ישראלים שניסו לקבל מידע בבוקר 7 באוקטובר על הנעשה בדרום התחלקו לשתי קבוצות עיקריות. אלה שצפו בערוצי הטלוויזיה הישראליים קיבלו דיווחים על "שיגורי רקטות" ו"אירועים חריגים". אבל מי שחיפשו עדכונים ברשתות החברתיות, ובפרט בטלגרם, נתקלו כבר בסרטון שמראה את יפה אדר בת ה־85 מניר־עוז נחטפת לתוך עזה, וראו "עיתונאי" של חמאס משדר מתוך קיבוץ בארי. הפער בין המציאות שנשקפה משני המסכים, זה של הערוצים הרשמיים וזה של הרשת החברתית הידועה בהיעדר צנזורה ומגבלות, היה גדול מאי פעם.
ענבל אורפז, יועצת חדשנות אסטרטגית וחוקרת, גויסה למילואים בפיקוד העורף באותו הבוקר. היא סרקה את שני מישורי אספקת המידע ולא הופתעה כלל מהפער ביניהם. מחקרים שערכה בשנים שקדמו למלחמה ניתחו את תופעת היקומים התקשורתיים המקבילים, וגם התריעו מפני ההשלכות שיכולות להיות לה, כמו ערעור האמון של הציבור הרחב ברשויות המדינה. הרגע שהדליק אצלה את הנורה האדומה, היא מספרת, הגיע בימי מבצע שומר חומות, במאי 2021. "גרתי אז בתל־אביב, בלי ממ"ד ובלי מקלט. בזמן האזעקות יצאתי לחדר המדרגות, ופתחתי שם את הטלפון. פתאום אני נתקלת בסרטון שמראה שיגורים רבים בזה אחר זה. המחשבה הראשונה הייתה שזה תיעוד של מה שחמאס עושים. בבוקר גיליתי שזה היה בכלל סרטון מתרגיל צבאי שהתקיים בעבר במדינה אחרת.
"הייתה גם איזו הודעה שרצה בוואטסאפ, שחמאס עומד לשגר טילים בשבע בערב ביום מסוים. ההודעה הזאת גרמה למשרדים ולחברות לשחרר את העובדים הביתה מוקדם באותו היום. אף אחד לא ידע מי שלח את ההודעה, אבל היה מדהים לראות באיזו עוצמה היא השפיעה ושינתה התנהגות של אנשים".
התעקש על חופש פעולה מול הרשויות ברוסיה. פאבל דורוב, ממייסדי טלגרם | צילום: איי.אף.פי
הרשתות החברתיות הפכו מאז לשדה המחקר שלה. אורפז ועמיתיה חקרו את הזירה הדיגיטלית בשומר חומות, ולאחר מכן התמקדו במיפוי מבצעי ההשפעה של האיראנים ברשתות. כעת מציגה אורפז מחקר מקיף שבוחן את השפעותיה של רשת טלגרם כשחקנית חדשה במגרש התקשורתי. "זו פלטפורמה שנמצאת בשוליים, לא שמים לב אליה מספיק, אבל היא נפיצה מאוד ויכולה להיות בעייתית מאוד", היא אומרת. "כשצפיתי בערוצים בתחילת המלחמה, הבנתי שהאנשים באולפן יודעים על סרטוני החטופים, אבל אסור להם לדווח. הם לא יכולים, כי זה לא עומד בסטנדרטים עיתונאיים ובמגבלות הצנזורה. ובינתיים חמאס עצמו משדר מתוך היישובים, ותמונות של חטופים רצות בטלגרם. חמאס הבינו טוב מאוד את הזירה הזאת".
היא בדקה ומצאה שהמספרים מאשרים את תחושתה לגבי הדומיננטיות הגוברת של הפלטפורמה. "לקחתי שבעה ערוצים גדולים בטלגרם – חדשות ישראל ללא צנזורה, אבו עלי אקספרס, הערוץ של הצל, דניאל עמרם ועוד - ובדקתי מה קרה למספר העוקבים שלהם. גיליתי שכבר ביומיים הראשונים של המלחמה נוספו להם 440 אלף עוקבים חדשים, גידול מצרפי של 52 אחוז. בחודש הראשון של המלחמה מספר העוקבים שלהם גדל בכמעט 770 אלף. בחודש השני – 230 אלף. בסך הכול, בשלושה חודשים נוספו להם יותר ממיליון עוקבים, כמעט פי 2.5 מכפי שהיה להם לפני כן. זה גידול מטורף, ואני מדברת רק על שבעה ערוצים מרכזיים.
