור גם את לבנון לתוכו. באופן עקרוני אני חושבת שזה היה צעד חכם מצד ישראל והלבנונים לחתום על ההסכם ישירות ביניהם ולעקוף את ארצות הברית. הם בעצם אומרים 'אנחנו עובדים יחד עכשיו', וזה עשוי לנטרל את השפעתה של איראן ואת מה שהיא מנסה לכפות על ישראל ועל לבנון. אבל כאשר ממנים אנשים חסרי ניסיון כמו ואנס להיות מנהלי המשא ומתן, הם לא מבינים מה באמת קורה. הלב שלהם אולי במקום הנכון, והם מאמינים שאפשר לדבר ולהגיע לפתרון שישרת את שני הצדדים, אבל זה לא יעבוד. למעשה, עצם קיומו של המשא ומתן רק חיזק את איראן והעניקה לה תנופה".
ההסכם הזה כולל סעיפים חסרי תקדים שבהם שתי המדינות מכירות זו בזכותה של זו לחיות בשלום. האם לדעתך הציבור הלבנוני, במיוחד הקהילה הנוצרית שבה גדלת, מוכן היום לנורמליזציה מלאה עם ישראל?
"כן, הקהילה הנוצרית רוצה נורמליזציה עם ישראל אבל היא מפחדת לומר זאת, משום שחיזבאללה יהרוג אותה. זמן קצר לאחר שישראל חיסלה חלק גדול מהנהגת חיזבאללה, פניתי אל הנשיא ג'וזף עאון, שהיה אז מפקד הצבא, ואמרתי 'בואו נתחיל לדבר על שלום'. הצעתי לממן משלחת לבנונית שתבוא לארצות הברית, ואפילו לארח אותה בביתי. אמרתי שנוכל לארגן פגישות חשאיות עם משלחת ישראלית ולהתחיל לגבש את ההסכמים. הצעתי לדבר גם עם הנשיא טראמפ ולסייע בארגון הפגישות. אמרתי שגם אם ננסח הסכם עכשיו, אפשר יהיה לשמור אותו בסוד שנתיים או שלוש, ורק כאשר המדינה תהיה מוכנה – נחשוף אותו. התשובה הייתה 'אנחנו מפחדים, המדינה עדיין לא מוכנה, ואנחנו חוששים שיתנקשו בחיינו'.
עוד כתבות בנושא
"לקהילה הנוצרית בלבנון יש דברים משותפים עם העם היהודי בישראל הרבה יותר ממה שאי־פעם היה או יהיה להם עם המוסלמים בלבנון. מלבד ריקודים, אוכל ושפה – הערכים של שתי האוכלוסיות שונים לחלוטין. אבל הם מפחדים לדבר. בעקבות ההסכם קיבלתי כעת הודעות ושיחות מחבריי הנוצרים בכל רחבי לבנון. הם אומרים שאנשי חיזבאללה מאיימים עליהם וכותבים 'אתם בוגדים ותומכי ישראל, אנחנו נחסל את כולכם'".
זה נשמע כמו פצצת זמן שעלולה להוביל למלחמת אזרחים נוספת.
"כן. הכול נאמר בגלוי, אין עוד העמדת פנים. חברה כתבה לי 'אנחנו הולכים לישון בלילה ולא יודעים אם נתעורר בבוקר'. הם גם מאיימים להדיח את כל השרים הנוצרים מהממשלה. השרים האלה נתונים לאיום התנקשות. הקהילה הנוצרית בלבנון שרויה כעת בדריכות ובחרדה. הם פוחדים לומר אפילו מילה אחת, וחוששים להצהיר שהם רוצים לדבר עם ישראל. רק מעטים מעיזים להתבטא".
ג'ארד קושנר. | צילום: AFP
איך מתקבלת הנוכחות של ישראל באזור הביטחון הזמני, עד שחיזבאללה יפורק מנשקו?
"למעשה, היא מעניקה לממשלה הלבנונית את התירוץ שהיא זקוקה לו כדי לומר 'תראו, זו בדיוק הסיבה שאנחנו חייבים להגיע להסכם עם ישראל. צריך לפרק את חיזבאללה מנשקו, אנחנו לא רוצים לגרור את המדינה למלחמה נוספת, ולכן אנחנו נאלצים להגיע להסכם – גם אם מבחינתנו מדובר ב'עסקה עם השטן', כלומר ישראל, משום שזו האפשרות היחידה שנותרה לנו'.
