"החוויה המוזיקלית של המימונה עיצבה את חיי"

זיכרון ילדות תרבותי

חגיגות המימונה בבית הוריי בנתיבות, שם גדלתי כדור שביעי למשפחה מוזיקלית. אבא ניגן בקמנג'ה ואנחנו הילדים סביבו מנגנים בעוד, טאר ודרבוקה, והבית התמלא באורחים מכל גוני החברה הישראלית. חוויית המוזיקה והאחדות הזו של בית פתוח עיצבה את חיי ואת דרכי המקצועית.

ספר שקראת פעמיים

"חטוף" מאת אלי שרעבי, העוסק בהתמודדות בשבי עם הפרידה מהמשפחה, חוסר אונים ורעב. מה שמהדהד בי שוב ושוב הוא הלקח המדהים של הספר. הבחירה המודעת של אדם שלא להישבר והרצון העז לחיות. זו העוצמה הפנימית שמאפשרת לאדם להחזיק מעמד במצבי קצה, והספר נותן כוח עצום לקורא, להתמודד עם רגעי משבר בראש מורם.

דמות שמעניקה לך השראה

בי, ישועה אזולאי ז"ל, שהיה נגן וירטואוז וממייסדי התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, אך גדולתו האמיתית הייתה בחוכמת החיים ובמסר שהנחיל לנו: מוזיקה היא שליחות עליונה, אך היא חייבת לעמוד על בסיס של השכלה, עבודה קשה ודרך ארץ. התפיסה הזו, המשלבת מצוינות מוזיקלית עם ערכי חינוך, היא המצפן המקצועי והאישי שמנחה אותי.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה

עם דוד המלך. דמותו מגלמת שילוב נדיר של מנהיג ומצביא אמיץ, אך בו בזמן אדם מלא אמונה, ענווה ורגישות, שהפך את כל כאביו הפרטיים לשירה הנצחית של תהילים. במיוחד מעוררת בי השראה התגובה שלו, כשנאמר לו, שלא יבנה את בית המקדש. הוא בחר בשמחה וכתב בתהילים: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך".

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד

עם הרב ברוך רוזנבלום, המוסר הרצאות תורניות מדי שבוע בפני קהלים רחבים. יש בו כריזמטיות ויכולת לבנות הרצאה בצורה מעוררת עניין, להחיות אותה בהומור ולשלב בה מענייני דיומא. הייתי רוצה לחוות ליום אחד את עוצמת העמידה מול קהל רחב כל כך, ואת הזכות להעניק השראה רוחנית וערכית לאחרים.

מי מצחיק אותך

שראל קטורזה. ההומור שלו נשען על נושאים שנוגעים לכולנו: מערכות יחסים, משפחה, קריירה וגידול ילדים. הוא מצליח להגיש את כל הערבוביה הזו בכישרון יוצא דופן, עם מינון מושלם של צחוק ורצינות. ההומור שלו משעשע אותי עד דמעות.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד

הפיוט "עת שערי רצון", שכתב ר' יהודה בן שמואל אבן עבאס, נוגע אצלי במקום העמוק ביותר, בשל משמעות אישית כואבת. השורות "שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה", המדברות על הקושי לספר לשרה אימנו על עקדת יצחק, קיבלו משמעות מצמררת, כאשר הפייטן אמיל זריהן שר אותו בהלווייתו של אחי ציון ז"ל. מאז, הפיוט הזה ממלא את ליבי בגעגוע ובזיכרון. זהו פיוט שמחבר אותי לכאב הפרטי דרך המקורות ומלווה אותי תמיד.