"גם בהמשך המלחמה, בכל פעם שהיה אירוע רציני ראינו התנהגות דומה. לאורך קיץ 24' היו קפיצות כאלה לאחר כל חיסול או מתקפה. וביוני, במלחמה עם איראן, הייתה עוד קפיצה. אנשים השתגעו מחוסר הידיעה, והצטרפו לערוצים האלו".
במהלך המחקר שלה הבחינה אורפז שגם ערוצי טלגרם פלסטיניים החלו לפרסם תכנים בעברית. "הם הבינו שהישראלים נמצאים שם, וניצלו את זה. בעיניי זה מטורף. אנחנו נמצאים בעידן שבו האויב כבר לא מעבר לגדר: חמאס יכול לתקשר איתנו מעזה דרך הטלפון. הוא יודע שאנחנו שם ושאנחנו רואים אותו, והוא גם פונה אלינו. בין הישראלים שהופעלו בידי איראן בשנתיים האחרונות, בלא מעט מהמקרים זה נעשה דרך הטלגרם. וכך אתה שומע שנער בן 13 מתל־אביב חשוד בריגול למען איראן. הוא קיבל משימות באמצעות הטלגרם, וביצע אותן תמורת כסף".
המגמות שדיברת עליהן נמשכות גם במבצע שאגת הארי?
"רשת טלגרם ממשיכה להיות אירוע מעניין וגדול במלחמה הזאת. אנחנו רואים עלייה בהצטרפות לעשרה ערוצים מרכזיים – יותר מ־100 אלף הצטרפו אליהם כבר בתחילת המלחמה. אלו גם ערוצים שקשורים להתרעות, כי אנשים פשוט רוצים לקבל את המידע הזה, וגם ערוצי החדשות והעדכונים שציינתי.
"אנשים חיים במעין מסך מפוצל. הם עוקבים אחרי הטלוויזיה אבל גם רוצים לדעת ראשונים מה קורה. בטלגרם מתפרסם הרבה בכל מה שקשור לנפילות טילים, מהפגיעה בתל־אביב במוצאי שבת ועד הפגיעה למחרת בבית־שמש. המקומות הראשונים שיופיעו בהם צילומים ותיעוד מזירות כאלה יהיו כמובן ערוצי הטלגרם".
סחר בסמים מתוך אידאולוגיה
אורפז (39) גדלה בשערי־תקווה ומתגוררת כיום בתל־אביב. בצבא שירתה בתפקידי מודיעין, ולאחר מכן למדה לתואר ראשון בכלכלה וקולנוע ותואר שני במנהל עסקים. היא עבדה בעיתון עכבר העיר והייתה כתבת היי־טק בדה מרקר, עברה לעבוד ב־Wework, ואז הגיעה ההצעה ששינתה את מסלולה.
תא"ל במיל' איתי ברון, שהשתחרר מצה"ל לאחר שירות כראש חטיבת המחקר באמ"ן, הקים ב־INSS תוכנית מחקר שעוסקת בביטחון לאומי ודמוקרטיה בעידן של פוסט־אמת ופייק ניוז. "הצטרפתי לשם כחוקרת והתחלנו להתעסק במה שקורה ברשתות ובדיפ־פייק שהלך והתרחב", מספרת אורפז.
תיעוד חמאס ב־7 באוקטובר | צילום: AFP
ב־2022 היא ערכה מחקר על מבצעי השפעה איראניים ברשתות. "זה יכול להיות חשבון שפועל במקביל גם בפייסבוק, גם בטוויטר וגם בטלגרם", היא מתארת כיצד נראה מבצע כזה. "הם בוחרים נושא או אדם שיש סביבם שסע - יוקר המחיה, קורונה, בנט, לפיד, בן־גביר, לא משנה. ואז הם מייצרים את הקבוצות, ומתחילים להזרים מידע ותכנים הקשורים לנושא שהם זיהו כשנוי במחלוקת. המטרה היא לעורר הרבה אמוציות, להרחיב את השסע ולפעול באופן שמערער את החברה".
