הבית // מבנה יביל, 80 מ"ר, שהובא מרמת הגולן ושופץ במקום. "זה לא גדול מאוד, ואנחנו חולמים על בית קבע, אבל זה הבית שלנו כרגע ואנחנו אוהבים אותו מאוד״. יש בו שלושה חדרים, סלון, מטבח וחדר שירותים. הרצפה עשויה פרקט, הקירות בצבע שמנת, ומחופים מבחוץ בעץ בהיר. החצר רחבה ומטופחת, עם דשא, פרגולה ודק גדול. סגנון כפרי פשוט, לא מתאמץ. סביב הבית יש גם חיים חקלאיים: סוס, עזים ותרנגולות שמלווים את היומיום. "זה חלק מהחיים כאן - לא רק נוף אלא גם עשייה".
ריהוט // חלק מהריהוט בנה אדר בעצמו, חלק נאסף מפה ומשם. "לא קנינו הרבה דברים, אלא ליקטנו דברים מיוחדים שיש להם סיפור". בין הפריטים יש שטיח שהיה שלושים שנה אצל סבתא של רבקה, בובות שאספה סבתא רבא שלה, אהילים מהודו וגם דג מפוחלץ מהאוסף של סבא של אדר. כל פריט מוסיף עוד שכבה של זיכרון וחיבור בין הדורות.
שומרי העמק // החווה שוכנת ממזרח לעמק שילה, והבית משקיף לשדות הפורחים. "זו התקופה הכי יפה כאן, לפני שהכול נהיה צהוב. זו זכות גדולה לגור כאן, לחיות כאן ולהרגיש מחוברים לאדמה".החווה נוסדה לפני כמה שנים מתוך רצון להדק את האחיזה בקרקע. "אנחנו הגענו לכאן כשהמצב כבר היה רגוע יותר, אבל יש כאן אנשים שנלחמו ממש כדי להיות כאן. יש משהו חזק במגורים במקום שלפני כמה שנים בכלל לא יכולנו להגיע אליו". בעבר, כשהיו מגיעים לאזור לטייל, היו מגרשים אותם ערבים מהכפרים הסמוכים. "היינו רק מתקרבים והם היו מגיעים ומרחיקים אותנו. היום אנחנו חיים כאן. זו תחושה של גאולה, זה מדהים".
הבוקר // הם מתעוררים מוקדם, לילדים קטנים ולבעלי חיים שמבקשים תשומת לב. החיים מתנהלים בין הבית לחצר. "יש כאן קצב אחר, חי מאוד. הילדים גדלים בתוך זה, בתוך הטבע, וזה מורגש בכל דבר".
משנכנס אדר // אדר הוא די־ג׳יי. "יש משהו בלגרום לאנשים לשמוח, לרקוד, להשתחרר, שזה מאוד מדויק לי. נולדתי בחודש אדר והמוטו שלי הוא משנכנס אדר מרבים בשמחה".
בית לנשמה // רבקה היא מדריכת יוגה ומלווה נשים בתהליכי חיבור לגוף. "זה מאוד מתקשר לי לבית. דרך היוגה והמפגש עם הגוף אנחנו מחזקים את החיבור לבית שלנו. הגוף הוא המקום שבו שוכנת הנשמה, וכשהגוף והבית בריאים גם הנשמה בריאה".
מאלתר // אדר גדל בטלמון, השלישי משישה ילדים. בתור ילד קטן הוא היה מסתובב בוואדי וחיפש נחשים כדי לגדל אותם. מגיל צעיר נמשך לבנייה וליצירה, ולמד לאלתר ולבנות דברים בעצמו. בתיכון למד בסוסיא, ובסוף כיתה י"א עזב למכינה. הוא שירת שלוש שנים בחטיבת כפיר.
עצמאית // רבקה גדלה בעמונה, הבכורה משמונה ילדים. בילדותה משפחתה יצאה פעמיים לשליחות בגואה. לאביה היה יקב בוטיק ליד הבית, ועיזים, חמורים, תרנגולות וכלבים היו חלק מהחיים. ״לאמא שלי לא היה טלפון נייד, לא היה לנו מחשב בבית, את החלב חלבנו מהעיזים בגינה. אמא גידלה אותנו בבית עד גיל שלוש״. כשגדלה למדה באולפנת עפרה, אך עזבה אותה לפני סיום הלימודים ושילבה עבודה עם לימודים לבגרויות באופן עצמאי. "כבר אז היה לי ברור שאני רוצה לבנות את הדרך שלי בעצמי".