"הנשיא עאון יודע היטב שחייו בסכנה. הוא היה אומנם מפקד צבא לבנון, אבל כיום אין לו שליטה ממשית על הצבא. מי שמפקד כעת על הצבא הוא משת"פ של חיזבאללה, והוא מאפשר להם לפעול. כאשר תושבים נוצרים מנסים למנוע משיירות של חיזבאללה להיכנס ליישוביהם, הוא מורה לחיילים להתערב לטובת חיזבאללה. הציבור הנוצרי מבין היטב שישראל היא למעשה זו שמגינה עליו, אבל חושש להודות בכך בפומבי מפני שהוא מפחד מנקמת חיזבאללה. אני מרחמת עליהם. אלה אנשים ישרים והגונים, שבכל פעם מחדש הופכים ל'נזק אגבי' של הסכסוכים בלבנון. לא משנה מה מתרחש, הם תמיד משלמים את המחיר".
גם לחופש הביטוי יש גבולות
הקריירה הטלוויזיונית של גבריאל, בת 64, יצאה לדרך בשנות השמונים, כאשר הפכה למגישה ב"ערוץ המזרח התיכון" (METV), ששידר מדרום לבנון ומישראל. בהמשך היגרה לארה"ב והקימה את ACT for America, ארגון שהפך למכונת לובינג אדירה עם מאות אלפי חברים רשומים. גבריאל משתמשת בכוח הזה כדי להציף את חברי הקונגרס בפניות ולדחוף לחקיקה מדינתית נגד החלת חוקי השריעה בארה"ב. היא עשתה כך גם לאחר 7 באוקטובר, כדי להבטיח רכבת אווירית של נשק לישראל. מטבע הדברים היא חביבת הממשל הנוכחי, אך מצהירה כי "אנחנו עובדים עם כל ממשל".
"הקמתי את הארגון משום שרציתי שהציבור האמריקני יבין את האיום שהאסלאם הרדיקלי מציב על שלום העולם ועל הביטחון הלאומי של ארצות הברית", אומרת גבריאל. "אני ניצולת טרור אסלאמי ומבינה היטב כיצד האנשים האלה חושבים ופועלים. ממשל אובמה לא רצה להקשיב והתקרב לאיראן ולאחים המוסלמים, ואף העניק להם גישה לבית הלבן. באותה תקופה פעלתי מול נבחרי ציבור במדינות השונות בארה"ב כדי להסביר מדוע אמריקה חייבת לעמוד לימין ישראל ולתמוך בה מול האסלאם הרדיקלי. כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן, עבדתי עם הממשל והמשכתי לייעץ לבכיריו כיצד להתמודד עם איראן. כשתקפנו את הכור באיראן הייתי בבית הלבן, ובעצם אמרתי לנשיא שוב ושוב: תפציץ, תפציץ, תפציץ".
בעיני גבריאל, סוד ההשפעה של ארגונה, בייחוד בנוגע לישראל, הוא זהותה ומוצאה. "נולדתי וגדלתי בלבנון. אני דוברת ערבית, אני אישה, ואני מגיעה מתוך התרבות שממנה צמח האיום. לכן, כאשר אני מגייסת אמריקנים שאינם יהודים לשלוח מכתבים לחברי הקונגרס, הקול שלי אפקטיבי הרבה יותר מזה של ארגון יהודי. התמיכה של ארגונים יהודיים בישראל נתפסת כמובנת מאליה, אבל כאשר אדם כמוני עומד ומגן על ישראל, יש לדבריו משקל אחר.
"מאז החלה המלחמה, הארגון שלי פתח בקמפיין נרחב מול הקונגרס והבית הלבן. שלחנו יותר מ־7 מיליון הודעות דואר אלקטרוני, וביצענו יותר מ־7 מיליון שיחות טלפון לחברי הקונגרס. המסר שלנו היה פשוט: לספק לישראל כל נשק שהיא זקוקה לו, ולשחרר באופן מיידי את כל הסיוע הצבאי והכספי. לא להגביל את ישראל. לא לעכב אותה, לא להכתיב לה כיצד לפעול, ולאפשר לה לעשות כל מה שנדרש כדי להגן על עצמה. אני עושה זאת משום שאני מאמינה שישראל נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה, ושלעם היהודי צריכה להיות הזכות לחיות בשלום במדינתו. אבל חשוב גם שהאמריקנים יבינו דבר נוסף: הקיצונים במזרח התיכון אינם שונאים רק את ישראל. הם שונאים גם את ארצות הברית, הם שונאים את הציוויליזציה המערבית, ויש להם תוכנית ארוכת טווח להפיץ את האידאולוגיה הרדיקלית שלהם ברחבי העולם. כבר היום אנחנו יכולים לראות את התהליך הזה מתרחש".
