הבית // דירת ארבעה חדרים חדשה בשכונת בת גלים. הם קנו את הדירה על הנייר זמן קצר אחרי שהתחתנו, אבל נכנסו אליה רק לאחרונה, אחרי המתנה של שנים. "עברנו יום לפני המערכה נגד איראן. זה היה דיסוננס: הגשמת חלום שחיכינו לו ארבע שנים, ומצד שני מלחמה עצימה". הדירה מוארת, מוקפת חלונות ופתוחה אל הנוף הכחול של הים. המטבח, בגוון כחול עמוק, הוא אחד האלמנטים הבולטים בבית. "זאת הייתה אמירה: איזו אווירה אנחנו רוצים ליצור, איזו חוויית אירוח". פינת האוכל מעוטרת בטפט קיר.
בת גלים // "התאהבנו בשכונה והרגשנו שאם לא נקנה, לא בטוח שנצליח לקנות כאן בעתיד. זו הייתה שכונה נגישה, מתפתחת, עם עסקים חדשים שמגיעים, וראינו איך המחירים לאט־לאט עולים".
הבוקר // הם מתחילים את היום בטיול עם קיקה, כלבת נחייה שגדלה אצל אילן כגורה, מילאה את תפקידה שבע שנים וליוותה עיוורת, ובסיום תפקידה לפני חצי שנה יצאה לפנסיה וחזרה לחיקם.
אנבידיה // אילן עובד כבר שבע שנים במפעל אנבידיה ביקנעם בתור מהנדס מכונות. "אני עוסק בסימולציות מכניות ממוחשבות. תמיד אהבתי להבין איך דברים עובדים, לפתור בעיות ולהפעיל את הראש. מעבר לעבודה עצמה, יש שם אנשים נהדרים. תחושה אמיתית של קהילה".
טיפול // רעות היא עובדת סוציאלית קלינית עם קליניקה פרטית. היא מנחה סדנאות כתיבה ויוצרת כלים טיפוליים לעיבוד אבל, שכול ואובדן. בסדנאות היא מאפשרת לאנשים לעבד חוויות, לתת מילים לכאב ולספר סיפורים שלא תמיד קיבלו מקום. "יש חוויות שאף אחד לא ראה ואף אחד לא שמע, ודרך הכתיבה הן מקבלות עדות".
כלים // אחד הכלים הטיפוליים שיצרה הוא יומן הכתיבה "תהליך איבוד", שנועד "לאפשר לאנשים להתמודד עם אובדן בדרך שלהם, לשמור זיכרונות חיים של האדם שאהבו ולתת מקום למה שהיה וגם למה שנבנה מאז". בהמשך יצרה גם ערכת קלפים ששמה "רשות להתאבל": "הרבה אנשים נמנעים מלדבר על האובדן שלהם. הם חושבים שאף אחד לא יבין או שאף אחד לא רוצה לשמוע. אבל כשפותחים את השיח מגלים שכולם מתמודדים עם משהו".
אבל // רעות נולדה וגדלה בקיבוץ דביר ובהמשך בלהבים. כשהייתה בת שמונה נהרגה אמה בתאונת דרכים. "אחד הזיכרונות החזקים ביותר שלי מגיע מהשבעה: דודה שלי לקחה אותי לחנות וביקשה שאבחר מחברת. היא אמרה לי: 'כאן מותר לך להגיד הכול'. היא נתנה לי את הכלי הראשון להתמודד". היא עשתה שנת שירות ואז שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש. "עבודה עם אנשים עושה לי טוב. בכל מקום שהגעתי אליו, הדבר שהכי עניין אותי היה אנשים והסיפורים שלהם". היא למדה עבודה סוציאלית במכללת תל־חי, במסלול לחץ וטראומה.
קריירה // אחרי הלימודים החלה לעבוד בכפר נהר הירדן, כפר נופש לילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות גנטיות ומסכנות חיים. "התפקיד שלנו היה לאפשר לכל ילד לחוות ילדות. ילדים לימדו אותי הרבה על בריאות נפשית, תקווה, בחירה וחוסן". בהמשך עבדה בעמותת "להושיט יד", המלווה ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם, וניהלה את פעילות העמותה באזור הצפון. לאחר שסיימה תואר שני באוניברסיטת חיפה והשלימה את הכשרתה הקלינית, פתחה קליניקה פרטית.
