"מתי הוא הספיק?" המהדורה של המשנה עם הפירוש של הלוחם שנפל בעזה

זמן קצר לאחר נפילתו של איל ברקוביץ' בעזה, עיין חמיו, אוריאל ברויאר, בספרייה שהותיר אחריו חתנו הצעיר. בין הספרים הייתה גם מהדורה של שישה סדרי משנה בכרך אחד, בהוצאת "משנה סדורה". כשברויאר פתח את הספר הוא הופתע למצוא בו אלפי הערות ומאות איורים של איל, בכתב ידו הקטן, לאורך כל המסכתות בש"ס. מיכל, אלמנתו של איל, סיפרה שהוא לקח איתו את הכרך הזה לכל מקום. ברויאר, המכהן כיו"ר המועצה הדתית בקדומים, העביר את המשניות לרבנים ביישוב, והם התרשמו מאוד מהערותיו של איל. מכר של המשפחה, שעובד במחלקה לכתבי־יד נדירים בספרייה הלאומית, הציע להפקיד את הספר באוסף היהדות של הספרייה, בשל ערכו ההיסטורי והלאומי. כחצי שנה לאחר נפילתו של איל קיימה הספרייה הלאומית טקס לציון מסירת ספר המשניות שלו, שכלל גם סיור בספרייה ודברים לזכרו.

"לפני טקס המסירה הציעו לנו לסרוק את כל כרך המשניות לטובת מי שירצה לעיין בהערות של איל", מספר שמעיה ברקוביץ, אביו של איל. "אבל אז התברר לנו שניתן יהיה לצפות בספר הסרוק רק מהספרייה עצמה. כדי לקבל אישור צפייה גם מחוץ לספרייה הייתי זקוק לאישור גם מכלתנו מיכל, שירשה את איל, וגם מהמו"ל של 'משנה סדורה', הרב אליהו דורדק".

כאשר הפנייה של משפחת ברקוביץ' הגיעה לרב דורדק, הוא ביקש להיפגש איתם ולראות את כרך המשניות של איל. "כשהרב דורדק ראה את ההערות והאיורים של איל ושמע את הסיפור שלו, הוא התרגש והתלהב", מספר שמעיה. "במידה מסוימת זו התגשמות החזון שלו, כשהגה את 'משנה סדורה' – שהלומדים ירשמו הערות לצד המשניות. הוא התרשם מההערות האיכותיות ומהאיורים שנוצרו על ידי בחור שלמד ברצינות את המשניות, ואמר לנו 'אל הנער הזה התפללתי'".

הרב דורדק העלה רעיון: להוציא לאור מהדורה מיוחדת של "משנה סדורה", עם הערותיו ואיוריו של איל. הוא אף הציב יעד: להשיק את המהדורה החדשה ביום הזיכרון השני לנפילתו של איל, שחל בכ"ד בכסלו. ההערות של איל עברו בדיקה ועריכה תחת ידיהם של מגיהים ותלמידי חכמים. מכיוון שאיל כתב את הערותיו במהדורת כיס, הוא קיצר את דבריו תוך שימוש בראשי תיבות, ולפעמים מילה שלמה הפכה לאות אחת. כעת הן פוענחו והופיעו במלואן. הגרפיקאי, הרב יוגב ברדה, הופקד על הקלדת ההערות והצבתן לצד המשנה. את הפירושים המילוליים שכתב איל הוא מיקם מעל הטקסט של המשנה, ואת הביאורים המרחיבים מיקם לצד הטקסט. כוכביות מפנות להערות נוספות של איל, שירדו לתחתית העמוד בשל חוסר מקום.