ההיכרות // כשרבקה הייתה בת 18, לאחר שעזבה את האולפנה, היא עבדה בפלאפל של אביה ולמדה לבגרויות באופן עצמאי. "זה היה אוטו פלאפל בכניסה ליישוב, מקום כזה שכולם עוברים בו". אדר שירת אז בגדוד נצח יהודה, והיה מגיע לאכול בפלאפל עם חבריו לצוות. ״הוא היה אוכל אצלי את הפלאפל הכי טעים שיש: פיתה טריה, חציל מטוגן, חמוצים, טחינה הר ברכה סמיכה ועמבה בשפע. הייתי מכינה את הפלאפל מאפס״. באחד הימים ביקש ממנה את מספר הטלפון שלה, בתירוץ כלשהו. "אחרי שהם עזבו את הגזרה הוא שלח לי הודעה: שבוע טוב, את נראית לי גברת מגניבה, מתחשק לך לצאת לטייל איתי? והוא בכלל שכח לכתוב איך קוראים לו".
והשאר היסטוריה // הדייט הראשון שלהם נמשך 12 שעות. "זה היה היום הכי חם בשנה, נסענו לאבן־ספיר, טיילנו, טיפסנו על עצים, הסתובבנו. הכול זרם מאוד טבעי". כשהגיעו לבית של רבקה בלילה, אדר שאל אם היא רוצה להמשיך. "לא הבנתי בכלל את השאלה. מבחינתי זה היה ברור". בתוך חודש הם כבר התארסו, וכעבור שלושה חודשים וחצי עמדו יחד מתחת לחופה באוהל בכפר־עציון. "זו הייתה היכרות קצרה אבל אינטנסיבית. היה לנו הרבה זמן יחד וזה הרגיש נכון".
מסתובבים // לאחר הנישואים הם התגוררו בעמונה במשך שישה חודשים, עד הגירוש ב־2017. לאחר תקופה קצרה במדרשת עפרה יחד עם מגורשי היישוב הם טסו לירח דבש של חודשיים בצפון הודו. ״חזרנו למדרשה ואחרי חודש וחצי ילדתי את הוד״. לגוש שילה הגיעו כמה חודשים אחר כך, כשהקימו עם בני עמונה את עמיחי. במשך שבע שנים גרו שם, ושם נולדו נהר הלל ושקד. הם חיפשו "מקום חלוצי וקרוב יותר לטבע. מסתבר שהוא היה כל הזמן מתחת לאף שלנו". לפני שישה חודשים עברו לחווה.
בומים // דרור נולד בבית בחווה, בשבת זכור, בזמן שהחלו ההפצצות. "הוא נולד ממש כשהיו בומים מסביב. זו הייתה חוויה עוצמתית מאוד, טובה וחזקה. הרגשתי שהוא מגיע לעולם בזמן היסטורי".
איכות חיים // המגורים בחווה הם בסטנדרט גבוה. "המוטו שלנו הוא 'wellness וכיבוש'. גם לחזור לאדמות שלנו ולהתגאות בזה וגם לחיות בסטייל". במרחק נסיעה קצרה מהבית אפשר להגיע ליקב שילה וליקב גבעות, למסעדת גופנה של אביה של רבקה, לפטיסרי אחיה ולעגלת הקפה בעין סמיה – אבל גם לאתרים פראיים יותר, כמו בור המים הצלול והמרשים במרחק חמש דקות הליכה מהבית שלהם, עם פינות ישיבה ופרגולה, שנפתח לחלל גדול מתחת לפני הקרקע ואפשר ממש לשחות בו, או לחירבת אסתונא הצופה על עמק שילה, ולצידה בוסתן, מערות, בורות מים ושרידים מתקופות קדומות. במקום גם אלה עתיקה בת אלפי שנים וקבר שייח' שזוהה עם ציון קברו של אחיה השילוני. "זה מקום שאנשים כמעט לא מכירים, והוא אחד היפים שיש כאן".