"אני זוכר את תחושת הקדושה כשהגשש החיוור הגיעו"

זיכרון ילדות תרבותי. 1985, קולנוע "שרון" בנתניה. אחי לוקח אותי לראות את הגשש החיוור בתוכנית "בעבור חוקן דולרים". הייתי בן תשע, קשה לי לזכור בבירור מה ראיתי, אבל אני כן זוכר את תחושת הקדושה וההתעלות כששלושת ענקי התרבות הגיעו אלינו לנתניה. חוויה חד־פעמית.

ספר שקראת פעמיים. "מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מארקס. הפסקתי לספור כמה פעמים קראתי אותו, בכל קריאה אני מגלה משהו חדש וכמה יש לי עוד ללמוד ממספר הסיפורים הגדול בדורנו. השורה שלו "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם" היא כל התורה כולה.

דמות שמעניקה לך השראה. דייויד גילמור, היוצר והגיטריסט האגדי של "פינק פלויד". אני נפעם מהיכולת שלו להתרחק מאור הזרקורים וליהנות ממשפחתו הקרובה, אשתו וילדיו. יש לו מיליוני מעריצים בעולם שמשוועים לאלבום ולסיבוב הופעות, אבל הוא עובד בקצב שלו, מוציא אלבום אחת לעשור, יוצא למסע הופעות קצר וחוזר הביתה למשפחתו.

תמונה על הקיר שלך. על הקיר מעל הפסנתר אצלנו בסלון תלויים תקליטים. לאחד מהם יש לי פינה חמה בלב, "סיפורי פוגי" של כוורת המופלאה שכתב סנדרסון הגאון. אופרת רוק בג'יבריש עם נגיעות רוק מתקדם והומור משובח.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם סבתא "אניו" שלי, ההונגריה עם הקלאסה. הפעם אשב איתה כאדם בוגר ואשאל אותה סוף־סוף על השואה בבודפשט, איך היא ואחיה שרדו את החודשים האחרונים ולמה היא לא סיפרה לנו על זה כלום (או שפשוט נחסל ביחד עוגת קוקוש מנחמת שלה).

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם המוכר ב"פלאפל מוסא" המיתולוגי בכניסה לשוק בנתניה. הייתי רוצה להכין מנת פלאפל חמה וטרייה קומפלט בסגנון מוסא, עם הרבה כמון כולל ביצה קשה. כל מנה תסתיים בטחינה מלטפת ועם איחול: "בתיאבון, נסיך!" או "בתיאבון, נסיכה!"

מי מצחיק אותך. מאור כהן ב"הפרלמנט". קרקו עם כובע הקאובוי או האבא הזקן של שאולי וראובן אלו דמויות שאני נקרע מהן מצחוק. הוא כל כך לא מתאמץ ולא צפוי, קומיקאי בנשמה, גם במוזיקה שלו.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "מעבר לכתף", שיר פחות מוכר של אריק איינשטיין ושלום חנוך מתוך "מוסקט", האלבום האחרון שיצרו יחד. כל פעם שאריק שר "כשאתה עוזב, כשאתה הולך, שלח מבט אחורה מעבר לכתף", אני מקבל צמרמורת.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. "כולם פטישים כולם". משפחת המר לדורותיה זה פטישים מדורי דורות, וכולם מחכים בכל שישי לסיכום השבועי של אימא שלי, מנהלת הקבוצה והמלכה הבלעדית.