גופים מוסלמיים בארה"ב ומחוצה לה מבקרים קשות את פעילותה של גבריאל. הם טוענים שהיא מכלילה ואינה מבחינה בין מוסלמים מן השורה לטרוריסטים קיצוניים. ארגונה תואר על ידי חלק מהחוקרים וארגוני זכויות האדם כגוף שמקדם פחד מפני מוסלמים ומנסה להשפיע על חקיקה בנושאי הגירה וביטחון. שאלתי אותה כיצד מאזנים בין הצורך להגן על הביטחון הלאומי ובין שמירה על ערכים דמוקרטיים.
"זה פשוט מאוד", היא עונה. "בארצות הברית חופש הביטוי מוגן. לאנשים מותר להתאסף, להפגין, לעשות לובינג, לכתוב מאמרים, לקיים עצרות ולהביע בחופשיות כל דעה. אני האדם הראשון שיגן על הזכות הזו, אבל יש גבול. אין שום דבר בחוקת ארה"ב שמעניק לאדם זכות להשתתף בפעילות שמטרתה לחבל במדינה או לערער את יסודותיה. מעשים כאלה נחשבים, על פי החוקה שלנו, לבגידה. אנחנו מקבלים בברכה אנשים מכל העולם, כל עוד הם מגיעים לארה"ב באופן חוקי. כך גם אני עשיתי, אני מהגרת. אנחנו רוצים שכל מהגר יהפוך לאזרח אמריקני למופת, אדם שתורם למדינה ונהנה מכל החירויות שהיא מעניקה. אמריקה מאפשרת לכל אדם לקיים את דתו כרצונו, כל עוד אמונתו אינה קוראת לערער את ארה"ב ולרצוח אזרחים אמריקנים".
היכן עובר בעינייך הגבול בין ביקורת על האסלאם הפוליטי ובין ביקורת על האסלאם עצמו?
"אסלאם פוליטי הוא אידאולוגיה הלבושה במעטה של דת. יש הבדל בין מוסלמים שרוצים לקיים את אמונתם משום שהם מחוברים לצד הרוחני שלה, ובין הדת כאידאולוגיה. אפשר לבקר אידאולוגיה. בעולם היהודי־נוצרי שלנו אנחנו אומרים 'בואו נשב ונחשוב יחד'. אנחנו פותחים את התנ"ך ואת הברית החדשה ומתווכחים על רעיונות, מנסים להבין למה כל פסוק מתכוון. ביהדות יש כאלה שלומדים כל העת ומה שהם עושים במשך היום הוא להתווכח על התורה. באמצעות הדיון הזה אנחנו משתפרים, מבינים טוב יותר ולומדים זה מזה. לעומת זאת, בעולם האסלאמי יש קושי גדול לנהל דיון על הקוראן והחדית'. אנשים שם מתקשים להתווכח או ללמוד על אומות אחרות.
"יש מוסלמים שרוצים לחיות את הצד הרוחני של אמונתם ומאמינים שהיא עוזרת להם להיות אנשים טובים יותר. הם בוחרים להיאחז בפסוקים מסוימים בקוראן ולהתעלם מן הפסוקים הרדיקליים. אבל לפי הדוקטרינה האסלאמית, הפסוקים המאוחרים מבטלים את תוקפם של הפסוקים המוקדמים. הפסוקים שניתנו בתקופת מכה, שהיו מתונים יותר, הוחלפו בפסוקים המאוחרים מתקופת מדינה, ולכן הקיצונים יכולים לטעון שההלכה האסלאמית עומדת לצידם".
הטעות של הארגונים היהודיים
כיצד את מסבירה את שיתוף הפעולה הפוליטי או את התמיכה שחלקים בשמאל הרדיקלי מעניקים לארגונים אסלאמיים?
"אנשי השמאל הרדיקלי הופכים ל'אידיוטים שימושיים' בידי מוסלמים שמנסים לקדם את סדר היום שלהם. התהליך הזה החל כבר לפני שנים רבות, ואני הזהרתי מפניו כבר אז. אחרי שספריי 'בגלל שהם שונאים' ו'זה חייב להיעצר' הפכו לרבי־מכר, דווקא 'הליגה נגד השמצה' הציגה אותי כמי שמפיצה שנאה, משום שהתרעתי מפני התחזקותה של אגודת הסטודנטים המוסלמים בקמפוסים, ומפני השנאה שהלכה והתפשטה כלפי יהודים ונוצרים. לאחר מכן הליגה עצמה הצטרפה לארגונים רבים בארצות הברית והובילה מהלך כזה.
