"הייתי מתחלף עם האפיפיור ליום אחד ומסדר את הנכדים שלי לכל החיים"

זיכרון ילדות תרבותי. שנות ה־60, אני ילד בבאר־שבע. מקשיב לשיר השכונה של התרנגולים, צופה במרי פופינס בקולנוע בבאר שבע. מתגנב לחלון של מועדון בחיפה בגיל 11 וצופה בצ׳רצילים בתדהמה תוך כדי שאני תלוי על הסורגים בחלון.

ספר שקראת פעמיים. הרבה ביוגרפיות משעממות של מוזיקאים. קראתי את זיכרונותיהם של טום פטי, בוב דילן, סלאש ולאחרונה אפילו זיכרונות של טכנאי הקלטות שאני מכיר מארה"ב שעבד עם ג׳ימי הנדריקס.

דמות שמעניקה לך השראה. מוזיקאים טובים נותנים לי השראה. זה יכול להיות ג׳יימס בראון, יוסי פיין, טל ברגמן, גיא מזיג, דני סנדרסון, אולארצ׳יק, מתי כספי, שם טוב לוי, ג׳ימי הנדריקס, יאיר רוזנבלום או חבריי לתיסלם, ועוד רבים.

מקום מפלט בימים קשים. חדר ביטחון כמובן. מעבר לכך ששם אני מוגן מטילים, חות'ים, חיזבאללה ואיראנים, גם אין קליטה בנייד ואז יש לי חצי שעה של שקט. גם חוף הים זה מקום מפלט מצוין וגם העיר פירנצה. עיר מומלצת. אוכל משובח, קפה נהדר והמון תרבות בכל פינה. אבי נולד בעיר הזו ויש עוד קצת משפחה. הסיור איתו בעיר היה חוויה נהדרת.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. מישהו שגם מסכים לשלם על הקפה. זה גם יכול להיות תה או ויסקי. הייתי שמח לקפה עם ההורים שלי. קפה איטלקי משובח ועדיף בבית קפה באיטליה. גם עם יעקב כהן שחסר לי מאוד והיה משעשע אותי ומתי כספי שלצערי כבר לא אשב איתו שוב. אני תמיד שמח לשבת עם החברים שלי וזה גם קורה לפעמים.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אף אחד. אולי עם האפיפיור. ביום הזה אני מעביר לעצמי בעלות על כמה כנסיות ברומא, נצרת, ירושלים ועל שפת הכינרת, ואז הנכדים שלי מסודרים. אבל כאמור באופן כללי אין לי עניין להתחלף עם אף אחד. עד שהתרגלתי לשטויות של עצמי, להיכנס לצרות ולמחשבות של מישהו אחר ממש לא בא לי.

מה מצחיק אותך. התכונות האנושיות הבסיסיות כמו קמצנים, קנאים, מלאים מעצמם, וגם התנהגויות טיפשיות, קטנות, תמימות. אני רואה סרטונים מצחיקים בנייד ויש הברקות נהדרות, חדשות וישנות. אני אוהב הומור בריטי מאופק. והצחיקו אותי מאוד יעקב, ופולי מהגשש.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. שיר ללא שם של שלום חנוך. שיר מושלם ועצוב. שלום חנוך הוא גאון ברמות אחרות ואני שמח שיצא לי כמה פעמים לעמוד איתו על אותה מרצפת ושהוא ייגע לי בכתף. אני אוהב כל כך הרבה שירים, שאני יכול לכתוב ספר שלם רק עליהם. עכשיו שאני חושב על זה, זה לא רעיון גרוע. אני מזמין את הקוראים לכתוב לי ואם יהיו יותר מ־200 שיגידו שזה מעניין אותם, אני מתיישב לכתוב.