"הייתי רוצה להתבונן ברבי שלום שבזי, ששיריו הם הפסקול של השבט שלי"

זיכרון ילדות תרבותי. סבתא שלי שעלתה מתימן הייתה בעלת חזות עשירה וצבעונית לעומת הסבים והסבתות הרגילים שהכרתי. היא תמיד ענדה שרשראות קלועות חוטי כסף ומשובצות אבני אלמוג כתומות. השמלה שלה הייתה משתלשלת עד ברכיה ומתחתיהן היו תפורים על מכנסיה בתי רגליים ארוגים בצפיפות בשלל צורות, צבעים ותבניות בהרמוניה עתיקה. היא הייתה יצירת אמנות מהלכת: מטפחת צבעונית על הראש, תכשיטים שופעים על החזה ומארג סודי מורכב לרגליה.

ספר שקראת פעמיים. התנ"ך. לפני כמה שנים יצאתי למסע נדודים בארץ כשאיתי מעט ציוד ואוכל, יוקולילי וכמה ספרים. ביניהם לקחתי איתי את התנ"ך שמעולם לא קראתי בו מתחילה ועד סוף. תמיד חששתי קצת מלקרוא בו כך אבל זיכרון מפגש עם איש איטלקי נפוליטני מרשים – הסופר הנהדר ארי דה לוקה – נתן לי השראה. הוא סיפר שהוא מתחיל את היום בקריאת פרק תנ"ך, "פשוט כדי להיטען, כמו שמחברים מכשיר לחשמל". זה נשאר איתי.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. הייתי שמח להזמין לקפה טרי שאני מבשל על האש עם חווייג' תימני ריחני, רצוי בליל מדבר של חמישה עשר בחודש, את ר' יהודה הלוי ור' שלמה אבן גבירול מספרד ואת ר' יוסף בן ישראל ור' שלום שבזי מתימן. במיוחד הייתי רוצה להתבונן באיש הסודי הזה – השבזי – שכל כך מעט אנחנו יודעים עליו וששיריו הם הפסקול השבטי שלי. הזמן הזה שבו הופיע שבזי בעולם, התקופה הקשה ביותר ליהודי תימן, והיכולת שלו לכתוב את נשמת הקהילה המדברת את געגועיה ומנחמת את בניה, היו אולי מה שאפשר לה לשרוד.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אשתי. הייתי רוצה לחוש את כל מה שהיא מרגישה בגוף ובלב, להבין את הדרך שבה היא תופסת דברים ואנשים, לקלוט את הקשיים והשמחות שלה מבפנים, להיות כל מה שהיא חווה ולא תמיד מצליחה להסביר או אפילו לדעת, וגם את האופן שבו היא רואה את הבת שלנו.

מה מצחיק אותך. כאשר מעמיקים בדברים רציניים וכבדי משקל ורואים פתאום בפנימיותם כיצד הם מתהפכים ומתגלים באופן חדש ואפילו מהופך לפעמים, כמו למשל אוהבים שמרגישים רחוקים ויושבים לשיחה רצינית ופתאום מתגלה להם שבתוך המרחק מסתתר בעצם רצון גדול בקרבה. זה צחוק של פורקן גואל.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. קצת מביך לספר – טִילַלִית. זה על שם ביטוי שמוכר אצל מי שגדל בבית תימני – טילל. שזה השרוך המצחיק הזה של רוק שנוזל דרך קבע מפיו של תינוק. כל אדם נדחה מפני רוק של אחרים חוץ מזה של הילד שלו, נכון?... זה שם שבחרה אשתי מרוב שמחה משועשעת לקראת הולדת בתנו שכינינו בצחוק טיללית.