שעת ערב מאוחרת, מאחז בגב ההר. הבגדים שהגנו עליי היטב מקרירות של תחילת אביב בפתח־תקווה לא עושים את העבודה כאן, במרחק של חמישים דקות נסיעה בלבד. אני נכנס לקרוואן רחב ידיים שבו פועל המועדון היישובי, וממתינים בו שבעה גברים שנראים בדיוק כמו שמתנחלים מהאזור אמורים להיראות. הצעירים עם כיפות גדולות, חלקם עם פיאות, ולרגליהם נעלי בלנדסטון. המבוגרים יותר עם זקנים לבנים וסנדלי שורש שמבצבצים מהם גרביים. כולם נמצאים שם לרגל סדנת שינוי וצמיחה לגברים, "יוצאים אל האור". המנחה ויוצר הסדנה הוא עזרי טובי, לשעבר מיצהר וכיום מבת־עין. אולי הסטיגמה לא מוצדקת, אבל חצי שעה מתחילת הסדנה – הגעתי החמישי מתוך שבעה למפגש – אני נדהם מהפתיחות של הגברים הקשוחים למראה הללו כשהם מדברים על רגשות, אתגרים ומצבי חיים שלא פשוט לחשוף בפני אף אחד, ודאי לא בפני זרים.
שבוע אחרי הסדנה אני נפגש עם עזרי טובי ושואל אותו למה בעצם החליט להעביר סדנאות לגברים. "במובן מסוים גמרנו לכבוש את השטח", הוא עונה, "יהודה ושומרון הם כבר עובדה מוגמרת, אנחנו כבר לא צריכים להילחם על כל פיסת אדמה. הגיע הזמן להתעסק בנפש. ובכלל, האדמה היא לא כל החיים שלנו. החיים שלנו הם מכלול. אנחנו חיים חיי קודש על אדמת הקודש. אתה לא יכול לחיות חיים מלאים בפירוד וריבים על אדמת הקודש. אתה מרגיש דיסוננס".
טובי עבר הרבה גלגולים בחייו. אחרי שלמד NLP - שיטת אימון וטיפול מנטלי קצר מועד, הממוקדת בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות אוטומטיים דרך התת־מודע - הוא בדק "מה יש בשוק" היום: "איזה היצע יש לגברים שרוצים לעבור איזשהו תהליך טוב וחיובי. ראיתי בעיקר מעגלים. זה מה שאנחנו מכירים - גברים יושבים במעגל ומשתפים רגשות, נותנים להם מקום לשיתוף והם פורקים את שעל ליבם. הסדנה שלי אחרת. היא באה פחות לתת מקום לכאבים ולקשיים, משהו שהוא יחסית נקבי – לא שיש בזה משהו רע – ויותר לעשות עבודה תודעתית".
כלומר יותר שכל, פחות רגש?
"זו לא חלוקה של שכל לעומת רגש. הרבה פעמים הבעיה היא שהסבירו לחבר'ה שהיו בטיפולים או במפגשים כמה לא טוב לחסום וצריך להיות רגיש, אבל זה לא עוזר לנו כי בסוף הלא־מודע שלנו הוא שמפעיל אותנו. זה לא בהכרח שכל, אלא יכולת לתקשר עם העולם הפנימי שלנו, לדבר את השפה של הלא מודע שלנו, ובעיקר להוביל. אז יש בסדנה המון רגש, כי בסוף אנחנו גם רוצים רגש ולשפר את החיים שלנו, אבל המיקוד הוא תודעה ולא מודעות.
"אתן לך דוגמה שתסביר את העניין: פגשתי מישהו שהיה מאוד מודע, מאוד עמוק, הוא בעצמו מעביר סדנאות ומכיר את הניואנסים הקטנים בנפש שלו - אבל הבן אדם מפורק. הזוגיות שלו על הפנים, הוא לא מבסוט, היומיום שלו מפורק. ואז אני אומר לעצמי - כנראה שלא מספיקה מודעות. אתה יכול להיות מודע, אתה יכול לעשות תהליכים, אבל אם אתה לא יודע מה לעשות עם זה אחר כך, אם אין לך תודעה שיכולה לקחת את כל העולם הפנימי שאתה מודע אליו ולנווט אותו למקום של תיקון, מה עשית בזה?