כשהתחילה לחקור את הנושא, כלי הבינה המלאכותית עדיין לא פרצו לחיינו. "השפה הלא תקינה הייתה אז אחת הדרכים לזהות שיש מולך מישהו איראני או גורם זר אחר. העידן הזה חלף. היום הרבה יותר קשה לזהות אותם, כי הם משתמשים בצ'ט ג'י־פי־טי לתרגום. זה מספיק טוב כדי שיוכלו להתכתב עם ישראלים בלי לעורר חשד".
אחרי סבב המילואים הראשון שלה במלחמת חרבות ברזל, אורפז גייסה תקציב מקרן פרידריך נאומן הגרמנית כדי לחקור לעומק את ההשפעה של טלגרם. "הקרן הבינה שיש לזה חשיבות לא רק בישראל, אלא גם במדינות אירופיות שמתמודדות עם אתגרים דומים. האירופים מוטרדים למשל ממה שהרוסים עושים להם סביב המלחמה באוקראינה".
בניגוד לפייסבוק וטוויטר, מסבירה אורפז, "לטלגרם אין אלגוריתם שמשפיע על התוכן שנצפה. הרשתות החברתיות הגדולות ידחפו לי בעיקר תכנים שהן מזהות שיש לי עניין עקבי בהם, ולא כל קבוצה שעקבתי אחריה. בטלגרם, אם אני עוקבת אחרי ערוץ מסוים, ברגע שהוא מעלה תוכן זה יופיע לי בפיד. אני לא תלויה בשום אלגוריתם שיקדם לי את זה, ויש לכך סיבה".
מה היא?
"את טלגרם הקימו שני אחים רוסים, פאבל וניקולאי דורוב. לפני כן הם הקימו את VK, שהוא בעצם פייסבוק ברוסית. ב־2014, כשפרצה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, הממשל הרוסי דרש מהם להסגיר מידע, והם מאוד לא אהבו את זה. בעקבות זאת הם החליטו לעזוב את החברה ולייסד רשת חברתית אחרת. פאבל כתב אז: 'אנחנו לא אוהבים בירוקרטיה, אנחנו לא אוהבים מדינות משטרה, אנחנו לא אוהבים ממשלות גדולות, מלחמות, סוציאליזם והרבה רגולציה. אנחנו אוהבים חופש, מערכת משפט חזקה, ממשלות שמקיימות בחירות חופשיות וזכויות אדם'. הם הקימו את טלגרם מתוך אידאולוגיה שדוגלת במינימום התערבות. לכן הרשת שלהם נתפסת גם כמקום שמאפשר להשיג סמים ותרופות ללא מרשם, או להוריד סרטים באופן לא חוקי. זה היה גם מקום של פרסום זנות והפצת חומרי פדופיליה".
אם פרופיל בטלגרם מפיץ תכנים אסורים, איך אפשר לפעול נגדו?
"זה מסובך מאוד. מאז אוגוסט 2024 החברה רשומה באבו־דאבי. אבל לפאבל דורוב יש גם אזרחות צרפתית, והוא נעצר על אדמת צרפת בגין שורה של עבירות הקשורות לטלגרם. בעקבות המעצר הזה, מייסדי הרשת הבינו שהם צריכים לשנות מעט את המדיניות, והודיעו שהם יספקו קצת מידע לרשויות. אבל עד היום, הדרך היחידה ליצור קשר עם טלגרם היא באמצעות כתובת דוא"ל, וזה מגביל מאוד את האפשרות של הרשויות לעבוד מולה. בניגוד לפייסבוק, טיקטוק וחברות אחרות, שיש להן נציגויות פה בארץ ומשרד המשפטים יודע לפנות אליהן, לטלגרם אין נציגות בארץ".
החומה הווירטואלית הזאת נותנת הרבה כוח לבעלי הערוצים.