הרב אליהו דורדק, מו"ל משנה סדורה: "איל סגנן את הדברים בצורה תמציתית וישראלית והשתמש בביטויים מודרניים וגם בהומור. הוא לקח את הלימוד למקום מאוד אישי, חי ותוסס, וגם האיורים הרבים שלו, שיש בהם הרבה חן, היו דרך להמחשה"

בשלב מסוים הועבר לצוות של "משנה סדורה" גופן מיוחד – כמעט זהה לכתב ידו של איל, שעיצבה הדר קטן במסגרת מיזם "אות חיים", שבו מעצבים יוצרים גופנים (פונטים), מכתב ידם של הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל. "שלחתי את הפונט של איל לרב דורדק, הוא העביר אותו לגרפיקאי, וכל ההערות שהוקלדו הפכו לכתוּבות בפונט של איל. הרב דורדק סיפר שהם ישבו שם והתחילו לבכות כשראו את איל חוזר לחיים באמצעות הכתב שלו".

מתי איל כתב את כל ההערות הללו?

"איל למד בישיבה הגבוהה בעֵלי מגיל 18 עד גיל 21. בשנתיים האחרונות מתוך שלוש השנים הללו הוא היה חלק מחבורת משנה, קבוצה של כמה חברים שבהפסקת הצהריים הייתה יושבת על בימת בית המדרש ולומדת יחד משניות. לאיל הייתה יכולת תמצות גבוהה, ותוך כדי הלימוד של החבורה הוא היה כותב הערות ומוסיף איורים למשניות. ההערות שלו נכתבו בכתיבה עברית ישראלית, וחלקן היו בהומור. צוות המגיהים שערך את ההערות ניפה חלק מההערות אבל השאיר חלק מהן, למשל הערה של איל בסוף מסכת אוהלות. המסכת עוסקת הרבה בענייני מתים, וליד המילים "סליק מסכת אהלות", איל כתב 'אני מבסוט רצח'... הוא גם ציין מתי ההלכה נפסקה כמו המשנה ומתי לא, ותלמידי החכמים שעברו על ההערות בדקו אותן".

בכ"ד בכסלו השנה, יום הזיכרון השני לנפילתו של איל, הושקה בישיבת עלי "משנת איל" – כרך גדול ומהודר של "משנה סדורה" ובו שישה סדרי משנה עם הפירוש הוותיק "קב ונקי", ועם הערותיו ואיוריו של איל ז"ל. ההערות המסכמות של איל, כתב הרב דורדק בהקדמה, מיועדות למי שלמד ורוצה להיזכר, או שלומד עם מפרשים ורוצה ללמוד לקצר.

סמל לאחדות

באחד העמודים הראשונים בכרך מובא סיפורם של איל ושל חברו גל איזנקוט, בנו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שנפל איתו באותה תקרית. "איל התחיל את שירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל, וגל בקומנדו הימי", מספר שמעיה ברקוביץ. "לאחר תשעה חודשים הגיעו שניהם ליחידת מגלן, ושובצו באותו צוות לוחמים. הם שירתו יחד בסדיר וגם במילואים, בגדוד 699 שבחטיבת המילואים 551. כשפרצה המלחמה איל היה סמל, וגל, שהיה חובש קרבי בכיר, היה צמד הברזל שלו בכל משימה".

ב־7 בדצמבר 2023, חודשיים בדיוק אחרי פרוץ המלחמה, הגיע מידע על שתי גופות חללים שנמצאות במנהרה בג'באליה בצפון הרצועה. הצוות של איל וגל יצא לאתר את המנהרה. כמאה מטרים לפני היעד התפוצץ מטען צד. איל נהרג במקום; גל נפצע אנושות ונפטר לאחר מכן מפצעיו.

"כשהמודיעים מהצבא דפקו אצלנו בדלת", מספר האב, "הייתי בבית הכנסת, בתפילת ערבית של נר ראשון של חנוכה. כל הילדים וגם כלתנו מיכל היו בדרך אלינו להדלקה. אשתי ריקי התקשרה באמצע התפילה שאבוא הביתה, שם חיכו לי החיילים. במהלך השבעה הגיעו לעדכן אותנו שמשימת חילוץ הגופות הושלמה. צוות אחר של מגלן איתר את שתי הגופות – של עדן זכריה שנחטפה מהמסיבה ברעים, ושל רס"ב זיו דדו".