לקחת אחריות. טובי עם משתתפי הסדנה | צילום: באדיבות המרואיין
"אני מנסה להסביר לגברים המחוספסים - וזה קהל היעד שלי - שאנחנו עובדים על תודעה. לכן הסדנה הזאת מאוד־מאוד צנועה, זה מרכיב קריטי. אתה לא צריך לבוא עכשיו ולפתוח את הקישקע שלך לפני כולם. אתה לא נחשף במערומיך הנפשיים. וברגע שאנשים חווים תהליך של צמיחה גברית בחבורה, אבל בצורה צנועה ולאו דווקא לשפוך את כל העולם הפנימי ואת כל הכאבים, אנשים מתחברים ואומרים – 'וואלה, חיכיתי לזה'. זה הרבה ממה שמונע מאנשים כאלו ללכת לסדנאות צמיחה ולטיפולים: הם לא רואים את עצמם יושבים בחבורה של גברים ומתחילים לשפוך את המורכבות ואת הכאבים שלהם. זה משהו נקבי מאוד, והסדנה שלי היא בשפה גברית שמיועדת לגברים".
הגבר שמגיע לסדנה שלך הוא אדם שמרגיש שמשהו בחיים שלו תקוע. זה יכול להיות קשור לזוגיות, זה יכול להיות כי הוא משרת כבר 400 יום במילואים. גברי הציונות הדתית בכלל ואנשי גב ההר בפרט הם אנשים שמרנים ברובם שפחות גדלו על הלגיטימציה להגיד "קשה לי". איך אתה משכנע אנשים בחברה די ספרטנית להגיע לטיפול?
"אני לא אומר להם 'אל תהיו ספרטנים' או 'אל תהיו שמרנים'. להפך, אני אומר לאדם כזה, 'תהיה ספרטני אמיתי. תהיה גבר, קח אחריות על המשפחה שלך, תוביל את מערכת היחסים שלך מול ההורים שלך. אתה רוצה להיות ספרטני אמיתי? אתה רוצה להיות גבר שמוביל את החיים שלו, שמוליד תיקון? אדבר איתך בשפה של גברים ואתה תוביל את החיים שלך. אתה תוביל את החיים של המשפחה שלך, ואתה תיקח אחריות'. זה ספרטני אמיתי, זה לוחם אמיתי. לא רק אחד שיודע לכבוש את ההרים ואת הגבעות. ארץ ישראל היא לא רק האדמה, היא גם המשפחה. רוצה לכבוש את ארץ ישראל, רוצה לגאול את האדמה? תגאל את מערכת היחסים הזוגית שלך".
הסדנה התחילה ככזו המיועדת ישירות לגברים במשבר נישואים. אתה כבר לא מגדיר אותה כך. למה?
"זיהיתי כמה דברים. קודם כול, גברים חוששים להגיד שהם במשבר בזוגיות. שנית, הבנתי שעם גברים פחות שייך לדבר על זוגיות. בסוף, זוגיות היא נושא שמתאים יותר לאישה מבחינת השיח. חוה נבראה כשכבר היה עוד מישהו בעולם. אדם הראשון נברא לבד. גבר ספרטני נרתע מעצם העיסוק במונח הזה, זוגיות. עם גבר צריך לדבר על לקיחת אחריות והובלה".
המלחמה האיצה את הכנת הסדנה מבחינתך?
"בוודאי. המלחמה היא נקודת שבר. כל אחד חווה את השבר בצורה אחרת, אבל יש בתים רבים שמתפרקים ואתה מבין שקורה פה משהו במציאות שחייבים לתת לו מענה. אצלי בסדנה עכשיו יש שניים או שלושה חבר'ה שחזרו מתקופה אינטנסיבית של מילואים שאומרים, 'אנחנו במודע לא חוזרים למציאות שהייתה. חווינו חוויה כל כך אחרת של נוכחות, של שייכות - אנחנו לא רוצים לחזור למציאות הקודמת'. אם לא יודעים מה לעשות עם התחושות האלה, זה מוביל כמעט ישירות לשבר. זה הטריגר הכי עמוק שנתן לי את האומץ לצאת עם הסדנה".
העובדה שאתה לא מתמקד בזוגיות בשיווק הסדנה משפיעה גם על התוכן שלה?
