זיכרון ילדות תרבותי. הגיעה אלינו לבית הספר היסודי הצגת יחיד, ״פרחים לעכבר לבן״, על ילד שסובל מפיגור שכלי ומגדל עכבר. בניסוי שנעשה בעכבר מצליחים להשביח את שכלו צעד־צעד עד כדי גאונות, מזריקים את החומר לילד והוא צועד בעקבותיו. בשלב מסוים התרופה לא עובדת ומתחילה התדרדרות אצל העכבר, והילד שכבר נעשה גאון מודע בכל רגע לשלב הבא בקמילה שלו. בעיניי זו לא הצגה לילדים אלא למבוגרים, אבל היא הולכת איתי מאז כל השנים עם הרבה שאלות על החיים ואיכות חיים, דעת ומכאוב, ומשמעות החיים של ילדים הסובלים מפיגור, כמו גם על יחסה של החברה.
ספר שקראת פעמיים. שנים שאני מתקשה בקריאה ארוכה. קורא ספר או שניים בשנה לפי המלצתה של עינת אשתי, נשאב אליהם והם מותירים בי חותם. כמעט אין ספר שלא מוריד ממני דמעות ולא מסעיר את עולמי, בדרך כלל פותח אותי למחשבות וגם לפרץ יצירה. עכשיו מונחים לצד המיטה ״עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה״, ספר השירה החדש של הרב אלחנן ניר, ואני קורא ולומד בספר ״רזי לי״ של הרב חרל״פ, שניהם כבר פעם שנייה, בשניהם קריאה גלויה ונסתרת לסודות התורה בשפה חדשה שהציבור הישראלי זקוק לה עכשיו יותר מתמיד.
תמונה על הקיר שלך. תמונות של אבא ואימא ושל חמי ז״ל ותמונה של הרב קוק. לפעמים קשה לי מאוד עם המבטים הללו שרואים אותי בחולשות ובפגמים, אבל אני משכנע את עצמי שהם בטח רואים אותי טוב יותר מאיך שאני שופט את עצמי.
הכי מעניין
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. הייתי שמח לשבת לקפה עם בני המשפחה של הסבים והסבתות שלי שנספו בשואה, יש לי המון מה לשאול אבל יש לי גם הרבה בשורות לבשר להם, ומי שהיה בשואה בטח יידע גם להעריך מדינה ולא פחות מזה את העוגה והקפה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם איזה מלאך שנמצא בחדר הסודות האלוקי, נניח מיכאל, להבין באמת מה רוקחים שם מאחורי הפרגוד, לקבל רמז מה מתרחש כאן בעולם ולמה לנו כל העניין הזה. רק לא ברור לי אם אפשר לחזור לחיים נורמליים אחרי יום כזה. ב״צומת מסובים״ כתבתי על חייל שנפל וחזר לליל הסדר, אולי משם הרעיון. כשהיו לי שאלות אבא שלי אמר: ״אל תשאל על אלוקים, שלא יזמין אותך אליו לתת לך תשובות״, אבל אולי ליום אחד אבא היה מסכים.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. שלנו עם הילדים: ״כן, בדקנו מזוזות״, אחרי כמה אתגרים רפואיים שעברו עלינו והרבה יותר מדי אנשים שבטוחים שהקב״ה מנהל את העולם רק לפי רשלנות של סופרי סת״ם. עם אחיי: ״מעל הטבע״ לזכר הורינו, שבמחלתם התגלו כהרבה מעבר לטבע האנושי, וקבוצת הווטסאפ של הילדים: ״ילדי רווחה״, אין צורך להסביר.