"נכון. קחי לדוגמה את הצל - הוא לא עיתונאי, אבל יש לו 300 אלף עוקבים. כל כלי תקשורת בישראל היה שמח לכמות כזאת של עוקבים שירגישו שייכות לתוכן שלו, אבל התוצאה היא שצרכני מידע מקבלים את החדשות שלהם מאדם שאינו כפוף לכללי האתיקה ולאמות מידה עיתונאיות. לערוצים האלו גם יש סגנון מאופיין מאוד: 'תיראו מופתעים, עדכון בעניין הסכם הגרעין'. עיתונאי לא היה מדווח ככה. אבל מי שקורא מקבל את זה כחדשות לכל דבר. ואם מדברים למשל על אבו עלי אקספרס או חדשות ישראל ללא צנזורה - מאות אלפי העוקבים בערוצים האלה מקבלים את החדשות שלהם מגורם שהם לא יודעים מי הוא בעצם. אולי הוא איראני? אולי חמאסניק? אי אפשר לדעת".
תופעה אחרת שפורחת בטלגרם היא פרסום רכילות ומידע אינטימי. דניאל עמרם משתמש בעובדה שהוא גר בחו"ל כדי לפרסם חומרים שאפילו אתרי רכילות לא יעזו להעלות.
"נכון. כי עיתונאים כפופים לחוקי האתיקה, ולרוב הם לא יפרסמו מידע בלי שאימתו אותו, ואם יש צו איסור פרסום הם לא יפרו אותו. בטלגרם כן יעשו את זה, ופה יש קושי גדול".
לרדיו מאמינים, לא מאזינים
פלטפורמת התגובות להודעות בטלגרם, אומרת אורפז, היא קרקע פורייה במיוחד להפצת שמועות. "בדצמבר 2023 התחולל קרב קשה בשג'אעייה, והפרטים הראשונים עליו דלפו דרך תגובות כאלה. כשיש הודעה כמו 'אירוע חריג בעזה, יש צנזורה, הפרטים בבדיקה', בתגובות נכתב: 'הצליחו לחלץ בערך 25 אנשים', 'בניין ממולכד קרס על פלוגה מגדוד 13'. דמייני את התקופה - כולם על הקצה, בכל בוקר יש 'הותר לפרסום', המשפחות של החיילים יושבות וכוססות ציפורניים, ובינתיים השמועות רצות. לפעמים יש לך שם מידע שמגיע הרבה לפני הצנזורה הצבאית, ולפעמים יש שמועות לא נכונות שיוצרות הרבה מאוד חרדה. הרבה פעמים המקור שלהן הוא מהערוצים הפלסטיניים. אנשים דוברי ערבית עוקבים אחריהם ומנגישים לישראלים את מה שקורה שם".
עמית סגל | צילום: יהושע יוסף, פלאש 90
לעיתים נגרם בשל כך כאב בלתי נתפס. "אחד החטופים ממסיבת הנובה היה חנן יבלונקה. כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר אביו קם בבוקר ורואה שיש לו מאות הודעות ושיחות מאנשים בעקבות שמועות על כך שבנו נרצח. במקום שיקבל את ההודעה באופן רשמי, ואנשי מקצוע יגיעו אליו הביתה ויתמכו בו, הוא גילה על דבר מותו של הבן דרך הרשתות".
כשהמידע ממילא זורם, האם יש עדיין משמעות לצנזורה הצבאית?
"זו שאלת השאלות. אני מאמינה שיש חשיבות לכך שמשפחה תקבל את הידיעה על מות בנה בדרכים מקצועיות ורגישות. מצד שני, אולי צריך לעשות את הסוויץ' ולומר - אם יש מידע מאומת, תוציאו אותו, אל תחכו. באביב 24' נרצחו שני ישראלים בפיגוע בשומרון. זה קרה בערב, הדיווחים עלו בקבוצות ב־11 בלילה, אבל בתקשורת הממוסדת רק ב־6:05 בבוקר היה 'הותר לפרסום'.