"אחד מהמבוגרים בסדנה מכור לסלולרי שלו. בגלל זה הוא הגיע. לאחר יש חרדה חברתית. בסוף, המכנה המשותף לכולם הוא שמערכת היחסים הזוגית שלהם זקוקה לשיפור. אי אפשר לעשות תיקון במקום אחד בלי שהמערכת הזוגית שלך תעבוד. לכן הזוגיות נמצאת שם כל הזמן, כי היא חלק מהותי בחיים שלנו. כשאנחנו מדברים על כך שאנשים יכולים לעשות שינוי, אנחנו נותנים דוגמאות. והדוגמאות הכי קלאסיות מהאינטראקציות שקורות לנו, האינטראקציות הכי קרובות, הן בעיקר מול בת הזוג".
היית אומר שיש איזו נכות רגשית קולקטיבית בתוך המגזר, בעיקר בקרב גברים?
"אני לא חושב. אולי באפיק המסוים הזה של תודעה יש עדיין חוסר היכרות והבנה עד כמה הוא מועיל. אבל בחברות שאנחנו גרים בהן אני חווה קהילה רגשית מאוד. גם כשגרתי ביצהר, אם קרה משהו בקהילה היה שיח פתוח, זרימה, הבעת רגשות. אני לא חושב שבציבור הזה יש מורכבות או נכות רגשית. אם כבר, אני חושב שמה שקצת חוסם אותנו הוא שאנחנו בטוחים שאם נלמד עוד דף גמרא זה יפתור לנו גם את הבעיות בזוגיות. אנחנו חושבים שכל התשובות נמצאות ביהדות הקלאסית שאנחנו מכירים".
זו חשיבה חרדית.
"מאוד. אפילו בספרי חסידות, נניח סיפורי מעשיות של רבי נחמן, אין בהכרח דברים שיעזרו לך במערכת היחסים עם בת הזוג שלך. לא תמיד המקורות יעזרו לך לזהות את מערכת ההפעלה שמפעילה אותך, את הדברים שהוטבעו בך מגיל קטן. קשה לנו להיפתח למשהו שלא נכתב לפני אלפיים שנה, או לפחות לפני כמה מאות שנים טובות".
אחרי תרגיל מעניין בדמיון מודרך, עזרי מודיע למשתתפי הסדנה שהגיע הזמן לשחק במשחק המבוסס על קלפי התובנות של עזרי. כל משתתף מחזיק בחמישה כרטיסים, שעל כל אחד מהם כתובה תובנה. בסיבוב עם כיוון השעון, כל אחד מהם זורק כרטיס אחד, ומקריא אחר שהוא מעדיף לשמור. המשתתף הבא בתור יכול לאמץ את הקלף שקודמו זרק או לקחת חדש מהערמה. בסופו של דבר כל משתתף נותר עם כרטיס אחד שהתובנה שעליו היא זאת שהוא התחבר אליה באופן העמוק ביותר, והוא מסביר לכולם מדוע. הנה כמה דוגמאות לתובנות: "להציע תיקון למציאות על ידי הפניית אצבע מאשימה לאחרים – זה חלק מהקלקול"; "אי אפשר לשנות משהו, כל עוד לא לוקחים עליו אחריות מלאה".
טובי, 54, נולד למשפחה דתית־לאומית בנתניה. שני הוריו עבדו כמורים, ויש לו שלושה אחים. בכיתה י' יצא בשאלה, והוא מעיד על עצמו שעד גיל 25 היה נטול מודעות עצמית, נטול תודעה ונטול הכוונה: "עניינו אותי רק בילויים ובנות, הייתי שנה וחצי בטיול במזרח, הרגשתי מאוד שטוח בלי עולם פנימי, קצף על פני המים. במובן הזה, יכול להיות שמה שקורה לי היום הוא ריאקציה לשנים שגדלתי בתחושה שאף אחד במערכת החינוך לא נתן לנו כלים להתמודד ולהתבגר בעולם".
בגיל 25 עמד טובי בפני צומת דרכים. "היה ברור לי: או שאני נכנס לתלם שכל החברים שלי הולכים בו - לימודים, חתונה וילדים - או שאני עושה משהו אחר, שלא היה לי ברור מהו. התחיל אז תהליך ארוך שאני מרגיש את פירותיו היום. זה התחיל בכך שאחותי התחתנה עם בחור מרכזניק. הייתי אצלם בשבת ופתאום חוויתי איזו חוויה שאמרה לי: אולי נתנו לך לאכול את התפוח מהצד הרקוב שלו, אולי נתת ביס בחלק עם התולעים, אולי יש פה עוד משהו שיכול לתת לך מענה. החלטתי לבדוק במשך שבוע את מכון מאיר. השבוע הפך לשנתיים וחצי".