טבע // אילן גדל באפרת להורים שעלו לארץ מארה"ב ב־1990 ("עד היום אנגלית היא השפה הטבעית בבית"). הוא השני מארבעה אחים. הוא למד בתיכון דרך אבות ואז במכינה הקדם־צבאית עמיחי, ואז המשיך לשנה נוספת במכינת עין פרת. הוא שירת בדובדבן. אבל כבר בגיל 14 יצא בשאלה. "היום שלושה מארבעת האחים נשואים לבני זוג שאינם דתיים, ואני חושב שאחד הדברים שאני הכי מעריך בהורים שלי הוא היכולת שלהם לקבל כל אחד מאיתנו כמו שהוא".
איך דברים עובדים // הוא למד בטכניון ויש לו תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות: "תמיד אהבתי להבין איך דברים עובדים. בגלל זה בחרתי ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. זה נשמע לי כמו מקצוע מעשי ומעניין, שמשלב יצירתיות עם פתרון בעיות". הוא אוהב מאוד ים, גלישה וטבע בכלל. "שנינו אוהבים לטייל, לישון באוהלים, לאכול אוכל טוב ולארח אנשים".
ההיכרות // הם הכירו דרך אפליקציית ההיכרויות OKCupid, וכבר לאחר ארבעה חודשים עברו להתגורר יחד בחיפה. הם יחד יותר משמונה שנים ונשואים כמעט שש. בזמן הצעת הנישואים, רעות בכתה ואמרה לאילן: "אני כל כך שמחה שאתה תהיה אבא של הילדים שלי". "זה היה הדבר הראשון שעלה לי בראש. יותר מהחתונה, יותר מהטבעת, המחשבה על המשפחה שנקים יחד הייתה מה שהכי ריגש אותי".
משפחה // בשנתיים האחרונות עוברים רעות ואילן מסע מורכב בדרך להורות, ועברו טיפולי פוריות במשך שנתיים של טיפולים, בדיקות והמתנה במסדרונות בתי חולים. התפשטות טרום־סרטנית מורכבת האריכה את הדרך לחלום, ובימים אלו הם החלו תהליך פונדקאות. "פתאום גילינו כמה אנשים מוכנים לעצור ולעזור. הרגשנו שהעולם ממש נענה ועוזר לנו לחפש. ברגעים כאלה את מבינה שאת לא לבד. גם במשבר גדול, אנשים יכולים להשיב רוח במפרשים ולהזכיר לך שלא נועדנו לעבור הכול לבד".
תקווה // אילן: "אני מרגיש שמסע הפונדקאות הוא דרך לחלוק עם העולם את כל האהבה שיש בנו ואת הרצון להיות הורים". רעות מלאת תקווה. "אנחנו בדרך הנכונה להיות משפחה. אני מאמינה שמי שתהיה הפונדקאית שלנו גם מחפשת אותנו. השאלה היא לא האם נהפוך למשפחה, אלא באיזו דרך. אנחנו לא במבוי סתום. תמיד יש עוד דרך".
פונדקאית // על האישה שתבחר לצעוד איתם בדרך הזו הם מדברים בהערכה עמוקה עוד לפני שהם יודעים מי זו תהיה. "אני חושבת שלעולם אהיה אסירת תודה לפונדקאית שלנו. זו סולידריות אמיצה לקבל את ההחלטה לצאת למסע כזה בשביל מישהו אחר".
צוות // רעות: "להיות זוג זו ברכה. אני אפילו לא רוצה לחשוב איך הייתי עוברת את כל מה שעברתי בלי האדם שאני עוברת אותו איתו". אילן מצליח לעורר בה תקווה גם ברגעים המורכבים ביותר: "הוא תמיד נוכח, תמיד שותף, תמיד מלווה. אני בן אדם מהיר - חושבת מהר, מחליטה מהר ופועלת מהר. אילן הרבה יותר רגוע ושקול ממני. אבל אף פעם אין תחושה שמישהו נשאר מאחור. תמיד אנחנו יודעים ללכת זה לקראת זה ולהיפגש באמצע".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il