"זוכרת את 'מואיז הקטן' ומה שהוא עשה בתקופת הקורונה? אנחנו מדברים על מסעדן (אלדד סיטבון - רמ"ב) שזיהה לקונה בכך שמשרד הבריאות לא מפרסם מספיק נתונים על התחלואה. אז הוא לקח את זה על עצמו, והנגיש מידע חיוני לציבור. במקום שמשרד הבריאות יעשה את זה, אנשים עקבו אחרי אדם פרטי כדי לקבל את החדשות. המערכת חייבת להבין שבעידן הדיגיטלי אין לה זכות להחזיק מידע אצלה במשך שעות. היום הטלגרם הוא המקום שבו אם את באמת רוצה לדעת, את תקבלי את המידע. אם יש לך אח, בן זוג או ילד שנמצאים עכשיו בעזה, את תלכי לשם".
זה מייצר קונפליקט מוסרי גדול.
"נכון. שאלתי אנשים, אם יש עכשיו אירוע ביטחוני מתפרץ, לאן תפנו כדי להתעדכן? התשובות היו מפתיעות. התברר שיש שלושה מקורות מידע מרכזיים שהפופולריות שלהם זהה. 75 אחוז מהאנשים ילכו, בחלוקה שווה, לאתרי החדשות, לערוצי הטלוויזיה ולטלגרם. בעיניי זה מטורף. כששאלתי אנשים שהתחילו להשתמש בטלגרם לפני המלחמה למה הם שם, הסיבות היו בעיקר בידוריות – הורדות סרטים וכדומה. מאז תחילת המלחמה אנשים נכנסים לטלגרם בשביל החדשות. 60 אחוז אמרו שהם הולכים לשם כדי לקבל מידע לא מצונזר".
ובכל זאת, היא מציינת, רוב משתמשי הרשת אינם תמימים בכל הנוגע לאמינות המידע. "40 אחוז אומרים שטלגרם הוא מקור לשמועות. 60 אחוז מסכימים שיש שם הרבה פייק ניוז. כלומר, אנשים יודעים להחזיק את המורכבות הזאת. הם נכנסים לשם בשביל המידע המהיר, ומצד שני לוקחים בחשבון שהמקור בעייתי. כשביקשתי מהמשיבים לדרג את כלי התקשורת לפי אמינות, הרדיו הוא האמין ביותר, זו הייתה התשובה של 65 אחוז. אחר כך הטלוויזיה והעיתונות, וטלגרם נתפס כפחות אמין. אבל כשמסתכלים על תדירות השימוש, הרדיו הוא גם הכי פחות נצרך. פחות מ־40 אחוז אמרו שהם מאזינים לו פעם ביום או יותר".
כלומר, יש קורלציה הפוכה בין רמת האמינות המיוחסת לכלי התקשורת ובין רמת השימוש בו.
"זה אומר שאנשים רוצים לדעת. הם רוצים לדעת גם את השקר. 'תנו לי את המידע, אני אחליט אם זה פייק ואגבש את העמדה שלי'. יש תחושה שהידיעה נותנת ודאות ושליטה במתרחש. במצב חירום אפשר להבין את זה לחלוטין".
מעבר לכל תרחיש
המחקר שלה מצא גם קשר בין הנטייה הפוליטית לרמת האמון המיוחסת לטלגרם. "בגדול, אמור לי למי הצבעת בקלפי, ואומר לך מה אתה חושב על הרשת הזאת. רק 40 אחוז ממצביעי הקואליציה מגדירים את המדיה המסורתית כאמינה, לעומת 60 אחוז באופוזיציה. כששואלים על טלגרם, תומכי הקואליציה תופסים את הרשת הזאת כאמינה יותר מהתקשורת המוסדית. הסיפור הזה משקף הרבה מהבעיות ומהאתגרים שקיימים בחברה".
ענבל אורפז | צילום: אריק סולטן
הבחירות לכנסת מתקרבות. מהם החששות והתחזיות לגבי התפקיד של טלגרם במערכה הזאת?
"זאת פלטפורמה שהודעה אחת שעולה בה יכולה לייצר תנועה משמעותית ביום הבחירות".
את זה אפשר להגיד גם על הרשתות החברתיות האחרות, או על הודעות בוואטסאפ.