טובי עזרי | צילום: ללא
הוא מגדיר את עצמו כמי ש"מחליף כרטיסי ביקור באופן תכוף". בעבר הוציא דיסק עם שירים, הלך לגור בהרים, היה רועה צאן, בנה את ביתו לבד והתחתן עם אורה רעייתו, כיום רכזת הקהילה של בת־עין. "כשהכרתי אותה", הוא מספר, "לקחתי אותה לאיתמר. אברי רן הרכיב אותנו על הטרקטור לגבעה 851 כשהיא יושבת על הכנף האחת ואני על הכנף השנייה, ואני אומר לה: 'אם מתחתנים, זה הסיפור שלנו'. למזלי היא אמרה כן".
אחד מהדברים שעשה במשך השנים היה מיזם ההסברה "בומרנג", שבו צילם והפיק סרטוני הסברה באנגלית למען מדינת ישראל ויהודה ושומרון, שהגיעו למיליוני צופים. גם אז, כשהצליח מאוד ועשה מהעניין כסף לא רע, נפשו לא הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה. "ארבע שנים עבדתי מהבוקר עד הלילה. אנשים הכירו את 'בומרנג', והייתי צריך להחליט אם אני ממשיך באפיק הזה או לא. הגעתי להבנה שאולי הצמחתי בחיי ענף יפה שגם נותן פירות, אבל זה לא הגזע. אני רוצה להיות בגזע. היום אני בגזע. אני מרגיש שזה העניין שלי. זה המקום הכי עמוק שיש. אני חושב שהריפוי האישי, היכולת שלנו להוביל את החיים שלנו, היכולת שלנו לדעת איך לעשות שינוי, היכולת שלנו להביא תיקון למציאות, להשפיע טוב על המציאות - אין יותר עמוק מזה".
אם מדברים על ריפוי עצמי, מהו בדיוק המקום שהרגשת שבו אתה אישית צריך להירפא?
"בשונה מהרבה סיפורים קלאסיים של אנשים שעבר משבר וגילו ממנו משהו, אני לא עברתי משבר. זה נולד תוך כדי תהליך טבעי, ובסוף מה שאני מלמד אנשים אחרים זה מה שאני לימדתי את עצמי - איך להתמודד עם החוסר הזה, עם תחושת החסך הפנימי העמוק, איך להתמודד עם הרצון שלי להתקדם אל מול מעצורים ואיך להתמודד עם חוסר ודאות. משחק הקלפים שיצרתי הוא חלק מהתהליך הזה, שנמשך שנים".
ב־12 במאי 2022, שנה וחצי לפני המלחמה, כתב טובי בקבוצת הוואטסאפ "שובי נפשי", שחברים בה מאות אנשי תקשורת ויחסי ציבור דתיים, את ההודעה הבאה: "בלי לחץ, אבל אני חושב שזו האחריות של כל אחד מאיתנו להתכונן למציאות של מלחמה ולחשוב כיצד הכי נכון להיערך לכך מבחינת המשפחה שבאחריותו. והלוואי שאני מדומיין".
"זה היה אכן מדומיין לכתוב דבר כזה אז", אומר טובי, "ובכל זאת עשיתי שיחה משפחתית כזו עם האחים וההורים שלי שנה וחצי לפני המלחמה. הרגשתי שאנחנו נכנסים לתקופה אחרת, חדשה, שתהיה שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים. גם מלחמה - אבל לא רק מלחמה אלא שינויים טקטוניים בכל החזיתות: טכנולוגיה, דיגיטציה, בינה מלאכותית ועוד. כשהבנתי את זה, מה שעניין אותי היה למצוא את הדרך ואת הכלים שאני צריך לפתח בשבילי ובשביל המשפחה שלי כדי להתמודד עם תקופה של חוסר ודאות, עם שינויים כאלו גדולים בעולם. חשבתי, התבוננתי, שקעתי בהמון שעות של התמודדות והתבוננות. כתבתי לעצמי תובנות, שהיום כתובות על הקלפים שאני עובד איתם כמשחק בסדנה. זה עזר לי לעשות מהלכים".
כמו לעבור בהחלטה חדה אחת מיצהר ליסוד־המעלה.