האב, שמעיה ברקוביץ': "כאשר בבית החולים שיבא ביקשו להנציח את גל איזנקוט במרכז החדשנות שהקימו, אביו גדי ביקש שגם איל יונצח. כשעמדנו להוציא את המשניות אמרנו שאם גדי חיבר את ההנצחה בבית החולים לאיל, אז אנחנו נחבר את המשניות של איל גם לגל"

מאז נפילתם של גל ואיל, הקשר בין שתי המשפחות הולך ומתהדק. אחד האירועים שחיברו ביניהן התקיים ממש לאחרונה. בחנוכה האחרון נחנך בבית החולים "שיבא" מרכז לחדשנות הלב על שם איל וגל. "פרופסור אודי רענני, שבשירותו הצבאי היה מ"פ יחד עם גדי איזנקוט, מנהל היום את אגף הלב בשיבא. לאחר שהם הקימו בתוך מערך הלב מתחם סטארטאפ לפיתוח מוצרים, הם ביקשו להקים בו קומה נוספת כמרכז חדשנות, במימונו של איש העסקים מריוס נכט. נכט ביקש שהמרכז החדש ינציח חייל, וכשפרופסור רענני ביקש להנציח את גל, גדי ביקש שגם איל יונצח. גם גל וגם איל נקראו מאיר בשמם השני, על שם סבים במשפחה, ושניהם נפלו בערב חג האורים. לכן המרכז נקרא 'המאירים'. בחלל ההנצחה שבכניסה למרכז, תלו יצירות של האמנית מיכל רובנר, כלת פרס ישראל. כשהשיקו את המקום ביום הזיכרון לנפילתם, עמדתי שם ובכיתי כמו ילד קטן. היצירות באמת מרגשות מאוד. כשעמדנו להוציא את המשניות אמרנו שאם גדי חיבר את ההנצחה בבית החולים לאיל, אז אנחנו נחבר את המשניות של איל גם לגל".

את הטקסט בעמוד לזכרם של שני החברים כתב סגן מפקד הפלוגה שלהם, מלאכי גולדמן. "גל ואיל באו מרקעים שונים, ועם זאת אהבו זה את זה אהבה גדולה וחלקו ערכים שהובילו אותם לפעול, ובעת הצורך גם להילחם למען עם ישראל. חברותם המיוחדת של גל ואיל הפכה לסמל לאחדות ואחווה בין קבוצות שונות בעם", כתב גולדמן.

"גדי איזנקוט מדבר על החיבור בין גל לאיל כשם קוד לחיבור בחברה הישראלית", מוסיף ברקוביץ. "הוא לוקח את זה גם לעולם הפוליטי וזה לגיטימי בעיניי, אבל אני לא רוצה לערב פוליטיקה כשאני מתראיין, ונזהר בזה".

חברותא יומית בטלפון

שמעיה ברקוביץ' גדל בבאר־שבע; אשתו ריקי, לבית אברמוביץ, גדלה ברובע היהודי בירושלים. לאחר נישואיהם התגוררו במבשרת־ציון, ואז, בשנת 1992, התקשר לשמעיה חברו מילדות אבי וורצמן, שסיפר לו על הקמת גרעין בית־מוריה בבאר־שבע, וקרא לו להצטרף. "היינו בין חמש המשפחות הראשונות של 'בית מוריה'", מספר שמעיה. הוא עבד כמנהל המתנ"ס של עמותת בית מוריה, וכאשר אבי וורצמן נכנס לעשייה הפוליטית הוא החליף אותו בניהול בית מוריה. בהמשך הם יצאו לשליחות של שלוש שנים בניו־זילנד, ועם שובם ארצה ביקשו לגור ביישוב כפרי יותר והגיעו לסוסיא. במשך עשר שנים היה שמעיה מזכיר היישוב אלון־שבות, וחצי שנה לפני המלחמה פרש מתפקידו והחל לעבוד כמורה דרך. בנוסף הוא מעביר הרצאות על ההיסטוריה של שירי ארץ ישראל, תחת הכותרת "סיפורו של תקליט". ריקי, מחנכת ותיקה, מנהלת בחמש השנים האחרונות את בית הספר היסודי בסוסיא. בשנתיים האחרונות היא גם פעילה בנושא גיוס החרדים, במסגרת פורום הנשים "שותפות לשירות".