"אבל בטלגרם קל הרבה יותר להזרים כל מידע למספר עצום של אנשים - בלי אלגוריתם, בלי רגולציה, בלי פיקוח, בלי שקיפות, בלי יכולת של גורם כלשהו להסיר את המידע. ואנחנו לא יודעים מה הולך לקרות בגלל זה, המגבלות האנושיות שלנו לא מאפשרות לנו לדמיין את התרחישים הגרועים ביותר. הרוסים, אלופי הדיסאינפורמציה, כבר עושים סרטוני דיפ־פייק. עשו לזלנסקי סרטון כזה, והוא פתח מצלמה ואמר 'זה לא אני'. הרבה פעמים, לצערי, מי שרואה מידע שגוי לא הולך לבדוק אותו. זו תהיה מערכת הבחירות הראשונה שלנו בעידן ה־AI, והכלים האלה עומדים להשפיע על הכול באופן דרמטי".
מה אפשר לעשות נגד זה?
"קודם כול, להכיר את המציאות. צריך לדאוג שלמפלגות ולמוסדות יהיו ערוצים רשמיים שיפיצו מידע מהיר בזמן אמת, כדי שיהיה להם קל יותר לסתור מידע שגוי. אפשר לקחת דוגמה טובה מהרשויות באוקראינה - כשפרצה המלחמה שם הן הבינו את המרכזיות של טלגרם, ובמקום לחשוש מהפלטפורמה הזאת הן פתחו בה ערוצים רשמיים, תקשרו עם האזרחים וניצלו את היתרונות שלה. בסופו של דבר יש לטלגרם תכונות יעילות, כמו האפשרות לשדר להרבה אנשים, או להעלות סרטונים כבדים וקבצים גדולים.
"מעבר לזה, הגופים הרשמיים של מדינת ישראל, שמחזיקים מידע, צריכים להתחיל לפעול מהר יותר. אי אפשר להשאיר את המידע בידיך לאורך זמן. ברגע שמישהו אחר מפיץ את הפרטים שלא מתפרסמים באופן רשמי, זה מתחיל לערער את הציבור. יש גם פן של רגולציה, שהופך את הסיפור למורכב. ישראל היא מדינה קטנה, אין לנו כמעט יכולת להשפיע על שחקנית כמו טלגרם שלא רוצה שישפיעו עליה. אבל אנחנו יכולים ללמוד מהנעשה באירופה ובמקומות אחרים - גם ברמת הרגולציה, וגם ברמת שיתוף הפעולה עם הפלטפורמות. אני זהירה בכל מה שקשור לרגולציות בתחום הטכנולוגיה - זו חקיקה מורכבת, המציאות משתנה מהר והרגולטורים תמיד נשארים מאחור - אבל יש מה לעשות".
ומה לגבי אמצעי התקשורת המסורתיים? איך הסיפור הזה נראה מנקודת המבט שלהם?
"גם הם נמצאים במהלך של חשבון נפש עמוק. מי המתחרים שלהם היום? הצל ודניאל עמרם. לפני כמה שנים זה היה נשמע בלתי סביר".
הם גם איבדו את הראשוניות. האדם הפשוט שמחזיק טלפון ביד הוא הראשון בשטח. אז איזה ערך מוסף הם יכולים להציע?
"בדיקת עובדות. הסבר. העמקה לתוך התוכן. הקשר. אלו דברים שאי אפשר לקבל בטלגרם. יש עיתונאים מהתקשורת המסורתית שפועלים בערוצי הטלגרם, כמו עמית סגל, והם יכולים להביא את הסטנדרטים העיתונאיים לתוך הפלטפורמה הזאת. אתה צריך להבין שהשם שלך הולך איתך לכל מקום. הציבור מסתכל עליך כעיתונאי בין שהוא פוגש אותך בטלגרם ובין שהוא צופה בך בפאנל בטלוויזיה.
"בשבוע הראשון של המלחמה זימנו אותי לדיון חירום בהשתתפות מכוני מחקר, אנשי חברה אזרחית וכל מיני בעלי השפעה, כדי לדבר על מה אפשר לעשות. בדיון פתחנו את ההמלצות של המחקר שערכנו עוד בשומר חומות. הכול כבר היה שם: לעקוב אחרי מה שקורה ברשתות, לחנך את הציבור כיצד להבחין בין חדשות אמינות לפייק ניוז, לשים לב למה שקורה בשוליים. את כל זה אמרנו שנתיים לפני כן, ולא נעשה כלום. חייבים לפחות לעשות משהו עכשיו, לפני הבחירות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il