"נכון. אחרי כעשרים שנה ביצהר החלטתי ששינוי אמיתי יקרה רק היכן שאף אחד לא מכיר אותנו ואנחנו לא מכירים אף אחד. ושוב, זה לא היה כתוצאה ממשבר, אלא מתוך תובנה עמוקה שעדיף לבחור במשהו רגע לפני שהוא כופה את עצמו עליך. לחיות בריא לפני המחלה. להתנהל כלכלית נכון לפני המינוס. נוח לחכות ולא לעשות כלום. 'שב ואל תעשה' היא פוזיציה אנושית מאוד. אבל אני משתדל כבר שלושים שנה לצאת מאזור הנוחות".
איך משכנעים משפחה לעזוב את הבית למקום חדש?
"על המעבר הזה ספציפית ישבתי עם ההורים שלי ועם הילדים, אפילו הקטנים. אמרתי להם: 'תקשיבו, ברוך השם עכשיו הכול טוב, אבל יבואו זמנים קשים יותר. תהיה תקופה קשה של מלחמה. ואנחנו, אבא ואימא, החלטנו שאנחנו רוצים לפתח כלים תודעתיים גם בנו וגם בכם'. הם הבינו מה שהבינו, אבל עשינו את זה דרך שיח. הסברנו להם שאנחנו יכולים לעשות שינוי. שאנחנו הולכים לעבור למקום שאנחנו לא מכירים, והמטרה שלנו היא שגם הם וגם אנחנו נלמד שהשינוי הוא לא תמיד מפחיד, ולא צריך לפחד מלהיות גמישים. ונראה שגם שם יכול להיות לנו טוב, וזה תלוי בנו. אנחנו יכולים להתבכיין ולהתמסכן ולהתקרבן, אבל זה לא נותן כלום. אגב, יש כלל אחד בבית שלנו: לא מרוויחים כלום מהתמסכנות והתקרבנות. תתפלל מנחה, לא תתפלל מנחה - לא אכפת לי. מהתמסכנות והתקרבנות לא תרוויח כלום. אם אתה מנסה להרוויח משהו כי אתה מסכן - שכח מזה.
"באביב 2023 פרסמנו את הבית שלנו ביצהר למכירה ואמרנו שעד שבאים לקנות אנחנו לא עוברים ולא מתכננים כלום. פרסמנו ולא הייתה התעניינות. בראש חודש אב, אמצע החופש הגדול, מישהו שלח לנו הודעה: 'שמעתי שאתם מוכרים'. הוא בא לראות את הבית, ובט"ו באב חתם ואמר שהם רוצים להיכנס בא' באלול, שבועיים ממועד החתימה. אמרנו לו שאנחנו עוד לא יודעים לאן אנחנו עוברים, שיחכה רגע. ביקשנו שייתן לנו עד 1 בספטמבר, שבוע וחצי אחרי מה שביקש בהתחלה.
"נשארו לנו שלושה וחצי שבועות למצוא לאן אנחנו עוברים. בינתיים הזמנו הובלה, וכשהמוביל שאל 'לאן?', ענינו שאנחנו עוד לא יודעים. ואז יצאנו למסע חיפוש והגענו איכשהו ליסוד־המעלה, ולשם עברנו. נחתנו שבוע לפני ראש השנה, חודש לפני הטבח והמלחמה. לא הכרנו אף אחד, ובכלל את האזור. נחתנו כחלק מהלימוד שלנו להיות דינמיים, לא לפחד משינוי, ללמוד להסתדר בכל מקום. ואז פרצה המלחמה. אבל לא היה משבר, כי תמיד ניסיתי להקדים אותו וברוך השם הצלחתי.
"אני אומר למשתתפים בסדנה: זה הדבר הכי כיפי, לזוז ולהשתנות. למי יותר כיף, לאחד שמצליח לעשות ספורט ולשמור על הגוף שלו, או לאחד שאומר 'אני לא אזוז'?"
באחת ההפסקות בסדנה, אחד הגברים הצעירים מוציא גיטרה, האחר אוחז בדרבוקה, והם מנגנים את השיר "עבדים" של ביני לנדאו. החיבור בין הגברים הופך למוחשי כמעט כשכולם שרים יחד את מילות השיר, מה שהופך גם את ההפסקה לחלק מהסדנה.
אני שואל את טובי אם הוא מתכנן להרחיב את הסדנאות שלו גם למקומות אחרים, מעבר לגב ההר. "לגמרי", הוא עונה, "אבל אצטרך להכיר את האנשים האלה יותר, כי בכל מקום יש שפה מעט שונה. אצטרך ללמוד ניואנסים. אבל הדרך של תודעה, של הכרה עצמית, של הכרת מערכת ההפעלה שלנו, של הובלת החיים שלנו - אני חושב שהיא רלוונטית בכל מקום.