איל, בנם השני מתוך שישה, נולד בשנת 1995 והיה בן שש כשהמשפחה השתקעה בסוסיא. הוא למד בבית הספר היסודי המקומי ובישיבה התיכונית הסביבתית ביישוב, ומשם המשיך לישיבה הגבוהה בעלי. לאחר שלוש שנים של לימוד תורה התגייס לשירות משמעותי בסיירת מטכ"ל ובמגלן, ועם השחרור החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנה הראשונה למד מדעים ביו־רפואיים ולאחר שנה התקבל לבית הספר לרפואה, שם הספיק לסיים שנת לימודים אחת. שנה וארבעה ימים לפני נפילתו התחתן איל עם מיכל לבית ברויאר מהיישוב קדומים, שאותה הכיר בפרויקט החסד "נופשון שומרון". לאחר חתונתם התגוררו בשכונת קריית־מנחם בירושלים, ומיכל החלה לעבוד כאחות במחלקה ההמטולוגית בבית החולים הדסה עין־כרם.

מעבר למהדורת המשנה, הערותיו ואיוריו של איל זכו להנצחות נוספות. "בישיבה התיכונית בסוסיא הייתה לחברים קבוצת ווטסאפ שקראו לה חפ"ש – חידושי פרשת שבוע. הם היו מאתגרים שם אחד את השני בקושיות על הפרשה. אחרי שאיל נפל, שניים מהחבורה סיפרו לי שיש להם את כל התכתובות. ראש הישיבה הרב נעם פרל, שהוא גם חברנו ליישוב, בדיוק עמד להוציא ספר על ההפטרות, והחליט להוסיף בעזרת החברים של איל צילומים מהתכתובות שלהם על פרשות השבוע. על כריכת הספר, שנקרא 'הנאמרים באמת', מופיעים שני מחברים: הרב נעם פרל ואיל ברקוביץ".

בזמן לימודיו בעֵלי נהג איל ליצור מידי שבוע איור הקשור לנושאים שנלמדו בישיבה, ולתלות את האיור על לוח המודעות. "הוא נהג לזרוק את האיורים הללו, אבל חבר שלו אסף אותם והביא לנו אותם בזמן השבעה". חלק מהאיורים הללו, כולל איור אחרון של ציר התנועה שאיל אייר רגע לפני שהצוות שלו יצא לפעולה האחרונה שבה נפל, הוצגו בתערוכה במוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון.

איורים אחרים של איל הגיעו לתערוכה במוזיאון ישראל. "כל שנה איל היה מצייר על בדים שהיינו תולים על דפנות הסוכה. שמרנו את הבדים, ואחרי שהוא נפל סרקנו אותם במכונת סריקה מיוחדת. לקראת סוכות קיבלנו בקשה ממוזיאון ישראל להעמיד תערוכה מהאיורים האלה. ביקשנו שזו תהיה הסוכה של איל וגל, וקראנו לתערוכה 'עם אחד – סוכה אחת'. הרעיון היה לייצר חיבורים סביב הסוכה הזאת בחול המועד. באחד האירועים שם נפגשו ברחבה של המוזיאון, מול הסוכה, חניכי מכינה חילונית מזכרון־יעקב עם רב חרדי שהקים ישיבות הסדר לחרדים. גם גדי איזנקוט ואשתו חנה הגיעו למפגש הזה, וסיפרנו שם לכולם על איל ועל גל".