"למעשה, הקהילה היהודית הפרוגרסיבית בארצות הברית היא שאפשרה לאסלאמיסטים להפוך לחזקים ולעוצמתיים כל כך. זה עצוב ומצער מאוד. אני בטוחה שהיו להם כוונות טובות. הם חשבו שאם יעבדו עם הקהילה המוסלמית ויראו לאנשיה כמה אנחנו אנשים טובים שעומדים לצידם, הם יאהבו אותנו ויעבדו איתנו, ואף אחד כבר לא יוכל להאשים אותנו בשום דבר. הם חזרו על השגיאה הזו כאשר תמכו ב'Black Lifes Matter'. ומה קיבלו בתמורה? ביום הראשון אחרי מתקפת 7 באוקטובר, הארגון העלה באנר עם הגלשנים של חמאס והתייצב לצידו".
מה השתנה בתפיסת העולם שלך מאז 7 באוקטובר?
"למען האמת, דבר לא השתנה מבחינתי. הכרתי את השנאה וידעתי לאן היא תוביל. הפתיעה אותי מידת החולשה שאליה הידרדרה ישראל בגלל הפילוג הפנימי שבתוכה. העולם הערבי עקב במשך שנה שלמה אחר הקרע הפנימי בישראל, ראה שהציבור הישראלי מפולג כל כך בינו לבין עצמו, והגיע למסקנה שעכשיו הזמן לתקוף. היה לי עצוב מאוד להיווכח שאומה גדולה כמו ישראל, עם גדול כמו העם היהודי — עם שנאבק הרבה כל כך כדי להיות חופשי ושרד רדיפות, גירושים, טבח ושואה, ולבסוף הקים מדינה חזקה — הרשה לפוליטיקה הפנימית להביא אותו למצב של חולשה כזאת. אני חושבת שזה צריך להיות לקח לישראל, שהיהודים חייבים להיות מאוחדים למען עמם ולמען עתידה של מדינת ישראל. אני באה מבחוץ, אין לי שום אינטרס בפוליטיקה הישראלית, אבל אני כן אומרת דבר אחד: אל תשקיעו ברגשות כלפי אנשים, תשקיעו במדיניות שתגן על המדינה גם בעבור הדורות הבאים.
"פה באמריקה יש אנשים שאומרים 'אני שונא את בוש', 'אני שונא את אובמה', 'אני שונא את טראמפ'. אני אומרת להם: אל תשקיעו ברגשות כלפי אנשים, תשקיעו במדיניות. אל תגידו 'אני שונא את נתניהו' או 'אני אוהב את נתניהו', זה לא הדבר החשוב; מה שחשוב הוא שיהיה לישראל מנהיג שמחזק את המדינה, והדבר היחיד שישמור על ישראל חזקה הוא שהעם היהודי יעמוד מאוחד כאיש אחד מול אויביו. לפחות כלפי חוץ חייבת להיות חזות של עם מאוחד מול האויבים, משום שהם כולם ממתינים לרגע שבו תהיו חלשים כדי להסתער עליכם ולמחוק את ישראל מהמפה".
ובכל זאת, יש בישראל מישהו שלדעתך שמסוגל לאחד את העם?
"אני לא עוקבת בעיון אחרי הפוליטיקה הפנימית בישראל וגם לא של לבנון. אני חיה בארצות הברית ומביטה על התמונה הכללית הגדולה. אבל אני יכולה להגיד לך, תודה לא־ל שיש לישראל את נתניהו כרגע, כי אם הוא לא היה, המדינה הייתה במצב אחר.
"העולם הערבי מכבד מנהיג חזק. אני זוכרת כמה חלש היה אהוד ברק כראש ממשלה, וכמה גדול היה הנזק שהוא עשה. ישראל צריכה מנהיג חזק שמסוגל להגן על המדינה, בלי שיהיה אכפת לו ממה שחושבים בעולם. אני יודעת שכעת חצי ממדינת ישראל ישנאו אותי על הדברים וחצי יאהבו אותי, אבל זו האמת. לנצח העולם לא יאהב את ישראל ואת היהודים. לכן הם צריכים לעשות הכול כדי להגן על עצמם ועל המדינה שלהם, בלי קשר לשאלה אם האו"ם תומך בהם ואם העולם הערבי אוהב אותם".
עוד כתבות בנושא