"יהיה קצת יותר מאתגר להעביר סדנה לגברים חילונים, אבל גם זה - יגיע זמנו בעזרת השם. אני מאמין גדול ביציאה מהבועה האישית שלנו אל פרספקטיבה לאומית. כמו שמילואימניק בעזה נמצא שם בשביל התל־אביבי ובשביל מי שגר ביצהר, כך גם התפקיד שייעדתי לעצמי, להביא לשינוי חיובי אצל גברים, נכון לכלל ישראל. מסיבה פשוטה - בית חזק בעורף מחזק את הצבא. כמו שכתבתי באחת התובנות על הקלפים: 'מלחמות קצרות מוכרעות על ידי העוצמה של הצבא, מלחמות ארוכות מוכרעות על פי החוסן של העורף'. כשאני חזק בעורף, אני תורם לעם ישראל. יש הרבה אנשים ששילמו מחירים יקרים, אני מחויב להיות חלק מהמהלך הזה".
איך המלחמה השפיעה על עם ישראל, גברי ישראל וגברי המגזר, לדעתך?
"באופן כללי אני חושב שהמלחמה הזאת החזירה את הגבריות להרבה גברים. בשנים האחרונות, היה אסור להחצין 'גבריות', זה היה חצי מגונה. זה שגבר יכול לעמוד עם נשק ואפוד ולהצטלם כמו רמבו ולהיות גאה ולפרסם ברשתות, זה חשוב מאוד. במקביל התפתחה בעיה - פתאום הגבריות המתפרצת הזאת הגיעה הביתה למשפחות ובעיקר לנשים שלא רגילות לזה. הגבריות, שהיא הכי טבעית בעולם, ושלא הייתה טבעית בשנים שלפני כן, נכנסה הביתה. ומה קרה שם? שבר.
"פתאום אתה מפגיש שני אנשים שכל אחד מהם עבר טלטלה אחרת. זה דורש מהמציאות כללי משחק חדשים, הסתכלות חדשה, איזונים חדשים, או במילים שלי - תודעה חדשה. בלי זה, או שאנחנו מתפרקים בתקופה הזאת או שאנחנו גדלים. כבר אין אמצע יותר. האמצע נעלם. אם אנשים לא יודעים מה לעשות, הם חוזרים הביתה ומפרקים את המשפחה. אז כן, קורה פה משהו בסדר גודל אסטרטגי לאומי. אנחנו אולי מנצחים בחזית, אבל נוצר פה שבר גדול שחייבים לתת עליו את הדעת".
והמטרה שלך היא לא להחזיר את המצב לקדמותו, אלא לקחת את הגבריות שהתפרצה ולמנף אותה.
"בדיוק. בצורה נכונה. תוביל את המשפחה שלך. תהיה זה שמוליד תיקון. ואתה יודע איך אתה מוליד תיקון? בכך שאתה מסוגל לשים את עצמך ואת האגו שלך בצד ולחפש כל הזמן מה בת הזוג שלך צריכה. להיות זה שממלא אותה ומשפיע עליה. זו הובלה אמיתית. אנחנו לא צריכים בבית מישהו שצועק 'בואו אחריי' אלא אחד שמסתכל סביבו ואומר 'מה צריך פה. מה חסר'. להיות רס"פ של הנפש. הובלה מתוך רגישות".
ניכר שאתה רואה שליחות של ממש במה שיצרת.
"אני חושב שאנחנו בפתחו של עידן רוחני משמעותי בגלל הבינה המלאכותית. המכונה תחליף בקרוב את רוב העבודות, אם לא את כולן, ובני האדם יצטרכו לשאול את עצמם 'מותר האדם מן המכונה - אין?'. בסוף, מה שיש בנו הוא חיבור רוחני, פנימי, נפשי. אני עוסק בסלילה של 'היום שאחרי', כלומר היום שאחרי המלחמה והיום שאחרי הבינה המלאכותית. אז כרגע, כמו במאחזים בגב ההר, זו סלילה ראשונה ורק רכבי שטח יכולים לעבור. אבל עוד תהיה פה אוטוסטרדה, יהיו פה הרבה בניינים גבוהים, יהיו אנשים טובים, יקרו דברים מצוינים".
עוד כתבות בנושא