איל לא היה דברן ולא הרבה לשתף בלימודיו, באיוריו ובדברים שכתב, מעיד אביו. "ידעתי על הרצינות ועל רוחב הידיעות שלו, וכשהוא למד בעלי ביקשתי ממנו שמדי ערב נקיים חברותא יומית בגמרא בטלפון. בלימוד המשותף שלנו ראיתי שהוא יודע ללמוד דף גמרא. הלימוד שלנו החזיק רק כמה חודשים, אבל הספיק לעשות רושם על תלמידים אחרים". מעבר להערות על המשניות, איל ז"ל כתב הערות גם בתוך ספר התנ"ך שלו בעת לימודיו בישיבה התיכונית בסוסיא, וגם בהגדה של פסח. "אנחנו תמיד שואלים את עצמנו מתי הוא הספיק לעשות את כל הדברים האלה".

בהירות יוצאת דופן

את המהדורה הראשונה של "משנה סדורה" הוציא הרב אליהו דורדק, ר"מ בישיבת מצפה־יריחו, לפני למעלה משלושים שנה, ומאז נמכרו כבר עשרות אלפי עותקים. הרעיון היה להעניק ללומד את האפשרות לראות את כל המשנה כיחידה אחת וכך להבינה מתוך ההקשר, כמעט ללא פירושים. המשניות מחולקות לשורות קצרות, ויכולות להיקרא כשירה. ישנו רווח בין קטעים שונים של המשנה, המאפשר ללומדים להוסיף הערות כדי לסייע בלימוד ובזיכרון.

"המטרה העיקרית הייתה ליצור ספר שישרת את דרך הלימוד של בקיאות במשנה", מסביר הרב דורדק. "לכן גם בחרתי בפירוש 'קב ונקי' (פירושו של הרב אלישע בן אברהם, רב פולני מן המאה ה־18; א"ר), שהוא קצר ותמציתי. הספר משרת את לימוד הבקיאות, ואנשים נמשכים בזכותו לחזור על המשניות. איל היה אחד מאלפי הלומדים שלקחו את הלימוד הזה ברצינות. הוא למד את המשניות ובנה לעצמו תוכנית חזרות. המגמה שלו הייתה ללמוד ח"י פרקי משנה ביום, ולחזור כך על כל הש"ס בחודש. אומנם לא זכיתי להכיר אותו, והבנתי שהוא גם היה מאוד צנוע ומיעט לספר, אבל אני מניח שהוא כתב את כל ההערות כדי שיוכל להיעזר בהן בשינון החוזר".

כשהרב דורדק נדרש לאפיין את ההערות של איל, הוא אומר שהן נצמדות לפשט של המשנה. "בדרך כלל הוא לא הרחיב הרבה בטעמים ולא הביא פסוקים. אני מניח שדווקא במקומות שהוא ידע יותר על המשנה, הוא כתב פחות. הבהירות של הכתיבה שלו היא יוצאת דופן. הוא סגנן את הדברים בצורה תמציתית וישראלית והשתמש בביטויים מודרניים וגם בהומור. הוא לקח את הלימוד למקום מאוד אישי, חי ותוסס, וגם האיורים הרבים שלו, שיש בהם הרבה חן, היו דרך להמחשה. אחרי השיחות שלי עם ההורים של איל נחשפתי יותר לחיוניות שלו. גם מהכתיבה שלו עולה שהוא היה אדם עם הרבה חן, יושרה, ענווה ודיוק".

תלמידיו של הרב דורדק בישיבת מצפה־יריחו כבר לומדים מהמהדורה החדשה עם הערותיו של איל. "זה מעורר אותם ומוסיף להם רובד לשאוף אליו. הדמות שלו מעוררת להידבק במידותיו. זה חייל שלמד ברצינות ושירת ברצינות, בחר להיות רופא, ותראה כמה הוא השקיע בלימוד המשנה. אני אומר לאנשים: אם אתם רוצים להיות דבקים במשנה, תלכו בדרך של איל. המהדורה הזאת היא תרומה נוספת לארון הספרים היהודי. אנשים יכולים גם ללמוד מההערות של איל, וגם לקחת מהן השראה".